"הייתי צריך ללמד את עצמי איך להיות גבר"

דניאל ברזילאי גר לבד 9 שנים ואבא שלו עדיין לא סגור לגמרי איפה הוא גר, או איפה הוא עובד. "אנחנו מתראים פעם בשנה וזהו. יושבים לאכול משהו ואז חוזרים הביתה. אבא שלי זאב בודד, גר בחווה באופקים ויכול לבהות באופק במשך שעות עם קפה שחור ביד. האחים שלי ואני ראינו שהוא לא עושה את המאמץ לבוא לראות אותנו, אז זה הוריד לנו את החשק". עשרים וחמש שנה דניאל נושא את הכובד הזה על כתפיו. הקשר המסובך עם אבא, שכבות של אכזבה, והצורך לגדל את עצמו לגמרי לבד.

"בתקופה שנולדתי אבא שלי היה משתמש בסמים, גרנו באופקים וכשהייתי בן שנתיים המצב שלו הידרדר. אמא שלי רצתה להרחיק את ארבעת הילדים מזה, אז היא קמה ולקחה אותנו למשפחה שלה בערד. מאז חיינו רק איתה. אבא היה במקומות נפשיים קשים. גם אחרי שהוא התנקה ויצא מזה היא לא רצתה להפיל את זה עלינו. וכשהיא נתנה לו את המקום, הוא לא רצה. אבא העדיף לבוא מדי פעם לשבתות ופחות לחיות איתנו כמשפחה ובתור ילד זה היה לי קשה, שאבא שלי לא רוצה להיות אבא שלי. הוא רצה מדי פעם לבוא ולהנות מהחוויה המשפחתית, ואז לצאת לי מהחיים".

בתור בן הזקונים במשפחה האינטימית - אמא וארבעה ילדים קטנים בערד - ספק אם דניאל בכלל ידע מה זה אירוויזיון. הוא לקח על עצמו תפקידים משפחתיים כבדים, ולא נשאר יותר מדי זמן לחלומות. "אמא שלי נתנה לי כלים מהצד שלה, אבל לא קיבלתי נקודת מבט גברית על העולם. במשך המון שנים ניסיתי למצוא את הגבר שבי ובגלל חוסר הנוכחות של אבא לא הצלחתי למצוא אותו. בתור ילד זה העלה הרבה שאלות, כי האחים שלי הצליחו לחוות טיפה אבא ולי ממש לא היה אותו. לא היה מי שייצג אותי כגבר, כאדם. בגיל 16 יצאתי מהבית בשביל להבין איזה גבר אני לבד, מבלי שאף אחד ילמד אותי. לחוות על בשרי את החיים".

"אני לא איזה סטוציונר ומשתדל לא להיכנס לשום עניין כי אני לא רוצה לפגוע"

בשבת הקרובה ברזילאי יתמודד על מקום בגמר של "הכוכב הבא לאירוויזיון" (21:15, ערוץ 12), רגע די קריטי בשביל מי שבפעם הקודמת בריאליטי מצא את עצמו מודח בדיוק שם - רגע לפני המאני טיים. בסיבוב הראשון ב"כוכב נולד" הוא היה בן 17, לא הגיע לגמר ומיד אחרי התוכנית עזב את בית הספר כדי לעבור לתל אביב בניסיון לנצל את המומנטום. "נפתח לי עולם ענק שלא הכרתי, כזה שיש בו חוף ים ומסיבות, ויצא לי להכיר הרבה אנשים. חשבתי שאת הלימודים אני אוכל להשלים בהמשך ואמא שלי האמינה שיש לי דרך שאני צריך לעשות ושאני חייב לרוץ קדימה. הלכתי לחפש את עצמי".
אותו מומנטום הביא אליו הצעות להצטרף להרכבים, להפיק סינגל או אלבום אבל הוא רצה לבד. הוא כתב 12 שירים לאלבום סולו ראשון, את אחד מהם אפילו הלחין נתן גושן, אבל אחרי שנה בה רדף אחרי הזנב של עצמו הוא החליט לגנוז את האלבום ולהניח את המוזיקה בצד.

אחרי הניסיון הכושל, ברזילאי התגייס לצה"ל כלוחם בגדוד קרקל וחזר הביתה לערד. שנתיים וחצי מתחילת השירות, אמא שלו עברה אירוע מוחי והוא היה צריך לעזוב את הכל כדי לטפל בה. "חזרתי הביתה מהבסיס, נכנסתי להתקלח וכשיצאתי שמתי לב שהיא פחות מגיבה ושצד אחד שלה בגוף משותק. הזמנתי אמבולנס מהר ופינינו אותה לבית החולים. בגלל שהיא חולת לב היא לוקחת תרופות מדללות דם, ובכל זאת קריש דם הגיע למוח. בלילה הראשון באשפוז חיפשתי לי פינה בבית חולים, התיישבתי על הדשא ודיברתי עם אלוהים. התפללתי וביקשתי ממנו שלא יקח לי אותה וישאיר אותה לידי. זאת הייתה הפעם האחרונה שבאמת בכיתי בלי הפסקה. בבוקר אמרו לנו שהמצב שלה התייצב והם הבינו מאיפה הבעיה נובעת. תוך שבועיים היא חזרה לעצמה".

אבל אתה שוחררת מהצבא בגלל זה.
"בהתחלה קיבלתי חופש, אבל לא יכולתי לחזור ולהשאיר אותה. שפטו אותי על נפקדות ונכנסתי לכלא הצבאי לעשרה ימים. זה לקח חודשיים, עברתי ועדה, בהתחלה העבירו אותי לבסיס ליד הבית כדי שאוכל לצאת יומיות, אבל בסוף הבינו את המצב שלי ושיחררו אותי".

אתה חושב שיש קשר בין מערכת היחסים הרגשית שלך עם אמא שלך ליחס שאתה מקבל בתוכנית מהבנות? רותם סלע וקרן פלס מפרגנות באופן קבוע.
"גדלתי רק עם אמא שלי. זה הפך אותי למאוד מבין בנשים. כשאני שר, אני בעצם שר לאמא שלי. כשהייתי ילד חשבתי שהקול שלי מרפא אותה. אז שרתי כדי שתבריא. אז אולי החיבור הזה מגיע משם, הן שומעות את הרגישות הזאת יותר מאשר גברים. טוב לדעת שהצלחתי לגעת ברגשות וזה לא משנה אם זאת רותם סלע או סתם מישהי ששלחה לי הודעה. שולחים לי הרבה הודעות וברור שיש גם פלירטוטים והתחלות".

כל הרומנטיקה הזאת מתבזבזת על מישהי?
"לא הייתה לי זוגיות לאחרונה ואני מאוד מרוכז בתוכנית ומחפש מערכת יחסים רצינית עם המוזיקה. אין לי מקום בלב למשהו אחר. אני לא איזה סטוציונר ואני משתדל לא להיכנס לשום עניין עם אף אחת כי אני לא רוצה לפגוע. אני גם אוהב יותר לשבת בבית עם חברים, לשיר ולנגן מאשר לבלות במסיבות. מקסימום יוצאים לבירה".

"הקור בגרמניה גמר אותי. הבטחתי לעצמי שאני סיימתי עם אירופה"

אחרי הכישלון הראשון ההוא בהפקת האלבום לקח לדניאל זמן לאזור אומץ שוב. הוא הניח את החלום בצד וניסה לעשות חיים. עבודות זמניות, מסיבות טבע וכרטיס כיוון אחד לברלין. "הייתי חסר ניסיון ועבדתי במשך חודש במכירת מוצרים מים המלח. הרגשתי שאני מנסה להיכנס לאיזה תפקיד שלא מתאים לי", הוא מספר. "אני זוכר לקוחה שהתיישבה איתי ובמקום למכור לה מוצרים דיברנו על החיים וצחקנו במשך שעה וחצי. הבוס היה בטוח שאני הולך למכור לה חצי חנות, אבל אז היא הביאה לי חיבוק ענק ויצאה מהמקום בלי כלום. הוא היה פשוט בשוק".

היה לך טוב שם?
"הקור גמר אותי. הייתי הכי חולה שהייתי בחיים שלי. השקדים שלי היו כל כך נפוחים שזה הרגיש כמו סכינים באוזניים. כל הטיסה חזרה לארץ צעקתי מכאבים. היו שתי בחורות ישראליות שדאגו לי וליטפו אותי ואני צועק. הבטחתי לעצמי שאני סיימתי עם אירופה".

איזה מזל שהאירוויזיון בישראל השנה. אז זה היה הטיול הגדול שלך? בקור מקפיא?
"זמן קצר אחרי נסעתי לקולומביה. הצבעוניות, שמחת החיים והחופש פתחו בי עולם שלם של רגשות שהיה נעול אצלי. הלכתי ברחובות וכל כך הרבה רגשות הציפו אותי, הייתי מאושר, באה אלי מוזה מטורפת. שרתי בכל מקום, קניתי מחברת והסתובבתי איתה כל הזמן וכתבתי בלי הפסקה. משם המשכתי לארצות הברית וחזרתי כשנולד האחיין הראשון שלי. כשחזרתי פתאום בער בי הדבר הזה. הרגשתי שאני חייב להיכנס לעולם הזה כבר".

"פעם בשבוע אני הולך עם חברים לשיעור תורה"

דניאל של 2019 עושה כושר, נמנע ממוצרי חלב על גבול הטבעונות ומניח תפילין אבל עדיין מעשן סיגריות. להפסיק גם את זה, יהיה כנראה הדבר האחרון שיעשה בדרך להשלמת המייקאובר שלו מול עצמו.

איך זה שונה מההרגלים הישנים שלך?
"כשהחלטתי לשים את היצירה בצד ויצאתי למסע שלי נתתי לעצמי להתפזר. הייתי מעשן ושותה, יוצא למסיבות בטבע ובעיר ונותן לעצמי להתפרע, עד שהבנתי שזה לא אורח החיים שאני רוצה לעצמי".

אבל אתה עדיין מעשן.
"זאת המחלה הכי גרועה שיש לי. הדבר שאני הכי רוצה להפסיק איתו בעולם ואני מרגיש שכל רגע זה הולך לקרות. באלכוהול אני כמעט ולא נוגע, אלא אם כן זה בירה עם חברים או באירוע שצריך להשתחרר ולעשות בו קצת שמח, אז אני מרשה לעצמי לשתות קצת".

עשית גם שינוי בתזונה שלך, על גבול הטבעונות. מאיפה זה בא?
"פעם הייתי עיוור לחלוטין לדברים האלה ולא נתתי לזה מקום. ואז היה תהליך שבו התחלתי לראות דברים אחרת, לעשות כושר ולשמור על תזונה בריאה, וכל זה נבע מההבנה שהגוף שלנו מכונה שאם לא נשמור עליה כמו שצריך היא פשוט תיהרס".

קצת דתי?
"גדלתי בבית מסורתי ששומר כשרות ומקפיד על קידוש, אבל בשלב מסוים זה דעך, אולי בגלל שאבא לא היה שם להחזיק את זה. כשטסתי לקולומביה היו לי הרבה מחשבות וחבר טוב אמר לי להניח תפילין ושזה יעשה לי סדר בראש".

מה נשאר מזה היום?
"פעם בשבוע אני הולך עם חברים לשיעור תורה במרכז מודעות וקבלה בנווה צדק בתל אביב אצל הרבה יובל אשרוב. אני במקום חזק מלא אמונה כרגע, אני לא שומר שבת אבל עושה את ההשתדלויות שלי - מברך על אוכל, מניח תפילין ואומר תודה. בכלל, הדבר הכי חשוב ביהדות זה להיות אדם טוב".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור: אנאל דרמון | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: סריג לבן, סקיני ג'ינס ומעיל- זארה | לוק 2: חולצה מכופתרת- זארה, מעיל- טומי הילפיגר, סקיני ג'ינס- ברשקה | לוק 3: טי שירט צהובה- דיזל, גולף וסקיני ג'ינס- זארה | לוק 4: גופיה – אוסף פרטי, חולצה קשורה – טומי הילפיגר, סקיני ג'ינס – ברשקה | לוק 5: מכופתרת ופוטר- טומי הילפיגר | לוק 6: מכופתרת – ברשקה

הצילומים התקיימו במועדון הטיילור מייד ברחוב אלנבי 99

• דניאל ברזילאי