כשבוע אחרי שהמבט של צוקית אשכולי פגש את זה של דודו כהן בפעם הראשונה מתחת לחופה, היא מצאה את עצמה מבולבלת על ספת הפסיכולוג. האופוריה של החתונה מאחוריה, השיזוף מירח הדבש בפאפוס נשאר למזכרת ופתאום חיי הזוגיות עם גבר זר דופקים חזק על דלת הדירה המשותפת בפלורנטין. חברות יש, פאן יש, אפילו חיבור רגשי. אבל משהו באינטימיות תקוע. "ישבתי אצל דני הפסיכולוג ואמרתי שדודו לא נמשך אליי, הרגשתי את זה".
אבל רגע, זו רק ההתחלה. דברים לוקחים זמן.
"הרגשתי שהוא לא מביע בי מספיק עניין. שאלתי אם לפתוח את הנושא עם דודו אבל דני אמר לי שזה מוקדם מדי. זה היה ממש שבוע אחרי שהכרנו, והוא מאוד צדק. אבל הוא גם אמר לי שהוא יכול בוודאות להגיד לי שדודו נמשך אליי".
אולי אתם פשוט מבטאים רגש בעוצמות אחרות?
"דודו הפגין מגע וחום, אבל לא כמו שאני רגילה שנמשכים אליי. כשאת רואה בן אדם שמסתכל עלייך, ובא לו עלייך. זה משהו שרואים מאוד בקלות, זאת אנרגיה. אבל באמת הבנתי שעכשיו אני עומדת מול מישהו שהקצב שלו באינטימיות הוא אחר. שאני צריכה לשחק לפי הכללים האלה, ועדיין להישאר אני".
עד כמה זה היה קשה, לסבול את הפערים האלה?
"מאוד. בחיים האמיתיים אני לא נשארת אחרי דייט אחד אם אין משיכה. אבל הבנתי שהעניין פה הוא הקצב. הקצב שלי הוא בדרך כלל אחר מזה של אנשים שאני יוצאת איתם. אני חושבת מהר, אני פועלת מאוד מהר, אני אוהבת לעשות הרבה דברים בזמן קצר, אני מדברת יותר מהר".
והוא מביא דברים אחרים. הוא מקשיב לך, לוקח לו יותר זמן.
"נכון, הוא אוהב לפתור דברים. יש לו דרך מדהימה להעביר ביקורת. הוא עושה את זה בהרבה הומור. אינטימיות זה משהו ששני הצדדים מרגישים בה בזמן הנכון. לא חייבים להתנשק בדייט ראשון או שני, ולא צריך לעשות סקס בדייט השלישי או אחרי חודש. צריך לעשות מה שמרגיש בנוח. אני יכולה להגיד לך על עצמי שכשעשיתי משהו שהוא לא מאה אחוז נוח לי, זה נגמר מאוד מהר".
עברה לך בראש המחשבה לחתוך?
"שאלו אותי באמת 'למה לא חתכת', אח שלי כתב לי, 'היה לי עצוב בשבילך אתמול'. אבל אנשים לא מבינים את המורכבות. הם רואים איזה משהו מבחוץ, ואני אומרת סליחה, זוגות נשואים חותכים על כל דבר שלא נראה להם? זה לא ככה. אני חושבת שהתוכנית הזאת, המפגש הזה, קצת יותר דומה לזוגות נשואים ולא לאלה שרק התחתנו. אמנם רואים זוגות בתחילת דרכם, אבל הם בעצם נאלצים להתמודד עם מציאות של זוגות משופשפים, וזאת סיטואציה שאי אפשר להיות בה חד משמעיים או מאוד ברורים".
נפגעת מדודו?
"לא היה לי פה אגו, הוא נמשך אליי או לא נמשך אליי. זה העסיק אותי מאוד, אבל זה לא שינה את הצורה שבה התנהלתי. בלב שלי אני אופטימית. התרגשתי מהסיטואציה. התרגשתי ממה שקרה, אבל עוד לא הרגשתי שאני מתאהבת בו. אולי זה עוד יקרה".
"מה, הביאו לי חתן דתי?"
צוקית היא אדם טוטאלי, ולא רק במערכות יחסים. קצב החיים שלה מתנגן בפאסט פורוורד עוד לפני שאחרים מספיקים ללחוץ פליי. היא מתחילה את היום שלה כל בוקר בשש עם תרגול יוגה, ומשם ממשיכה לעבודה כמחנכת כיתה ד' ומורה לתאטרון. בערב היא תמיד תעשה כושר ולא תוותר על פגישה עם חברות. את ההזמנה ל"חתונה ממבט ראשון" (מוצ"ש ב-21:15, קשת 12), היא קיבלה בשבוע העמוס ביותר בשנה. בזמן החזרות עם התלמידים למופע הסיום השנתי, והכנות לקראת טקס חלוקת התואר הראשון בחוג לתאטרון ומחול בסמינר הקיבוצים. אבל צוקית נהנית מהעומס. היא פורחת כשאינטנסיבי לה. מהבחינה הזאת, הקפיצה למים העמוקים של לב הפריים טיים נראית אפילו כמו בחירה לגיטימית.
למה להתחתן דווקא בפריים טיים?
"כי אם כבר להתחתן, אז רק ככה. שאלו אותי במיונים 'איך את מדמיינת את החתונה שלך?', וזה היה מדהים כי אף פעם לא ממש דמיינתי את החתונה לפרטי פרטים, ולא יכולתי לדמיין חתונה יותר מגניבה מאיך שהתחתנתי. זה אדיר. קודם כל, חתונת בזק, אני לא יודעת כמה אנשים שמתכננים חצי שנה חתונה נהנים מזה, אבל זה שאתה מתחתן כל כך מהר, הופך את הכל להרבה יותר קליל".
קליל יותר או פחות, תלוי בנקודת המבט. בלילה האחרון שלה כרווקה, אפשר היה לראות שההתרגשות הכריעה. צוקית פרצה בבכי בגלל חלוק שגדול עליה בכמה מידות. "אולי לא דמיינתי את עצמי בשמלת כלה, אבל כל הזמן אני רואה בתמונות של חתונות בנות עם חלוקים לבנים, ופתאום הכל הציף אותי. זה שאני מתחתנת עם בן אדם זר, זה שהרבה דברים הולכים להשתנות. זה לא שאני משחקת דמות בסרט. זו אני בכל".
איך הרגשת ביום החתונה?
"בבוקר אחת החברות אמרה לי שהיא נורא לחוצה. ועניתי לה 'למה?' תראי איזה כיף, אני מתחתנת היום'. היא שאלה אותי 'איך את כל כך רגועה?' ואני חושבת לעצמי מה הבעיה, הכל סגור, ארגנו לי הכל כולל חתן, אני פשוט באה. מה יכול להיות רע בזה? החלטתי שאני אעבור את היום הזה בסלואו מושן. שאהנה מכל פרט".
ואז?
"ואז הגיעה החופה. נכנסתי וראיתי את הרב וחשבתי שהוא החתן שלי. לא זיהיתי אותו כי לא ראיתי את העונה הקודמת. חשבתי, מה, הביאו לי חתן דתי? ועדיין, אמרתי לעצמי 'טוב, באתי בשביל התהליך'. ואז אני רואה את ההורים של דודו, ואני מסתכלת ואומרת 'יואו איזה חמודים, הוא בטוח בן אדם טוב. אבל רגע, ההורים של החתן לא דומים לחתן הזה, משהו קצת מוזר'. הסתכלתי שמאלה וראיתי מישהו עם חליפה שלא אהבתי. לא בגלל שהיא לא הייתה יפה, אלא בגלל שכשקיבלתי את המכתב שלו – שהיה כזה הודו ורוחני, הרגשתי שהוא לא יבוא בכלל עם חליפה. דמיינתי שהוא יבוא עם חולצה מכופתרת ומכנסיים מחויטים. ואז פתאום הוא בא לי מתוקתק".
ומה חשבת על על החתן האמיתי?
"אמרתי אוקי, זה קצת יותר הסגנון שלי. זה לא שאני אוהבת רק אשכנזים נגיד, אבל הוא ממש הטעם שלי מבחינת מראה. ראיתי שהוא לחוץ נורא, ואמרתי לעצמי שאני סופגת כל רגע בדבר הזה. כי לא משנה מה יקרה אחר כך, הדבר הזה חד פעמי. לא ניסיתי לדלות פרטים ממנו, ידעתי שאני לא מכירה אותו".
איך זה לעמוד מתחת לחופה עם אדם שהרגע פגשת לראשונה?
"התרגשנו שנינו, אבל לא הסתכלנו אחד לשני בעיניים. הרב דיבר איתנו וקצת הגנבנו מבטים, להבין רגע אם יש משיכה. זה היה כיף ומאוד טבעי. אנשים אחרי זה אמרו לנו, 'זה נראה כאילו אתם מכירים כבר שנים'".
ואחרי זה? איך היה המפגש?
"הוא סיפר לי על כל מיני דברים ונראיתי כאילו אני מקשיבה, זאת אומרת הייתי קשובה, אבל לכל כך הרבה דברים מסביבי. אני זוכרת שהרב אמר שהוא יהיה אבא טוב, וחייכתי לעצמי כי הבנתי שאחת הסיבות ששידכו ביננו היא כי אמרתי שזו תכונה מאוד סקסית בעיניי. הייתי בכזאת אופוריה, במיליון צ'ייסרים שאבא שלו הביא לי, בהתרגשות שיא, אני בכלל לא הייתי צריכה חתן באותו יום. הייתי בהיי משוגע".
"פתאום הוא רציני"
לילה אחד קצר של התאוששות מההיי המשוגע והתחנה הבאה היא ירח הדבש בפאפוס שבקפריסין. שם, הם התמקמו בסוויטה עם בריכה צמודה, וההיכרות האמיתית החלה. פתאום צוקית גילתה שיש בדודו צד שלא ראתה קודם. "כשנפגשנו בחתונה הוא לא הפסיק להצחיק אותי והוא עשה עליי רושם ממש קליל, ופתאום בירח דבש, שמתי לב שהוא לא מחייך כל כך. שהוא נורא רציני, וזה היה לי מוזר. ראיתי איזו כבדות שלא ראיתי בחתונה. ותהיתי האם הקלילות שלי תוציא אותו מזה".
התבאסת?
"זה הפריע לי אבל זה לא זר לי. כבר יצאתי עם אנשים מופנמים, והיה לי חבר שמאוד מאוד אהב אותי וגם היה מאוד מופנם, מצאנו את הדרך אחד לשנייה. אבל גם ידעתי שאני כבר לא במקום הזה. שאני לא מוותרת על עצמי".
העקשנות של צוקית התנגשה בזו של דודו, במה שהיא מכנה כ"קוקטייל המריבה". דודו לא הבין למה לה להזמין קוקטייל נוסף אחר אם היא נהנתה מהראשון ששתתה, צוקית מצידה, לא הבינה למה זאת בכלל בעיה. הדקות עוברות והוויכוח שמתלהט תופס כיוון שונה. הוא טען שהסיבה היא לעשות בכוונה הפוך ממה שהם רגילים אליו, היא לא הסכימה עם זה בכלל, היא כאן כדי להיות היא במאה אחוז. "בסך הכל רציתי עוד קוקטייל והוא התחיל להתווכח איתי על זה. הבנתי שהוא מאוד עקשן. לא הבנתי איך בכלל הגענו לזה. נבהלתי מאוד. אמרתי מה זה הבן אדם הזה?".
למרות הוויכוח, התנשקתם בירח הדבש בפעם הראשונה, איך הרגשת?
"הרגשתי שאני פתוחה והוא סגור. משיכה או לא מופנמות זה משהו שבא לידי ביטוי בכל דבר. זה לא חייב להיות בסקס, אפילו לא במגע. זה בלדבר אחד עם השני, להיות אחד ליד השני".
בעיניי נשים רבות, עולם הדייטינג נראה כמו ג'ונגל תובעני וטובעני שם בחוץ. אפליקציות, שיחות היכרות בנאליות, דייטים ראשונים שנראים כמו ראיון עבודה ולקינוח עוד גוסטינג לאוסף. אפשר להבין את הייאוש כשהעניין מתחיל לחזור על עצמו, לא אצל צוקית. מבחינתה המילה ייאוש לא קיימת בלקסיקון, להיפך, היא מסתכלת על דייטים בתור הרפתקה. "אהבתי לצאת לדייטים, ורוב הדייטים שלי היו ממש כיפיים אבל לא התפתחו. הבנתי שלא לא מצליחים לראות את כל המורכבות שבי. אולי בגלל שאני מוחצנת ואז חושבים שמה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל וזהו. פעם הייתי צוחקת שרק אחרי שנה אוהבים אותי".
וכשכבר כן אהבו?
"איכשהו יצא שהייתי המון עם אנשים שאוהבים את זה שאני מוחצנת אבל לא נתנו לי להיות כזאת, והם היו מורידים אותי או פשוט מכבים אותי ממש. הייתה לי זוגיות שרק אחרי שסיימתי אותה, הבנתי שלא הצלחתי לנשום בה. זה כמו המשל עם הצפרדע: תכניסי אותה לסיר מים רותחים והיא מיד תקפוץ החוצה. תשימי אותה במים נעימים ולאט לאט תרתיחי את הסיר היא תמות שם. את יודעת שלא טוב לך בזוגיות אבל את אומרת לעצמך 'לא, הוא אוהב אותי, לא, אבל זה נחמד לי'. עד שיום אחד את מבינה שבעצם את במקום נורא".
אין קול שאומר לקום וללכת?
"יש איזו ציפייה מנשים להיות יותר מבינות, יותר סבלניות, יותר חכמות, ובגלל שאנחנו יותר רוצות להיות בזוגיות אנחנו מוכנות יותר להתפשר. כפיתי את הסטיגמה הזאת על עצמי. אני יושבת עד עכשיו עם חברות שלי ואנחנו לא מבינות 'למה אחרי שהוא שכב איתי פתאום זה נגמר?', 'למה אחרי שחיכיתי יותר מדי זמן פתאום זה נגמר?'. את אומרת לעצמך שאין חוקים: הוא לא התקשר אבל גם אני יכולה להתקשר. וזה מעייף, יש לי חברות שעובדות בזה. כל הזמן באפליקציות, יוצאות, משהו קורה ונגמר. אני לא מתכוונת לעבוד בזה יותר. אני גם לא שואלת בדרך כלל למה מישהו לא בעניין שלי".
לא מעניין אותך לדעת?
"לא, כי אם הוא לא אוהב זה עניין סובייקטיבי. אומרים לי שאוכל ללמוד מזה, אבל מה אני אלמד מזה? איך להיות משהו שאני לא? אז אני מעדיפה לחקור בעצמי, ולהתקדם בתוך עצמי".
מה חקרת וגילית על עצמך בענייני זוגיות?
"אני אחרי הרבה שנים של עבודה קשה. ולא בהכרח בפן הזוגי. אנשים חושבים שהם צריכים לתקן איזה משהו בהקשר של הזוגיות שלהם אבל אתה צריך קודם כל לעבוד על עצמך וזה כבר ישליך על הזוגיות. אני אחרי שנים של מאמץ להתקרב לעצמי. הייתי בהרצאה של סופרת, שאמרה משהו שמאוד התחברתי אליו: 'במהלך השנים אנשים לא משתנים, הם רק דומים לעצמם יותר', אני היום יותר כמו שהייתי בת שבע מאשר בת 15".
מי היא הילדה בת השבע הזו?
"ילדה דעתנית, קופצנית, אומרת מה שהיא חושבת, יותר בטוחה בעצמה, שלא מסתכלת מסביב ומשווה".
ובת העשרה?
"מלאת חוסר בטחון. אני זוכרת שהסתכלתי במראה, וידעתי שאני לא נראית כמו שאני מרגישה. הייתי כבדה. הרגשתי נורא גדולה ביחס לעצמי. היו לי הרבה כאבי בטן, והרבה כאבים בכלל. הייתי חסרת אנרגיה, מאוד עייפה, מאוד אמוציונלית, והבנתי שאני צריכה לעשות שינוי. בצבא החלטתי שאהיה יותר סלחנית כלפי עצמי. שיניתי את התזונה והתחלתי לעשות ספורט. ירדתי במשקל, הפכתי רגועה יותר, התבגרתי. משם זה רק עלה. התהליך לא נעצר".
והיום? איפה את בתוך התהליך הזה?
"אני צריכה להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי. אני מרגישה שזה ממש כמו מחלה אצל נשים, יש סביבי בנות מדהימות שלא מעריכות את עצמן".
"זוגיות לא אמורה לקרות כי משעמם לי בחיים ואין לי עם מי לצאת, זה לא עובד ככה"
לילדה הקטנה שבגרה ולימדה את עצמה לאהוב לקח זמן גם להבין איפה היא בתוך הקשרים בחייה. "לקח לי זמן עד שהבנתי מה הטעם שלי בגברים. עד שהבנתי מה אני צריכה. כולם היו מאוד שונים אחד מהשני. מאוד חכמים, אינטליגנטים ואנשי שיחה, אבל הצבע והגובה – כל אחד שונה. המשמעותיים לא בהכרח נמשכו הכי הרבה זמן, והרציניים לא בהכרח היו הכי משמעותיים. את האקס המיתולוגי פגשתי בקיופיד, זה היה ביום שהחלטתי שאני סוגרת את האפליקציה. אמרתי לעצמי "טוב, גבר חלומותיי, אם אתה נמצא כאן אז כדאי לך לשלוח הודעה עכשיו, כי בערב אני יוצאת מהאפליקציה". ואז הוא שלח לי הודעה. הוא הכיר את ההורים שלי מהר מאוד, אני גם הכרתי את שלו. הייתי בטוחה שזה זה. כשנפרדנו אחרי שמונה חודשים, חרב עליי עולמי. הייתי זקוקה לבן זוג, היה לי חוסר, הרגשתי שיש לי מקום בלב וחסר לי משהו בגוף. חשבתי שמי שימלא את החוסר הזה הוא בן אדם חיצוני. אחריו, הבנתי שאין שום דבר שבן אדם חיצוני יכול למלא. שום דבר. זה רק פנימי. זוגיות לא אמורה לקרות כי משעמם לי בחיים ואין לי עם מי לצאת, זה לא עובד ככה".
בתוכנית זו הפעם הראשונה שעברת לגור עם בן זוג.
"התרגשתי, אבל גם הרגשתי כאילו זאת שותפות לדירה, וזה מוריד מהאינטימיות. חוץ מזה שחלקנו מיטה, ואני אדם שזקוק להרבה מגע".
עם המעבר לדירה המשותפת, החלה שגרת החיים של צוקית ודודו שכוללת גם את הדייט השבועי. לפחות פעם אחת בשבוע, הם יוצאים כדי להתקרב אחד לשני, והם יצאו לחדר בריחה שעוסק בתחביב של דודו – קרבות מלחמת העולם השנייה. את החיבור המידי שלו אפשר היה לזהות מיד, וגם צוקית ניסתה להתחבר ויצאה די מאושרת רק כדי לגלות מאוחר יותר בבית ששכחה שם את התיק שלה. משברון קטן, דודו נותן כתף תומכת, והאבידה נמצאה. אלא שאז דודו העיר לה על חוסר האחריות, והרוחות התלהטו.
כעסת מאוד.
"כי למה זה היה טוב עכשיו? לא יכולת לעצור בזה שהיית מפרגן? למה הוא לא אמר את זה לפני שנייה? אז עד אותו רגע הוא לא אמר לי את האמת? אני כן חושבת שהגזמתי בתגובה שלי. גם אמרתי לו את זה, אגב כשראיתי את הפרק לא חשבתי שהגזמתי בתגובה, אבל באותו רגע אני הייתי כל כך עם ייסורי מצפון ואכזבה עצמית שרוב הסיכויים שגם אם הוא היה אומר משהו אחר לא מפרגן או משהו לא קשור, הייתי מגיבה ככה".
זוגיות זה ריקוד ארוך ומסובך.
"אני רואה את ההורים שלי. הם בני 64, התחתנו בגיל 19. 45 שנה הם ביחד. אני יודעת שאין דבר כזה זוגיות מושלמת, וזה מה שלמדתי. זו עבודה מאוד קשה. אמא שלי ואבא שלי מאוד שונים. אבא שלי יותר לחוץ, אמא שלי יותר רגועה. שניהם מאוד רגישים, אבא שלי עדיין בוכה בסרטים, אבל אמא שלי יודעת יותר להעביר דברים. וזה מדהים לראות את זה אחרי שנים של ביחד".
זה נשמע שהם מאזנים אחד את השני, זה משהו שאת רוצה בזוגיות שלך?
"אני לא רוצה כמו מישהו אחר. כי אני לא מאמינה בהעתקות, בגלל זה גם לא ראיתי את העונה הקודמת של "חתונה ממבט ראשון", כי ברגע שידעתי שאני בתוך התהליך הזה, אמרתי אני לא רוצה שיהיה לי משהו שאני אוכל להשוות אליו, וגם ככה בסופו של דבר אנחנו ההורים שלנו, אז אין לנו דרך להתחמק".
צילום: ערן אלסטר | סטיילינג: פיני זומר ל"סולו" | איפור ושיער: אנאל דרמון ל"סולו" | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חולצה כתומה- פול אנד בר, ג׳ינס- טופשופ, טבעת- ה. שטרן, מטפחת- דקלה לבסקי | לוק 2: חולצה- גליתה, חצאית- הייץ אנד אם , נעליים- זארה, מטפחת- דקלה לבסקי, עגילים- אוסף פרטי | לוק 3: שמלה- קסטרו, נעליים- זארה, עגילים- אוסף פרטי | לוק 4: חולצה- טופשופ, מכנסיים- הייץ אנד אם, נעליים- זארה, תכשיטים- ה. שטרן | לוק 5: שמלה שחורה- גליתה, תכשיטים- ה. שטרן | לוק 6: חולצת פסים- רנגלר, ג׳ינס- טופשופ, עגילים- ה. שטרן |