הגעתי למסקנה שרק כשהילדים יגדלו ויהיו בני 6-7 אני אוכל להתחיל ליהנות מהחופש והנישואין. אין לי רגע דל. אני כל היום סביב הילדים, נון סטופ. אפילו לצאת לעשן סיגריה בשקט אני לא יכולה.
כל פעם שאני באה לצאת היא מתעוררת, ואחר כך הוא מתעורר, ואז צריך לרדוף אחריו וזה פשוט סיוט. במיוחד בגיל של ניב, שנה ושלושה חודשים, שהוא מתחיל להיות קשה. גם ההפרשים ביניהם בלתי אפשריים. אני מצדיעה לאמא שלי ובכלל לנשים של פעם. אז היה יותר קשה - לא היו טיטולים, לא היה אוכל פשוט לילדים.
אני רוצה להשקיע בזוגיות שלי ובעצמי. אני מתה לצאת לעבוד. אחרי ששרי קצת תגדל ונכניס אותה לגן, אני רוצה למצוא עבודה טובה, שאני אוכל לצבור ותק וגם ליהנות. לא מכירות, אני על הפנים בזה, אני שונאת למכור. נגיד בחנות בגדים, אני אומרת את האמת בפנים. לא פשוט במדינה הזאת להיות אמיתיים.
אבל זה עדיין כיף ועדיין לא הייתי מוותרת על זה. זו מתנה מאלוהים ואין עוד אהבה כזו בעולם.