אני יוצאת אחרת כשאייל לידי, הוא מוציא ממני משהו שונה

אנה ארונוב ואייל אלגבי עברו עם בנם אדם לדירה חדשה רק לפני שבוע. אלגבי מגיח מהחדר, מנתק את שיחת הטלפון וניגש אל הסלון: "כן, מה השאלה? על מה מדברים? על מה הריאיון בעצם?", הוא שואל. "על איזה כיף זה להיות נשוי לאנה ארונוב", היא עונה בטבעיות, והוא בתגובה פונה אליי: "אין מספיק זמן, תפני לך את היום, תבטלי את הראיונות הבאים".

הם הכירו לפני שש שנים מול מאות אלפי צופים בתוכנית "לאהוב את אנה", הביאו לעולם את בנם הבכור לפני שנתיים וחצי, ועדיין משדרים אנרגיה של זוג מאוהב בתחילת דרכו. הם יושבים מכורבלים, הוא מלטף את הגב שלה, היא צוחקת מהבדיחות שלו. ואומנם הזוגיות שלהם נראית לא רחוק מזה גם בימים כתיקונם, אבל גם לתקופה האחרונה והלא פשוטה יש חלק בכך. "אני חושבת שהצלחנו לשנות את הפרופורציות בהרבה דברים, להבין מה חשוב באמת, לא כקלישאה, באמיתי של הדברים", אומרת ארונוב.

אלגבי: "יותר זמן איכות, יותר זמן משפחה, מבינים שחיים פעם אחת והחיים מאוד קצרים".

ארונוב: "גם לא להתפזר לשטויות. עכשיו גיליתי שמדדנו לא טוב את הדירה, וחדר הארונות שלי לא נכנס לחדר, אז כל הבגדים שלי עדיין בארגזים, מה שאני שולפת מלמעלה זה מה שאני לובשת. הכל שטויות, אז אני אלך עם אותם בגדים שבועיים. פעם זה היה מפרק אותי, אבל קיבלתי פרופורציה".

אלגבי: "אפילו הוואטסאפים שלך שונים עכשיו, פעם כשאדם לא היה נרדם זה היה, 'הוא לא נרדם!', ועכשיו את כאילו מעדכנת, 'הוא ער, סתם שתדע'. הכל מקבל פרופורציות. את יודעת, לא מזמן הייתי צריך להזיז מישהי מהשולחן שלה בבר שלי, פעמיים באותו הערב. בפעם השנייה אמרתי לה, 'אני מבטיח שזה לא יקרה עוד פעם', ואז היא אמרה לי, 'זה בסדר, זה לא הדבר הכי נורא שקרה לי בשנה האחרונה'. שאלתי מה קרה והיא אמרה לי, 'איבדתי את הבת שלי בנובה'".

ארונוב: "זה נורא שמשהו כזה קיצוני צריך לקרות, אבל לפחות אנחנו מצליחים לתרגם את זה לחיים עצמם".

אלגבי: "בהתחלה סגרנו את הבר לחודש וחצי, אבל הבנתי שאנשים זקוקים ומחפשים לא להיות מול הטלוויזיה. לפני שבועיים כש-24 חיילים נהרגו ביממה אחת, מצד אחד לא רציתי לפתוח, אבל כל היום הגיעו טלפונים ששואלים אם פתוח בערב, אז פתחתי, והיה ערב מלא. כל מי שבא אמר, 'היינו צריכים רגע לנשום'. מגיעים הורים שהילדים שלהם נלחמים בעזה, והם באים לשתות אצלי כוס יין".

אנחנו לא בורחים עכשיו

לפני שהגיעו הפרופורציות שאחרי כמה חודשי מלחמה, היו גם התמודדויות לא פשוטות כהורים לפעוט בתקופה הבלתי אפשרית הזאת. "ביום השלישי למלחמה הייתי עם אדם", אומר אייל, "שמנו מוזיקה והיה את השיר 'מי שטוב לו ושמח'. אני לא אשכח שאני ממש בוכה מבפנים אבל שר איתו, 'מי שטוב לו ושמח כף ימחא'. זה היה כזה דיסוננס למה שאנחנו חווים באותו רגע".

ארונוב: "היינו הולכים לבכות לסירוגין, אמיתי. אדם היה בבית, לא היו גנים ולא הייתה עבודה, הכל רק התחיל ואלה חדשות שאי אפשר לעכל. הייתי הולכת לחדר לבכות, שאדם לא יראה אותי בוכה. ואז חוזרת, לובשת חיוך, זה גם מה שהציל אותי במצב הזה. כהורה בסיטואציות כאלה, את מודדת את עצמך בתור אמא שחלילה קורה משהו לילד שלה. ממש העברתי את הפחד הזה דרכי וזה עשה לי מאוד כואב".

אלגבי: "נתתי לה תדריך, אם נכנסים מחבלים לבניין, לאן הולכים, מה עושים".

ארונוב: "הוא אמר לי איפה להתחבא, והייתי אומרת לו, 'אבל אדם לא יהיה בשקט'. הוא אמר לי 'את שמה לו טלוויזיה, את שמה לו מסך' – זאת השיחה שהייתה בבית, זה מטורף. לגמרי איבדנו תחושת ביטחון".

אלגבי: "היה לילה אחד שאנה הלכה לישון עם אדם כשהוא קצת בכה, ואז באמצע הלילה שמעתי רעשים לא סבירים. ויש לי סכין ליד המיטה, אני קם באמצע הלילה, שלוש–ארבע לפנות בוקר, ואני שומע רעשים מחדר הכביסה. הייתי בטוח שנכנסים אלינו הביתה ואני יוצא עם הסכין, מת מפחד, מגיע לחדר הכביסה. האישה המטורפת הזאת נזכרה שהיא לא העבירה את הבגדים מהמכונה למייבש".

ארונוב: "יואו, איזה מפחיד זה היה. אני מסתובבת, והוא עם הסכין, הוא כמעט דקר אותי".

אלגבי: "כמעט הרגתי אותה. זה שהיה לי אומץ בכלל להיכנס זה סיפור אחר לגמרי. אם הייתי רווק, הייתי מכניס את הראש מתחת לשמיכה, שייקחו מה שהם רוצים, עכשיו יש לי פה ילד ואישה. כמעט קיבלתי התקף לב".

אלגבי: "עשינו מה שאנחנו יכולים, פה תרמנו, פה הקפצנו".

ארונוב: "העברתי סדנאות ריקוד למפונים, הלכתי ללוויות של חיילים בודדים, הרגשתי שאני רוצה להיות חלק, שזה המינימום שאפשר לתת".

איך היה לעשות סדנאות למפונים?
"בהתחלה הייתי מגיעה והרגשתי שהמפונים רק רוצים שמישהו יקשיב להם. הייתי מגיעה לדבר ולשמוע, ואז גם עשיתי סדנה, וראיתי שזה מעלה להם קצת חיוך. בהמשך, אחרי חודשיים, באתי ואף אחד לא הגיע. הבנתי שזה הפך לחיים שלהם, זה כבר לא שבוע או חודש, הם לא רוצים שיבדרו אותם, הם רוצים את הבית שלהם. היום כבר עברו ארבעה חודשים ועדיין אין אופק".

עשית גם הסברה ברשתות, איך השפיע הסרטון שיצרת ברוסית?
"קיבלתי מלא שנאה, מלא, מלא, רוסים ממש שונאים אותנו, ממש שטפו להם את המוח. היה מאוד ברור שמראים להם אך ורק צד אחד, ורוב האנשים לא מספיק מתקדמים בשביל ללכת לחקור, לבדוק ולקרוא. לא ציפיתי לזה שככה שונאים אותנו, באמת. אני בקבוצת וואטסאפ מהתיכון בקירגיזסטן שכולם כותבים בה 'מזל-טובים' וכאלה, והייתה לי איזו ציפייה שישאלו אותי, 'הכל בסדר?'. מכולם, רק בחורה אחת עם לב מדהים שאלה אותי בפרטי אם הכל בסדר וכתבה שאם אני צריכה, אני מוזמנת לבוא אליה ולחיות אצלה. חוץ מזה, אף אחד אחר מתוך 25 האנשים לא שאל אם הכל בסדר".

אלגבי: "אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק להשוויץ בכמה שאנחנו טובים בהכל, זה מעורר אנטגוניזם בעולם. אנחנו עם קטן עם הטייסים הכי טובים, ההייטק הכי טוב, 13 פרסי נובל, גידלנו עגבניות שרי והמצאנו את ווייז. זה נראה לי מטריף את שאר העולם".

תשאלי אותו מה הדבר האחרון שהוא בישל בבית

עוד לפני המלחמה, בחודש מאי, שיתפה ארונוב בבעיה רפואית שהיא מתמודדת איתה – פעילות יתר של בלוטת התריס, שהשפיעה על מראה עיניה ועלולה להוביל לפגיעה בראייה. היום המצב קצת התאזן, אבל עדיין לא חזר לקדמותו, לפי דבריה. "עשיתי דיקור, הומיאופתיה, יש ימים שהם פחות ויש ימים שהם יותר".

כשהפנים שלך הם חלק מהזהות שלך, זה מלחיץ?
"להגיד לך את האמת? אני בסדר עם לא להיות מושלמת, אני בסדר עם לא להיות הכי יפה. אני אוהבת את איך שאני נראית, אני משקיעה בעצמי מאוד, אני עושה ספורט, אני עושה טיפולי פנים ואני משתמשת בקרמים, אבל כשנעצמה לי טיפה העין לא אמרתי 'אני לא יוצאת מהבית'. זה לא הדבר הכי חשוב".

מאיפה מגיעה ההשלמה?
ארונוב: "זה מכלול של כמה דברים, אני חושבת שזה בגרות, אימהות, והידיעה שאייל יאהב אותי לא משנה באיזה מצב. זה נותן המון ביטחון, שיש מישהו בעולם שאוהב אותי ואני יודעת שלא משנה מה יקרה – טפו טפו טפו שלא יקרה כלום, כן? – אבל האהבה שלו לא תלויה בנראות שלי, אם אני מעלה כמה קילו או אם נעצמת לי העין. נכון שמלא יגידו לך שזה לא צריך להיות תלוי בשום דבר, ואת צריכה לאהוב את עצמך איך שאת, וזה מתחיל מבפנים – וגם אני אגיד לך את זה. אבל יש משהו בביטחון שאייל נותן לי, ואני יודעת את זה ומרגישה מבפנים שהאהבה שלו לא תלויה בשום דבר חיצוני, בשום שינוי שאני אעבור".

בקיץ הצטלמו השניים לדוקו-ריאליטי "המטבח המנצח VIP", לצד זוגות כמו אלון אבוטבול ופרודתו שיר, קובי אוז ואשתו בת שבע, איציק כהן ובתו דניאל ואבי כאכון ואחותו נינה. זו התוכנית הראשונה שעולה בקשת 12 ושצולמה לפני המלחמה, במה שנראה היום כמו עולם אחר.

אלגבי: "דיברנו שם הרבה על שמאל, ימין, חרדים, חילונים, ופתאום אני מרגיש שזה כל כך לא רלוונטי למה שאנחנו עוברים. אני מתגעגע לימים שהתעסקנו בשטויות".

ארונוב: "הבעיות שלנו אז היו הפגנות, ופתאום אלה בעיות שאנחנו מוכנים לחיות איתן".

עם מי מהשולחן התחברתם?
אלגבי: "גיליתי את קובי, איזה איש חכם ומעניין".

ארונוב: "וצבעוני, ויצירתי, ואיך הוא מדבר על הכל. פתאום בתוכנית הזאת אתה מכיר אנשים שלאו דווקא היית מכיר בחיים שבחוץ, וזה יוצר דינמיקות מעניינות. זה פותח לך עוד משהו במוח".

אלגבי: "יכולת להשאיר את החלק הראשון של המשפט".

ארונוב: "בוא נאמר את האמת. תשאלי אותו מה הדבר האחרון שהוא הכין בבית, חוץ מחביתה לאדם".

אלגבי: "לא מכין, לא".

מה את מכינה?
ארונוב: "אני מכינה אוכל של בית, מרק, קציצות, שניצלים, פתיתים, תבשילים, בטח כשיש לי ילד בבית. אבל בתוכנית הלכנו על מטבח רוסי-קירגיזי. אני באתי מהאזור של מרכז אסיה, אזור דרך המשי, שיותר קרוב לסין, אז מעבר לאוכל הרגיל של ברית המועצות היו שם כל מיני השפעות כאלה, יותר מתובל ויותר חריף".

אלגבי: "יותר מזכיר אוכל בוכרי, בצקים מגניבים. טעים!".

אם הוא לא מבשל בבית, אז איך היה להיכנס למטבח ביחד?
ארונוב: "הוא סו-שף מושלם והוא היה שם להקליל את האווירה, אבל כשמשהו לא הלך כמתוכנן אז המוח שלי הגיע לרתיחה ואמרתי, 'אני לא רוצה ואין לנו מנה!', והייתה דרמה. אייל ידע לא לתת לזה יותר מדי מקום ולהגיד 'צ'יל, זה מה יש, זה יוצא'".

עבור אנשים פרפקציוניסטים ומקצוענים זה לא פשוט.
ארונוב: "כן, פתאום אני עושה משהו שאני לא הכי טובה בו".

אלגבי: "את טובה, את טובה".

ארונוב: "בסדר, טובה, אבל זה לא ריקוד או שיפוט. אני אוהבת להיות מאוד מאוד טובה במה שאני עושה, אבל עשיתי דרך, והיום אני יודעת להגיד, 'זה בסדר שאני לא אהיה הכי טובה, אני אעשה כנראה טעויות אבל אני מוכנה לחוות את החוויה הזאת כי זאת חוויה של פעם בחיים'. זו חוויה זוגית, זה לא משהו שקורה בכל יום".

בהחלט תהליך מהעונות הראשונות שלך ב"רוקדים עם כוכבים", כרקדנית שרק רצתה לנצח. "אם היית מספרת לי בגיל 24 שככה אני אדבר, הייתי צוחקת עלייך. אבל אני חושבת שהגעתי למקום שהבית שלנו יותר חשוב לי מ'אני הכי טובה ואני אעשה הכי טעים'. אני אעשה את המקסימום שלי, אם זה מספיק אז מדהים, ואם לא – הרווחתי עוד הרבה מאוד דברים אחרים בדרך".

איך היה לצלם ביחד?
"צחקו עלינו שאנחנו מחזיקים ידיים תוך כדי הצילומים. בואי, אנחנו כבר שש שנים ביחד, לא התחלנו לצאת אתמול, אבל לנו הייתה תחושה שסידרו לנו זמן איכות ביחד. גם אוכלים ושותים קצת יין, זה הפך להיות הבילוי הזוגי שלנו, הצילומים, והיה בזה קסם מדהים בעיניי. משהו בחוויה הזוגית הזאת מרגש אותי כמו הדברים הראשונים שעשיתי בטלוויזיה. זאת חוויה אחרת לגמרי, אני חושבת שאני יוצאת שונה כשאייל לידי, הוא מוציא ממני דברים אחרים".

יש לנו חוויות שאין להרבה זוגות

ארונוב רגילה למצלמות ופורחת מולן, כבר כמעט 20 שנה. אלגבי הגיח למסך רק פעמיים – ובשתיהן זה היה למען האהבה. "זה לא דבר טבעי לו, הוא לא בחר בזה, הוא בחר בי", אומרת ארונוב, "אבל יש משהו באייל – וזה קרה גם ב'לאהוב את אנה' וקורה גם בקמפיינים שצילמנו ביחד וקרה גם בתוכנית עכשיו – אני מרגישה את אי-הנוחות, אני מרגישה את המבוכה, הוא באמת מחוץ לאזור הנוחות אבל תמיד עם נכונות, הוא תמיד יגיד כן, אין לו את ה'זה לא נוח לי אז אני לא אעשה את זה'".

אלגבי: "בסוף אני גם מאוד נהנה".

ארונוב: "הוא יכול היה באותה מידה להיות איזה פארטי פופר ולהגיד לי, 'חיים שלי, את רוצה להצטלם? לכי להצטלם, זה שלך'. אני עפה על זה שיש לנו גם חוויות כאלה, שאין להרבה זוגות, שהן משותפות. זה מגניב, ואני מרגישה שאנחנו טובים ביחד. לא?".

אלגבי: "כן, ואם באמת לא בא לי על משהו אני יודע גם להגיד לא. אני לא נמצא במקומות שלא עושים לי טוב".

ל"לאהוב את אנה" הוא הגיע כטובה לחברה שעבדה בהפקה. "היא אמרה לי, 'אל תלך לתוכנית, רק תבוא לאודישן'". אחרי האודישן, ההפקה, שכנראה הבינה את גודל ההתאמה, לא ויתרה וחיזרה אחרי אלגבי במשך חודשיים. "אכלו לי את הראש, הגיעו לעבודה שלי, התקשרו בלי סוף, ואני לא רציתי".

וכשאמרו לך שהמשודכת זו אנה ארונוב?
אלגבי: "אז אמרתי, 'מה הקשר? מה הקשר אני והיא?'. עד היום אני שואל את זה".

ארונוב: "תכלס. אבל הנה, זה עובד. נראה לי שהוא הרגיש שאנחנו בעולמות שונים מדי".

אלגבי: "כן, הייתי רואה אותה יוצאת מתוקתקת כל יום. אני יוצא עם כפכפים, אין לי גינונים".

ארונוב: "ותראה אותך היום, לובש מותגים".

אלגבי: "זו את קלקלת אותי, נשמה. אני כאילו כועס עליה ואוהב אותה ביחד על זה שיש לי יותר מדי דברים היום. קשה לי עם זה, אבל אני גם נהנה מזה. פעם היה לי זוג נעליים אחד, היום יש לי מאה". 

ובסוף הגעת לתוכנית.
"שיגעו אותי, נתתי להם ערב אחד שהיה פנוי, לקחתי אותה לבאולינג. וואי, איזה לחוץ הייתי".

ארונוב: "מה זה, נשבר לך הפקק כשפתחת את היין".

והנה אתה עושה ריאליטי שני. במה חוויית הצילום הזו שונה הפעם?
אלגבי: "לא ממש שונה. ב'לאהוב את אנה' הייתי סופר-נוירוטי, הרגשתי לא בנוח, מאוד נזהרתי במילים שלי. נניח, יש לי בדיחות שחורות, גסות ולא נעימות להרבה אנשים, אז אני מזכיר לעצמי, 'אתה מצולם, תהיה עדין במילותיך'. והפעם, בחצי היום הראשון הייתי קצת בהלם, כי אני צריך רגע להבין מי הנוכחים, לנשום לפני שאני מרגיש בנוח. אחרי זה היה לי סופר-סופר-כיף".

אחרי עוד פרויקט טלוויזיוני משותף, יש רצון גם לעוד פרויקט אישי משותף? המלחמה גרמה לכם לרצות עוד ילדים?
ארונוב: "כן, אין ספק. אם עד המלחמה הייתי כזה, 'לא יודעת, נראה', פתאום זה עשה לי חשק. אבל אני גם בת 42. זה לא שלקחנו פרויקט ואני עכשיו בהזרקות. אמרנו בוא נזרום, נצליח – נצליח, לא נצליח – לא נצליח".

אלגבי: "מנסים בכיף ובאהבה, ואם ילך אז בכיף ואם לא אז ממש על הכיפאק. לפחות נוכל להגיד לאדם, 'ניסינו להביא לך, באמת שרצינו, לא הצלחנו, מחילה'".

איך ההורות שינתה לכם את הזוגיות?
ארונוב: "אנחנו מאוד עייפים".

אלגבי: "אני עייף ברמת הבכי, כל היום בא לי לבכות מרוב שאני עייף". 

ארונוב: "וברצינות, אני חושבת שמלהיות לאבי דאבי, מסעדות, טיסות, ביחד, ביחד, הכי ביחד שאפשר, פתאום יש לנו ממש מעט זמן כזוג, כי כשאדם בבית זה הכל סביבו. אבל פתאום יש לנו את הרגעים שאנחנו מחליטים על דייט או משהו שהוא רק שלנו, ועבורי זה הפך לפרייסלס, אלה השיחות הכי טובות שלנו, זמן האיכות הכי עמוק שלנו, ואנחנו קצת שומרים גם את הדברים של חיי היום-יום כדי לדבר עליהם בדייטים האלה ולא מתפוצצים בבית, 'לא עשית, כן עשית'. אנחנו מציפים את הכל בצורה נעימה ורומנטית וכיפית".

אלגבי: "אני מחכה לדייט הבא, שנדבר על איך לא מצאת את שקיות הזבל. או שלא חיפשת אותן".

ארונוב: "לא מצאתי".

אלגבי: "תפתחי את הדלת".

ארונוב: "איזו דלת? יש מלא דלתות".

אלגבי: "איפה שקיות זבל אמורות להיות?".

מתחת לכיור?
אלגבי: "תודה רבה".

ארונוב: "בסדר, אתה יודע איפה כל הדברים של אדם?".

אלגבי: "יש לאדם דברים?".

ארונוב: "בדיוק".

הכרנו בגיל שצריך להכיר

היא בת 42, הוא בן 41, ושניהם הגיעו לזוגיות הזו בגיל מתקדם יחסית לנורמה החברתית. "אני חושב שזה הגיל שצריכים להכיר", אומר אלגבי, "מצד שני אני אומר, איזה באסה זה שאנחנו לא הורים צעירים. כשהילד יהיה בן 20, נשמה, אנחנו כבר נהיה בני 60".

ארונוב: "שנינו הלכנו וחווינו ויצאנו ועשינו כיף. ואז החשיבות של המשפחה, הזוגיות, הילד – כל הדבר הזה מגיע בנקודה כל כך נכונה, שאתה לא מרגיש שפספסת. אני חושבת שההשקעה והתקשורת בתוך הזוגיות היא אחרת".

אלגבי: "אתה לא בא לשנות. אנחנו תמיד נשתדל להיות בני זוג טובים, נעשה התאמות, אבל אני לא בא לשנות אותה. לפעמים היא אומרת לי על איזה משהו, 'כמה פעמים עוד זה יקרה?', ואני אומר לה, 'עוד לפחות אלף'. בואי, זה קרה 20 אלף פעם לפני שהכרתי אותך, אז גם אם אני ארצה לעשות שינוי זה ייקח זמן ויקרה לאט, אם בכלל".

ארונוב: "זה חשוב לנו כל כך ואנחנו שומרים על זה כל כך, ואנחנו בתקשורת כיפית, אין שטויות ואין הסתבכויות ומשחקים".

אלגבי: "רק שאני קנאי, כשאני קנאי".

מתי אתה קנאי?
אלגבי: "תספרי לה! תספרי לה שאת מתחרמנת פה עם גברים, עושה לי פה אקרו-יוגה בסלון. מצד אחד זה מצחיק אותי, בהכי של דחקה, אבל אז היא מראה לי את הסרטון ואני אומר, 'מה הוא עכשיו מרים אותה ככה, מלטף לה את הטוסיק?', אז היא אומרת לי, 'הוא הומו, הכל טוב, זה בסדר'".

ארונוב: "בסוף הוא לא גיי. אתמול שאלתי אותו, מתברר שהוא לא הומו".

אלגבי: "אני מת. את לא רוקדת איתו יותר, נו. תראי, בסוף אנה הלכה לצלם תוכנית טלוויזיה עם האקס שלה (איתי תורג'מן – א"ו) בברזיל, לשלושה חודשים. ואז אלוהים נכנס לסיפור והביא את הקורונה והחזיר אותה תוך חודש".

ארונוב: "אני קוראת לזה קנאה יפה. אנחנו מלא זמן ביחד, יש לנו ילד ביחד, ועדיין כשאני אצא עם חברות, הוא יכול לשאול "לאן את הולכת כזאת יפה?".

אלגבי: "כן, מה זה? לא צריך להיות כזאת כוסית היום".

העונה החדשה של "המטבח המנצח VIP" תעלה ביום ראשון בקשת 12

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: תומר אלמוזנינו | איפור: מישל אדרי | שיער: אבישי מסטי | ע. סטיילינג: ענת תמיר | הפקה: טל פוליטי | תכשיטים: Impress

לוק ראשון: 
אנה: חולצה וג'ינס: HM | בלייזר: עמנואל | נעליים: COS | אייל: סוודר: COS | מכנסיים: HM | חולצה ונעליים: זארה

לוק שני: 
אנה: טוטאל לוק: COS | נעליים: HM | אייל: חולצה: אקנה לורנר רמת אביב | חולצה מכופתרת ומכנסיים: COS

לוק שלישי:
אנה: ז'קט: HM studios | חצאית ומגפיים: COS | אייל: סוודר וג'ינס: COS | נעליים: זארה

• אייל אלגבי
• אנה ארונוב