סדרת השנה: "חזרות"
הראש רוצה להתקטנן, להגיד שהיא הייתה אוברייטד, לפקפק בהשתלטות המוחלטת שלה על החיים שלנו ולהזכיר שעוד לא מוקדם להתחרט ולוותר על העונה השנייה - אבל הלב עדיין זועק "אני נינה" בריפיט. המהפכנות של "חזרות" (כאן 11) התבטאה באומץ להיות סדרה קטנה שכובשת את המבקרים בלי פיצוצים עוצמתיים או נופים עוצרי נשימה, והיא השתלמה: נועה קולר סוף-סוף עברה לשורה הראשונה של השחקניות בישראל, אגם רודברג סתמה את הפה לכל המקטרגים, וגם ארז דריגס היה לרגע דמות בתרבות שלנו (או לכל הפחות בלורית בתרבות שלנו) - לפני תחקיר על הטרדות מיניות סדרתיות, שגם אותו אפשר לראות כדבר חיובי שקיבלנו מ"חזרות". ועדיין, זו סדרה שגדולה יותר מסך יוצריה, כוכביה ומעריציה, וגם אם זו לא סדרת העשור, היא לכל הפחות מועמדת אפשרית לתואר.
מקום שני: "החטא", מיני-סדרה מהנה כמעט כמו שהיא מדכאת
ציון לשבח: "המפקדת", "הלוטוס הלבן", "Girls5eva", "אלן נגד פארו", "גמביט המלכה"
הופעת המשחק של השנה: ג'ין סמארט, "Hacks"
לפני שנה ג'ין סמארט הובילה את סצינת השנה שלנו ב"השומרים", אבל גם אז, כשהיא מגלמת סוכנת FBI מסתורית, ספק אם השם שלה היה שגור בפיהם של יותר מדי אנשים. רק שבת ה-69 הזו לא יודעת לנוח - והיא גם לא יודעת לעשות שום דבר שהוא פחות מעבודה מעולה. מראשית דרכה ב"Designing Women" עד לתפקיד המכונן בעונה השנייה של "פארגו", סמארט תמיד השכילה לשנות צורה ולהתאים את עצמה לכל תפקיד שהוא, והשיא שלה הגיע השנה: מצד אחד סבתא נרגנת ב"הסודות של איסטאון", ומצד שני אגדת קומדיה עוקצנית וסקסית ב"Hacks" (יס, הוט ו-HBO מקס), אחת הסדרות הכי טובות ולא-מספיק-נצפות של השנה. יש שחקניות שמתגלות מוקדם מדי, יש שחקניות שמתגלות מאוחר מדי, ונראה שבשביל סמארט הפריצה הזאת הגיעה בול בזמן.
מקום שני: איתי תורג'מן ממציא את עצמו מחדש ב"חזרות"
ציון לשבח: רועי ניק ("נורמלי"), גיה באר גורביץ' בתור הפקידה אדווה ("ארץ נהדרת"), ג'ייסון סודייקיס ("טד לאסו"), עלמה קיני ("המפקדת"), הפאה של ניקול קידמן ("היית צריכה לדעת", "תשעה זרים מושלמים"), חיים אתגר בתור משה חיים, איש עסקים אמיד ("המתחזים")
סצינת השנה: הריב, "המפקדת"
בדומה לשירות הצבאי בחיים עצמם, גם שמונת הפרקים הראשונים של "המפקדת" (כאן 11) היו סיר לחץ מבעבע, וכל מה שהיה צריך בשביל לגרום לו להתפוצץ זה שנועה והצוות יאבדו את החיילות שלהן במהלך מסע הכומתה. עצירת ההתרעננות שלהן במטע אבוקדו קידמה אותן אל עבר העימות המרובע והבלתי נמנע, שהציף את כל הג'ורה וגרם לכל אחת לצאת משם יותר פגועה מהשנייה. עם התקף הצרחות בחוף הים וההשבעה הטרגית שהגיעו אחר כך, הפרק הלפני-אחרון של הסדרה הוכיח שלפני הכל ואחרי הכל, היא פשוט כתובה נהדר.
מקום שני: הפין המפלצתי - והאמיתי? אין לדעת - של "סקס/לייף"
ציון לשבח: הנקמה בפרד ("סיפורה של שפחה"), דייט ראשון ("מר קורמן"), גברים לבנים הם האנדרדוג כרגע ("הלוטוס הלבן"), שאולי קורא למלחמת אזרחים ("ארץ נהדרת"), העימות עם החוטף ("הסודות של איסטאון"), הביקור במוזיאון השעווה ("Hacks")
האירוע הלא מתוסרט של השנה: איחוד "חברים"
רוס, רייצ'ל, מוניקה, צ'נדלר, פיבי וג'ואי תמיד היו שם בשבילנו - אבל דיוויד, ג'ניפר, קורטני, מת'יו, ליסה ומאט דווקא לא. חלק מכוכבי "חברים" ניסו את מזלם בפרויקטים נוספים, אחרים ניסו גם הם ולא הצליחו, וב-17 השנים שחלפו מאז שהסיטקום ירד מהאוויר כל סלפי או מפגש אקראי הפך לידיעה שפותח מהדורות. האיחוד הרשמי, החגיגי, הארוך והמצועצע של השחקנים (שנדחה לאביב האחרון בגלל הקורונה, ועלה ב-HBO מקס) שלט בסדר היום במשך סוף שבוע תמים אחד, וגם מי שמעולם לא צפה בחבורת הרווקים ההיא לא היה יכול שלא לשמוע עליו, ולהתרגש. ומעבר להופעות האורח הרבות, הרגעים עמוסי הדמעות והפרצופים שכבר לא נראים כמו פעם: האירוע הזה היה בראש ובראשונה חגיגת הניצחון הראשונה על המגפה ואיסורי ההתקהלות שלה.
מקום שני: אנשי חדשות 12 מתארחים ובוכים באולפן ערוץ 13 אחרי מותו של רוני דניאל
ציון לשבח: המונולוג של ג'ון אוליבר על מבצע "שומר החומות" (והתגובה של תם אהרון), כאן 11 משדרים לינץ' בשידור חי, התחקירים של "חשיפה" ו"הצינור" על שי אביטל, אלכס מ"בואו לאכול איתי" מזמין אוכל מבחוץ, המונולוגים של גיתית פישר ב"סיפורים מהכורסה"
פריצת השנה: שלומי יפרח, "השוטרים"
כסדרה, "השוטרים" (קשת 12) הייתה מהמקרים הבודדים שבהם גם המבקרים וגם הקהל מסכימים שמדובר ביצירה מעולה, כזו שיכולה להיות רלוונטית מעבר לים מבלי שהצופים יכירו את הסיפור האמיתי שמאחוריה. אבל בין שמות מפוצצים כמו צחי הלוי ודני שטג, מי שגנב את ההצגה היה דווקא שלומי יפרח: עובד מפעל שגדל באשדוד והופיע בפעם הראשונה על המסך הקטן, בתור העבריין מאור עזרא. רק שהמשמעות של יפרח בתרבות הישראלית כבר גדולה הרבה יותר מהתפקיד המדובר הבא, ולו רק בזכות רצף ההתבטאויות בהן הבהיר עד כמה הוא אוהב את בת הזוג שלו, שלמורת רוחם של כמה מגיבים העיזה לא להיות רזה.
מקום שני: רגה ז'אן פייג' מ"ברידג'רטון" הוא סמל הסקס החדש
ציון לשבח: מיה לנדסמן ("חזרות", "המפקדת"), מוחמד מג'אדלה (חדשות 12), עומאר סי ("לופן"), גל מלכה ("המפקדת"), יקיר שוקרון ("מותק בול באמצע")
קאמבק השנה: נינט טייב, "הכוכב הבא"
הקריירה של נינט ממש לא הלכה לאיבוד, אבל כמו כל בלש טוב שמנסה לפענח תעלומה - היא חזרה למקום שבו הכל התחיל. לא רק לשיא הפריים טיים, לא רק ל"הכוכב הבא" (קשת 12), ממשיכת דרכה של "כוכב נולד", אלא גם לעונה שבנויה כולה סביב ההבטחה (שקוימה) לגמר המוני סטייל ניצנים. המעגל הזה לא נסגר הרמטית, כי היריון מתקדם קצת פחות מסתדר עם אירוע ענק טלוויזיוני, אבל הצופים זכו למספיק פיצויים ביתר הפרקים: משותפות באמת-מרגשת עם שירי מימון, דרך התייחסות לסקנדלי עבר וכובעים כתומים ועד ההבנה שמבחינת נוכחות על המסך, לזוכת הריאליטי הכי גדולה בישראל לעולם לא יהיו מתחרים.
מקום שני: ג'ניפר קולידג' קמה לתחייה מן האפר ב"הלוטוס הלבן"
ציון לשבח: צדי צרפתי ("הזמר במסכה"), ג'קו אייזנברג ("האח הגדול"), רוזי פרז ("הדיילת"), גורי אלפי, הפעם כגבר חתיך ("הטבח", "בלקספייס", "סיפורים מהכורסה")
הרגע המוזיקלי של השנה: "Agatha All Along", "וונדה-ויז'ן"
גם אנשים שאינם חובבי מארוול - כותב שורות אלה, למשל - כבר שמעו ש"וונדה-ויז'ן" (דיסני פלוס) היא אירוע שעשוי לעניין כמעט כל אחד, כל עוד הוא יודע לאהוב טלוויזיה טובה. ואז, לקראת סוף העונה, הגיעה קתרין האן וב-66 שניות הבהירה שמדובר בצפיית חובה. "Agatha All Along" הוא לא סתם השיר המדבק של השנה, אלא גם בית ספר לעריכה והנגשה של טוויסטים, ולחשיפות של נבלים שהסתתרו ברקע הפריים עוד מפרק הבכורה.
מקום שני: זהבה בן שרה "קח אותי" וגומרת לנו את הנשמה, "האח הגדול"
ציון לשבח: ליסה קודרו וליידי גאגא שרות "Smelly Cat" (איחוד "חברים"), הכריש שר "טמפרטורה" ("הזמר במסכה"), "New York Lonely Boy" ויתר שירי "Girls5eva", הלופ באורך שעה של "אני נינה" ("חזרות"), ואלרי ותמיר בדואט ל"הללויה" ("הכוכב הבא")
ראיון השנה: שירה איסקוב, "עובדה"
מצולקת נפשית ופיזית, חבולה, עם שיער קצר ושיניים שבורות - ככה שירה איסקוב בחרה להופיע על המסך, בפעם הראשונה מאז כמעט נרצחה על ידי בן זוגה דאז. הראיון החשוף, המתסכל ועוכר השלווה שלה לבן שני ו"עובדה" (קשת 12) הוציא אותה ממועדון ה"עוד אחת שהותקפה ונשכחה" והפך אותה לסמל. סמל שמופיע על שערי עיתונים, סמל שמדליק משואה. בנקודה מסוימת בראיון, שירה מספרת איך צפתה בסרט של אותה "עובדה" על מיכל סלה ז"ל והבינה שאולי גם היא נמצאת בסכנה. אפשר רק לקוות שהמעגל המדכא הזה ייעצר כאן.
מקום שני: הארי ומייגן נפתחים ומטנפים אצל אופרה ווינפרי
ציון לשבח: ספיר ברמן אצל דנה ויס, בנימין נתניהו וה"נה נה נה נה" ליונית לוי, סטטיק ובן אל מראיינים אחד את השני ב"אולפן שישי", ארז דריגס אצל דנה ויס
תופעת השנה: נטפליקס הפכה לשירות פורנו
כמו כל מפלצת מסחרית אחרת, גם הקהל של נטפליקס מצביע ברגליים - חוץ במקרה הספציפי הזה, שבו נראה שאיברים שונים לגמרי הם אלה שנותנים את הטון. סקס ויקטוריאני ב"ברידג'רטון", סקס פולני ב"סקסיפיי", סקס גרפי להחריד ב"סקס/לייף": ענקית הסטרימינג מוכנה להזיע לא מעט בשביל שאתם תזיעו מול המסך. ברוב המקרים נראה שהייתה תמימות דעים בנוגע לאיכות המוצר, אבל אין לכם לאן להתחמק. האנשים שהתאבססו על "365 ימים" ב-2020 יאכלו את מה שהם בישלו ב-2021.
מקום שני: "השיר שלנו" חווה רנסאנס בפרסומות, במוזיקה ובפריים טיים
ציון לשבח: אנשים מתווכחים על האיכות של "אמילי בפריז", הילדים ב"בלקספייס" נראים אותו דבר, מיני-סדרות מחליפות את הדרמות בתור הזירה המעניינת באמת, "משחקי השף" מסרבת להיגמר, בועז ביסמוט ב"אולפן שישי"
דמות הריאליטי של השנה: לינור סביניק, "האח הגדול"
בניכוי התנהגות קצת מאכזבת בכל הנוגע ליחסיה עם רמי ורד ביציאה מהבית (וההתעקשות שלה לדבר עליהם אחרי שהסתיימו), לינור סביניק היא הדמות הכי אמיתית, מעניינת ונכונה שהופיעה השנה על המסך. נראית קצת כמו אביבית בר זוהר, מדברת מהראש ומהבטן כמו תקוה גדעון, ובעיקר אחראית לרגע שובר הלב של השנה: המשימה בה היא נאלצה לוותר על ציוד האיפור שלה. לצופה מהצד זה אולי יישמע כמו עוד אובססיה שטחית, אבל לינור ענתה למבקרים יותר טוב מכל אחד אחר - כנ"ל לגבי הקשר שלה עם רמי - והוכיחה את עצמה כתשובה המנצחת למיזוגיניה, שמשום מה עדיין נמצאת כאן. במקום טרולים ובכיינים, "האח הגדול" (רשת 13) זקוקה לעוד דמויות כאלה.
מקום שני: רחל בורטה, אישה שאסור להסתבך איתה, "טיול לחמישה"
ציון לשבח: בת-שי עוז ("מאסטר שף"), איגי וקסמן ("זוג מנצח VIP"), אורנה גורלניק ("טיפול זוגי"), מעיין ועומרי ("חתונה ממבט ראשון"), תאיר אלון ("בואו לאכול איתי")
