המפגש הראשון שלהן עם הפאבלות של ריו, אלו שהכירו קודם רק מהשיר של סטטיק ובן אל, לא עבר חלק. ארבע הנשים הישראליות שהגיעו עד ברזיל כדי להתמודד על ליבו של ציון פדלון הגיעו לסיור תיירותי שגרתי בשכונה, כשפתאום, ללא שום התראה, אדם אלמוני נפל מגובה ונחבט על הרצפה כמה מטרים לידן. "בחיים לא הייתי בסיטואציה כזו, זה היה משוגע", משחזר עכשיו ציון את אחד מהרגעים המותחים של הריאליטי הרומנטי "כמה רחוק" (משודר בימים אלה בקשת 12). "אמרו שהוא אדם מתוסבך, שתיין ומסומם, אולי הוא נפל בכלל מחלון של בר שהיה שם בקומה העליונה. גם ככה זו הייתה סיטואציה מאוד אינטנסיבית, להיות עם ארבע בנות בפאבלות ולהצליח לחלק ביניהן את תשומת לב, ואז דבר כזה קורה".
הרגעים שהגיעו אחר כך היו מבעיתים פחות: נשיקות מחשמלות תחת גשם טרופי, פלירטוטים, וריבים בין הנשים, שכל אחת מהן מתעקשת לא לחזור לארץ עם לב כואב, אלא להיות זו שתישאר אחרונה בריו עם ציון. כרגע נראה שדיאנה היא הפייבוריטית לזכייה למרות נתוני הפתיחה השונים משל ציון. הוא גדל כילד שמנת בשיכון דן, היא בת לעולים מרוסיה ששכלה אח נרקומן; הוא איש עסקים מתוקתק, היא עובדת רווחה סוערת. ציון לא מתווכח עם התיאוריה שלנו. "דיאנה היא בחורה מאוד מוחצנת, בטוחה בעצמה, אולי בגלל מה שקרה במשפחה שלה. היא לא בחורה רגילה".
ואתה לא גבר רגיל?
"אני גבר שמחובר לצד הגברי בשאיפות ובחיפוש אחר הצלחה, אבל גם מחובר חזק לצד הנשי שלי. אני גם לגמרי מגדיר את עצמי כפמיניסט. גדלתי בבית עם שלוש נשים, יש לי שתי אחיות מקסימות ומדהימות ואמא מדהימה ואני מכבד נשים. אישה ראויה למלוא הכבוד. לחשוב שמגיע להן פחות כי הן נשים זה מטופש. במשך השנים למדתי על מה שנשים חוות, אקסיות שלי סבלו מהטרדות מיניות וקיבלו משכורת נמוכה יותר מגברים. זה אבסורדי לקבל פחות כסף על אותה עבודה, פשוט אבסורדי, כגבר אני אומר לך".
"קראק זה לברזילאים, לא לישראלים"
ציון פדלון (33) נולד בשיכון דן, בנם של הגננת מנורה ("זה שם טריפוליטאי") ואיש העסקים דוד, בעל חברה להשכרת רכבים. "גדלתי טוב אבל לא עם כפית זהב בפה, אבא שלי לא קנה לי פלייסטיישן וגיטרה, הייתי צריך לעבוד כל חופש גדול כדי לחסוך כסף", הוא מבהיר. הוא חלם לנהל עסקים כמו של אבא אבל אז פגש את יוקר המחייה בישראל והבין שההצלחה הגדולה שלו חייבת לקרות במקום אחר. "בישראל קשה לחיות וכדי להצליח כאן אתה צריך הרבה יותר מכישרון. דווקא במדינה כמו ברזיל, שמתפתחת מעולם שלישי לעולם ראשון, יש עכשיו יותר אפשרויות וזה קרץ לי. סוד ההצלחה שלנו כאן הוא הישראליות שלנו, הראש העסקי".
עם האופי הישראלי שלו, כשבראש חוויות ותובנות מהטיול שעשה בברזיל הגדולה, הוא פתח גסטהאוס ומלון בוטיק שהיום הם מהבוקשים בריו. קצת כמו אצל בנדה מ"בשבילה גיבורים עפים", זה היה טיול מז'אנר האחרי צבא שהתווה את סיפור חייו שלא במתכוון. שבע שנים חלפו מאז התאהב לראשונה בקצב הברזילאי וביכולת להשתכר היטב ולהרגיש עשיר, מה שמשאיר אותו בינתיים שם. "הקצב כאן אחר. ברזיל זה מקום יותר רגוע, אם מישהו שולח לי מייל הוא לא מצפה לתשובה בתוך חמש דקות או יום. אם אני אענה בתוך שלושה ימים זה גם סבבה. בארץ זה הודעה ומיד שיחת טלפון".
אלא שתדמיתם של גברים ישראלים במדינות דרום ומרכז אמריקה אינה מזהירה. סיפורים על התנהגות פרועה, התקרחנויות אלימות ובעיקר ניצול נשים, הפכו למזוהים עם ה"מוצ'ים" הישראלים. בסדרה רואים את חבריו הישראלים של ציון, המתגוררים איתו בריו, מספרים למשתתפות התכנית כי אם ישארו איתו שם הם "יסדרו להן עבודה בסוכנות". הדברים עוררו כמה הרמות גבה וציון ממהר להרגיע: "אלו סוכנויות למטיילים, שנותנות תמיכה למטיילים ישראלים, לא רק בנות", הוא אומר, "זה לא מה שאת חושבת".
כולם חשבו שמדובר בזנות. הרי בברזיל היא חוקית.
"נכון, זה מגובש בחוק ויש רחוב שמוקדש לזה. אבל אם תשאלי אותי, עצם העובדה שאנשים עוסקים בזה, זה מבאס. הרי אדם לא עושה דבר כזה מבחירה, מדובר בבחורות שנסיבות החיים שלהן הביאו אותן להיכנס לעסק הזה. אישה שנולד לה ילד בנסיבות לא רצויות והיא לא יכולה לשלם חשבונות כי אין לה עבודה, נגררת לזנות וזה עצוב. יש פה סיפורים לא טובים".
מקום קשוח.
"תשמעי, אני לא באתי לכאן כדי לנצל את החולשות של המדינה הזו. אני כאן בכלל במקריות. הגעתי לחופשה בסוף לימודי מנהל עסקים במכללת נתניה והתאהבתי במקום. היה לי שותף מצ'ילה, הוא רצה לפתוח הוסטל וזה פשוט קרה".
יש באזור קצת אנטי לישראלים, אתה יכול להבין למה?
"הייתי שמח אם ישראלים שמטיילים היו מקבלים סוג של חינוך מקדים. חוויתי בטיול שלי מלונות שלא רצו לקבל אותי כי אני ישראלי וזה מבייש. יש ישראלים מנומסים שמתנהגים בהתאם, ויש מיעוט שהורס לכולנו. אבל זה לא רק כאן, זה גם באוסטרליה ובאנגליה ובכל מקום. אצלי בעסקים התיירים הם כמעט ולא מישראל ואם באים ישראלים הם בני 25 ומעלה, הם כבר בטיול השני ורוצים להתרחק מהישראליאדה".
מה מאפיין את הישראליאדה בריו?
"זאת הישראליאדה שמכירים מכל מקום. מטיילים צעירים, אחרי צבא, שרוצים להתנתק מהחיים, פשוט לעשות משהו שונה, והם קלולס. הדבר הטוב היחיד הוא שלפחות הם לא עושים המון סמים. הם מעשנים כמובן, שזה די נגיש פה, אבל לא נוגעים בדברים הקשים. יש כאן קראק, אבל זה לברזילאים. לא לישראלים".
ניסית?
"אני? נראה לך? מה פתאום. אם אתה מנסה אפילו פעם אחת קראק, אתה מחוק לכל החיים. אני עסוק בחיי ואין לי זמן לזה".
"הייתה לי חברה אמריקאית חמש שנים והבנתי שאני צריך אישה ישראלית"
השעה היא 12 בצהריים ביום שני כשאנחנו מנהלים את שיחתנו בסקייפ, ובצד שלו זה נראה כאילו חוגגים כמו באמצע הפאבלה. למרות שהוא חי בשכונה טובה, סנטה תרזה, העוני של ברזיל הוא חלק מחייו: "בכל לילה שומעים את מוזיקת הפאנקי שמפציצים מהפאבלות. זה יכול להיות עד 6-7 בבוקר". הוא מזיז את המחשב שלו כדי להראות לי בסקייפ את העיר המופרעת הזו שהפכה לביתו, וגם את הר הסוכר שהוא יכול להשקיף עליו מהמרפסת ("אני אולי נראה לך לא עובד, אבל זה יום החופש היחיד שלי. ברגיל אני עובד 12-13 שעות ביום").
הריחוק ממשפחתו היה חלק מהסיבה שהסכים להשתתף ב"כמה רחוק" כאחד הרווקים המבוקשים - כדי שהוריו יוכלו לראות אותו, כי לביקור הם לא באים. הסיבה השנייה: גם אם הוא כבר מצא בברזיל את הכל, אהבה ישראלית הוא עדיין מחפש. "אני רוצה ילדים שיגדלו בארץ. אולי בשלוש השנים הראשונות אפשר להישאר כאן אבל אחרי זה אני רוצה לחזור. אני רוצה בתכנית הזו להכיר בחורה אמיתית, לקשר שאני יכול להרגיש בו בנוח, סוג של הבנה עיוורת. או לפחות הבנה של המנטליות שלי. הייתה לי חברה אמריקאית חמש שנים והבנתי שאני צריך אישה ישראלית".
תגדיר אישה ישראלית.
"שיש לה אופי. אני לא יודע אם זה הצבא או החינוך, אבל היא חזקה, דעתנית, יודעת מה היא רוצה. בשבילי הדוגמה לאישה הישראלית היא אמא שלי, מנורה. אישה חזקה שמחזיקה את הבית, שהיא הלב שלו. אדם רגיש ואוהב וחם. היא נלחמה על מה ששלה ומגיע לה, עובדת, אשת חייל".
ואיך היא צריכה להיראות?
"מראה הוא לא דיל ברייקר בשבילי, אני אוהב אנשים בגלל האופי שלהם. גם אם התחתנת עם אישה רזה, ממילא בעוד שתי לידות ואחרי 20 שנה היא כבר לא תהיה רזה. מה שנשאר זה הפנימיות. זה מה שמשאיר אתכם במערכת היחסים בסופו של דבר. כשבחרתי את הבנות לא הלכתי לפי נטו מראה. באתי ממקום אמיתי ושללתי מי שלא באה משם גם. מישהי שבאה כדי להיות בטלוויזיה על חשבוני, שתחפש פלטפורמה אחרת. אני לא מחפש מישהי שרוצה להתפרסם על חשבוני, או שתהיה סקסית ומושלמת על המסך ואז תרד עליי כשנהיה לבד".
אתה מגדיר את עצמך עשיר היום?
"אין אדם שאומר 'עשיתי את זה וזהו', תמיד רוצים יותר. כשיש לך מיליון אתה רוצה חמישה מיליון, וגם זה לא מספיק בשביל רשת עסקים, צריך 20 מיליון. אבל מה שאני רוצה זה משפחה וילדים, שאוכל לספק חיים נוחים, לא חיי מותרות. שתי חופשות בשנה מספיקות לי, בקיץ מקום קר ובחורף מקום חם".
ואופר?
"לא, נראה לך? אני אהיה האבא הכי נוכח, אין דבר כזה אצלי שאעשה ילד והאישה תדאג לו. אם אמצא את הבחורה הנכונה וזה ירגיש נכון, זה יכול לקרות גם תוך שנתיים".
אז מה חייב להיות בקשר כדי שתעברו לשלב הבא?
"בלי תשוקה מינית, זה חברות בלבד. חייבים ללבות את התשוקה המינית כל הזמן, זה מה שמבדיל בין חברות לקשר אוהב. אתה יכול לאהוב חבר או ידידה אבל בשביל שזו תהיה מערכת יחסים חייב להיות סקס. אני לא דורש יותר מדי, פעמיים בשבוע זה אחלה".
אתה יודע, אחרי שנים והרגל, גם פעמיים בשבוע לא תמיד מסתייע.
"זה נכון שיש הרגל ושחיקה וזו שאלת מיליון הדולר, איך מונעים את זה. בטווח הרחוק צריך למצוא את האיזון ולהביא מעצמך את האש הזו".
מה עם יחסים פתוחים?
"לא ניסיתי בחיים, אני מונוגמיסט וקנאי. לדעתי זה משהו שיכול לעבוד או שלא, ובשבילי הוא לא. בסוף הסקס מאחד, יוצר כימיה וחיבור וזה מאוד חשוב. אני מאמין שבחיים של כל אדם יש שלושה דברים חשובים. זה קצת בוטה אז אני מתנצל מראש, אבל ככה זה: אתה רעב - תאכל, צריך לעשות קקי - תחרבן, אתה חרמן - תעשה סקס. בעיניי אלו שלושה דברים שהם תמצית האושר של החיים".
זה נכון שהיית הסטוציונר המוביל של ריו?
"אוף, החברים שלי אמרו את זה ושרפו אותי. תשמעי, לפני שהגעתי לדרום אמריקה, המערכת יחסים הכי ארוכה שלי הייתה 10 חודשים, לא יצאתי יותר מדי. אבל אז אתה מגיע לחו"ל והופך לחופשי וכל כך קל וכיף פתאום. שכבתי עם הרבה בנות, כן, אבל אני חושב שהתנהגתי יפה. הן היו תיירות שהמשיכו בדרכן, לא השליתי אף אחת. אפילו התאהבתי בעצמי כמה פעמים, עד שהבנתי שאני רוצה מערכת יחסים. תכנתתי את המוח בשביל למצוא כזאת ואז הכרתי את בת הזוג האמריקאית. היינו יחד חמש שנים ונפרדנו חצי שנה לפני התכנית".
אז אולי היית בכלל בריבאונד מול המצלמות?
"אני לא חושב. זה היה קשר שהיה צריך להיגמר. והוא דווקא נגמר טוב. היא אדם שמאוד אהבתי אבל היא סבלה מדיכאון ואני רציתי לעזור לה. נכנסתי לתפקיד המטפל וזה לא היה טוב. הייתה סיבה שהיינו ביחד והייתה סיבה שנפרדנו, שתיהן לגיטימיות".
לסיום, אתה חייב לנו הסבר. איך הדחת ראשונה את רעות המושלמת?
"רציתי לתת לזה צ'אנס, אבל הרגיש לי שביחס לבנות האחרות, זו לא הייתה בחורה שהייתי הולך איתה עד הסוף. אני אדם מאוד מונוטוני ורגוע וגם היא כזאת, אז כנראה שהיינו משעממים אחד את השנייה".