מהי דודה? כניסה ל"מילוג - המילון העברי ברשת" מתעקשת לתת קודם הסברים למילה דוד: 1. אחיו של אחד ההורים. 2. ידיד מבוגר ומכבד. 3. אהוב. 4. קרוב משפחה מדור ותיק יותר. הסעיף ה-5 מוקדש לדוד ממין נקבה, הלא היא דודה, וכאן ההסבר הוא חד משמעי: אישה מבוגרת.
בישראל, בניגוד לשפות אחרות, דודה הוא לא רק שם עצם שמתאר יחס משפחתי, הוא תמצית החרדה של כל אישה. תעשי הכל - רק אל תצאי דודה. אף אחת לא רוצה להיות דודה ואף אחד לא רוצה להיות עם דודה. ויש כל כך הרבה דרכים לצאת בהן דודה. התלבשת בצורה מסוימת? זו לא בחירה אסתטית אלא בחירה קיומית, והקיום שלך הוא, נכון, של דודה. התאפרת בכבדות? את יודעת בדיוק מה את, דודה'לה. יש עלייך 20 קילו אקסטרה? את נראית כמו דודה וחבל כי "השומן מבגר". אבל כל אלו הם רק סממנים חיצוניים, המבעיתים באמת הם אלו שמעידים על זה שאת דודה בנפש. דיברת על הילדים או חלילה הראית תמונות שלהם? התלוננת על בן הזוג או סתם דיברת על מזג האוויר? נו מה, את דודה?
ל"דודה" אין בהכרח קשר לגיל, לא משנה בת כמה את אם את "דודה" את אישה מיושנת, כבדה, לא זורמת, מביכה, בורגנית, או בקיצור - דימוי נשי שלילי עליו אנחנו משליכים את כל התיאורים הלא מפרגנים האלה. עם כזה וייב שלילי סביב המילה, לא פלא שזה בדיוק מה שעדי אשכנזי פחדה שיקרה לה כשהחליטה לקחת הפסקה ממירוץ החיים איפשהו שם בתוך השלושים-ארבעים, לטובת בנייה של הדבר הזה שנקרא חיים פרטיים. "חשבתי שאני כבר לא אהיה יותר הקולית עם הטוסטוס", סיפרה אשכנזי בראיון לערן סויסה ב"ישראל היום", "אני אחזור כ'דודה' או כ'קאמבק'".
לא מגישים פה פרווה
אשכנזי חששה, ובצדק. את הקולות האלו היא לא רק שמעה בראש שלה, אלו דברים שבאמת נכתבו עליה כשחזרה ב-2017 לעונה חמישית ומהוססת יותר של "מה זה השטויות האלה?" בערוץ 2 (קשת) טרום הפיצול. בביקורת שכתב איימן סיכסק על העונה ההיא ב"וואלה!", הוא תיאר את אשכנזי כ"עייפה" ואת התכנית כולה כסובלת מ"היעדר רלוונטיות", מוותרת על הניסיון להיות חתרנית ומעדיפה להגיש קינוחי פרווה במקום.
העונה החמישית הגיעה אחרי הפסקה של שש שנים מ"מה זה השטויות האלו?", אפיזודת משחק ב"בלתי הפיך", ותמורות רציניות בחיים האישיים כשמצאה בן זוג, הביאה איתו בת, ואז בן ואז עוד בת, תוך חמש שנים. זה הספיק כדי לענות על הגעגוע לזאת שעומדת על הבמה ומגישה פאנצ'ים בקול צרוד, אבל זה לא הספיק כדי להפוך אותה למה שהעונה השישית שלה, שהסתיימה השבוע בקשת 12, הפכה אותה - לאישה שיש לה כתר על התלתלים.
כמו שההצבעות הפוליטיות לא השפיעו על הזכייה שלנו באירוויזיון, ככה הפיצול של ערוץ 2 לא השפיע באופן דרסטי על הרייטינג של "מה זה השטויות האלה?". אם הצפייה בתחילת העונה הזו היתה קצת סוד, כי פאדיחה מה לי ולה, המספרים הראו שכולם שם. אשכנזי הפציצה שבוע אחר שבוע עם מספרים גבוהים, ולמעשה ממוצע העונה שלה היה 15% רייטינג מכובדים ביותר (בימים שלפני הפיצול היא רשמה 23%). מבחינת הפורמט לא היה שינוי מרחיק לכת במסורת הקלאסית של סטנד אפ-קטעים-סטנד אפ, אבל כן הייתה תוספת חשובה: "שיטת אשכנזי", שהפכה אותה ל"מטפלת" שמראיינת בכל פרק זוגות או יחידים, בהתאם לנושא הפרק. התוספת הזו הורידה אותה מהבמה והעקבים ושמה אותה בתוך הסלון, מה שאפשר לשמוע אותה בפעם הראשונה עם קצת פחות פאנצ'ים משופשפים אבל עם טונה תובנות וכריזמה. אשכנזי ישבה על הספה של כולם הרכיבה משקפיים ופתחה את המראה הכי גדולה בסביבה. מאחורי הבבואות העקומות והמצחיקות של כולנו מה שהשתקף שם באמת היתה היא.
אפשר לחפש עוד סיבות עליהן לרשום את ההצלחה של העונה הנוכחית: העובדה שמאחורי אשכנזי פועל מנגנון משומן בדמות התסריטאים ליאור כפיר רפאל ואמיר בן סירה (שגם ביימו יחד עם אשכנזי את העונה הנוכחית) - צמד פרפקציוניסטי ומוערך מאוד בתעשיית הטלוויזיה, שעוזר לאשכנזי ללא הרף לשייף ולרענן את הפרסונה שלה; הסימון שלה כדמות ערוץ שתיימית שמחזירה אותנו לתקופה של לפני הפיצול; עבודת הליהוק המדויקת של האורחים בתכנית; השיבוץ של אשכנזי ביום שידורים נשי במהותו (לפני "יש לה את זה"); והעובדה שהאביב הפמיניסטי עוזר יותר מתמיד להביא ולקבל נשים אל מרכז הבמה. התוצאה היא משפט שלא הייתי חולמת בחייים להגיד לפני שנה - הצלחה מסחררת.
אם את העונה החמישית בכלל לא טרחתי לראות, את העונה השישית לא הצלחתי לפספס. אז איך תכנית טלוויזיה שעלתה לשידור ב-2005 הפכה לאחת מהסדרות הכי מצליחות בטלוויזיה הישראלית ב-2018? נכו, זו תכנית שנשענת בעיקר על הטאלנט שלה, אבל למרות האנרגיות הגבוהות שלא ירדו לרגע, עדי אשכנזי של אז היא ממש לא עדי אשכנזי של היום.
הפרק הראשון אי פעם של "מה זה השטויות האלה" עסק בחתונה. נושאים נוספים שעלו בעונה ההיא: מעבר דירה, פנויים-פנויות וניתוחים פלסטיים. קאט ל-2018 והנושאים עדיין לא רדיקליים במיוחד אלא יומיומיים לחלוטין, אבל מהצד השני של הסקאלה - הורות לילדים קטנים, מונוגמיה, הריון ולידה. לא צריך להיות מומחה בטלוויזיה ו/או סוציולוגיה כדי להבין שהקהל המקורי של אשכנזי התבגר יחד איתה ונכנס איתה לשלב הבורגני של חייו. אלו שצחקו מהבדיחות של אז, כמו כשאשכנזי מתקשרת בתסכול לבעל הדירה המתפרקת שלה בתל אביב אבל מבררת אם הבן שלו פנוי, צוחקים היום מבדיחת טפשת הריון שאשכנזי מספרת, לדוגמה: "את מוצאת את עצמך מתקשרת לבן הזוג שלך ואומרת לו 'ממי, עץ זה נירוסטה, נכון?'".
כל זה אמנם מסביר למה הגרעין המקורי של אשכנזי נשאר איתה, אבל זה ממש לא מסביר איך היא הצליחה לגייס אליה את המילניאלז (דור ה-Y), דהיינו אנשים שנולדו בתחילת הניינטיז ואילך. צעירים מריחים מקילומטרים כשמנסים "לדבר אליהם בשפה שלהם" ואין דבר פחות מגניב מזה ובהזדמנות זו, בבקשה תפסיקו להגיד "סוואג" בפריים טיים. הדרך הכי יעילה להביא מילניאלז למסך, הוא לא לנסות להביא אותם אל המסך. ועדי אשכנזי בכלל לא ניסתה.
מה זה השטויות האלה דור ה-Y
עבור בני ה-20 פלוס, עדי אשכנזי היא לא "בגיל הנכון" (היא בת 43), היא לא "בזמן הנכון" (היא עשתה הפסקה ארוכה ולא מחושבת מהתכנית שלה) והיא לא "במקום הנכון" (משודרת בברודקאסט). במילים אחרות, היא בקלות יכלה להיות דודה עדי. אז איך היא בכל זאת דילגה מעל התבנית המיושנת הזאת? כי מה שקרה זה שמצאתי את עצמי יושבת עם חבורת היפסטרים ברחוב החשמל בתל אביב ורואה איתם עדי אשכנזי, וזה מרים לנו. מה הקשר בין כל הדיבורים האלו על חיי משפחה וזוגיות למילניאלז?
הנה ספוילר כיפי לאנשים שהם לא מהדור שלי: כשאנחנו מדברים על תכניות העתיד שלנו, הן אמנם לא כוללות חופה וקידושין ודירה בטאבו אבל הן דווקא כן כוללות הקמת משפחה ומציאת זוגיות ואפילו בשלב מוקדם יותר ממה שחשבתם. יותר ויותר היפסטרים זורמים על העניין הזה של הבאת ילדים ולא רק בגלל שאנחנו דור שכבר לא מאמין בגלולות. כלומר גם, אבל בעיקר כתגובה לציניקניות הבלתי נסבלת של הדור שמעלינו, אותו דור איקס שכופר בכל ומוציא את החשק מזוגיות, הבאת ילדים ובכלל, מהחיים. אנחנו נגלל מה זה ריאקציונרים, נקים האשטאג כזה, ניכנס להריון בטעות ונהנה מכל רגע.
מה בסך הכל מילניאלז רוצים? קבלת האחר, כל אחר, זכות להגדרה עצמית ותפיסה מוסרית יותר של העולם. אנחנו ב-2018, כל מה ששונה - כבר מתקיים סביבנו בלי הפסקה. את שמנה? אז מה, את עדיין יכולה להיות כוכבת פופ שכולם רוצים לחקות. את מתולתלת? נו ו...? מי לא רוצה לקום בבוקר ולהיראות כמו עדן פינס. יש לך תחת ענק? הכניסי כאן איזה משפט על קים. החופש להיות כל מי - ומה - שאתה רוצה, הוא חופש שבני דור ה-Y חתמו עליו, שלא לומר קעקעו מתחת לחזה. אבל חלק מאוד לא מדובר מהרצונות האלו הוא גם השאיפה המאוד בסיסית להביא ילדים, להתברגן בסבבה ולמצוא מתישהו את הרגע הזה שבו אי אפשר להתעסק יותר בעצמנו. הגענו די רחוק בפריצת מחסומים, והרבה מאיתנו היו שמחים לעשות רוורס רגע ולחזור למשאלות הלב הכי בייסיקיות, להיות פשוטים אבל לא פשטניים.
לינה דנהאם סגרה את הסדרה שלה עם הריון לא מתוכנן מ-POC, ואם תשאלו אותי מה הולך לקרות איתי בעוד חמש שנים, אז אני אגיד הורות משותפת, רצוי עם הורה ג'נדרקוויר, הלוואי. מי שמתווכת את השאיפות האלו בצורה לא מתנצלת ולא מאיימת, וגם מצליחה להצחיק על הדרך, זאת עדי אשכנזי. אם אתה לא מזדהה עם הנושאים שעליהם היא מדברת, אתה רוצה להזדהות איתם באיזשהו שלב. מספיק עם הקושי הקיומי הזה, הבנו - החיים הבוגרים הם קשים. עדי אשכנזי לא אומרת משהו אחר מכל האנשים, אבל היא בחרה את החיים האלה וגם עשתה מהם בדיחות מאוד מצחיקות, והיא הצליחה לפנות אל קהל לא מטורגט שיושב וצופה בה בבית ורוצה גם. ככה זה עם קיום, לפעמים הוא הרבה יותר פשוט ממה שמספרים לך.
זה לא שאין דברים משחירים שאפשר להגיד על אשכנזי. הדבר שהכי מתבקש להגיד זה "מה את מדברת איתנו על אובסס לאוכל בזמן שאת נראית כאילו שרה ג'סיקה פרקר גנבה לך את הגוף?", "מה את מעבירה ערב שלם על עקבים דקים בפרצוף מאופר, את בקטע של הפנמת הדיכוי?", ולמה לדבר עוד פעם על הקושי במונוגמיה וחזרה לגוף אחרי לידה, כשאפשר לנצל את הזמן הזה בפריים טיים כדי לדבר על תרבות האונס, בעיית הפליטים, דימוי גוף, בדידות האדם ועוד תחלואות? יש כל כך הרבה נושאים להתעסק בהם, למה ללכת על החומרים הכי שחוקים של החיים? התשובה היא שלא כולם צריכים לשאת כל כך הרבה דגלים. עדי אשכנזי לא באה לעשות שום דבר שהוא לא עדי אשכנזי - אישה שעומדת על במה באמצע הפריים טיים ומחזיקה אותו בביצים. כן, בביצים, כי הוא נשלט ברובו על ידי גברים. היא באה להצחיק והיא קול גבוה ולא מתנצל של מישהי שהקימה משפחה וזה מה שמעסיק אותה, והיא גם עושה מזה קריירה מצליחה כשכל כך הרבה אנשים יושבים מול המסך מדי שבוע ואומרים "יו זה בול אני". ואם לא אכפת לכם, גם זה הישג פמיניסטי.