כיאה לתקופת האומיקרון, את הראיון עם השחקן רוי מילר ואשתו, היזמית ויוצרת התוכן שירי פדלון, ערכתי בזום. הכל כדי לא לסכן אף אחד מאיתנו בבידוד נוסף. כנראה שצדקתי. "אני מעדיף לעשות מסע של 80 ק"מ, רק לא לעבור שוב שבוע בלי גן", מצהיר רוי (42). "אם היינו רווקים, זה היה בינג' אחד גדול. אבל עם ילד שובב בן שנתיים, זה מאתגר".
שירי (35) ישובה על הספה לצידו מסכימה ומוסיפה "זה מאוד אינטנסיבי. היינו חולים באוגוסט, בהתחלה רק אני, אחרי זה לוקא הצטרף ובסוף גם רוי נדבק. זה טראומטי, לא כי אני מפחדת להידבק, אלא כי אני מפחדת להיות בנפרד מלוקא".
אם יש זוג שיודע לצלוח משברים, אלה בדיוק הם. שירי היא פרויקטורית של "מסע המטופלת" בבתי החולים שיבא ותל השומר (מיזם שנועד להעניק ליווי רגשי למטופלת מרגע גילוי המחלה ועד לאחר ההחלמה), ורוי מצטלם בימים אלה לסדרה חדשה, נמצא בחזרות למחזה שבו ישחק לצידה של גילה אלמגור, מככב ב"מלכות" וב"אבא מטפלת" ושוקד במרץ על סדרה משלו.
אבל לא משנה כמה תסריטים הוא משנן במקביל, רוי יודע שהחיים יודעים להתעלות על כל תסריט אפשרי. רגע אחרי נישואיו לשירי, התבשרו השניים כי היא חולה בסרטן השד. כשהבריאה, החליטו השניים להביא ילד לעולם בהליך פונדקאות. הדרמה לא נגמרה שם; בנם הבכור נולד בעיצומה של מגפה עולמית, והם מצאו עצמם תקועים בגאורגיה קרוב לחודש. היום, שנתיים אחרי הלידה, הם יוצאים בהרצאה זוגית על המסע שלהם.
"הסיפור שלנו הוא הכי לא צפוי בעולם", אומרת שירי. "כשהכרתי את רוי הוא היה כל מה שלא רציתי, וכל מה שהייתי צריכה, זה עד היום מפתיע אותי שזה קרה".
כל מה שלא רצית? הלוק הבלונדיני המסוקס נמצא ברשימת המשאלות של לא מעט נשים.
"נכון. כשהבאתי אותו למפגש חברתי כל החברות שלי אמרו לי 'מה זה, הוא חתיך, זה לא הטעם שלך'".
הם נפגשו לראשונה כמעט עשור לפני הדייט הראשון שלהם, כשהיא נרשמה למכינה בבית הספר למשחק בו הוא כבר היה בשנה השלישית ללימודיו, ואז ניסתה להתחיל איתו. "שלחתי לו הודעה בפייסבוק, הכי פאתט. שאלתי אם הוא ראה איזושהי הצגה, והוא בכלל לא ענה לי. מזל שהוא לא ענה, כי אחרת לא היינו ביחד היום".
רוי: "לפני שפגשתי את שירי היו לי המון השתובבויות, ודברים יותר פרפריים. לרוב יצאתי עם שחקניות. שירי היא הראשונה שהיא לא שחקנית, אלא עורכת דין פלילית".
אז איך חזרתם לקשר?
שירי: "למרות שהייתי עורכת דין ומאוד משימתית, יש בי צד אומנותי והחלטתי ליזום ערבי שירה, יבגניה דודינה אמרה לי שיש שחקן שירצה להגיע וקוראים לו רוי מילר. שלחתי לו הודעה בפייסבוק, ראיתי את ההודעה הקודמת ורציתי למות, אז הייתי הכי קורקטית שלא יחשוב שאני מתחילה איתו".
רוי: "למרות שהפעם עניתי, היא 'שכחה' להזמין אותי ורק אחרי כמה חודשים היא התחנפה וכתבה 'היי, אני חייבת לך ערב'".
שירי: "גילינו שאנחנו שכנים, הגעתי לדייט שלא ידעתי אם הוא דייט או לא. הוא כזה חתיך שאמרתי, מה יהיה לבחור הזה להגיד לי על החיים? הייתי בטוחה שהוא ילד שמנת שגדל ברמת השרון".
רוי: "אני חשבתי 'היא גרה כל כך קרוב שזה ייגמר בסקס כנראה'. סקס פעם אחת, יאללה".
שירי: "לקח אותי ל'השופטים', דפק עליי גרעפסים של נקניקיות כל הדייט, ואני צמחונית. אבל וואו, היה לו מלא מה להגיד לי על החיים. מה שכן, הוא לא התקשר אליי יום אחרי. חברות שלי היו מוכנות לזה שהולך להתרסק לי הלב".
רוי: "נפתחנו אחד לשנייה והכלנו את החבילה אחד של השנייה. זה התחיל מחברות מאוד טובה וגדולה. הילד הפוזל מחדרה פגש את הילדה השמנה מרמת גן. ראינו אחד את השני עם הפאקים, ואמרנו 'אוקיי, אני יכול לחיות עם הפאקים האלה'".
כולנו פוסט טראומטיים
שירי גדלה ברמת חן, כתלמידה מצטיינת שחולמת להיות שרת המשפטים ומתכננת את העתיד שלה במרקר ברור ומודגש. רוי נולד בגרמניה, לאבא גרמני ואמא פרסייה, הבן האמצעי מבין שלושה ילדים. כשהיה בן שלוש עלו לארץ והוא גדל בחדרה. אביו חי על הקו בין שתי המדינות, עד שלרוי נמאס. "בגיל 8 נשברתי, בכיתי לאבא שלי בטלפון, שאני רוצה להיות כמו כל החברים שלי בכיתה, גם אני רוצה את אבא שלי קרוב אליי, ובאמת הוחלט שנעבור לגור עם אבא בגרמניה".
איך היה שם?
"היינו שם שנה וחצי. זה לעבור מהחום המשפחתי של לישון אצל סבתא כל הבני דודים ביום שבת לקור הגרמני. אז חזרנו לפה, אבא שלי חזר איתנו לקצת, היה איתנו במלחמת המפרץ ואז הם התגרשו ולא ראיתי אותו שנים".
מה אתה זוכר על הילד שגדל בלי אבא?
"חיפשתי דמות אב אצל השכן, אצל הבן דוד, זה חסר לי. זה חדרה של שנות ה-80, גם הורים גרושים, אבא גרמני שהתגייר ואני הייתי אפרוח צהוב ובלונדיני ועם עין עצלה, הייתי מאוד מודע והתביישתי בחלק הגרמני".
היה ניסיון לחזור לקשר?
"מעט מאוד. אמרתי לעצמי, יש מישהו בצד השני שלא רוצה אותי, אז שיילך לעזאזל, אני אראה לו מה זה. כרתתי עם עצמי ברית, הוא אפילו לא בא לבר מצווה שלי, לא כתב לי - אז זהו. 17 שנים אחרי שהוא עזב, בוקר בהיר אחד הוא הגיע לחדרה. ביקש להיפגש".
הסכמת?
"הייתי סקרן לדעת מי הוא, סגרתי איתו מעגל מצאתי מקום בלב לקבל אותו ולחמול עליו ולסלוח לו. בהמשך גם טסתי לגרמניה לבקר אותו, הבנתי שהוא איש מקסים ומאוד מעניין, אבל אבא הוא לא יודע להיות. ההשלמה עם המצב היא מאוד משחררת".
רוי שירת בצבא במשך שנים כלוחם בשייטת. "נהרגו לנו חברים במהלך המסלול, הדרך שלנו לפרק את זה הייתה להסתכל אחד על השני ולסכם בשלוש מילים: 'אין מה לעשות'. כי זה כבר קרה, אכלנו את הפצצה, אנחנו כואבים, ואנחנו יודעים שהחיים חזקים יותר. השייטת עזרה לנו לעבור את הדבר הזה, כי אתה חייב להמשיך. זה לא שהדחקת – אתה מודע לזה שזה קרה. זה תהליך מאוד מהיר של הבנה-פירוק-השלמה".
אתה חושב שאתה פוסט טראומטי?
"כולנו פוסט טראומטיים. אצל גברים מנגנון ההדחקה הוא מאוד חזק. קרה לך משהו? שים איקס ותמשיך הלאה. קום ותילחם. במקצוע שלי יש פריבילגיה של לגעת בזה ולפרק את זה, אתה נוגע במקומות לא פשוטים".
אני חושב שיש לך סרטן
אחרי שסיים את בית הספר למשחק, רוי התחיל את דרכו בתיאטרון הבימה, וקיבל תפקידים קטנים בטלוויזיה ואז הגיעה החשיפה הגדולה, כשהתחיל לגלם את דמותו של גיא פרנסיס ב"מלכות" (שעונתה השנייה משודרת בימי חמישי בשעה 20:15 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-Next TV). אבל עם הדלת שנפתחה, הגיעו גם חדשות רעות.
שירי: "היינו נשואים שנה, ניסינו להיכנס להריון, הפסקתי לקחת גלולות, ואז היינו במסיבה והרגשתי משהו. באתי לרוי וביקשתי שייגע לי רגע בציצי".
רוי: "נגעתי וממש הרגשתי גוש. הנחתי שזו איזו בלוטת שומן, מאובר אימונים ושינוי במשקל, משהו שמנסה לצאת החוצה".
שירי: "למרות האבחנה של ד"ר מילר, הלכתי לכירורג שד. לא נלחצתי, כי הייתי בת 32, בריאה ואין לי רקע משפחתי. אבל אני מאוד משימתית ואובססיבית, ורציתי להיכנס להריון, אז רציתי להוריד את זה מעליי ולהמשיך עם התוכנית. הרופא בדק ואמר לי 'הכל טוב, אני מרגיש את מה שאת מרגישה, אבל הפסקת גלולות, אז כנראה זה שינוי הורמונלי. זה לא סרטני'.
"הרופא נתן לי הפניה לאולטרסאונד לעוד חמישה חודשים, אבל אני הייתי בלחץ, רציתי כבר לוודא שהכל בסדר ולהיכנס להריון. הצלחתי לקבוע תור לרופא אחר, הגעתי לבדיקה בתל השומר. הרופא אמר לי 'את הבחורה בת ה-32 שהרגישה משהו? יאללה בואי נבדוק, חמש דקות ואת לא פה. הכל יהיה בסדר'. איך שהוא הניח לי את האולטרסאונד על החזה, הפרצוף שלו השתנה. אמרתי לו 'זה לא פרצוף של הכל בסדר', והוא ענה 'אני קצת מודאג. אני לא חושב שזה יחזור שפיר, אני חושב שיש לך סרטן".
וואו, מה קורה ברגע הזה?
"אני לא יודעת אם זה ההלם או המשימתיות שלי, אבל השאלה הראשונה ששאלתי הייתה 'אז מתי אני אוכל להיכנס להריון'. זה כל מה שעמד לנגד עיניי. בטיפולים הייתי הולכת ורואה אנשים ברחוב עם עגלות ורוצה למות. עם הכימו הסתדרתי, עם הסרטן הסתדרתי, אבל זה גמר אותי. אני מתוכננת 10 שנים קדימה, רוצה להיות שרת החינוך, שרת המשפטים ואז אילנה דיין. ידעתי באיזה גיל אני אתחתן ומתי אני אביא ילדים ופתאום סרטן. כאילו מה? זה לא בתוכניות. איך את בונה אקסל עם לו"ז לדבר הזה?".
רוי, איפה אתה ברגע הזה?
"אני בכלל לא הלכתי איתה כי הרופא אמר שזה כלום. ואז פתאום אמא שלה מתקשרת אליי. עניתי, היא ביקשה שאני אגיע, ומיד ידעתי. בלי לדבר בכלל, קיפלתי את הדברים, עליתי על המונית בנסיעה שהרגישה כמו יום שלם, באתי והתחבקנו. לא אמרנו כלום, פשוט התחבקנו".
שירי: "הכוריאוגרפיה של הכאב. חזרנו הביתה וכל החברים שלי הגיעו, הרגשתי כאילו אני בשבעה של עצמי. כשכולם הלכו והיה לי רגע עם עצמי, ישבתי על המיטה ולא הבנתי איך יכול להיות שיום לפני זה ישבתי בבית קפה עם חברה והתלוננתי על הבוס שלי, ויום אחרי זה יש לי סרטן ואני יכולה למות".
איך מתמודדים?
"מצאתי את עצמי על הברכיים בחדר בתל השומר, מתחננת לחיות, ובאותו רגע הבנתי שאני הולכת לעזוב את המקצוע שלי. הרגשתי שהמקצוע שלי והסטרס גרמו לסרטן לקרות. אחרי שבועיים של בדיקות, שבהם ניסו להבין אם יש גרורות או לא, הרופאה שלי אמרה לי 'זה הולך להיות מאתגר אבל זה גידול שהוא בר טיפול והחלמה מלאה'. זה המשפט שהוביל אותי".
זה בראש שלך
בשלב הזה רוי קם להביא משהו מהחדר, חוזר עם שלושה בריסטולים ענקיים מגולגלים, והוא פותח אותם, מצביע ומקריא לי את פקודת המבצע שכתב עם גילוי הגידול. "אויב חדש בגזרה, המכונה טריפל נגטיב. האויב שוכן בגופה של הלוחמת שירי פדלון. המשימה: הלוחמת ש' תתייצב מדי יום שלישי בתל השומר. במידה של תגובה רגשית קרי ירידת מתח, חרדה, בכי, פחד, מחשבות אובדניות - הדרך לפעולה תהיה לשהות בדבר, לתת לו מקום, לדבר על זה עד יציאה מהמצב הרגשי הזמני".
"אני הייתי צריך תוכנית פעולה מנטלית ונפשית", הוא מנמק את שיטת ההתמודדות הלא שגרתית. "שיהיה לנו תנ"ך כזה. ידעתי שאנחנו הולכים להיכנס לדרך מאוד קשה, לתקופה של אי וודאות. וזה היה תלוי בבית, כתזכורת לשמור על פרופורציה והומור וגם לזכור שאנחנו מודעים למצב שאנחנו נכנסים אליו. כל עוד יש תוכנית, זה עוזר לנו. זה שומר שהמחשבות והדמיון לא ייקח אותנו למקומות חשוכים ולא פרקטיים".
ומה קורה כשהמקומות החשוכים הגיעו?
"להגיד לך שפחדתי פחד מוות שהיא תמות? לא, לא חשבתי על זה. זו לא הייתה אופציה מבחינתי".
שירי: "אבל היה שלב שאמרתי לו 'ממי אני מבינה אם תחליט לעזוב'. הוא כל כך נפגע מהאמירה הזאת".
הייתה מחשבה כזאת?
רוי: "ממש לא. ברור שלא. זה חלק מהיותי בן זוג, לפני שנה חתמתי על כתובה, אז מה עכשיו אני אקום ואלך? מה פתאום? זאת הייתה הזדמנות של להעמיק את הדבר, להוכיח את האהבה שלי אליה. לראות את הרוטווילרית הזאת שנושכת אנשים בבתי משפט, לראות אותה פגיעה כל כך, זה רק גרם לי לרצות יותר לגונן עליה".
ויחד עם המקצוע וזה שבדיוק "עלית על הגל"?
שירי: "אני ראיתי אותו שלוש שנים הולך לאודישנים, מקבל 'לא' ובונה את עצמו. לקחתי אותו לשיחה ואמרתי לו – אתה אומר 'כן' לכל תפקיד שמעניין אותך, הולך לכל יום צילום, לכל הצגה, אין שום סיכוי שבעולם שהקריירה שלך הולכת להיפגע מזה. כי הטיפולים הם זמניים אבל הזדמנויות כאלה לא חוזרות. זה גם זימן לנו סיטואציות משעשעות, הוא איתי בכימו, ופתאום באים אנשים ומבקשים ממנו סלפי. בפרמיירה של 'מלכות', הייתי עם פאה, נפוחה, ונורא התגאיתי שאף אחד לא שם לב. אחרי זה הרגשתי מאוד מטופשת כי המשחק הזה שאף אחד לא שם לב גבה מחיר מאוד כבד, זה מעייף. נורא לא רציתי שירחמו עליי. לא רציתי להיות הבחורה עם הסרטן".
איך היה הרגע הראשון שהורדת את הפאה?
"יצאתי להסתובב בדיזנגוף, ואין מבחן אומץ יותר גדול מזה, ואנשים התעלמו ממני, סיפרתי לרוי והוא אמר לי 'זה בראש שלך, את מדמיינת'".
היה גם חוסר ביטחון מול רוי בלהוריד את הפיאה?
"ברור, קודם כל הוא נורא חתיך. לא רציתי שהוא יראה אותי קירחת. גם מולו שמרתי על הרבה מאוד פאסון, אבל רוי – החום שלו, יש לו את היכולת לגרום לכל מי שמולו בבית, להרגיש כאילו הוא בטרנינג נוח ולא בג'ינס שקטן עליו בשתי מידות".
רוי, איך זה היה לך?
"מה זה, אני הייתי דופק לה לקים על הקרחת. זה הכל תלוי איך אתה מסתכל על זה. בסוף אתה רגיל להיות עם אישה מסוימת לשכב עם אישה מסוימת, יש לה שיער מסוים, פתאום היא באה עם קרחת. זה נורא מגניב, זה כאילו חדש, היא פתאום שינייד אוקונור, עם בנדנה. מגניבה כזאת".
שירי: "עוד יחשבו שיש סקס בכימו. אין סקס בכימו. אין ליבידו. היה מעט מאוד סקס. חשוב מאוד לומר את זה".
רוי: "היו גם הרבה רגעים שהסתלבטתי עליה, שהיא נראית כמו קספר, כאלה. זו הסיבה לחיות, להמשיך לצחוק. זה לא שהיא רצתה שאתייחס אליה בכפפות של משי. וגם כשהיא רצתה, אמרתי לה, יאללה, די".
שירי: "הייתה פעם אחת, בטיפול ה-15, שנגמרתי. לא יכולתי יותר. ידענו שבסוף הטיפולים אנחנו טסים לתאילנד, ואז רוי נעמד והתחיל לעשות פנטומימה ולהגיד לי 'מה את רוצה בשייק? מנגו? אננס?'. וכאילו ברגע אחד שתיתי שייק אננס על החוף בתאילנד ולא הייתי במחלקה אונקולוגית עם עירוי. היכולת שלו כל פעם לבחור לראות את הטוב ולהראות לי את הטוב ולא ליפול לקלישאות של 'יהיה בסדר, את חזקה, את יכולה', מין להגיד לי – 'חרא חרא אבל עוד שנייה אנחנו לא בחרא, את תראי'".
מה היה הדבר הכי קשה?
"לי? להפגין חולשה. להגיד 'קשה לי, אני צריכה'. אחד הרגעים הכי קשים, זה היה דווקא אחרי הניתוח, הייתה לי נקודת משבר מאוד גדולה, הסתכלתי במראה ולא הבנתי על מי אני מסתכלת. בכיתי על הרצפה, ממש ייללתי, ואז רוי בא וראה אותי נשברת. הוא היה בלחץ, חשב שכואב לי משהו. אמרתי לו 'אני לא יודעת מי אני'. והוא אמר 'מה זאת אומרת? את פאקינג שירי פדלון'. באיך שהוא הסתכל עליי ראיתי שהוא רואה את אותה שירי של פעם, את שירי שאני איבדתי".
צריכה להיות אמא
כעבור תשעה חודשים של כימו, טיפולים, הקרנות וניתוח שירי ניצחה את הסרטן, והמשיכה מיד אל היעד הבא, שלפי האקסל כבר התחיל להתעכב. זה היה הזמן לילד. "אני כבר אחרי האבחנה הראשונה קבעתי לנו תור בסוכנות פונדקאות, רציתי לדעת שאם יש בעיה, יש פתרון ושהאופציה קיימת".
אבל מבחינה בריאותית, אישה שהחלימה מסרטן השד יכולה להיכנס להריון.
"כן, אני יכולה, וגם צוות הרופאים שלי דאג להגיד לי את זה ולהרגיע, אבל אמרו לי שאני צריכה לחכות שנה של הטיפולים ואז עוד שנה שהגוף יתנקה ורק אז להתחיל לנסות. ומה זה לחכות? אני כבר בראש שלי צריכה להיות אמא".
רוי: "כל נושא הפונדקאות הוא מאוד רגיש ונפיץ, וזה לא מה שגדלנו עליו בתור ילדים, היינו מאוד אמביוולנטיים כלפי הדבר הזה. מצד אחד זה העלה בנו המון שאלות, אבל מצד שני הרצון שלנו להביא ילד, כשבמקרה הכי טוב נוכל להיכנס להריון רק עוד שנתיים, אבל מי מבטיח לנו שבאמת נצליח ושהגוף יחלים ושהכל יסתדר? לך תדע מה יהיה. ה'לך תדע' הזה חיזק אותי לקראת הפונדקאות. הבשלתי לתוך הרעיון".
שירי: "אני פחדתי שלא אתחבר לילד הזה, שלא גדל בגוף שלי. הגעתי למחשבות של מה אם הוא יהיה ילד סוער ועצבני, ואז אני אחשוב שזה בגלל הפונדקאות? כמות אכילת הראש והשאלות שהיו לי לפני היא מדהימה. היום זה נראה לנו נון אישיו, שנינו מרגישים שאני ילדתי אותו. זה הדבר הכי טוב שעשינו. הכי טוב".
כמה זמן אחרי ההחלמה, גיליתם שאתם בהריון?
שירי: "סיימתי את הטיפולים באפריל. אבל אובחנתי ב-25.7.18, וב-25.7.19, בדיוק שנה אחרי, הודיעו לנו שהפונדקאית שלנו בהריון. זה היה הרגע שאני כאדם מאמין הרגשתי שמישהו אומר לי 'משנים את הנרטיב'".
רוי: "בלי הבחירות שעשינו, בחירות לא פשוטות, לא היינו זוכים באור הזה שנכנס לנו לחיים. זה האור הכי גדול שקיבלתי בחיים שלי".
בנם של הזוג, לוקא, נולד בגאורגיה במרץ 2020, עם פרוץ הגל העולמי הראשון של מגפת הקורונה. שירי ורוי הקדימו את הטיסה מהחשש שהשמיים ייסגרו והצליחו להגיע בזמן ללידה. הם הגיעו בזמן, אבל נאסר עליהם להיכנס לבית החולים ולחדר הלידה.
שירי: "כשהוא נולד, קיבלנו הודעה עם תמונה בוואטסאפ, כאילו זו חבילה מאסוס. 'קחי יש לך ילד'".
רוי: "זה היה 48 שעות נוראיות, אתה מחכה לו, ויודע שהוא מחכה לך".
שירי: אני הייתי עדיין על תרופה ביולוגית, הייתי מאוד בלחץ רק לא להידבק. נתקענו שם חודש. בסגר בקורונה, בלי טיסות לארץ. את נמצאת בתא לחץ, אסור לך לצאת מהבית, ואת עם תינוק שמי יודע איך מקלחים אותו ומתי יש לו גרעפס. בסוף חזרנו בטיסת חילוץ עם עוד זוגות, פתחו שדה תעופה נטוש וחילצו אותנו".
רוי: "אנחנו היום שנתיים אחרי, לומדים לחיות למרות הסופות, הכל בסוף מתנרמל. אני זוכר שעוד הייתי רווק וחבר, שלום מיכאלשווילי, אמר לי 'אני אומר לך מילר במשפט אחד: תחשוב שעוד לא פגשת את האהבה הכי גדולה של החיים שלך. אתה לא מבין כמה אהבה זה'. והוא כל כך צדק. כי כמות האהבה שיש לי לגוזל הקטן והשובב הזה, האור שהוא הכניס לנו הביתה, זה מבטל את כל התקופה הקשה".
שירי: הדבר הכי הכי מדהים זה שבסוף נולד לנו ילד באמצע מגפה עולמית, שאישה אחרת שהיא לא אני, הייתה בהריון איתו כי אני חליתי בסרטן. זה כל כך לא איך שרציתי או חלמתי שהדברים ייראו ובכל זאת, לוקא הוא כל מה שרציתי וחלמתי עליו".
רוי: "החיים הם לא חזרה גנרלית. לא מחכים למה שיקרה. החיים הם עכשיו, וצריך לעשות מה שאתה יכול כדי להיות מאושר".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | איפור: אסף מלמד | שיער: לידור חדידה | הפקה: רותם פנחס