בימים האחרונים שרי מתישה אותי. היא לא תינוקת קלה, בכלל. כשאני איתה אני לומדת להעריך את ניב - הוא היה מה זה ילד שקט, לא הרגשתי אותו אפילו. והיא ילדה מקסימה אבל מאוד קשה. היא אוהבת המון ידיים והיא לפעמים ממש בוכה סתם - היא אכלה, החלפתי לה חיתול, אני שמה אותה בעגלה - והיא מתחילה לצרוח כאילו אלוהים ישמור מה קורה לה.
אני ממש אובדת עצות איך להרגיע אותה. זה קשה נפשית ופיזית, אתמול כמעט נשברתי והתחלתי לבכות, פשוט לא ידעתי מה היא רוצה. מוטי הבין את המצוקה שלי, הוא בחיים לא ראה אותי ככה, גם לא אחרי שילדתי את ניב. מהשניה שנהייתי אמא נכנסתי לזה בכל הכוח. תמיד ידעתי מה לעשות, איך להרגיע אותו, אבל עכשיו אני מרגישה כבולה.
אני אשמח לשמוע אתכם בטוקבקים. העיקר שתהיה בריאה, אבל אם משהו מפריע לה הייתי רוצה לדעת. היא צורחת לפעמים צרחות שאפילו אני לא מגיעה לכאלה דברים. אולי היא פשוט יצאה טמפרמנטית כמוני.