זה מלחיץ אחי, זה מלחיץ

ביום רביעי השבוע חגג אור עמרמי ברוקמן יום הולדת 17. הוא התעורר בבוקר ומצא שהטלפון שלו מלא ברכות וסרטונים ("אפילו 'ישראל בידור' העלו לי סטורי!"). הכי שימח אותו סרטון שהעלתה אלה לי להב בת ה-16, המתמודדת מולו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון 2020". אור נראה בו מאחורי הקלעים, עושה חיקוי של אליל נעוריו ג'ון בון ג'ובי. זה כאילו מביך, אבל זה ממש חמוד.

בערב הוא כבר הלך לבית קפה עם ההורים ושתי האחיות שלו. הפקת התכנית הייתה נדיבה מספיק כדי להשאיר לו את היום הזה כמעט חופשי, ובין לבין נפגשנו לריאיון הגדול הראשון שלו. ראשון, ולבטח לא האחרון: הרי הבחור הג'ינג'י הזה עם שני האבות כבש את הקהל כבר בשנייה הראשונה של האודישן הראשון שלו, עם "מה אתה רוצה ממני" של חנן בן ארי. היה כמעט בלתי נתפס לשמוע את הצעיר הכביכול מבויש הזה פותח גרון של זמר רוק בשיא הקריירה; השופטים התחרו מי יחמיא לו יותר, רק אסף אמדורסקי משך את הרגע שלו ומתח את כולם לפני שהצטרף עם חץ כחול מתבקש. הוא סיים עם 97 אחוזי הצבעה מהקהל.

כל זה קרה לפני שלושה חודשים, ומאז אור מתרגל לתהילה. בין הסרטונים שקיבל השבוע היה גם אחד מצוות המורים והתלמידים בבית הספר שלו, "מרום" שבכפר הירוק, שמפרגנים לו מרחוק.

אתה בכיתה י"א, יש השנה בגרויות?
"לקחתי חופש מהלימודים לכבוד התכנית. אבל לא סתם לקחתי, המנהלת ובית הספר מאוד תומכים. אמרו לי 'לך, תתרכז בזה. כשתיגמר התכנית תחזור ונשלים את הלימודים'".

וואלה.
"זה לא שהם אומרים 'תעשה מה שבא לך'. הם באמת רוצים שאני אצליח ואחר כך אחזור להשלים בגרויות".

בדרך כלל היית תלמיד טוב?
"על הפנים. ללמוד למבחן זה בסדר, יוצא לי בסוף ציון 70 או 75, אבל ככה אני זז כל הזמן. המורים לא יודעים לאכול את זה שאני זז, שאני היפראקטיבי".

איזה מקצוע אתה הכי אוהב?
"ספרות. לצערי אני לא יכול לשבת הרבה, אבל בן דוד שלי הביא לי עכשיו ספר מדהים על איך להיות בן אדם יותר טוב, ספר עם משמעות שאני אקרא עכשיו. זה יעיל, לא סתם עם איזה אגדה יפנית. זה הספרים שמעניינים אותי".

יש אנשים שחושבים הפוך.
"ברור. אבא שלי קורא כל הזמן את הספרים האלה, האחרים, ואני שואל אותו: 'איך אתה יכול לשבת ככה שלוש שעות ולקרוא את האותיות הקטנות?'. ספרים כאלה עבים. אני אוהב יותר ספרים שעוזרים לך להיות בן אדם יותר טוב. להאמין בעצמך. איך להיות עם יותר ביטחון".

למה, אתה מרגיש חסר ביטחון?

"לא, אבל אני אוהב לחפש. נגיד, כשהייתי משחק כדורגל בקבוצה הביאו לנו את הספר 'שחקן חסר פחד' כדי שנקרא אותו לפני משחקים, ועזר לי לקרוא אותו גם במצבים שלא קשורים לכדורגל. כשאתה לבד, מרגיש בודד, חסר ביטחון. זה ממלא אותך".

ומה ממלא אותך עכשיו?
"לכתוב שירים ולהוציא אותם, כתבתי כבר 200".

לא יודע מה זה אומר להיות מאוהב

עם כל הכבוד ל-200 השירים שמחכים אצלו במגירה, בינתיים הוא ישיר גרסאות כיסוי וינסה לזכות בכרטיס הטיסה לרוטרדם. בספיישל עידן רייכל שישודר הערב (חמישי, קשת 12, החל ב-21:15) הוא ישיר את "ואם תבואי אלי", וכן, הוא לחוץ. לקראת כל הופעה. ליושבים בבית מול הטלוויזיה נראה טבעי שהוא עובר בקלות משבוע לשבוע, אבל בעיניו – ואל תטעו, בעיני כל המתמודדים - זה תמיד מבהיל. הם אף פעם לא בטוחים שיסיימו את הערב כשהם עדיין בתחרות. "זה מלא חרדות", אומר אור. "אתה לא יודע מה יהיה, איך יקבלו כל שיר. השופטים באמת נחמדים, כל אחד בדרך שלו, אבל ברור שזה אף פעם לא בטוח. יש מלא מלא מתמודדים חזקים".

אתה ממש חווה חרדות לפני העלייה לבמה?
"הייתה פעם אחת שכמעט לא נשמתי לפני העלייה לבמה. למזלי אסי עזר קלט אותי ובא אליי, אמר לי לנשום ועמד לידי עד שנרגעתי. זה היה ממש יפה מצדו".

ראו שהיית מאוד לחוץ כשאמדורסקי נתן לך אדום.  
"תמיד מפחיד מול השופטים. אתה רוצה לקבל ביקורת טובה, ואני בזמן הזה הכי מפוקס שאני יכול כדי להבין מה הם אומרים. זה מלחיץ אחי, זה מלחיץ".

הכרת בכלל את המוזיקה שלהם?
"בטח. את 'לייק...".

...וואנקה".
"כן, של קרן פלס. ו'נשימה נשימה' של שירי מימון. וסטטיק ובן אל ואיתי לוי, וכמובן אמדורסקי".

מה אתה מכיר ממנו?
"'אם את רוצה מתוק...', זה שיר מושלם".

"רכבת לצפון" זה נקרא. למה הוא הכי מפחיד אותך?
"שמע, אני יודע שהוא עובד עם אביתר בנאי. אני מאוד אוהב את אביתר ואני יודע שאסף עושה עבודה מדהימה איתו, אז ברור שהוא יותר הסגנון שלי".

אבל הביקורת שלו יותר חשובה לך?
"היא לא יותר חשובה. כל אחד מהשופטים הוא עולם, כל אחד מביא משהו. הוא פשוט יותר מחובר לסגנון שלי, מה שאני כותב ושומע. ואולי בכלל זה כי הוא נותן יותר אדומים, לא?".

אתם מדברים עם השופטים מאחורי הקלעים?
"לא, יש דיסטנס. אבל מדי פעם הם מחייכים אליך וזורקים מילה טובה".

אז מה אתם עושים שם כל הזמן? 
"צחוקים. שמע, זה הווי הכי מטורף. לא חשבתי שזה יהיה ככה. חשבתי כל אחד יהיה בביצה שלו, אבל כולם סחבקים וצחוקים".

זה עוזר שיש השנה מלא מתמודדים ממש צעירים?
"באמת אומרים לנו כל הזמן 'יש השנה מלא טינאייג'רים', אבל אני לא רואה את זה ככה. התחברתי לכולם, גם למבוגרים יותר".

מה קורה כשעולים להתחרות אחד בשני? בטח נהיה מתח.
"אנחנו יודעים להפריד, או לומדים להפריד. בתחרות אתה בתחרות, וכשזה נגמר חוזרים לשבת ביחד מאחורי הקלעים וליהנות כרגיל. הבעיה היא כשמישהו עוזב, זה הכי מעצבן. אתה מתחבר לבן אדם ואז הוא עוזב אותך. לא חשבתי שזה יהיה ככה קשה. אבל זה קשה".

אז מה עושים?
"שומעים מוזיקה. אני מביא את הרמקול הקטן שלי ושמים שירים".

תביא רגע לחטט קצת. דיווחו במדורים שיש לך רומן עם ליהי טולדנו.
"יצאנו קצת, אהבנו, ניסינו. בזמן האחרון פחות, והחלטנו להפסיק".

אתה חושב שזה קשור להתקדמות בתכנית?
"ממש לא. הכרנו באודישן הראשון-הראשון, לפני שעלינו בכלל לשיר. התחלנו לדבר, ישבנו, נהנינו וזה התגלגל. הייתי מאוד מחובר אליה".

היית פעם ממש מאוהב?
"לא יודע מה זה אומר להיות מאוהב. זאת מילה גדולה".

מישהי שברה לך את הלב?
"מאוד אהבתי מישהי לפני שנתיים ואולי היא שברה לי את הלב, לא יודע. כתבתי על זה שיר".

היא יודעת?
"בטח. סיפרתי לה ושלחתי את השיר בהודעה".

מה היא ענתה?
"היא כתבה 'חחחחחחחח'".

אוי ויי.

"נכון?! זה מה שיש לך לרשום?".

היא לא צלצלה מאז להגיד שהיא עשתה טעות?
"עוד לא".

אל תדאג, היא עוד תצלצל.

יותר קל לי לשיר מאשר לדבר. לשיר מוציא את הנפש שלך

הוא נולד באודסה. אבא שלו, גיל, ראה אותו בבית יתומים והתאהב ("הוא אמר שאיך שהוא ראה אותי הבאתי אור, ובגלל זה הם קראו לי אור"). בגיל שנה וחצי הגיע לישראל ("באו כל המשפחה, משני הצדדים, וחגגו לכבודי"); את אוקראינה הוא לא זוכר, אבל "אני חושב שאשמח לחזור יום אחד לבקר. יהיה מעניין לפתוח את תיק האימוץ, לראות מאיפה באתי. זה לא שאני עצוב שאמא שלי לא איתי, אני אוהב את ההורים שלי, גאה בהם ובאיפה שאני נמצא. בעיניי זאת תהיה עוד חוויה לאוסף".

חוויה מטלטלת.
"אני לא כועס על אימא שלי בגלל שהיא לא יכלה לגדל אותי, אין לי בעצם מושג למה היא לא יכלה לגדל אותי, אז אני לא חושב על זה הרבה. יש לי פה משפחה, בית, הורים, חברים, חיים טובים. אז הכל טוב. אני מבין שזאת תהיה חוויה חשובה, כשהיא תגיע".

דיברת על זה במקרה עם סטטיק? גם הוא ילד מאומץ.
"לא יצא לי, אבל בטח יהיה מעניין לדבר איתו על זה. האמת, עד עכשיו בכלל לא חשבתי על זה. עלית פה על משהו, כשתיגמר התכנית אני חייב לדבר איתו".

מה שרואים עכשיו בפריים טיים התחיל אצלו בגיל חמש. "נסענו כל המשפחה לסבא וסבתא בחיפה", הוא נזכר, "ושמענו באוטו את 'נאסף תשרי' של צביקה פיק. נורא התלהבתי, כשהשיר נגמר ממש התחלתי לבכות, אז אבא קנה לי את הדיסק הראשון שלי, של צביקה פיק. התחלתי לשמוע אותו בלופים, ידעתי את כל השירים בעל פה, ואז התחלתי לאהוב מוזיקה. התחלתי גם לשיר, עשיתי הופעות בגן והכרחתי את ההורים לקחת אותי להופעות של צביקה בזאפה. הייתי באיזה שמונה הופעות שלו בחיים, הייתי מעריץ שלו".

למה דווקא שלו?
"הוא פסנתרן אדיר. אתה יודע איזה מרגש זה כשהוא עולה לבמה ומתחיל את הט-ט-ט-ט של 'מוזיקה ללב היא חודרת'? כשצביקה פיק מנגן אי אפשר להוריד ממנו את העיניים, זאת הופעה שעושה לך טוב על הנשמה. בזכותו פסנתר זה הכלי שלי".

איזה שיר שלו אתה הכי אוהב?
"אין מדינה לאהבה". שיר מושלם".

אז למה לא שרת אותו בתכנית?
"לא יודע באמת, לא חשבתי על זה".

איך בכלל אתה בוחר שירים?
"בדרך כלל אני מביא לחזרה שלושה שירים. יש כאלה שבאים עם מגילות, מלא שירים. אני בא עם השיר שאני רוצה ועוד שניים, ואז כששואלים 'מה הבאת', אני ממלמל כזה את השירים האחרים ואז אומר בקול רם וברור ואת זה שאני רוצה. עד היום זה די הצליח".

כבר ביסודי הוא שר בטקסים ואחר כך בלהקות נוער, כולל "צעירי תל אביב". הוא למד לנגן בפסנתר ופיתוח קול, והתחיל לכתוב שירים. "אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. הייתי גם שוער בשמשון תל אביב, וכל הזמן לא ידעתי להחליט, זה או זה. אבל כשהתחלתי ממש לכתוב, זה היה ברור".

לפני שנתיים הקליט את שירו הראשון, שכתב וגם הלחין, "אין סוף מחשבות". הוא לא זכה אמנם להרבה תהודה, אבל הרשים מספיק כדי להביא אליו את המלהקים של "הכוכב הבא לאירווזיון 2020".  

זה מבהיל כשמזמינים אותך פתאום לטלוויזיה?
"בום! זה הכי מבהיל".

ובכל זאת לא באמת נבהלת.
"אמרתי טוב, אני אלך, אני אעשה אודישן, נראה מה יהיה. ואז היה את היום באלנאסים הראשון בנוה אילן ואני רואה את הבמה ומסך, מוניטורים. התרגשתי בטירוף. ואז הגיע השידור, וזה להופיע בפני מלא אנשים. וואו".

אני מבין שזה היה נעים.
"זה היה מדהים, ממש ברגע הבנתי שזה המקום שלי. שהבמה זה המקום הכי מוגן מבחינתי, יותר מהחיים הרגילים, יותר מהסביבה. זה המקום שאני מרגיש בו הכי בטוח. בחיי. יש חרדות לפני, יש מתח, אבל ברגע שעלית - זהו. זאת לא קלישאה".

מה בדיוק אתה מרגיש על הבמה?
"שאני יכול להיות שם הכי אמיתי. בלי לזייף את עצמי, פשוט לשיר. זה הרבה יותר קל לי מלדבר. לשיר מוציא את הנפש שלך".

כל יום הורים הייתי בחרדות, מה יחשבו כשהם באים ביחד

הנפש של אור עוברת גם דרך הילדות עם שני אבות, דבר שלפני 17 שנה היה הרבה פחות נפוץ מאשר היום, ולא קל. "אתה גדל למשהו וזה מה שאתה מכיר, זה הכי טבעי ובסדר", הוא אומר, "אבל אז אתה מגיע לבית ספר יסודי ומתחילים ריבים. מישהו זורק לשני 'יא הומו' ואתה שואל 'מה זאת אומרת? למה הוא אמר לו ככה? מה, זה לא בסדר? זה קללה?', ואז אתה מבין שההורים שלך הומואים. ואתה אומר, בוא נסתיר את זה, שלא יקראו גם לי הומו. ואתה חי עם זה בסוד, כאילו בארון. כל החטיבה הסתרתי את זה, למרות שכל הילדים ידעו".

לא קל.
"כן, התביישתי. כל יום הורים בחטיבה הייתי בחרדות נוראיות, מה יחשבו כשהם באים ביחד. מה יגידו, איך יסתכלו. והייתי בורח הצידה מהם בגלל שיש דעות קדומות וזאת מילת גנאי. אני מקווה שיום אחד זה יהיה הכי טבעי, כמו שזה צריך להיות. זה עצוב ככה".

נכון.
"זה לא שאני מסכן ובכיתי כל השנים. אני חזק ומתמודד ויש לי עם מי לדבר - עם הפסיכולוגית שלי, חברים, ההורים. אני לא לבד, אבל היו שנים שזה היה לא נעים".

מתי למעשה למדת לחיות עם זה?
"הכרתי חבר, שנהיה החבר הכי טוב שלי, והוא שינה לי את הגישה. הוא אמר לי שאין לי מה להתבייש ונתן לי כוח. פתאום מגיע שלב שאתה חי עם זה בשלום, וזהו".

בפרק הפותח של העונה הגיעו גיל ודקל עמרמי ברוקמן עם הילדות הנוספות במשפחה, תמר ושי, לאודישן הראשון של אור. זה קטע שעוד יהיה איקוני בתולדות הצגת המשפחות הגאות בטלוויזיה, אבל לאור ממש אין זמן עכשיו לחשוב על זה. הוא עסוק בתחרות. "ההורים שלי מאוד גאים בי", הוא אומר. "הם מאוד בהיי מהתכנית, אבל בטוב. הם גם רוצים לתת לי עצות, אבל אני לא מרשה להם לתת לי עצות. בכלל, אני לא מקשיב לעצות, כי אני פשוט מקבל עכשיו יותר מדי עצות. כל בן אדם שאני פוגש חושב שהוא צריך לתת לי עצה, וזה מאוד מבלבל, אז אני מנסה לפעול רק מהבטן. לעשות מה שאני מרגיש".

ברוך הבא לעולם האמיתי, אנשים הם נודניקים. רק תן דוגמה לעצות.
"כל דבר בעולם, לפעמים ממש הערות ספציפיות. נניח, תסתכל למעלה כשאתה שר מילים שקשורות לאמונה כדי שיחשבו שאתה באמת מאמין. כל מיני דברים כאלה, או 'אל תקפוץ על הבמה'. סתם דברים. יש מלא שכותבים הודעות".

אני מניח שגם רומנטיות.
"ברור. בוא נצא לדייט, אני אוהבת אותך. יש מלא".

זה מוציא מאיפוס?
"לא. אני כל הזמן אומר, בוא נעבור שלב שלב. אבא אומר לי לפעמים, 'תחשוב על השלב הבא, על ההמשך ומה יהיה'. ואני אומר לו, 'יש לי השבוע שלב, אני מתאמן עליו וזהו. נעבור אותו נחשוב על השלב הבא'. ככה אני עובד. יש לך משהו, תסיים אותו. שירד לך מהגב ואז תעבור לשלב הבא. אני לא חושב הרבה קדימה עכשיו".

זכותו, ואולי זאת גם הדרך היחידה לבן 17 לעבור את התחרות הזאת ולא להתבלבל מהאורות והמחמאות. הוא נער כשרוני בצורה בלתי רגילה ואני מאמין שהוא יגיע עד לקו הגמר, אבל קשה לי להחליט אם עדיף לו לנצח ולהיכנס לשגעת האירוויזיון, או להסתפק במקום שני-שלישי מכובד ולהצטרף בתוך רגע לשורה הראשונה של כוכבי הנוער בישראל. למזלי זה גם לא תלוי בי אלא בקהל בבית שיבחר הנציג לאירוויזיון. מה שבטוח זה שאור עמרמי ברוקמן, עם הנוכחות הבימתית החריגה, הקול הדי מדהים והכריזמה האותנטית הכובשת, הוא מועמד בטוח לקריירה יפה בשירה ואולי גם במשחק. אבל אם להשתמש בפרפרזה על המילים שלו, לא צריך לבלבל את המוח. רק להתקדם שלב שלב.

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: ערן ישראלי | שיער: אסי שדה | ע' סטיילינג: יהלי אביכזר

• אור עמרמי ברוקמן
• הכוכב הבא
• הכוכב הבא לאירוויזיון 2020