דורון רווה ושמעון וקנין מעולם לא מיתגו את עצמם קולינרית. כשהם המציאו שקשוקת קישואים, הם לא חשבו על שם קליט שיגרום לכולם לזכור אותה. כשהגישו לאלף חיילים שווארמת דגים, הם לא הוציאו עליה קומוניקט. את הבשר ראש שלהם עם האננס, לא פרסמו באינסטוש ואת המחמאה הגדולה ביותר לשף - חיקוי בידי שפים אחרים - מעולם לא בדקו אם קיבלו, כי הם פשוט לא יודעים מה קורה מחוץ למטבח הצבאי שלהם בג'וליס. "כל מה שרצינו זה שהחיילים יהיו מרוצים, לא חשבנו על עצמנו", אומר שמעון.
עדיין לא מאוחר. אתה יכול להפוך את הקישוא למה שהכרובית היא בשביל אייל שני.
שמעון: "מה זה? לא מכיר".
לא שמעת על הכרובית?
דורון: "גם אני לא יודע על מה מדובר. אני יודע מי זה אייל שני מהטלוויזיה אבל לא אכלתי אצלו".
שמעון: "אני מכיר בעיקר תוכניות קונדיטוריה. אנחנו גם לא אוכלים הרבה במסעדות".
דורון: "אני מעדיף סטייקיות, שווארמיות".
שמעון: "רואים עליו, לא?"
דורון מחייך ספק במבוכה ספק בעייפות מבדיחות שהוא רגיל להן. בשלב זה, כבר די ברור שצמד הטבחים הצבאיים הוא הפתעת העונה השנייה של MKR המטבח המנצח (מוצ"ש בקשת 12). אחרי שנים של בישול עבור חיילים רעבים, חיים כהן ורותי ברודו עוזרים להם להכניס סטייל למנות צבאיות וגם עוזרים טיפה במיתוג - בכל זאת, בזכותם התוודענו לעמבט"ח - עמבה, טחינה וחריף.
בשבוע הראשון שלהם בתכנית, דורון (48) ושמעון (38) צלחו את המנה הראשונה והעיקרית - אבל נפלו בקינוח. שמעון הקונדיטור הצהיר כי מוס התות שלו עם שמנת צמחית לא נופל מכל קינוח חלבי, והתבדה. "זה היה מרסק לשמוע את הביקורת", הוא אומר, "כל החיים אני עושה קינוחים פרווה לחיילים ומקבל על זה פרגונים. היה לי חשוב לעמוד בעקרונות שלי. גדלתי בבית דתי וחשוב לי לא להכשיל אנשים לאכול בשר וחלב גם אם הם חילונים".
האאוטסיידריות שלכם בתכנית, אל מול המתמודדים האחרים, כל הזמן מודגשת. זה אמיתי?
דורון: "כל שאר המתמודדים מגיעים מעולם של מסעדות, מהאזרחות, זה שונה מהצבא. אנחנו באנו מאוכל מוסדי, אוכל שעושים במסות. הרגשנו שהם יודעים איך להגיש את המנה יותר מאיתנו, הסרוויס הוא אחר".
שמעון: "אנחנו מבשלים עם 60 קילו עוף ו-60 קילו אורז, זה אחרת. גם גדלנו על אוכל אחר, לא על מסעדות כמו השאר בתכנית. אמא שלי הייתה חותכת לי את הראש של הלחם ושמה לי אפונה עליו. זה אולי נשמע טעים אבל זה לא אייל שני. זה לא כמו שאנשים אחרים חוו את העולם".
עד עכשיו, דורון היה יותר קשוח ממך בביקורות כלפי המתמודדים האחרים.
דורון: "לא הייתי קשוח, אמרתי את הביקורות כמו כולם אבל בגלל הצורה האחרת והחזות שלי, זה נשמע אחרת. את יודעת מה ההבדל ביני לבין התל אביבים? אחרי שהם אומרים את הביקורת הם אומרים 'זה מה זה טעים', 'זה מה זה יפה'. זה התל אביביות".
אז תל אביביות זה להיות פאסיב אגרסיב?
דורון: "כן, משהו כזה".
"כל יום הייתי קם בשלוש וחצי בלילה ודואג לארוחת צהריים ובוקר, נוסע לעבודה ואז לבית חולים. היה לה עובד זר, אבל לא היה לי כסף לכל היום, רק לחצי"
דורון
דווקא אחת התל אביביות המדוברות בתכנית , ירדן שי, אחראית להברקה הכי מדויקת בקשר לשמעון ודורון - מדובר בגרסה האנושית לטימון ופומבה מ"מלך האריות". דורון גדול מימדים ושקט, נראה מאיים - אבל בשיחה איתו מתגלה עולם של רגש ועדינות. שמעון קטן ממנו בערך בחצי, מדבר ללא הפסקה, סומך על הקסם האישי שלו שיחלץ אותו מכל מצב. הוא גם זה מבין שניהם שזוכר את הרפרנס. "מה, אתה קרוע? בחיים לא ראית מלך האריות?", הוא נוזף בחברו שמסביר משהו על זה שהילדים שלו ראו, הוא לא בקטע של דיסני.
"היו לנו חיים טובים, ביום בהיר אחד הכל השתנה"
הם מגיעים לראיון הזה מהדרום - שמעון ממושב נהורה ודורון ממושב ינון. שמעון לא מסוגל לבוא בידיים ריקות, אז הוא מגיש לי פחזניות מפנקות עם קרם פטיסייטר ופאי פקאן מושחת. מפרידים ביניהם עשר שנים וטמפרמנטים שונים באופן קיצוני אבל יש להם גם הרבה במשותף: שניהם גדלו במשפחות קשות יום, שרדו את החיים הקשוחים בעזרת המטבח הצה"לי ולשניהם שלושה ילדים. ועוד משהו, קצת יוצא דופן - שניהם חיים עם הנשים שמהן התגרשו.
הצופים צומררו השבוע כששמעו את הסיפור שדורון מסתיר מאחורי השתיקות. זוגתו, דקלה, עברה שבץ מוחי לפני 13 שנה, מאז היא נכה, מתניידת על כסא גלגלים ונזקקת לעזרה בתפקודים היום יומיים. "היו לנו חיים טובים, שלושה ילדים וביום בהיר אחד הכל השתנה", הוא מספר, "לא היו לזה שום סימנים. היא הייתה בת 33, בריאה, אבל לחץ דם זה האויב השקט. היא לא עישנה, אכלה הכל בריא".
היית איתה כשזה קרה?
"זה היה באמצע הלילה. בכל לילה אני קם בשתיים בלילה ועובר בין החדרים לכסות את הילדים. אני מגיע בחזרה למיטה לנו ומרגיש שהיא רטובה, לא הבנתי. אני מדליק את האור ובעצם דקלה כבר נכה, היא יושבת על המיטה כולה מעוותת".
מה עבר לך בראש? מה חשבת שקרה?
"אתה לא מסוגל לחשוב ברגע כזה, רק לפעול. הרמתי אותה מיד לאוטו וסגרתי את הדלת והתחלתי לנסוע, הזמנתי אמבולנס שיפגוש אותנו בדרך. לא ידעתי שזה שבץ מוחי, לא חשבתי כלום. התקשרתי לאמא שלי שתבוא להיות עם הילדים כשהם מתעוררים בבוקר".
דורון מתקשה לדבר. הוא עוצר אחרי כל כמה מילים, עוצם את עיניו, מוחה דמעה בלתי נראית מעינו. ניכר שהוא לא רגיל לשחזר את פרטי אותו לילה. "בבית החולים הרדימו והנשימו אותה ורופא אמר לי - 'אל תצפה לכלום. רק תתפלל, זה מה שנשאר לך'. הוא אמר לי שמהמצב שדקלה נמצאת בו עכשיו, רק אחוז אחד יוצאים ממנו בחיים. ואני אמרתי לו שלבן שלנו יש בר מצווה עוד שנה - והיא תעמוד על הרגליים ותרקוד".
וזה באמת קרה?
"איכשהו הצלחנו שהיא באמת תעמוד אחרי שנה, עם סד. אבל הייתה דרך ארוכה. השבץ היה בצד שמאל של המוח אז היא ממשיכה לדבר אבל אין לה תחושה ברגל שמאל, ביד, בעין".
"הייתי בסוג של דיכאון אחרי לידה. היה לי קשה להכנס לבית שלי. לא רציתי לעשות שום דבר שקשור לתינוק"
שמעון
הדרך כללה חודש וחצי של תרדמת, חצי שנת שיקום בבית לוינשטיין, והבנה שהנכות של דקלה היא בלתי הפיכה. שמעון הפך לחד הורי לשלושה ילדים. "הייתי לבד. בהתחלה אמא שלי עזרה לי, אבל זה נגמר אחרי חודש ואני עשיתי הכל לבדי, לא צריך עזרה".
מדהים. אני לא מבינה איך.
"כל מה שהיה לי בראש בתקופה הזו זה לייצב את הבית, לשפץ אותו שיהיה נגיש. בכל יום הייתי קם בשלוש וחצי בלילה ודואג לכולם לארוחת צהריים ובוקר, נוסע לעבודה ואחרי העבודה נוסע לבית החולים ויושב איתה שם. בסופי שבוע היא היתה מגיעה הביתה ואז הייתי צריך לטפל בה. כשהיא חזרה הביתה, היה לה עובד זר, אבל לא היה לי כסף לכל היום, רק לחצי יום. בשאר הזמן טיפלנו בה אנחנו, אני והילדים".
איך הילדים קיבלו את זה?
"כשהיא הייתה מאושפזת בהתחלה, לא רציתי שהם יראו אותה כי היא הייתה עם זונדות ומכשירים. עם הזמן הם התרגלו. היא חזרה הביתה, היה להם קשה בהתחלה, אבל אני אמרתי - 'זאת אמא שלכם, איך שהיא נראית, ככה תקבלו אותה. אם צריך לנגב לה משהו מהפה, אז תעשו את זה'. בחיים לא ויתרתי להם על זה".
החיים נכנסו לסוג של שגרה. לפני שלוש שנים - הייתה זו דווקא דקלה שהתעקשה להפר אותה. "הגענו למצב שלא קל בבית. מין סיר לחץ. דקלה הרגישה שהיא רוצה לוותר על זה שאטפל בה. שהיא מעדיפה שהבית ישמר. היא העדיפה לעזוב את הבית מאשר שהכל יתפוצץ".
"התביישתי לבקש עזרה. לא הכרתי אפילו את המילה פסיכולוג. יום אחד לקחתי את עצמי בידיים, בלי כדורים ובלי שיחות"
שמעון
מה עושים במצב כזה?
"השכרתי לה בית במושב ליד והתגרשנו. היה מעמד מאוד קשוח ברבנות, אבל זה מה שהיא רצתה. ושתביני - חזרנו משם באותו האוטו, שמתי אותה בבית שלה וחזרתי הביתה".
גם אחרי הגירושים, דורון לא רצה להתנתק. "הייתי בא אליה כל בוקר, מכין לה ארוחת בוקר, נוסע לבסיס, חוזר אליה, מטפל בה ומקלח אותה. לא סמכנו על המטפלת עם דברים כאלה. הגעתי למצב שאני מנקה שני בתים, עושה כביסה בשני בתים. אחרי כמה ימים הילדים באו ואמרו - 'אבא, אמא רוצה שתחזיר אותה'. הגעתי אליה עם משאית ועגלה והחזרתי אותה הביתה".
והמצב חזר לקדמותו?
"כן. אנחנו חיים עכשיו בדיוק כמו קודם. אנחנו ביחד משדקלה בת 15 ואני בן 18, היא החיים שלי ואני תמיד דואג שהיא תהיה מתחת לעיניים שלי. אני מטורף עליה ואני יודע שאף אחת לא תאהב אותי כמו שהיא אוהבת אותי".
אתם מדברים היום על למה היא רצתה להיפרד?
"לא. היא לא מדברת על זה. אבל אני חושב שהיא רצתה להתחשב ולהקל עלי. היא חשבה שאני אהיה מאושר יותר בלעדיה אבל היא הבינה שאני לא יכול להיות מאושר אם אני לא איתה. עכשיו כשאני בטלוויזיה היא בחששות שכל מיני נשים יציעו לי חברות ושאני אברח לה, אבל אמרתי לה שהיא איתי ואני לא זז לשום מקום".
יש מי שכן זזים? שלא מכילים אסון כזה שקורה לבת או בן זוג?
"יש המון. בבית לוינשטיין אתה פוגש הרבה שבורחים. יותר נשים מגברים. כי כשהבעל שלך נהיה נכה, זה לוותר על החיים שלך. הן לא רוצות להשאר עם גבר נכה. אבל צריך להבין שזו סטיגמה, נכה זה אדם לכל דבר .זה לא קל, אבל אם אתה באמת אוהב ויש לך נתינה ואכפתיות, הדברים האלה מתגמדים. דקלה הביאה לי שלושה מלאכים. מה יותר טוב מזה בעולם הזה? אני לא מוכן להתחלף עם אף משפחה אחרת. בורא עולם לא נותן לך בעיות שאתה לא מסוגל להתמודד איתן".
"הייתי בסוג של דיכאון אחרי לידה. לא ידעתי שיש דבר כזה"
בזמן שדורון עבר את רעידת האדמה הזו - שמעון סחב קיטבג משלו. הם הכירו לראשונה לפני 20 שנה, כשדקלה עוד הייתה בריאה - והתחברו מיידית. "שמעון בדיוק התגייס ואני כבר הייתי מפקד המטבח בג'וליס", משחזר דורון, "אני זוכר שנכנסתי לחדר האוכל וראיתי ילד קטן עם כיפה, מדבר בטלפון בננה כמו שהיה פעם. ילד חמוד עם עיניים ירוקות, שונה מכל הסביבה. התאהבתי בו מיד".
"ואני פחדתי ממנו בהתחלה, כמו כולם", אומר שמעון, "אבל כשהוא מתחיל לדבר אתה מבין שהוא דובי. זה לא לוקח יותר מיום יומיים".
הסיבוב הראשון שלהם הסתיים בבקו"ם. אחרי שירות תחת דורון, כששמעון השתחרר מהסדיר הוא מיהר להסתער על חיי האזרחות - למד קונדיטוריה בתדמור, עבד במסעדות ומלונות. אחרי שנים חזר לצבא כטבח בקבע - אבל לא עם דורון, אלא בקונדיטוריה שהקים בחיל האוויר. "לא שמרנו על קשר כל השנים כי לאף אחד מאיתנו אין פייסבוק", מסביר שמעון.
"זה היה באמצע הלילה. אני מדליק את האור ובעצם אשתי כבר נכה, היא יושבת על המיטה מעוותת"
דורון
היה דיבור בחבר'ה שלך על מה שקרה במשפחה של דורון?
שמעון: "לא. אפילו לא שמעתי על זה".
דורון: "לא אהבתי לדבר על זה הרבה. רוב הזמן אף אחד לא ידע מה עובר עלי. הפרדתי בין העבודה והבעיות שלי. אני לא רוצה לקבל עזרה, שאלוהים יתן לי רק לתת ולא לקבל. בכל יום אמרתי - 600 חיילים שנכנסים לאכול בדלת, לא חושבים שאשתך עברה אירוע מוחי, הם רוצים לאכול".
גם שמעון לא ליקק דבש באותן שנים. בגיל 25, בהיותו נשוי טרי לזוגתו, אורטל, ואבא לבנו הבכור - שמעון מספר על התמוטטות. "הייתי בסוג של דיכאון אחרי לידה. לא ידעתי שיש דבר כזה והיום אני קורא לזה ככה".
דורון: "דיכאון אחרי לידה לגבר, אתה רציני?"
אני מבינה שלא דיברתם על זה אף פעם.
שמעון: "כנראה שלא, או שהוא לא הקשיב. היום אני מבין שלא הייתי מוכן לילד. פתאום יש לך עוד מישהו בבית שאתה דואג לו, הוא חלק ממך, אתה אמור לעצב אותו וזה ממש מבהיל. לפעמים הייתי נשאר בבסיס בכוונה, כדי לא להיות בבית. היה לי קשה להכנס לבית שלי. הייתי דכאוני ועצוב ולא רציתי לעשות שום דבר שקשור לתינוק. אבל לא ידעתי מה זה דכאון, לא הבנתי מה עובר עלי. אף אחד לא הפנה אותי לטפל בזה. לא דיברו על זה בבית שלי בתור ילד, התביישתי לבקש עזרה".
החברה שלנו מתקשה להכיר ברגישות אצל גברים?
שמעון: "נכון, לא מכירים בבעיות כאלה אצל גברים כמו אצל נשים. לא הכרתי אפילו את המילה פסיכולוג".
שמעון ואורטל נכנעו לחיים והתגרשו. "אבל שמרנו על קשר מטורף, הייתי בא ומביא ודואג לכל מה שהיא צריכה. היינו גרושים שנתיים והרגשתי שאני מאבד אותה. נפל לי האסימון, זו הבחורה שאני הכי אוהב בעולם איך אני יכול לאבד אותה? אז החלטתי לטפל בעצמי".
איך?
"לבד. לא עם כדורים ולא בשיחות, פשוט לקחת את עצמי בידיים ויצאתי מזה בעצמי. אחרי שנתיים של גירושים אמרתי לה שבואי ננסה לעשות משהו. אני לא רוצה לוותר עליה. ואחרי כמה חודשים חזרנו והתחתנו עוד פעם בבית. הפעם בלי אורחים, רק אנחנו בפורום מצומצם".
אחרי שהתחתנו בשנית - נולדו לשמעון ולאורטל עוד שני ילדים. "זה היה התיקון שלי. הפעם נכחתי בלידות, אני מאכיל אותם, מקלח, עושה הכל רק לא מחתל, קשה לי עם זה. לא בקטע פרימיטיבי, אורטל מבינה אותי".
דורון: "הוא המתנה של אורטל. היא זכתה".
אתם ממש כשלון בלהיות גרושים. מה אתך דורון? חושב על עוד חתונה?
דורון מגחך. "לא נתחיל להביא אנשים למעמד. אבל דקלה איתי, גרושתי, אשתי. היא החיים שלי".
"אנחנו מבשלים עם 60 קילו עוף ו-60 קילו אורז, זה אחרת"
שמעון
כדי להשלים את התמונה, לפני ארבע שנים שמעון ודורון התאחדו מחדש בג'וליס. "העבירו אותי מחיל האוויר בחזרה למטבח של דורון והקליק ביננו היה כמו פעם", אומר שמעון, "כאילו לא עברו 20 שנה. ארבע שנים עבדנו יחד, עד ינואר האחרון, בשבילי זה היה גן עדן".
דורון:" שמעון הוא נסיך. הוא מתנה משמיים בשבילי. הוא לא מעצבן אותי אף פעם".
שמעון: "על מה אתה מדבר? אני כל הזמן מעצבן אותך".
אני חושבת שאתה מעצבן ודורון לא מתעצבן. זה סוד הקסם.
דורון: "אני אדם מאוד נוח".
שמעון: "מה זה, הוא עמינח".
שמעון נהנה להיות יד ימינו של דורון - אבל בינואר האחרון התקבלה החלטה - מפקד המטבח פורש, יחי מפקד המטבח החדש. "המלך הלך ואני המחליף שלו", אומר שמעון, "די, הבן אדם נתן את הנשמה לצבא, הגיע הזמן שיעשה משהו בשביל עצמו. את רואה כמה הוא קירח? הוא היה עם רעמת שיער כשהוא התגייס, נשר לו כל השיער בצבא".
אלא שדורון עדיין לא החליט מה לעשות עם שארית חייו - והקורונה גם ככה משבשת את התכניות. "אני מחפש כיוונים, בינתיים אני נח בבית. אני לא יודע אם אני רוצה מטבח עוד, זה מאוד אינטנסיבי ואני צריך לראות מה חבר יציעו לי".
שמעון: "בינתיים שנינו עושים יחד ארוחות גורמה לארועים, עם האוכל שאנחנו יודעים לעשות. אני לא עוזב את הצבא בינתיים, זה רק לכיף".
אתם נהנים מחיי התהילה?
דורון: "האמת שמאוד קשה לי לראות את עצמי בטלוויזיה, אני בורח לדרכים צדדיות עכשיו במושב שלא ידברו איתי על זה. הסכמתי לבוא לתכנית בגלל שמעון, יש לו השפעה עלי, אבל אני לא רוצה להיות סלב. כבר זיהו אותי בבורקס גדרה, זה היה מוזר".
שמעון: "בסדר, זה ישתחרר לו. דורון הוא כמו פרח הלוטוס. הוא נפתח לאט".
צילום: אור דנון | סטיילינג: חומי פולק | איפור: ניסו שלו | התמונות צולמו במסעדת פארוק בשוק, תל אביב