איתיאלה היאט (30) נכנסת לחדר הטעימות של "מאסטר שף" (שבת בקשת 12) כשבידה מנת במיה מנצחת. היא ביישנית, היא צנועה, היא מתרגשת. המנה שהגישה העיפה את השופטים לשמיים והבטיחה לה מקום טוב בנבחרת של העונה. אבל גם נכון להיום, כשהיא מתקרבת לגמר היא מתקרבת בצעדי ענק,מה שזוכרים לה הוא בעיקר את נעלי הבלנדסטון מלאות הבוץ שאיתן נכנסה לחדר. "בסוף האודישן שלי אהרוני אמר שאם אני מגיעה לנבחרת הוא רוצה לראות את מיכל יורדת מהעקבים ועולה על בלאנדסטונס. כשסיימנו את מחנה האימונים, חיים הביא לה זוג חום והיא באמת נעלה אותן!"
כולם התלבשו יפה לאודישנים. היו שם עגילים גדולים, איפור, גבות מחומצנות ואת באת עם בוץ. או שזה בכוונה או שאת לא מתמודדת קלאסית.
"קצת לא קלטתי את הסיטואציה. רק בדיעבד כשראיתי את האודישן הבנתי את זה. באותו זמן לא חשבתי יותר מדי, אמרו לי שהולכים לקטוף בשדה אז היה לי ברור שאנעל בלאנדסטון. זה הכי לגיטימי בעיניי, לא חשבתי על זה שיראו את זה אחר כך בטלוויזיה. בשלבים יותר מתקדמים הסטייליסטית התערבה ואמרה לי גם לשחרר ולנעול סניקרס. בואי נגיד שכשהבאתי את החולצות הסתמיות שלי, היא לא נתנה לי ללבוש אותן".
למרות שהאאוטפיט משווה לה מראה של ילדה שגדלה בין שיחים של פרחי מאכל, הסיפור של איתיאלה הוא שונה לגמרי. הנעליים שהיא נעה בהן באלגנטיות הן רק ייצוג של משהו גדול הרבה יותר. "בילדות ממש לא הייתי מתלבשת ככה, ממש ממש לא. הייתי מתלבשת אחרת לגמרי. נעלי בובה, גרביונים, חצאיות, סוודרים ענקיים. המושב עשה את שלו. זה די הארדקור, בהתחלה לא מצאתי את עצמי מבחינת לבוש. זה אולי קצת רדוד, אבל זה ממש הגדיר אותי. לקחו הרבה שנים עד שסיגלתי לעצמי לבוש שהוא נוח לי ושאני אוהבת איך שהוא נראה. אבל גם היום אם אני רוצה ללבוש חצאית אני לובשת חצאית".
על הסקאלה
איתיאלה. כמו איתיאל רק עם ה' בסוף. אחד מהכינויים שהתהדר בהם שלמה המלך, ומשמעותו "אלוהים איתי". היא נראית כמו תל אביבית היפסטרית בת 24, אבל היא בכלל גדלה למשפחה דתית בבת ים, בת זקונים להורים דתיים שעלו מצרפת. "היום כל אחד מאיתנו במקום אחר על קשת הדת", היא מספרת, "כל אחד לקח נישה אחרת".
ובאיזו נישה את?
"אני על הסקאלה שלי. זה משהו שתמיד יהיה איתי, אני רוצה שהילדים שלי יהיו חלק מזה. גם לניסים חשוב מאוד לכבד אותי ואת המשפחה שלי. אני בהתפתחות שם, זה תהליך פנימי אצלי. אני מכבדת את השבת בדרך שלי ומבשלת רק כשר. אני מאמינה בזה גם מהמקום התזונתי. אחרת זה לא כל כך נכון לעיכול".
זה היה עניין מבחינת ההורים שלך שפתאום עברת למושב וזנחת את נעלי הבובה?
"הם זיהו את זה לפניי, את כל השינוי שעברתי. קל לי ללכת על שינויים, כי אני לא רואה את הדרמטיות בהם. מחיי המושב הם היו בהלם, כי שתביני, בתור ילדה קטנה אני שנאתי את הטבע! בטיולים משפחתיים הייתי ילדה מתוסכלת ומתבכיינת. אמרתי כל הזמן כמה אני לא מתחברת לקונספט ואמא שלי הייתה אומרת 'איתיאלה אוהבת עצים רק בתמונות'".
אז האהבה שינתה אותך והפכת להיות ילדה של טבע?
"לגמרי. חד משמעית. ניסים ואני משתעשעים במחשבה על לעבור מתישהו לתל אביב כשהילדים יגדלו אבל עכשיו לא. ממש לא".
את האהבה של איתיאלה וניסים עוטפים היום בית ושלושה ילדים (גפן, לוז ונטע). אבל פעם היו תכניות אחרות; איתיאלה בכלל התכוונה ללמוד רפואת שיניים. היא הגיעה למכינה של האוניברסיטה העברית ושם פגשה את ניסים, אהבת חייה, שחמש שנים מפרידות ביניהם. "קשה לי להסביר, היה בינינו מין מיגנוט כזה. היה ברור שזה קורה, אז פשוט היינו ביחד. הוא ידע תמיד שהוא רוצה ללמוד חקלאות ואני נשאבתי לזה".
היום יש איזו תחושת החמצה? יכולת להיות רופאת שיניים.
"לא, הבנתי מהר מאוד שרפואת שיניים זה לא אני. חשבתי אולי ללמוד משהו גנרי כזה, כלכלה או משהו, אבל אז אמרתי 'אוקיי, ניסים הולך לפקולטה לחקלאות וגם שם יש כלכלה', אז התחלתי שם וממש לא מצאתי את עצמי בשנה הראשונה. כל המעבר לרחובות היה מוזר, זאת עיר, זאת לא עיר? זה וייב אחר, סלנג אחר, הכל אחר ממה שאני מכירה. עזבתי את רחובות והבנתי שאוכל זה משהו שאני רוצה להתמקד בו. הייתה איזו אפיזודה שאפילו חשבתי לעזוב את הלימודים וללכת להיות טבחית איפשהו אבל לא היה לי את האומץ. שבע שנים אחר כך הגעתי 'למאסטר שף'".
"ההסתגלות בהתחלה הייתה מטורפת", היא מספרת על המעבר המהיר לחיי המושב, "כל המשפחה שלו שם ואנחנו גרים במשק המשפחתי עם כולם. באמת שנים של הסתגלות. אין שום קווים מקבילים בין המשפחה שלי למשפחה שלו. קודם כל אמא של ניסים נפטרה, זה כבר משנה את כל הדינמיקה המשפחתית. זאת משפחה צברית ישראלית כזאת ושלי עולים חדשים".
טבילת אש
דבר אחד תמיד היה שם, היא מעידה, לא משנה איפה היא גרה או איך התלבשה. "אוכל ממש היה משמעותי אצלנו בבית, גם בקטע של בריאות. תמיד הייתה התעסקות איתו. זה היה לי מאוד טבעי וגם בתואר פגשתי את הנושא. ניסים גם מבשל, אבל זה לא הקטע שלו. בבית הוא מבשל הרבה, תמיד כשהוא רואה שלי אין כוח הוא על זה. בהתחלה כשיצאנו הוא תמיד בישל כדי להראות לי שהוא יודע. זה היה מגניב".
היום היא כבר מרגישה בבית במושב. החבורה שיצרה לה בין כותלי האולפן של "מאסטר שף" כבר מזמן יצאה ממנו, וחבריה הטובים אסף דיי ובת שי עוז כבר ביקרו בסביבתה הטבעית. "זאת טבילת אש כזאת שאני עושה לחברים שלי מהמרכז. הם עפו על זה, הם מצטלמים שם, עושים שטויות. הכי נהנים".
חוץ משלושה ילדים ולוקיישן מושלם לצילומים של אסף ובת שי, לאיתיאלה ולניסים יש גם עסק משפחתי. לפני הקורונה ורגע לפני שהתפרסמה, היא תפקדה בו כמנהלת סושיאל. "ירוקל'ה", משק חקלאי מקומי מהרי יהודה המתמחה בגידול עלי טעם - עלים מיוחדים, פרחים ועלי מאכל. "התחלנו בגידול עלי מיקרו, אבל למרות שבאירופה זה מאוד חזק, בארץ יש מגמה מתרחקת. שפים רציניים לא רוצים את זה אצלם. אני משתמשת בפרחי מאכל באוכל שלי רק אם יש לזה הצדקה. במטבח האירופאי גם אמנון ותמר, הפרחים הכי גנריים, מסמנים את העונה ואת הפריחה, אבל בארץ הכל נכנס לאותה הקטגוריה: גימיק. אנשים לא מבינים שפרחי תבלין מביאים ארומות וטעמים".
העסק המשפחתי תמיד ישאר משפחתי, אבל עכשיו, ועם המון התרגשות, איתיאלה שמה פעמיה למקום חדש. בשבועות האחרונים מדי יום שישי, אם תגיעו למושב מטע (ותשדלו לעשות את זה מוקדם מוקדם בבוקר, כי בשישי האחרון כל מה שהיה לה להציע למכירה נחטף לפני השעה 11) תמצאו אותה מאחורי ה"טראק" (משאית אוכל) שהעמידה שם. אפשר להזמין ממנה קפה טעים, כי זה חשוב לה, ואת הטארט שגרף את כל המחמאות. "אני עושה את הכל בעצמי, אני ממש בקטע של לעשות את זה לבד".
בדרך שלה, בלי דרמה, בלי רעש ובלי צלצולים, איתיאלה הפכה להיות מתמודדת ריאליטי. אחת שהגיעה רחוק. "החברה הכי טובה שלי רשמה אותי לאודישנים, בדיוק עזבתי באופן רשמי את התפקיד שלי בעסק המשפחתי שלנו והייתי בחופשת לידה, אז אמרתי 'למה לא?'. אני מסתכלת על התכנית הזאת כעל תכנית שאנשים שאוהבים לבשל מגיעים אליה, לא כמו תכניות ריאליטי אחרות שאין בהן את הפן המקצועי. אני גם עוקבת אחרי הזוכים והכי אוהבת את נוף, את מה שהיא עשתה אחרי הזכייה שלה. היא ממש לקחה את עצמה למקומות רציניים".
מנה של גמר
באחת המשימות איתיאלה הוציאה, כך לדברי השופטים, "מנה של גמר". אחת שהעלתה אותה מוקדם מהצפוי למרפסת. עם כל מנה שהיא מגישה השופטים מתמוגגים. ובכל זאת, ניתן היה למצוא אותה כמעט בכל משימת הדחה בעונה. "שתדעי לך שאני ממש לא הייתי בתחושה כזאת שעפים על המנות שלי, הרגשתי כל הזמן שאני
אז החוסר ביטחון שלך גרם לך לעשות כמעט כל משימת הדחה העונה?
"זה לא עניין של חוסר ביטחון כמו שזה עניין של אני רוצה להצליח לעשות את מה שיש לי בראש, וגם שזה יצא וואו. הטעימות של השופטים הן מבחן המציאות. בסוף יוצא טוב אבל אז אני עושה משימת הדחה. יוצא טוב אבל עם אבל לא עולה למרפסת. כל הזמן יש את הקול הזה שאומר: 'אמרתם שזה טעים, אז למה אני פה למטה?'. זה גם לא שאני פדנטית או פרפקציוניסטית. באוכל חשוב לי שיצא טוב. אני יודעת איך זה צריך לצאת, יודעת מה זה טוב ומה זה לא טוב. אם משהו יוצא לי לא טוב אני יכולה לדבר על זה עם ניסים ימים ארוכים. בתכנית זה הלך איתי רק קצת כי צריך להתנער מזה מהר ואין זמן להתעכב על זה".
"אייל שני אמר את זה הכי נכון", היא נזכרת בהערצה, "הוא אמר שאפשר לעשות מה שרוצים מבחינת טבחות אבל הכי טעים זה חומר הגלם. כשהפסקתי להסתבך הצלחתי להוציא הכי טוב את עצמי. אני לא אוהבת את ההגדרה אוכל פשוט, אבל כן אוכל שהוא לא מתחנף ולא מנסה להרשים".
למצלמות של "מאסטר שף" איתיאלה אומרת שהיא לא משפחתית, אבל לצופה מהצד ניכר שהיא כן. זה אולי היות פרט מפתיע על הילדה הנצחית, גם בעיני השופטת מיכל אנסקי, אבל במחשבה שנייה איתיאלה מסבירה שזה דווקא לגמרי טבעי. "גדלתי ככה, בבית דתי. התחלתי עם הילדים אחרי שסיימתי את התואר וזה היה כזה מין 'עכשיו בא לנו'. ברור שחטפתי את הכאפה של הילדים, פתאום אני אמא. נראה לי שלעכשיו סיימנו, אבל שתדעי לך שאמא שלי הביאה אותי בגיל 40, אני בת זקונים וביני לבין אחותי יש 15 שנה".
כיף לילדים לראות אותך בטלוויזיה?
"זה נורא מוזר להם, עכשיו זה קצת מתחיל להיות יותר בפוקוס. נגיד ביום שישי יצאנו לאכול איפשהו וזיהו אותי ודיברו איתי שם. הבנות שאלו: 'הן חברות שלך?'. אחר כך הן קמו לשולחן שלהם ושאלו אותם את אותה שאלה. אבל בכללי הן לא רואות איתנו את הפרקים כי זאת לא השעה שלהן. גם כשאני מציעה להן לראות אותי הן לא כל כך רוצות, מעדיפות לראות ארתור".
ואיך המשפחה קיבלה את הפרסום שלך?
"הם עפים על זה וזה חיזק בינינו את הקשר. מחבר את כולנו. הם יותר מכירים אותי עכשיו, הם רואים אותי הרבה יותר. אחר כך אנחנו גם מדברים על כל מה שקרה בפרק וצוחקים. הם תמיד שואלים אותי כל מיני שאלות, מה היה בפרק? מי המודח? אני לא עונה להם, לא מגלה כלום. אני נהנית מהתגובות שלהם, לא בא לי להרוס".
והפכת גם להיות מוכרת במושב.
"מכירים אותי גם ככה, אבל זאת היכרות אחרת. זה נורא מוזר. בהתחלה לא ידעתי איך להגיב לזה אבל נחמד בתכלס. בפנים רק מרימים ומפרגנים לי. האמת שבדרך לפה כמעט עשו תאונה בגללי עם הרכב, הם זיהו אותי ועשו שלום והתחילו לצלם, אבל זה לא קורה בדרך כלל. אם אני מסתובבת עם בת שי אז התגובות כבר יותר דרמטיות".
צילום: הילה שייר | סטיילינג: תומר אלמוזנינו | איפור: יעל איתן | שיער: עמנואל | ע' סטיילינג: נועה שבי | ארט דיירקטור: אסף דיי | הפקה: רותם פנחס