"בניתי" זה שיר על גבול הדמיון. כמו כל דבר שיש בו אהבה בין שני חצאי דברים - בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, בין אב ובת, בין איש ואישה או בין ילד לילדה. זה כמו שיר אהבה תמים, למשל בין ילד בן 3 לחברה שלו, עם קוביות ומשחקים, כל מה שהדמיון התמים יכול להציע.
אבל לצד זה יש חלק רציני - אהבה, נאמנות ואפילו כמיהה למשהו שלא יגיע. כמו מישהו שמחכה לגאולה או לנשמה שלו. בניתי - אבל יש לי עוד הרבה עבודה. אני מקווה שהשיר יישמע לכם תמים כמו שהתכוונתי.
"בניתי בית על גבעה ריהטתי אותו באהבה
תליתי גם מן שלט על הדלת בסופו יש שם אחד, ציירתי
עץ תותים גם נדנדה קטנה תליתי בגינה בשביל שאת,
תוכלי להתנדנד אל תוך החלומות שלך, ואז
כשיורד הערב על ביתנו אז יוצא ומצפה לך
לבן מכף רגלי ועד ראשי עם זר פרחים כדי לתת לך,
הם אומרים שלא תבואי הם צוחקים והם מאמינים שאת בכלל חלום
עד שתבואי
הדבקתי על קירות קצת מדבקות סדרתי לך בובות על מדפים וגם,
בלגנתי לך משחק של קוביות על הרצפה, וגם קניתי
פמוטים לכבוד שבת, נרות שיהיה לך להדליק וגם, סימנתי סימנים על
הדלתות לזכור בריתי איתך
כשירד הערב על ביתנו אז יצאתי לחכות לך, לבן מכף רגלי ועד ראשי
עם זר פרחים כדי לתת לך, הם אמרו שלא תבואי הם צחקו והם מאמינים
שאת בכלל חלום עד שתבואי, אלי"