בתפניות העונה השלישית של "נינג'ה ישראל" צפתה עד כה רותם ישראל כשהיא מערסלת תינוק, מחפשת מגבונים ו/או מבצעת את הפרוטוקולים הקפדניים של תרגילי התפתחות לרך הנולד. הצופים אולי לא הבחינו בכך, אבל הבטן ההריונית של ישראל תפחה לאורך צילומי העונה הנוכחית עד שממש לפני עלייתה לשידור נולד בנה הבכור, עומר.
"עבדתי עד החודש השמיני", היא מספרת. "זה היה מאוד אינטנסיבי, לילות לבנים של טרפת ואדרנלין. אני חושבת שזו אולי הסיבה שעומר הוא תינוק מאוד פעלתן, ככה זה כנראה כשאמא בפול עבודה רוב ההיריון. אני הייתי ערה המון שעות והוא יצא נינג'ה".
זו לא התקופה שבה צריך לצבור שעות שינה?
"כן, אבל לא יצא לי לעשות את זה, רק שבועיים לפני הלידה לקחתי הפסקה. אני לא יודעת לשבת רגל על רגל".
ועכשיו כבר מאוחר מדי לישון.
"לגמרי. מי קורא לזה חופשת לידה? זו לא חופשה, זה עבודה. קמים בבוקר, עושים אותו דבר - משחקים עם הילד, עושים פעילות - ואז הרדמות. את יודעת כמה אאוט אני מרגישה? מאוד עניינה אותי העונה הראשונה של דני אבדיה באן.בי.איי, אבל קשה לי לעקוב, רק לפעמים בערב יש לי קצת זמן להתעדכן בספורט. הדבר היחיד שאני באמת מצליחה לראות בטלוויזיה זה 'נינג'ה ישראל', אני פשוט לא מספיקה שום דבר אחר. אבל עזבי אן.בי.איי, לא ראיתי 'חזרות'! 'אני נינה', 'אני נינה', על מה אתם מדברים? אתם נינה ואני בקקי".
הייתי בררנית מדי, פוסלת גברים על שטויות
דווקא כשהיא מרגישה הכי לא בעניינים, רותם ישראל היא כרגע העניינים עצמם. השבוע (שבת, קשת 12) תלווה הפרשנות שלה ושל רסקין את אחד האירועים הטלוויזיוניים המדוברים של התקופה, "הגמר המוגזם" של נינג'ה ישראל 2021 – והשם, אומרת ישראל, לגמרי מוצדק. "חכי ותראי מה יקרה", היא מאיימת, "המכשולים ממש קשים בגמר, יש 17 מתקנים כולל הר ה'מידרואמה' עם מכשולים שלא ראינו פה. כבר בחצי הגמר הייתה דרגת קושי מטורפת, כיף שקיבלנו את הסיפור של הכוכבים הוותיקים מול החדשים, כל התותחים הכבדים מול טל קלפפר וגור ארד וישי כלפון. זה נהיה עולם חדש מול ישן, הסיפור כתב את עצמו".
נגמר כמו שחשבת שיגמר?
"עד הרגע האחרון לא ידענו מי ינצח, היו הרבה דרמות. אתה רואה כמה שמלא הוא אגדי, אחר כך איך מרנץ מתעלה על עצמו. אי אפשר לדעת למה לצפות".
עם כל הכבוד למתמודדים, גם הלוקים שלך הפכו לשיחה בעונה הזו.
"כן, יש עליהם מלא צחוקים, אבל אני אוהבת את זה. הייתה שמלה עם ניטים של דרור קונטנטו שכתבו עליה שהחלטתי ללבוש קיר טיפוס, על שמלה אחרת כתבו שאני ורסקין נראים כמו בחוג ריקודים סלוניים. אין לי בעיה עם זה, אנחנו תכנית כיפית עם מסלול מהודר ואורות ושואו, אז אנחנו גם מפציצים הופעות, מה רע? זה שאני מתעסקת בספורט לא אומר שאני לא אוהבת להתלבש".
גם עם תינוק בן ארבעה חודשים בבית – ועוד בשעה שמונה וחצי בערב, כשיש לה לגיטימציה מלאה להופיע מולי עם כתמי פליטה על החולצה ועיגולים שחורים מתחת לעיניים - ישראל זוהרת באופן כמעט מקומם. "השקעתי לפני שבאתי לראיון", היא מרגיעה ומסבירה: "בשבילי זה כמו בילוי. מה גם שעומר פינק אותנו וישן לילה שלם אתמול, זה לא קרה הרבה זמן".
זו פעם ראשונה שלך מחוץ לבית בלי עומר?
"היו כמה יציאות קטנות לקוסמטיקאית או לפרויקטים קטנים של עבודה. אני מבינה שאני צריכה למצוא את האיזון שבין להיות אמא פול טיים לזה שאני צריכה אוויר לפעמים. לשמחתי בן הזוג שלי הוא שותף מלא, שמעתי על אבות שנשארים לבד עם הילד ולא מפסיקים לשלוח הודעות. אצלי זה לא ככה, הוא מלך ובעל תושייה, תראי איך גם עכשיו הוא מתחשב ונותן לנו לדבר".
בן הזוג – שבכל זאת שולח איזה ווטסאפ בזמן הריאיון, אבל רק אחרי שהיא שולחת אחד אליו - הוא השף גיא בנדלר. הוא הכיר את ישראל בכלל כמלצרית, ויום אחד התעורר עם סלב ("בשביל גיא זה מגניב מה שקורה, הוא תמיד האמין בי וידע שאצליח. לפעמים מצחיק אותו כשמזהים אותי ברחוב").
האגדה מספרת שהכרתם ב"בראסרי".
"כן, הייתי מלצרית וגיא היה טבח. יש הרבה ריבים בין הלובי למטבח, אבל אצלנו זה לא התחיל כריב. האמת היא שבכלל ניסיתי לשדך בינו לבין מלצרית אחרת, אבל איכשהו בשיחה של אחרי משמרת פתאום משהו נדלק אצלי, כאילו קודם לא הסתכלתי עליו בצורה הזו ופתאום כן. גיא הוא החבר הרציני הראשון שהיה לי וכנראה האחרון. לפני כן היו לי קשרים קצרים, קטנים. הייתי בררנית מדי, פוסלת גברים על שטויות".
אז מתן בלו שכיכב בנינג'ה הוא לא אקס מיתולוגי?
"לא לא, הוא חבר ילדות, רק התנשקנו פעם אחת. היינו בני בית אחד אצל השני".
תכננתי לידה טבעית, אבל היא התפתחה כל כך מהר
לאחר שמונה שנות זוגיות, בקיץ 2019, ישראל נישאה לבנדלר. "הוא לא רצה חתונה בהתחלה, מוסד הנישואים לא מדבר אליו והוא לא הבין למה צריך אירוע", היא אומרת. "לי היה חשוב לחגוג ביחד, להרגיש כלה, ליצור סמל לאהבה שלנו, ובסוף הגענו לעמק השווה. עשינו את זה מיוחד, בדרך שלנו, לא ברבנות. יאיר ניצני חיתן אותנו. היה מושלם".
בני הזוג נבדלים זה מזו גם בגישה ההורית, אולי בגישה בכלל. "אני אדם מאוד משימתי", אומרת ישראל, "וגיליתי שגם כאמא אני משימתית, אולי יותר מדי. גיא יותר זורם ממני, הוא מזכיר לי הרבה פעמים פשוט להיות, לא לנסות להבין כל דבר - למה עומר לא נרדם, למה הוא בוכה, מה יש לו. קשה לי עם חוסר הוודאות, אני רגילה לדעת מה הסיבה לכל דבר ועכשיו קיבלתי כאפה. אבל זו גם כאפה טובה".
אני שואלת אגב דיון הכאפות איך הייתה הלידה. "משימתית", היא צוחקת. "אפילו לא צעקתי ובכיתי, לא כי לא כאב לי, אלא כי כל הזמן חשבתי על מה שצריך לעשות. זו הייתה לידה סופר מהירה, מ-11 עד שלוש בלילה. תכננתי לידה טבעית, אבל בגלל שהיא התפתחה כל כך מהר מאפס למאה קיבלתי אפידורל. כשעומר יצא הייתי הכי מאושרת בעולם, זה היי שלא יאמן, אבל אני לא רוצה לצייר את ההורות כגן עדן. יש חרדות, רגעים קשים של בכי והורמונים. אבל זה שווה הכל".
משהו שישראל ציפתה לו פחות הוא תשומת לב ציבורית מסוג חדש. "אנשים אומרים לך 'מזל טוב' ברחוב בכל פעם שאת מטיילת עם העגלה, זה דווקא נחמד. הייתה סבתא מקסימה אחת שביקשה לראות אותו ואני זרמתי, בטח, מה אכפת לי? פחות נהניתי מהפפראצי אבל. תפסו אותי טרוטת עיניים, עם קוקו מרושל ושקיות מהסופר פארם. שיהיה, שטויות".
כל זה קורה בשנה מאתגרת מכל הסיבות הידועות, והיא מאתגרת במיוחד למי שמתפרנס ממסעדנות. מקום העבודה של בנדלר לפני הקורונה היה "קפה פופולר" של אבי ביטון; כעת, כמו רבים אחרים בתחומו, הוא מקבל אבטלה על חל"ת ללא תאריך יציאה. "זה יצא טוב עם הלידה כי הוא הרבה בבית, אבל גיא מאוד רוצה לחזור לעבודה", אומרת ישראל. "כל הקלפים נטרפו למסעדנים בתקופה הזו, וזה מתסכל כי אנחנו לא מצליחים להבין למה זה צריך להיות הכל או כלום, סוגרים וזהו. אנחנו בלופ אינסופי כבר שנה, אין חשיבה בתוך הסגר איך לצאת ממנו נכון. למה לכל המסעדות זה אותו דיל, בין אם הן גדולות או קטנות? לא בטוח שיש כאן חשיבה מוחלטת על טובת האזרח, ואולי באמת יש פה חשיבה אסטרטגית רחבה יותר שכרגע לא נראית לעין".
למי תצביעי באמת?
"אני עדיין לא יודעת, דעתי משתנה בהתאם לשינויים מסביבי. אני רוצה להאמין שברגע האמת אאחליט מה שנראה לי טוב לעתיד שלי ושל משפחתי".
מעניין מי יתחלף קודם, ביבי או שמלא. גם בנינג'ה יש עדיין שליטה של מתמודדי עבר, לא?
"זה טבעי שהם חוזרים, הם רוצים לשבור את השיאים של עצמם. אבל תמיד יש חדשים".
יונית לוי של הספורט זו מירי נבו, אני אולי עמליה דואק
בגיל 33 עושה רותם ישראל בדיוק את מה שתכננה מגיל 13, תולדה של המשימתיות המדוברת ושל טיפת מזל. היא גדלה בחולון, לאבא בעל בית דפוס ואמא שמנהלת מרפאה, אבל התשוקה האמיתית בבית הייתה ספורטיבית. "אבא שלי היה ספורטאי, שיחק בצעירותו כדורגל בבני יהודה ומאוד דחף אותנו לכיוון. אנחנו שלוש אחיות, אני הקטנה ואיתי הכי הצליח לו כי הייתי גם הכי גבוהה. בגיל תשע הוא רשם אותי לכדורסל והמשכתי עם זה עד הצבא".
באיזה תפקיד שיחקת?
"עמדה 3, קלעית שמאל. נורא אהבתי את זה, למרות שלא הייתי אתלטית גדולה. אני ספורטיבית, אבל היו בנות שניתרו יותר גבוה ממני והיו הרבה יותר חזקות. היה מאמן שקרא לי 'חרסינה' כי נשברתי על כל פאול".
לא יפה.
"לא הזיז לי. הכוח שלי היה בראש, תמיד הייתי כמו מאמנת נוספת על המגרש".
הילדה הכי גבוהה בבית – היא נעצרה ב-1.73 מ' - תלתה בחדרה פוסטרים של הכדורסלניות המקומיות אלומה גורן, לימור מזרחי ואינה גורביץ' לצד כוכב האן.בי.איי טרייסי מקגריידי ("אהוב לבי") ועודד קטש, אבל די מהר הבינה שהיא תסקר את הרחבה, לא תזיע בה. זמן קצר לאחר שסיימה שירות צבאי כמפקדת כיתת בנים בקורס מ"כים ומדריכת קליעה בבה"ד 12, ישראל כבר השתתפה בקורס כתבים ושדרי ספורט של המכללה למנהל. אבל אג'נדה ברורה כנגד אפליית נשים בספורט הייתה לה עוד קודם. "זה התחיל בזה שכשראו אותי בבגדי כדורסל היו קוראים לי 'ילד'. לא הייתי אפילו עם שיער קצר או טומבוי, פשוט התייחסו אלי כבן. פעם נעמדתי מול ילד במגרש ואמרתי לו, 'אני נראית לך בן?'. כמעט הלכנו מכות. אנשים לא מבינים שכדורסל נשי זה לא נשים שהחליטו לשחק בספורט גברי, זה ענף ספורט בפני עצמו. הכללים זהים אבל הפיזיולוגיה שונה, וזה לא הופך את זה לפחות רציני".
גם התקציבים שונים.
"נשים לא מתקרבות למה שגברים מקבלים, אין השקעה, אין מתקנים. צריך להתחיל עם זה מלמעלה, לקחת את זה כפרויקט לאומי. בנובמבר האחרון חילי טרופר הודיע שהוא יוסיף 2.5 מיליון שקל לתקציב ספורט הנשים, זה אחוז מזערי מהתקציב שהובטח לספורט גברים כסיוע כלכלי כפגיעה מהקורונה, שהוא קרוב ל-70 מיליון שקל. טרופר אמר שהוא ישים לנגד עיניו את ספורט הנשים ואת השוויון, זה אחלה וזה ייאמר לזכותו, אבל הדרך ארוכה לשם מאוד מבחינת תקצוב. ההבדל אומר הכל: אם מסתכלים על הפרמטרים שלפיהם מחלקים את הכסף, אין שם הסתכלות שוויונית. הפרמטרים מתייחסים למספר מנויים ומכירת כרטיסים, וזה דברים שאין אצל ספורט נשים. אין לנשים קהל במגרשים".
גם התקשורת יכולה לתרום לקידום ספורט הנשים, לא?
"ברור. אני תמיד מנסה להכניס עוד אייטמים על נשים ב'חדשות הספורט', לפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת מול עורכים ומבקשת שיכניסו עוד. הם מאוד מנסים, אבל תמיד אפשר להשתפר. בשנות ה-90 כדורסל נשים היה כאן להיט, היו אולמות מפוצצים. אנחנו צריכים לקדם ולשווק את זה וליצור עניין".
נראה שב"נינג'ה ישראל" אתם במלכוד. דווקא ההחלטה השוויונית, לשתף את כולם באותו מסלול, גורמת לכך שהנשים נשארות מאחור.
"נשים הוכיחו שהן יכולות לעבור אותו. זה נכון שיש פחות נשים, אבל זה רק עניין של זמן. מספיק להסתכל על מה שקורה בעולם, נינג'ות נשים עושות דברים מטורפים וגם כאן זה יקרה. אמור עשתה מסלול בדרך המיוחדת שלה, הדס כהן הייתה מצוינת וספיר פישלזון, כמה שהיא עדינה ומקסימה, היא תותחית. לדעתי הן יחזרו בשנה הבאה ויהיו נינג'ות יותר טובות. אני קוראת לנשים - בנים באים ליהנות, תבואו גם אתן".
אל הג'וב הראשון שלה בתקשורת, עוזרת הפקה בערוץ הספורט, ישראל הגיעה ב-2014 לאחר שנים של שליחת קורות חיים. העבודה האחרונה שלה לפני הטלוויזיה הייתה זו שהפגישה אותה עם בנדלר, מארחת ב'בראסרי' תחת פיקודה של רותי ברודו ("היא הייתה בוסית מדהימה. איזו עוד בוסית שולחת את כל האחמשיות שלה לטיול קולינרי בפריז?"). לפני חופשת הלידה חלשה ישראל על שתי מהדורות "חדשות הספורט", בערב ובלילה, והגישה גם את התכנית "מגרש פתוח".
את ממש יונית לוי של הספורט.
"אל תגזימי, היונית לוי שלנו זו מירי נבו. אני אולי עמליה דואק. אבל עברתי בערוץ הזה הכל - עוזרת הפקה, מגישת פינה, שדרית קווים. היו תקופות שהגעתי באחת בלילה וחזרתי הביתה בשתיים בצהריים למחרת".
איך הגעת משם ל"נינג'ה ישראל"?
"זה נחת עליי בצורה מטורפת. במקרה הייתי רואה עם גיא את הגרסה האמריקאית, לא ידעתי אפילו שעושים תכנית ישראלית. מישהו המליץ עלי לאודישן והייתי בשוק, הרי מי מכיר אותי, הייתי ממש אלמונית. בספורט מכירים אותי, אבל זו נישה. רק בתכנית הזו הבאנו את הספורט לקדמת הבמה".
בינינו, עלית פעם על הסטפר האימתני של הנינג'ה?
"זה סוג של פנטזיה, אבל אני מפחדת. אני לא חזקה ברמה הזו. אולי יום אחד אקח את זה כפרויקט, אבל כרגע זה מפחיד אותי. מקרוב הדברים האלה נורא מאיימים. אגב, היו לי תירוצים: בעונה השנייה פחדתי להיפצע לפני החתונה ובעונה השלישית הייתי בהריון".
אוקיי, ומה התירוץ של רסקין?
"אין לו".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | איפור: ליטל שליט | שיער: זיו אמסלם | ע' סטיילינג: לי גורן | הפקה: רותם פנחס