כמה דקות אל תוך השיחה עם סול בוסיאן ואמור פז, שניים מהמתמודדים הבולטים שמתחרים על תואר הנינג'ה הישראלי, הבנתי שהם לא מתכננים לנתק מגע פיזי. אם הם לא אחזו ידיים, הם שיחקו עם האצבעות, וכשזה נפסק, החל סול ללטף את הכתפיים של אמור. לאורך הריאיון היא עוד ניסתה לשמור על רשמיות, אבל מיד כשהפסיק מכשיר ההקלטה לעבוד התרפקה עליו. אין ספק, הם מהזוגות האלה שמתנשקים בציבור.
אתם ככה מאז שהכרתם?
אמור: "בהתחלה בכלל לא רציתי אותו, הינו קרובים מדי והוא היה כמו החברה הכי טובה שלי, באמת".
סול: "זה היה בלגן אחד שלם".
ומה גרם לזה להצליח?
אמור: "היצירתיות האינסופית שלו. הוא גבר יוצא דופן, אבל בקטע קצת פסיכי. אתה רואה שהוא לא בדיוק שגרתי. בתקופה שהוא היה מחזר אחרי הוא היה מלמד את עצמו איך לעצב דברים, הכל כדי להרשים אותי. הוא סוג של קוסם".
סיפור האהבה הדביק אליו נצלול מיד עשוי להישמע מופרך, אבל הצמד טוען שהוא מחזיק בהוכחות לכל. הם הכירו לפני חמש שנים בקיר טיפוס בתל אביב. אמור פז (25) מטפסת על קירות מגיל 8, בשנים מסוימות השתייכה לנבחרת הישראלית, זכתה באליפות הארץ ואף סיימה שנייה באליפות אירופה. במהלך שירותה הצבאי העלה קיר הטיפוס אבק, ורק אחרי שלוש שנות בצורת חזרה אל האהבה הישנה. היא הגיעה אל הקיר המדובר, ושם פגשה לראשונה את סול (35). "רמת הטיפוס שלי הייתה ממוצעת", היא מודה ומוסיפה שבשלב הזה התעלמה לגמרי מקיומו, "היה לי כבר חבר ולקיר הגעתי רק כדי לטפס".
במהלך הטיפוס היא נפלה, ואז, כמו בסרטים ניגש סול לסייע ואמר, "אם תתאמני יש לך פוטנציאל להיות אלופת הארץ". כשסיפרה לו שכבר הייתה ואפילו כיכבה באירופה הוא סירב להאמין. "היא נפלה כמו שק תפוחי אדמה", הוא נזכר, "היית צריך לראות את זה, בוא נגיד ששום אלופת הארץ לא הייתה שם". סול פלירטט ואמור מודה שהיה אפשר להרגיש את הכימיה ביניהם, אבל גם כשהבהירה שהיא תפוסה, הוא התעקש. "הוא הצליח לקרוא אותי. ידע שאני אוהבת משחקים ועשה לי משחק מוצלח".
איך בסוף הוא הצליח להשיג את המספר שלך?
אמור: "הוא בחר מסלול טיפוס בדרגה מאוד קשה והציע שאם יסיים אותו אני אתן לו את המספר שלי. ראיתי אותו, הוא לא איזה אלוף, בסך הכל חובבן. לא האמנתי שהוא יצליח לסיים את המסלול ואפילו ליתר ביטחון הגדלתי את ההתערבות ודרשתי שיסיים אותו פעמיים. אין לי מושג איך זה קרה, אבל הוא הצליח, הוא נלחם בשיניים והשאיר אותי פעורת פה".
"הרגשתי שאני רק עוד הישג בשבילו"
השניים שמרו על קשר, הפכו לחברים לטיפוס והתחילו לטפח קשר ידידותי, למרות שברור מאוד היה לשניהם שהוא מעוניין בה מעבר לזה. "הוא נדלק עלי כמו שהוא נדלק על הנינג'ה", היא מספרת, "אבל תמיד אמרתי לו שאנחנו כמו אחים, ואפילו קצת דומים. שיחקתי גם על הקלף שיש הפרש בינינו של עשור ושאנחנו במקום שונה בחיים".
סול בתורו לא הסכים לאבד תקווה, הוא יצא למסע חיזורים אינטנסיבי ומקורי שארך שנה, ושבמהלכו ניסה לגעת בליבה של אמור בדרכים מוזרות ומרחיקות לכת. המיטב: ישן מחוץ לביתה כדי לתת לה טרמפ בבוקר, קישט עץ ותלה עליו מתנות לכבודה, כקופירייטר, הוא ערך סרטוני פרסומת שערך ומסבירים מדוע הם צריכים להיות ביחד, כתב שירים ואסף באחד המסמכים בפלאפון מידע מודיעיני מפורט אודותיה.
לאן עוד אפשר להגיע?
אמור: "הוא פתח ביצת קינדר, הוציא את הצעצוע ובתוך הביצה שם 200 שקלים. הוא סגר אותה, חיבר מחדש את השוקולד, עטף אותה כמו חדשה ונתן לי במתנה".
סול: "כל זה היה תמיד בשביל שתהיה לי עוד סיבה להתראות איתה, פעם זה הכסף שהיא צריכה להחזיר לי, פעם אחרת זה דיסקית ש'שכחתי' אצלה".
אמור, איך החיזורים שלו נתנו לך להרגיש?
"בהתחלה היו לנו קצת חיכוכים לגבי זה, אבל בדרך הוא נכנס לי ללב. מכיר את זה שאם מישהו מתחיל איתך והוא חתיך אז פתאום זה לא נחשב למציק? החיזור שלו היה כמו שרואים בסרטים ותמיד הסתקרנתי לראות איזה עוד גבול של יצירתיות הוא יצליח לעבור".
סול, רדפת אחריה שנה שלמה, לא חשבת לעצמך בשום שלב 'למה מי זאת בכלל'?
"זה לא היה פשוט, ועד כמה אתה כבר יכול לרגש אותה ולהתעלות על עצמך בכל פעם מחדש? אחרי כמה חודשים של חיזור עצרתי וחשבתי מה אני עוד יכול לעשות כדי שהיא תיתן לזה הזדמנות, הרגשתי שמיציתי הכל. מה ששמר עליי זאת התקווה".
ואז החליטה אמור לתת צ'אנס לידיד המוזר והיצירתי שלא היה מוכן לוותר, היא נפרדה בדיוק מהחבר ומשהו חדש התחיל ביניהם. "החיזורים שלו גרמו לי להיות סקרנית איך זה להיות בזוגיות עם אדם כזה. והתשובה היא שזה חלומי, הוא אדם שנותן מעצמו הרבה, קשה לו אמנם לקבל לא אבל הוא מלא נתינה".
בחיים כמו בחיים, שום דבר טוב לא נמשך לנצח ואחרי זוגיות מתקתקה של חצי שנה החלו לבצבץ סדקים. אמור הרגישה שסול, שהיה מפנק ומפתיע, התחיל להתעייף. "זה לא היה כמו פעם ולי הייתה לי חשיבה של ילדה אז. ציפיתי שהחיזור ימשיך גם כשנהיה ביחד, ציפיתי שהוא יפתיע אותי מחדש בכל יום". אבל אז הגיע ההפתעה האמיתית, סול היה זה שהחליט לסיים את הקשר בפתאומיות. "הייתה לנו תקופה מדהימה וראיתי את זה הולך למקומות לא טובים", הוא מספר. "לא רציתי שזה יכתים את כל מה שעברנו, רציתי לשמר את הזיכרון הטוב ואם זה לא יכול להמשיך אז שלא ימשיך, רק שלא יגיע למקומות מגעילים".
אמור, מישהו שהיה כל כך נחוש להשיג אותך ויתר כל כך בקלות.
"נשבר לי הלב. הרגשתי כאילו הייתי רק הישג בשבילו, השיג וזרק. הייתה לנו זוגיות מיוחדת אבל גם אחרי הפרידה לא באמת הצלחנו להיפרד, המשכנו להיות בקשר, היינו פרטנרים לטיפוס וזה אפילו ייצר ביננו תחרותיות שדירבנה אחד את השנייה להצליח ולהוכיח לאחר שהוא יותר טוב".
את זוכרת מה אמרת לו כשהוא נפרד ממך?
"שיש עוד הרבה דגים בים".
"בלעתי מספיק ריטלין לכל החיים"
יש עוד הרבה דגים בים, אבל הנה הם מצאו את עצמם שוב ביחד. עוד לפני שהפורמט הספורטיבי נחת בישראל (משודר בערוץ קשת 12 בימים רביעי ושבת, בשעה 21:00), היה סול מכור לתכנית "סאסוקה" היפנית ולגרסה האמריקאית שלה “American Ninja Warrior”, מסלולי מכשולים אימתניים שאנשים מעטים בעולם יכולים לסיים, וכל השאר מתרסקים בהם בחינניות מעטה עד כדי לא קיימת. "מה שהדליק אותי במיוחד היו המתחרים, אני זוכר מוכר נעליים שניצח בתחרות, וככל שחקרתי גיליתי אנשים רגילים שמצליחים מה שנתן לי תקווה כילד. הנובאדיז שכובשים את המסלול, זה הגניב אותי. אבל אז עוד לא העזתי לחלום על דברים כאלה גדולים".
הוא קיבוצניק שגדל והתחנך במעיין צבי הפסטורלי שליד זיכרון יעקב. "החיים בקיבוץ היו מושלמים בעיקר כי אין לי למה להשוות", הוא צוחק. "בזמן שבחוץ היו ילדים מפונקים שראו ערוץ הילדים והגיעו לבתים שלהם טכנולוגיות מסעירות כמו וידאו, לנו לא היה את הדברים האלה. במקום זה כל הזמן הלכתי יחף, גם לבית ספר, ובזמן הפנוי שלי הייתי מטפס על עצים ועושה שטויות. לא הייתי הילד הראשון שבוחרים בו למשחק כדורסל, לא הייתי בשום נבחרת, לא קפצתי הכי גבוה, לא רצתי הכי מהר ולא זכיתי בשום דבר. הייתי ילד ריטלין משוגע".
אתה דווקא נראה מאוד רגוע ושלו.
"אולי זה כי בלעתי ריטלין מספיק לכל החיים, אבל כילד הייתי מופרע. לא הצלחתי ללמוד לקרוא ולכתוב, ממש עד שהגעתי לכיתה ג'".
אחרי שסיים את התיכון בקושי, התגייס לנח"ל ולאחר השירות הצבאי חזר לקיבוץ לעבוד בבריכת דגים, אם למישהו היה חסר עד עכשיו עוד קצת מהמוטיב הזה. הוא מגלה שבאותה תקופה הרגיש חסר ביטחון, לא היה מרוצה מהמראה החיצוני שלו ועבר ניתוח אף. "אין לי תמונות עם האף הישן שלי, מחקתי כל זכר לסול שלפני הניתוח וחזרתי להצטלם שוב רק בגיל 25".
למה להסתיר את זה שעברת ניתוח אף?
"כי מה שחשוב באמת זה איך שאתה תופס את עצמך ולא באיך שאתה נראה. הרבה יותר משמעותי שאתה תחשוב שאתה חתיך מאשר שתהיה חתיך באמת, למדתי שזה מה שיקדם אותך בחיים".
אמור לעומתו גדלה והתחנכה ברמת אביב, ניגוד מעניין של חנונית שחובבת הרפתקאות. "ההורים שלי חובבי אקסטרים והם ניסו לזרוק אותי לכל חוג ספורט אפשרי. הייתי בחוגים לגלישת גלים, סקייטבורד, מה לא. אבל רק בטיפוס התאהבתי".
תסבירי לי מה מושך אותך לטיפוס?
"אנשים חושבים שזה ספורט שדורש כוח, אבל זה לא נכון. במהלך הטיפוס אתה נתקל בבעיות וצריך להשתמש בטכניקות כדי לפתור את המסלול, זה מאוד מבוכי. טיפוס זה בכלל ספורט של חנונים".
סול: "בדיוק בגלל זה הפסקתי ללכת לקיר טיפוס. אתה מוצא שם דוקטור לזה, פרופסור להוא, מתכנתים, עובדי הייטק ואני".
אפשר להגיד שכל החיים אתם סוג של נינג'ות.
אמור: "פעם בשנה אני נכנסת לבית חולים בגלל שבר, ואחרי כל פעם שאני חוטפת, אני עושה את זה שוב. לא נרתעת. אני נינג'ה בדם".
האסלה שהפכה למכשול
אחרי הפרידה, הם ניסו לשמור על קשר כאקסים, מה שהשפיע עליהם לרעה, אז הם ישבו והחליטו לעשות "משהו מיוחד וקיצוני כדי לסיים את זה יפה", הם מספרים.
יש לי תחושה שזה הולך להיות משהו מופרך לגמרי.
סול: "כדי להיפרד ולעשות קאט, החלטנו לטוס יחד לאליפות העולם של נינג'ה ווריור במינכן".
אמור: "רגע, הוא שוכח לציין שזה היה רעיון של אמא שלו ושההורים שלו היו אמורים לטוס איתנו אבל הבריזו ברגע האחרון, וכשהגענו למלון התגלתה בעיית תקציב בלתי צפויה ושני החדרים הנפרדים שהזמנו הפכו ליחידה אחת".
כמה מקרי.
סול: "רצינו ליצור חוויה חיובית אחרונה, לסיים ברגשות טובים. כשהיינו בדרך לשדה התעופה אמרנו שכשמגיעים לישראל מפרידים כוחות".
אמור: "פגשנו שם את מייגן מרטין, אחת המתמודדות האמריקאיות המטפסות הכי קשוחות והבנתי שהרבה מיומנויות טיפוס עוזרות בתחרות הזאת".
תסבירו לי איך קרה שלתכנית הגעתם יחד?
אמור: "לאודישן הראשון לתכנית הגענו בנפרד ולאודישן השני כבר היינו לגמרי ביחד, אחרי שהתחלנו תהליכי חזרה אחד לשנייה. אנחנו פשוט מתאימים, יש ביננו ניגודיות אבל זה הרמוני".
אם אתם שואלים את עצמכם באיזה שלב הם בעלילה עכשיו, אז נגלה שהיום הם גרים ביחד בקיבוץ ועובדים בתל אביב. את סופי השבוע שלהם הם מעבירים בחנויות לכלי בית, מחפשים השראה ומקדישים את שארית הזמן לבניית מכשולים בחצר ביתם, שם תמצאו כ-30 מכשולים שהם הקימו בשנה האחרונה. "יום אחד סול הביא מושב אסלה, אז חיברנו אותה ברצועה ואנחנו משתמשים בה בשביל אחיזה".
סול, זה היה רעיון שלך?
"יכול להיות שאם היינו יודעים שהתוכנית מגיעה לא היינו בונים את כל הדבר הזה, אבל אין מה לעשות. כשאתה מתחיל לחקור על הנינג'ה ולחפש כל מיני תחרויות מקומיות, אתה מפתח אובססיה וחייב כזה משלך".
אבל אתה ממש הלכת עד הסוף.
"לא חשבתי שאבנה דבר כזה. אני לא איזה מהנדס, אפילו פטיש לא היה לי. אבל אני אוהב לאתגר את עצמי ולהמציא דברים, הסתכלתי על השטח שהיה לי בחצר והתחלתי לאלתר".
אמור: "כל סוף שבוע מגיעים לקיבוץ הנינג'ות כדי להתאמן על המכשולים. אין היום מקום בארץ שנותן משהו שמתקרב למסלול שלנו".
זה אומר שהמכשולים שבניתם נותנים לכם יתרון בתחרות?
אמור: "כן ולא. הכרנו כמעט כל מכשול שראינו אז ידענו תיאורטית למה אנשים נכשלים בו ואיך הם מצליחים לעבור אותו. לדעת את כל הפרשנויות והניתוחים של כל המדינות נותן יתרון, אבל גם מקבע אותך מחשבתית, יכול להיות שמה שיעבוד למישהו אחד במכשול הספציפי הזה לא ממש יצליח איתך".
סול: "אפשר גם לראות את זה על המתמודדים. בקלות אפשר לזהות מי עשה שיעורי בית והבין לקראת מה הולך ומי הגיע משום מקום והסתמך רק על העובדה שהוא חזק. לחלקם יש יכולות פיזיות שלא מגרדות את שלי והם מוצאים את עצמם מהר בתוך המים. ללכת לחדר כושר זה ממש לא מספיק, צריך ללמוד את המכשולים, להכיר כל סנטימטר".
אמור: "ויש מתחרים שהם אלופי הארץ, אנשים שחיים את ההישגיות, שזה גם שיעור חשוב שכולנו צריכים ללמוד. בסוף אלו חברים לכל החיים, אחד המתמודדים, מתן ברמן, עלה על המסלול אחרי שאיבד רגל בלחימה".
סול, נדמה שצלחת את המסלול די בקלות לעומת אחרים.
"זה כמו אימון קורע שאתה מסיים חדר כושר מזיע, אבל עם הרבה לחץ. אחרי כל מכשול אתה מרגיש שהורדת מעלייך משקל כבד. חיכיתי לזה חודשים, מפחד, חולם על זה בלילה. שמתי את הכל בצד וננעלתי על המטרה הזאת".
אמור: "אובססיבי".
אמור נפלה מכשול אחד לפני המכשול האחרון והשיגה תוצאה טובה, אבל רק בפרק שישודר מחר נגלה האם הצליחה להצטרף לבן זוגה בחצי הגמר. "עשיתי שטות ואיבדתי ריכוז, הטריקיות במכשול זה שהצמיג השלישי סגור מלמעלה, וכשהגעתי אליו ניסיתי לתפוס אותו מלמעלה, אבל אין מה לתפוס אז נפלתי".
איך הרגשת כשנפלת?
"הייתי בהלם ואיבדתי תחושת זמן. יצאתי מהמים והדבר הראשון שראיתי היו המצלמות. הגעתי למקום די מרשים יחסית לנשים אחרות מהעולם שהשתתפו בעונה הראשונה של התוכנית, ובכל זאת נורא רציתי להגיע לבאזר. אחרי שראיתי את סול בזווית העין ונזכרתי שהוא עבר, כבר לא היה אכפת לי. הוא הגשים חלום של עשור, אני סתם נקלעתי לסיטואציה. עשינו את שלנו".
אז סול, אתה מתכוון להיות הנינג'ה הראשון של ישראל?
"אני באתי בשביל לקחת. עשיתי את כל מה שאני יכול בשביל זה ואני יודע שאני יכול להגיע רחוק. סיימתי את המסלול הראשון כמנצח אבל המסע רק התחיל".
רק שאלה אחת אחרונה, רוצים לדבר על זה שיש לכם שמות של דגים?
סול: "סול זה שמש בספרדית".
אמור: "ואמור כמו אהבה בצרפתית. אבל כולם אומרים לנו את זה".
צילום ערן לוי | סטיילינג: איה מלמד | איפור ושיער: מיכל ארן | בגדים (לפי לוקים): סול: בוקסר- אוסף פרטי, אמור: ז׳קט- טומי הילפיגר, בגד גוף- ברשקה, שורטס- פומה, חגורה- קסטרו, סניקרס- אלדו אמור: טופ- ג׳ק קובה, חצאית- פומה, סול: חולצה- זארה, מכנסיים- זארה, סול: גופיה- זארה, מכנסיים- ברשקה, נעליים- אלדו, אמור: שמלה- זארה, נעליים- פומה, צמידים- פנדורה סול: ג׳ינס- דיזל, אמור: טופ- פול אנד בר, חגורה- ברשקה, ג׳ינס קצר- דיזל סול: גופיה- פול אנד בר, מכנסיים- פול אנד בר, אמור: בגד גוף פאייטים- ברשקה, שורטס פאייטים- ברשקה.