לא הרבה אנשים בישראל יודעים מי זאת אלסקה ת'אנדרפאק. אבל אלה שיודעים אוהבים אותה אהבת אמת שלמה ומוחלטת. הכרטיסים למופע שלה בתל אביב נמכרו תוך יום. ואז הוסיפו עוד אחד. הקהל קטן אך אובססיבי, לאלסקה, ולכל המיזם שנקרא "המירוץ לדראג של רו פול", תחרות ריאליטי לבחירת הדראג קווין של אמריקה שהפכה בעשור האחרון למפעל ענק, משנה תודעה וחיים. הפורמט פשוט. כל עונה מתחילה עם 14 מתמודדות (בערך) ונגמרת עם זוכה. זה התחיל צנוע, והתנפח עם השנים למפלצת קפיטליסטית מרהיבה. עשר עונות שודרו, בתוכנית הבת "המירוץ לדראג: אולסטארס" כבר היו ארבע עונות, ויש גם גרסאות חו"ליות, קריירות שהושקו, אופנות, משפטי מחץ, טרנדים רגשיים וטביעת אצבע נאה ברוח התקופה.
למי שלא מכיר חייבים רגע להסביר. "המירוץ לדראג של רו פול" היא הרבה יותר מריאליטי. רו פול עצמו הוא דראגיסט פורץ דרך שצמח בסצינה הניו יורקית ואז שדרג את עצמו לזמרת מפורסמת כולל להיטים במצעדים. בשלב הבא הוא הפך לדראגיסט המפורסם בעולם, שמזוהה גם בתלבושות נשיות, והן כגבר סטנדרטי. כמעט סטנדרטי. ואז הוא פתח תחרות כישרונות בטלוויזיה – וזה עבד. כל כך עבד שהוא הצליח להחדיר למיינסטרים האמריקאי לא רק דראג, אלא את תרבות ההומואים בפריפריה האמריקאית - המקום שבו משפילים עד היום נערים נשיים, מציקים להם, ומכים אותם – ושורה של נרטיבים חזקים, אינטיליגנטיים ומרגשים.
אלסקה, הזוכה של עונת האולסטארס השנייה, היא לא במקרה הכוכבת הגדולה של "המירוץ". היא דמות שאין דרך שלא להתאהב בה. היא אישה גרומה, לא מאוד יפה, אבל עוטה כמויות נכבדות ממש של אופי. הכלאה מרעננת בין אנה וינטור של ווג, הזמרת שר, וכל ביץ' עם פרצוף חמוץ שנבראה. אלסקה היא לא מאוד נשית. בטח לא באופן המוגזם של דראגיסטיות מסורתיות. התלבושות שלה מתכתבות עם דברים שרואים בשבוע האופנה בפריז. אם תשימו אותה על שטיח אדום אקראי, היא תשתלב כאחת הבנות הכי קוליות. הפה שלה קצת עקום, נדמה שהיא תמיד צינית, על כל דבר. ועדין היא חיננית, כיפית, מצחיקה ובעיקר מאוד שנונה וחכמה. עם דיבור מתנגן כזה, של מי שחושבת תוך כדי שהיא מדברת, היא יכולה להמיס כל לב ערל. לכבוד ההגעה שלה לארץ, ארגנו לי שיחת טלפון איתה. על מנת להקל על העניין המגדרי, בחרתי לנהל את כל השיחה איתה בלשון נקבה.
הי אלסקה, השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך היא אם רו פול ואת חברים?
"אני לא חושבת שאני רוצה לחשוב על רו פול כעל חבר שלי. אני רואה בו דמות אם. אימא גדולה של כולנו. לפעמים כדי להיות אימא טובה, את לא יכולה להיות חברה של הילדים שלך, בטח לא "החברה הכי טובה". אני אוהבת את זה שאין לי את הטלפון שלו ואני לא שולחת לו הודעות. אני דווקא אוהבת שהוא שומר דיסטנס. ואני חושבת שזה עובד מצוין. ועובד טוב כדי שישמר המעמד שלו ושל התוכנית".
אולי יתנו לך בעוד כמה שנים להוביל מירוץ דראג משלך? הדראג רייס של אלסקה?
(צוחקת) "נראה לי שרו פול יעשה את זה עוד שבעים שנה. וכל זמן שהוא ימשיך לעשות את זה, לא צריך עוד מירוץ. אבל אם אתה מפיק טלוויזיה, ומפיק תוכנית וצריך מנחה, אל תתבייש".
אז עכשיו החליטו שלושה יזמים מקומיים, גל זיגל, דקל לזימי ודניאל מריומה להביא את אלסקה לארץ ולהרים ערב דראג ברמה חו"לית. הכרטיסים לשני המופעים נמכרו מהר, וברוח הזמן גם חברות מסחריות גדולות כמו ניקס ת"א, רשת מלונות פתאל ויבואני הוודקה סטולי הבינו את הרוח שנושבת ומיהרו לקחת חסות על האירוע. וכך בעוד שבועים תנחת כאן אלסקה עצמה, שעד לפני כמה שנים היתה סתם ג'סטין הונרד מפנסילבניה. המופע המתוכנן הוא אירוע דראג די גרנדיוזי. לא רק המופע של אלסקה, שתשיר ותקשקש, אלא גם מבחר עצום של מלכות דראג מקוריות שיעלו לפניה לנמברים. המארגנים בחרו במגוון דרגיסטיות מציונה פטריוט וטלולה בונט הוותיקות, דרך קריסטינה פוקס וג'ואנה ראס ועד פלואיד סנואו וסירופ מייפלטורפ. אבל הקהל כמובן מתרגש לקראת בואה של אלסקה.
יש לך בן זוג?
"אני לא מבינה, אתה רוצה לצאת איתי לדייט?".
לא חמודה, אני גבר נשוי. אבל יש בתל אביב מלא גברים פנויים שהיו רוצים".
"כל מה שאני יכולה להגיד זה שהכל פתוח".
ומה הטעם שלך? איזה בחורים את אוהבת?
"הכי חשוב זה חוש הומור. האיבר הכי מיני בעיני הוא המוח. אז כשהמוח עובד חזק, זה מאוד מגרה אותי. כל השאר, ממש לא אכפת לי. כל השאר זה בונוס".
כשהחלה התוכנית של רו פול, אלסקה - אז בת 24 - עשתה אודישן. היא לא התקבלה. בעונה הרביעית השתתף ואף זכה מי שהיה אז בן הזוג שלה, שרון נידלס. ואז אלסקה סוף סוף עברה אודישן, ואפילו הגיעה לשלישיית הגמר של העונה החמישית, בה הפסידה במפתיע למלכה בשם ג'ינקס מונסון. אבל כבר עם תום העונה היה ברור שאלסקה היא הכוכבת האמיתית, וכעבור שלוש שנים נקטפה לעונת האולסטארס (בה מתחרות הדראג קווינס הטובות ביותר שלא זכו בעונות שלהן), ושם דהרה לניצחון.
איך באמת היחסים שלך עם האקסית שרון נידלס?
"מעולים. אני הכי אוהבת אותה. אנחנו חברות טובות. היא מידי פעם עושה לי פייס טיים באמצע הלילה. ואנחנו מסתמסות. וכשיוצא לנו לעבוד ביחד זה בכלל כיף. אני אוהבת אותה מאוד".
שתי דראגיסטיות זה מתכון טוב לקשר רומנטי? זה יכול לעבוד?
"למה לא? לי זה עבד מצוין. במיוחד כי הייתה לנו אותה מידת נעליים, ויש לה אוסף נעלים מדהים. וגם היינו אותה מידה בבגדים, אז זה היה מושלם. אני אומרת, אם את כבר יוצאת עם מלכת דראג, תבחרי מישהי שהיא בדיוק במידות שלך".
גם אצל הומואים זה ככה.
"הללו! תכפיל את המלתחה שלך".
כשאתה מכניס לחדר חבורת מלכות, הן מתנהגות כמו עדר כלבים
"המירוץ לדראג של רו פול" היא תוכנית מעצימה, שהפכה תוך כמה עונות למקדש של הנערים והנערות שמרגישים לא שייכים. קודם בארצות הברית, ואז בעולם. מעבר לתחרות ולשירים ולאיפור ולאופנה, היא הפכה למין מדורת שבט של המגדרים המטושטשים, למקום שבו גברים לובשים בגדי נשים וכולם לובשים מלא רגשות. אפשר להשתמש במלה המשומשת "קאלט" כדי לתאר את "המירוץ" (שמשודרת בארץ ב"יס", ועשר העונות זמינות לצפייה גם בנטפליקס) וזה יהיה נכון. זאת כבר מזמן לא תוכנית שמורכבת מתחרויות מצחיקות ונוגעות ללב בין המלכות, שמייצרות קליפים, שירים, גרסאות מגוכחות לתוכניות טלוויזיה קיימות, וחיקויים של דמויות נשיות מפורסמות. המירוץ היא הצהרה פוליטית שמתקשרת עם דור חדש של צעירים. היא שינתה את היחס לדראג בתוך הקהילה הלהט"בית, וגם מתוך המיינסטרים. אם פעם דראג נחשב מופע תרבותי מיושן, על גבול המביך, כיום זאת אמנות אדג'ית וסופר מעודכנת. דראג כבר איננו העבר, הוא העתיד. התוכנית גם מצליחה לאתגר את כל מה שידענו על גברים והומואים. בתחילת הדרך היו שם רק דראגיסטים גייז. עם הזמן החלו לצאת מהארון דראגיסטיות שבעצם עברו התאמה מגדרית והפכו לנשים טרנסג'נדריות. והשיחות על מגדר והתאמה מגדרית בתכנית הזאת הן כמעט בלתי יאומנו, באופן הנון שלנטי בו הן מתקיימות.
מעבר לניסיונות פענוח של התופעה התרבותית, "המירוץ" היא פשוט כיף ממכר בעיקר בגלל הדמויות המשגעות בכל עונה, כשהאהובה מכולן, וכנראה המפורסמת ביותר חוץ מרו פול בכבודה, היא כאמור אלסקה.
בעונה חמש, כשהשתתפת פעם ראשונה, היה ברור לכן מי הולך לנצח?
"כשאתה מכניס לחדר חבורת מלכות, הן מתנהגות קצת כמו עדר כלבים. מריחות אחת את השנייה, ואז ישר מבינות, מי יותר מבוהלת, מי מרגישה קצת מחוץ לאלמנט שלה. ואז אפשר להשתמש בזה. אבל אם היית שואל אותי בתחילת העונה אם ג'ינקס מונסון תהיה המנצחת, הייתי אומרת שלא".
זה עדיין מפתיע בעיני שהיא זכתה.
"לא לא. זה היה הרגע שלה. היא נתנה הופעות מהממות. לא היה מצב שמישהי באמת מנצחת אותה".
ובעונת האולסטארס שבה השתתפת ידעת שאת הולכת לנצח?
"קיוויתי. והתאמצתי מאוד. ואני מאוד בת מזל שזכיתי. אני שמחה שזכיתי".
כולנו יודעים שבארבע העונות הראשונות שלחת אודישן מצולם ולא התקבלת. יש לך מושג למה?
"אני מבינה למה. לא הייתי מוכנה. עוד לא הייתי במצב שאני יכולה לזהור שם, לבלוט. אני שמחה שלא ליהקו אותי לפני. זה מזל גדול שלי. הם ליהקו אותי בדיוק כשהיייתי מוכנה. לא היה לי ניסיון. לא הייתי מגובשת. זה עוד לא היה הכל במקום. עוד לא ידעתי להתאפר מושלם בעצמי. לא ידעתי להכין תלבושות, לדבר במיקרופון. לדבר למצלמה. זה הכל דברים שלא הייתי משוכללת בהם. והאמת שאני עדיין משתכללת. אבל לפחות בעונה חמש כבר הגעתי לרמה שנוח לי עם עצמי ועם כל מה שאני עושה. וזה הרגיש נכון".
אחת הדרמות הגדולות בתוכנית היתה שבתחילת הדרך הודיעה רו פול שהתכנית מיועדת רק לגברים שהם דראגיסטים ולא לטרנסיות. אבל לאורך העונות כשהתברר שחלק מהמשתתפים החליטו לעבור התאמה מגדרית התכנית נפתחה לכך.
רציתי לדבר איתך על המשתתפות שהגדירו את עצמן כטרנסיות, לאורך העונות.
"זה תמיד טוב כשאנשים הם במסע להיות מי שהם באמת. וצריך הרבה אומץ כדי לעשות את זה, במיוחד כשאתה חשוף מול הקהל של הטלוויזיה. ולכן 'דראג רייס' היא כזאת תכנית מצוינת וחשובה, שגם מתקדמת ומשתנה. יש אבולוציה, ובכל שלב מחבקים ונותנים מקום לעוד גוונים של אנשים, שבמילא היו שם. רק שהם היו בצל, ולא דיברו. למשל סוניק שיצאה מהארון כטרנסית בספיישל של כריסמס או ג'יה גאן שיצאה מהארון כטרנסית בעונת האולסטארס האחרונה".
מותר לשאול איך את מגדירה את עצמך כיום?
"אני לא יודעת. קשה לי להסביר. ככה זה בני אדם. אף אחד הוא לא רק משהו אחד. אני תמיד חשבתי שאני גם וגם. וזה מסע כזה שנמשך, וכנראה ימשך עוד הרבה זמן. לא יודעת".
יש מישהו בעולם שעדיין קורא לך ג'סטין?
"אימא שלי. אבא שלי. אם שוטר יעצור אותי הוא יקרא לי ג'סטין. וכנראה אם אגיע פעם לבית המשפט השופט יקרא לי ג'סטין".
וזה בסדר מבחינתך?
"כן, כן, זה בסדר, אני חושבת".
איך באמת את עם ההורים שלך?
"יחסים נהדרים. ראיתי אותם בכריסמס, נסעתי הביתה. ראיתי גם את האחיינים שלי. היה ממש כיף. אני בת מזל שהמשפחה שלי קולית עם מי שאני ומה שאני ומאוד תומכת בי".
את נורא רצינית בשיחה הזאת. את לא מספרת בדיחות כמו הדמות שלך. אין פאנצ'ים. זה בגללי? אני מייבש אותך עם השאלות?
(צוחקת) "לא לא, חס וחלילה. אתה בסדר. ככה אני מדברת בחיים, ברצינות".
את גם בוררת מילים כל השיחה. נורא לא אלסקה ת'אנדרפאק.
"אני לא יודעת. זה כנראה חלק ממני. אני כנראה גם נורא רצינית לפעמים".
את מרגישה שדראג נהיה מיינסטרים בזכות הסדרה?
"יותר אנשים מכירים את זה עכשיו. יותר אנשים צופים בזה. יותר אנשים עושים את זה. אבל בדראג יש תמיד אלמנט שהולך נגד המיינסטרים. שמרחיב את הגבולות. הקהילה הקווירית תמיד היתה בחזית האמנות, המוזיקה, העיצוב והאופנה. וזה בגלל שאנחנו רואים את המיינסטרים ואז מגיבים אליו, ואחר כך מתרגמים את זה לשפה חדשה. וזה מה שדראג עושה. ולכן לא משנה כמה אנשים יראו את זה, לדראג תמיד יהיה מה להגיד על המיינסטרים. אז אולי זה יהיה יותר מיינסטרים, אבל זה יהיה תמיד קולי ומסעיר וחדשני".
השתתפת השנה בסרט ובסדרות טלוויזיה. כשאת פוגשת עכשיו באירועים באל.איי את הסוכנים והמנהלים, את מרגישה שהם פתוחים אליך יותר? שהם מתעניינים בך יותר?
"כן, בטח. המיינסטרים של הוליווד היה נורא שמרני ומנותק המון שנים. בטח מהתרבות שלנו. ועכשיו הם פתאום שמים לזה לב. והם מבינים שזה קורה. וזה לא רק סביב הדראג. יש יותר נשים, הן מרוויחות יותר כסף. יותר שחורים, יותר מקסיקנים, אז יש שינוי כללי".
אבל בואי נתרכז בך.
"כן, כן. אז יש עוד דרך ארוכה להוליווד להתקדם. בכל הכיוונים. כשאני מגיעה לסט בהוליווד, הרבה אנשים פשוט לא יודעים מה לעשות איתי. הם אפילו לא יודעים להחליט אם אני שחקן או שחקנית. אני קצת נראית להם סוג של אנומליה, וסוג של חיזר. אבל זה כיף, כי אני הכי אוהבת לבלבל אנשים".
לא בא לי לדלל את עצמי
רוב מלכות הדראג שיוצאות מהמירוץ של רו פול, מנסות - כמו האם הגדולה - להרים קריירה מוזיקלית. זה לא הגיע באף מקרה להצלחה בינלאומית, אבל האלבומים והשירים שהוציאה אלסקה דווקא התקבלו יפה ויש לה מיליוני צפיות ביוטיוב. אין ברירה אלא להשתמש שוב במילה קאלט.
את חושבת שאת יכולה להיות כוכבת פופ ענקית, כזאת מהליגה של אריאנה גרנדה? זאת בכלל מטרה?
"זאת לא המטרה העיקרית שלי. המטרה שלי היא לעשות מוזיקה שתדבר לקהילה שלי, לאנשים שלי, בשביל עצמי. ואם זה במקרה מדבר לקהל רחב, זה נחמד. אבל אני לא מתעניינת בקהל ממש רחב".
למה? לא בא לך להתפשר?
"אני אוהבת שיש במוזיקה רפרנסים קווירים והומואיים. לא ממש חשוב לי לתקשר עם קהל רחב ושהם יתחברו לזה. ובטח שלא בא לי לדלל את עצמי, ולעשות את זה יתר נגיש, כדי שתהיה הצלחה מסחרית גדולה. אין לי עניין לעשות מוזיקה לאנשים שאני לא מבינה מי הם. אני רוצה לעשות מוזיקה לקהילה שלי".
את הולכת לאירוע הדראגקון באל.איי?
"זה כמו דיסנילנד ואני מיקי מאוס. אני יושבת על כסא ומצטלמת עם אנשים תמורת כסף כל היום. ואני חותמת על כל מיני דברים. והכי כיף, אני מוכרת כל מיני שטויות במחירים מופקעים. זה ממש כיף".
ואתן מתחרות שם אחת בשנייה?
"אני לא חושבת. אני רק מחפשת שהילדים שבאים יהנו לראות אותי, אותנו. וזה העניין".
כשהמצלמות נכבות, איך הבנות מתייחסות אחת לשנייה?
"הרבה יותר יפה מאשר כשהמצלמות דלוקות. אני חושבת שכולנו מאוד דואגות אחת לשנייה. יש סיסטרהוד".
מי המתמודדת האהובה עליך לאורך הדורות?
"כנראה מנילה לוזון. הייתי מטורפת עליה מהרגע הראשון. היא נורא טובה בדראג, וגם בחיים היא סופר מצחיקה וכיפית".
את יודעת שמבחינת רבים, וגם מבחינתי, את הסמל של הדראג רייס.
"אני מעריכה את זה שאתה אומר את זה".
את כל כך צנועה. מתי את נהיית ביץ'?
"אני מקווה שאף פעם לא".
למה? זה משעמם קצת ככה. את נורא מנומסת.
"אני מפנסילבניה. אני נחמדה. מה לעשות".
טוב. תודה על השיחה הזאת.
"תודה לך. בייייי".
רגע, שנייה, הבטחת לספר איך נולד ה"היייי" המפורסם שלך.
"זה לא היה מתוכנן. זה משהו שתפס תאוצה. אבל זהו, נתראה בישראל, אני חייבת ללכת. ביייי".