הנה שתי סיבות טובות להדליק טלוויזיה. שתי סדרות כל כך שונות, כל כך הפוכות ולשתיהן אני סוגד. "מד מן", שנכנסה לפני שבועיים לעונתה הרביעית היא הסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה, על כך אין להתווכח, "דם אמיתי" היא סדרה עם ציר עלילה אחד מעולה ועוד שלושה מחורבנים ועדיין, ציר העלילה המדהים של ביל הערפד וסוקי האלוהים יודע מה היא, גורם לי להודות לאל שיש לי עיניים, אוזניים ומסך טלוויזיה כדי לראות את כל הכיף הזה. צפו בשתיהן, אתם תודו לי. נשבע.
111 מילה על שפקס
שפקס הוא אחלה דמות לריאליטי. יש בו הכול: הוא מרושע, עשיר, ממציא שירים, נטול מודעות עצמית, אלים והכי חשוב - הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי. מעולה לריאליטי אבל בעייתי מאוד למציאות. אני לא רוצה לשפוט אדם שאני לא באמת מכיר. מניסיוני, לטלוויזיה יש את היכולת להקצין, ובכל זאת, יש בליבי תקווה אחת - שכששפקס צופה בעצמו בהישרדות, הוא קצת נבהל וקצת מבין איך הוא נראה מהצד. ושפקס, אני רוצה להגיד לך - זה לא נראה טוב, בכלל לא. הכי מפחיד בכל הסיפור של שפקס, אגב, זה לא הוא עצמו, זה אלה שבאמת אוהבים את סולם הערכים של האיש.
נ.ב.
אני באמת מתכוון לזה כשאני אומר שאני מקווה שלא פתחתי מולו חזית.
אני מכור, אין מה לעשות. אני מעדכן כל שעה את הטוויטר (במקרה הרע), מעלה תמונות מהבלקברי לפייסבוק, וחוזר הביתה לקרוא מי הגיב ומה אמרו על הסטטוסים האידיוטים שאני כותב. אני חושב שבגלל זה אני כל כך נהנה מהתוכנית החדשה שלי "בואו נדבר על זה", כי היא בדיוק כמו פייסבוק וטוויטר: אני זורק נושא ומקשיב לתגובות קצרות ומתומצתות של אחרים. כן, כן, ככה ייראה העתיד שלנו, כמו הטוויטר, כמו הפייסבוק - מתומצת.
80 מילה על "קרובים קרובים"
קניתי את מארז כל הפרקים של "קרובים קרובים" (כולל פרק האיחוד!) לפני יותר משנה. מאז, פעם אחת אפילו לא צפיתי בזה. אבל לא אכפת לי, העובדה שיש לי את המארז גורמת לי להרגיש גאה ונוסטלגי. איך עד היום לא קם סיטקום אחד שמתקרב ל"קרובים"? וכשהסרט "זוהי סדום" ממוטט את הקופות בקולנוע, האם זה הזמן לעשות את "קרובים קרובים - הסרט"? אולי מולי שגב שהשתתף בסדרה בתור הבן של ליאורה ויורם, ויצר את "ארץ נהדרת" ואת "זוהי סדום" ירים את הכפפה?
יש לי חבר טוב שצופה כל היום בערוץ ההיסטוריה. אתמול ראינו ביחד שעה וחצי סרט על היטלר ואחר כך עוד שעה סרט ששחזר את נפילת הפצצה על הירושימה. זה גרם לי להרגיש אינטליגנט יותר, שזה משפט שרק איש רדוד וטיפש גמור יגיד, והנה אמרתי.
15 מילה על הבלוג הזה
מסתבר שלא כל כך פשוט לכתוב בלוג ואני גם לא ממש בטוח שהכרחי. נו, מילא.