אמה גוטמן קורן בת 18. אבל בניגוד לאחרים, שהגיל הזה הופך להם את החיים, בתם של גלית גוטמן וזיו קורן מספרת שתמיד הייתה עצמאית. "בכיתה ג' כבר קמתי לבד עם שעון מעורר, כי אמא הייתה קמה שלוש פעמים בשבוע לתוכנית בוקר. בהתחלה עוד אבא היה בא לפה ומעיר אותנו והכל, אבל מגיל צעיר אני מכינה לעצמי אוכל לבית הספר, וקרה שהייתי חוזרת הביתה בזמן שהיא בצילומים, אז או שהיא הכינה לי משהו או שהסתדרתי לבד. אם זה להגיע למקומות, לעשות דברים, לעזור בבית, ובקטע של עצמאות לגמרי, לא של התמסכנות שהיא לא פה. היא עשתה קריירה, ואני מאחלת לי את אותה הדרך".
בשנה שעברה סיפרה לנו אמא שלך על רגשות האשם שהיא סוחבת מהתקופה הזאת.
"אנחנו לא הרגשנו נטישה. כל הזמן זכרנו שזאת הקריירה ושהיא מגשימה את עצמה. לא ראינו את זה כמשהו רע שאמא לא מכינה לנו תיק לבית הספר. לא זכור לי שחווינו את זה כמשהו דרמטי בכלל. ואני שמחה שככה החיים הובילו אותי. ההורים נתנו לנו הרבה פעמים להתמודד בעצמנו, דברים שאז היו נראים לי גדולים אבל היום אני מבינה שזה בקטנה. נגיד כשהוצאתי כרטיס אשראי בגיל 15 הלכתי לבד לבנק. אז אולי חשבתי, 'למה היא לא באה איתי?' – היום אני מבינה: מה אני צריכה שתבוא? אני צריכה שהיא תחזיק לי את היד כשאני עם העט?".
הרבה פעמים מניחים שילדים של מפורסמים מפונקים, שיש רק הטבות.
"יש גם הטבות, אני לא מתכחשת לעובדות. הכל טוב. ההורים שלי לא גנבו את הפרסום שלהם ולא עשו לאף אחד עוול. הם השיגו את התהילה והכבוד והפרסום בעשר אצבעות. אבל אחותי שירה ואני עצמאיות מאוד, ושתינו עובדות מגיל צעיר, ואני אוהבת לבזבז את הכסף שאני מרוויחה בעצמי".
בשנתיים האחרונות עובדת אמה כמנהלת סטודיו הביוטי של גילי אלגבי. הכול התחיל כשגלית גוטמן הנחתה את שבוע האופנה ואמה ביקרה אותה. "אני מאוד אוהבת ללכת אליה לעבודה, עד היום אני קופצת אליה ל'גלית ואילנית'", היא מספרת. "אז הלכתי איתה להתארגנות והיה לי כיף מאחורי הקלעים באיפור, שיער, לראות את כל הדוגמניות והתצוגות. ולאט-לאט התחלתי להשתלב שם בתיאומים ובארגונים, ושם גם פגשתי את גילי, ומאז אני עובדת איתו. כל שנה אני מחכה לשבוע האופנה. בשנה הבאה אני אחתום חופש מהצבא כדי לעבוד בשבוע האופנה ויהי מה".
במהלך הריאיון הטלפון שלה לא מפסיק להבהב ולצלצל, והיא לא מפספסת שום שיחה והודעה, היא עונה במקצועיות ובסבלנות לכל בקשה מהעבר השני. "אני לא יכולה לשחרר את הטלפון של העבודה ואני זמינה 24/7. אם יש לו כלה בחמש בבוקר, אני אקום ב-4:50 לבדוק שהם בדרך אליה. אם היום צילום מתחיל בשבע בבוקר וצריך להזמין מונית, אני ישנה עם הטלפון, ומנקרת בין להזמין למישהו מונית לבין לבדוק שכולם הגיעו. למדתי להיות אחראית לדברים, לקום בזמן, להתארגן לבד. אני לא חושבת שאנחנו מפונקות בכלל. גם אצל שירה, את לא ראית חריצות כזאת. היא מנהלת לבד את עסק התכשיטים שלה. היא לא נותנת לאף אחד להתקרב. רק אם היא עם דלקת ביד, היא נותנת לנו להשחיל במקומה את הפנינים, וגם אז כל שלושה חרוזים היא צריכה לבדוק שזה מושלם. היא מנהלת את האינסטגרם לבד, את שירות הלקוחות ואת המשלוחים. אני חושבת ששתינו קיבלנו השראה מההורים שלנו לחריצות, לעבודה מסביב לשעון ולעבודה לא שגרתית. כל בוקר אצלם נראה אחרת. הם לא הורים רגילים שקמים בבוקר, שמים את הילדים בבית ספר או בגן, הולכים למשרד ובחמש חוזרים הביתה ומקלחים. לפעמים זה לקום בארבע בבוקר, לפעמים אבא יוצא לפעילות לילה. כל דקה ביום נראית אחרת מהיום שעבר ומהיום שיהיה".
את עובדת מגיל צעיר ולא מעט, למה בעצם?
"אמא שלי לימדה אותי לא להישען כלכלית, ותמיד לדאוג לעצמך. לדעת מה את רוצה ומה השאיפות שלך, וכמו שאמרתי קודם, אני אוהבת לבזבז את הכסף של עצמי. אני מאוד מחושבת. אני לא מרוויחה איקס ומוציאה שתי איקס. ממש לא. אני יודעת לשים בצד. ברור שיש פינוקים. אני לא מתיימרת להיות הילדה הכי עצמאית בעולם. אני יודעת שאני עולה להורים שלי לא מעט כסף, אבל אני גם אוהבת ללכת לקניון ולקנות לעצמי מה שאני רוצה. לא להיות תלויה, ובלי הצורך לבקש. אם אמא ביום עבודה ארוך או בחו"ל ואין לי מה להכין עכשיו, אז אני אזמין אוכל. אבל אם אני יודעת שאמא הכינה אוכל, ואני הולכת בכל זאת למסעדה עם חברה, אז זה מהכסף שלי ולא קרה כלום. אני נהנית לשלם על עצמי מכל הלב".
תתעכבי איתי על זה שהיא מכינה אוכל.
"בסוף בבית היא לא גלית גוטמן עם איפור, שיער ועקבים. היא מכינה לנו אוכל, מטגנת שניצלים, עצבנית, עצובה, עייפה. היא בן אדם. היא אמא רגילה. היא עושה סופר. היא אמא שלי. אני לא רואה אותה כגלית גוטמן. אנשים חושבים שמפורסמים הם ביוניים והם על בטריות, זה לא ככה".
מתי הבנת שההורים שלך מפורסמים?
"הייתה איזו נקודה שאמרתי, 'כולם יודעים מי זאת אמא שלי, כולם מכירים את ההורים שלי'. יש באינטרנט תמונות פפרצי שלי בת 4 מחוץ למספרה של מיקי בוגנים. לא חשבתי שזה שונה. זה לא שהיינו משפחה אנונימית ואמא שלי הלכה ל'המירוץ למיליון' וחזרה. נולדתי לזה, אני לא מכירה משהו אחר. העולם הזה יכול מאוד להרתיע. לא חסרים סערות או דברים צהובים שיוצאים. אנשים חושבים שזה נוצץ וזהב, אבל זה לא תמיד כיף שכל שערה שנושרת כולם יודעים".
כשהייתה בת 8 נפרדו הוריה והיא מצאה את עצמה בצל סערה תקשורתית. "גירושים זה לא קל לאף אחד, זה בית שמתפרק. כשזה יוצא לתקשורת זה קצת יותר מורכב, אבל עוברים את זה", אומרת אמה. "היום ההורים שלי באמת במקום טוב, הם מכבדים אחד את השני, ואם ההורים שלי מאושרים ושמחים וטוב להם, אז טוב גם לנו".
על דבר הפרידה סיפרו ההורים לבנות בחופש הגדול, כדי שיהיה להן זמן להתאקלם. "כשזה יצא לתקשורת כבר היה בית ספר", היא נזכרת, "אני זוכרת בדיוק איפה עמדתי, ואיך חברה שידעה באה לשאול אותי מה להגיד למישהו מהכיתה שלה ששאל, ושאלה אם זה התפרסם. אמרתי שאני לא יודעת. הלכתי לסבתא שלי שגרה ברמת גן, ואמא התקשרה וביקשה שאישאר עם סבתא בבית, שהיא תפנק אותי, כי יש קצת אנשים מחוץ לבית. והמחנכת שלי התקשרה להגיד שאקח חופש למחרת. כולם בסביבה הקרובה היו מאוד עוטפים וחמים".
לראות את עצמי על המסך הגדול
בימים אלה היא מככבת בעונה השנייה של סדרת הילדים והנוער "זיגי" (ערוץ טין ניק, HOT) בתור יהלי, ילדת פנימייה מופנמת, חסרת ביטחון ולא נגישה, אפילו קצת טראומטית. היא מודה שאין דמיון בין החיים שלה לאלה של הדמות. איך בכל זאת היא מצאה נקודות חיבור איתה? "טפו טפו, אין לי דדי אישיוז כמו ליהלי, ויש לי אמא בתמונה. הכל ממש בסדר", היא אומרת. "ניסיתי בכל מיני סצנות, נגיד ריב עם הבנות או כשמאשימים אותי במשהו, לקחת את זה לסיטואציות מהילדות עם חברים בשכונה, סתם שמפיצים עלייך משהו. בכל ימי הצילומים הראשונים שיחקנו בעיקר חמשת ילדי הפנימייה יחד. כל אחד שרוט. נכנסים לזה יחד".
כמי שנולדה אל תוך תעשיית הבידור והאופנה, אמה מכירה את התחום מכל צדדיו, מודעת גם לחסרונותיו וכבר מוכנה לביקורות שיישלפו. "זה תמיד היה וזה תמיד יהיה ואני בטוחה שהתגובות עוד יגיעו, ונכון, יש לי את הדלת שיכולה להיפתח מהר יותר, אבל בסוף חובת ההוכחה עליי. את האודישן אני עברתי, לא הטייטל 'הבת של'. אני עבדתי קשה והלכתי לשיעורים. ואם כבר, הטייטל מביא איתו חובת הוכחה עוד יותר גדולה, וציפייה עוד יותר גדולה, לא משנה לאן אני אלך, תמיד תהיה השוואה".
זה מלחיץ אותך?
"כן, אבל זה קורה בכל תחום, גם במשרד עורכי דין. בכל תחום בחיים יש חובת הוכחה. כשבאים עם משהו מהבית ויש למה להשוות, ברור שזה מלחיץ יותר, אני מקווה שאני אעמוד בציפיות".
אבא שלך צלם ואמא שלך דוגמנית ואשת תקשורת, ואת פנית למשחק?
"זה תמיד עניין אותי. הייתי במגמת תיאטרון בבית הספר, והילה סעדה הייתה המורה שלי. כשהייתה לי אופציה לעשות אודישן, לקחתי שיעורים פרטיים ועבדתי על זה, וגם אחרי שהתקבלתי, המשכתי לעבוד על הטקסטים ועל סיטואציות ודברים שיכולים לעזור במהלך הצילומים".
אמא ליוותה אותך להקרנת הבכורה של הסדרה. הפעם היא זאת שבאה לראות אותך. איך זה היה?
"היה מהמם ומרגש. לראות את עצמי על מסך כזה גדול, זה היה רגע. זאת לא ההשקה הראשונה שהייתי בה, ידעתי איך זה עובד, אבל יש הבדל בין זה שאני באה כדי לתמוך לבין זה שבאים כדי להרים לי ולהיות איתי. גם בהפקה לכתבה הזו, אלה הצילומים הראשונים שאמא לא נכחה בהם, היא קיבלה את התמונות בסוף היום".
הבית שגדלת בו גם מבטיח שתקבלי יחס ראוי על סט צילומים.
"אני חושבת שאנשי המקצוע שאנחנו מוקפות בהם טובים וטהורים ולא יפגעו בזבוב. אם ארגיש מפוחדת או חסרת ביטחון, זה מה שירגישו במצלמה. אני צריכה להרגיש בנוח ושזה יהיה לי כמה שיותר טבעי. בסוף לא משנה את מי תקימי בחמש בבוקר להצטלם, זה לא יהיה לה טבעי. גם אמא שלי, אחרי 30 שנה, לא יהיה לה טבעי להיכנס בשמלה לים".
ומה אמא אמרה על הצילומים?
"התעלפה. פעם ראשונה שהשארנו אותה בלי מילים".
גדלת, אמה.
"אני גדלה. אני עוד לא גדולה".
רוצה לקום בבוקר ולאהוב את מה שאני רואה במראה
לבמה נמשכה אמה מגיל צעיר. את צעדיה הראשונים עשתה דווקא בנעלי ריקוד. "רקדתי עד כיתה ח', כמעט כל יום בסטודיו, בלט, מודרני, קצת היפ הופ, הופעות, תחרויות". היא עזבה כשהרגישה שזה שואב יותר מדי זמן מהילדות שלה. "הייתי מגיעה הביתה, עושה שיעורים וישר לסטודיו, זה היה לי טוב עד גבול מסוים, שהרגשתי די. רציתי להיות עם חברים, ללכת לצופים. אני שלמה עם זה ששמתי את זה בצד ונתתי מקום לילדה שבי".
להחלטה להפסיק לרקוד הייתה השפעה על המראה שלה. "הריקוד הכי שומר על כושר בעולם, ובחיים לא עשיתי ספורט אחר או אכלתי בריא – ואז בום. הייתי גם בקאמפ בארה"ב כמעט חודש, וחזרתי משם 13 קילו יותר. הרגשתי במקום נמוך, לא רציתי לצאת מהבית ולא להיפגש עם חברים. הרגשתי לא בנוח עם מה שיש לי בארון. הייתי צריכה ללכת לקנות בגדים יותר גדולים. אני זוכרת שהלכתי לפתיחת תערוכה של אבא ועמדתי שעה מול הארון, כי אמרתי, או-קיי, יהיה מי שיצלם אותי שם, ואת רוצה להראות שהכל רגיל, ולא קרה שום דבר. הפואנטה היא לא להיות רזה, הפואנטה היא להרגיש אני".
מנסים היום להחדיר לבנות אידיאל יופי חדש, ואת המסר לאהוב את עצמן לא משנה מה, אבל השאיפה לאהוב את עצמנו ולהיות מרוצים מעצמנו בכל רגע נתון יוצרת דיסוננס.
"אני ממש לא אהבתי את עצמי ולא היה לי נוח. פשוט לא היה לי נוח. אני ממש לא חושבת שאם לי לא היה נוח אז כל אחת ששוקלת משקל מסוים צריכה להרגיש לא בנוח עם עצמה. אני רוצה לקום בבוקר ולאהוב את מה שאני רואה, וזה לא משנה אם אני שוקלת 60 או 80 קילו. זה באמת לא משנה. המספר הוא הדבר הכי שולי בעולם. אני בסך הכל רציתי, ועד היום רוצה, לקום בבוקר ולאהוב את מה שאני רואה במראה".
שיתפת מישהו בתחושות שלך?
"לא היה מה לשתף, שקלתי 13 קילו יותר, ראו את זה, זה לא היה מבנה הגוף הטבעי שלי. זה היה דרסטי והייתי צריכה עזרה והכוונה. לא ידעתי איך עושים את זה, איזה ספורט לעשות ואיך לאכול בריא ולא רק חטיפים. התמיכה הזאת חשובה, גם בזה שיהיה יותר אוכל בריא זמין וגם נפשית".
וכשאמא שלך היא אחת הדוגמניות החשובות ועושה קמפיינים של הלבשה תחתונה, זה משפיע?
"אני חושבת שלא. רציתי להרגיש טוב עם עצמי, להגיע למקום שלם ולהתלבש כמו שאני אוהבת. לא גדלתי כילדה מלאה, לא הכרתי מה זה".
אמה מספרת שלאט-לאט הצליחה להבין מה נכון לה ולגוף שלה. לקח לה זמן לחזור לעצמה, בצורה מבוקרת, בעזרת ספורט ותזונה נכונה, בלי דיאטת כאסח. "צריך לאכול בריא ולא למהר. אין לאן למהר", היא אומרת, "אני רוצה להגיע ליעד ולהישאר בו. ברור שכל יום אני איראה אחרת. יום אחד אני אהיה נפוחה יותר ויום אחד פחות. זה החיים, ככה זה כולם. האשליה של האינסטגרם שהכל מושלם, וכולן נראות טוב ופצצות, וזה בא להן בקלות, והכל נוצץ וורוד – זה מאוד מוריד את הביטחון".
איך שומרים שזה לא ישפיע, ולא מפתחים הפרעות אכילה?
"היה לי אוכל בריא בבית, לא הרגשתי בעונש. הייתי מעדיפה לאכול פסטות ופיצות בלי לחשוב פעמיים, אבל זה היה תהליך מאוזן ובריא, ובגלל זה לקח לי הרבה חודשים לחזור לעצמי. בסוף צריך לחיות. לא יהרוג אף אחד לקחת גביע גלידה או מנת פסטה במסעדה. זה צריך להיות מבוקר ובגבול הטעם הטוב. בסוף מגיעים לתוצאות. היום אני לא חוסכת מעצמי אבל גם לא אוכלת כל יום במסעדה. אני רוצה להיות בריאה, בלי קשר ללהשמין או לא".
בית של בנות ואמא מפורסמת זה באמת מבהיל
באותו קאמפ בארה"ב הכירה אמה את בן הזוג שלה, הדר, המבוגר ממנה בשנתיים. "הכרנו שם, לפני יותר משלוש שנים, אבל רק כשחזרנו לארץ נהיינו ביחד", היא מספרת. "איכשהו יצא שהתחלנו לדבר פרטני ואישי, רק אלוהים והכוכבים יודעים איך". מאחר שהוא לא מתגורר כמוה בתל אביב, הנסיעות הצריכו מאמץ.
"הייתי בת פחות מ-16 ולשנינו לא היה רישיון. הוא היה בא לפה בשני אוטובוסים ואני הייתי באה אליו פעם באף פעם. רק כשישנתי אצל אבא יכולתי לנסוע אליו באוטובוס אחד. מאז שיש לנו רישיון זה יותר נוח וזורם ופחות ביג דיל. אנחנו נפגשים הרבה, הוא חייל ביומיות. הוא פה הרבה, ממש בן בית. הוא השאיר אתמול לאמא את המדים שתתפור לו דרגה".
איך זה להביא חבר הביתה?
"הוא הנשיקה הראשונה שלי, ממש ככה. אמא ידעה שאני לא מתפרעת. אני באמת ילדה טובה. זה לא שבחודשים הראשונים ישנו יחד. ממש לא. היו גבולות והכל היה באישור ובמודעות של אמא ואבא. קבענו להיפגש בפעם הראשונה בתחילת הקורונה, ואז התחיל הסגר, וההורים שלו לא יודעים מי זאת אמה, ההורים שלי לא יודעים מי זה הדר. אז רק אחרי הסגר יכולנו להיפגש שוב, ומאותו יום אנחנו יחד. ברגע שהדלת נסגרה והוא יצא, שירה מהר סימסה לי לרוץ לחדר ולספר לה מה היה".
מה היא אמרה עליו?
"'אי אפשר שלא לאהוב אותו'".
ואיך זה היה בשבילו?
"להגיע לבית רק של בנות, ואמא מפורסמת, זה פחות מה שהוא מכיר, וזה באמת מבהיל. הוא כן קצת יותר ביישן, לקח לו זמן להיפתח, אבל מאז היינו שירה ואני ובני הזוג שלנו יחד בחו"ל. הוא היה איתי בחו"ל גם עם אמא ובן הזוג שלה. אני הייתי עם המשפחה שלו בחו"ל. אנחנו ממש בני בית. אני יכולה להיות עם אמא שלו שעות בלי שהוא בבית".
מה הוא מרגיש לגבי הפרסום שלך?
"הוא ממש רחוק מזה, הוא לא בעולם הזה. גם עם זה שאני יחסית פעילה באינסטגרם והזוגיות היא לא סוד, היא די פרטית. הפוסט האחרון שתייגתי אותו זה כשהיינו שנתיים ביחד, אני לא ממהרת להעלות. אני אוהבת שיש לי משהו שהוא שלנו".
שירה עברה לגור עם בן הזוג שלה. איך את עם זה?
"הייתי בדיכאון. ישבתי על הספה לבד, פרצתי בבכי. שלחתי לה תמונות שלי בוכה. היא אמרה לי 'בואי אלינו עכשיו'. ואני כזה 'לא נעים לי', עלק לא נעים, תוך עשר דקות הייתי אצלה בדירה אחרי מקלחת. היא נכנסה לישון, והלכתי וחיבקתי אותה והתחלתי לבכות. זה כיף שיש לנו כזה קשר טהור. אחים זה בדרך כלל 'תעוף מהבית כדי שיהיה לי יותר מקום לעצמי'. אנחנו הכי בנות מזל שיכול להיות. אנחנו באמת חברות הכי טובות, כיף לנו ביחד. לא יהיה מצב ששירה תהיה פה ותכין תכשיטים ואני אשב בחדר. אני אשב מולה. ותכלס הסטודיו שלה בבית, אז אני רואה אותה המון. אין יום שאני לא רואה אותה".
לא חוסכת את מה שיש לי להגיד, כמו אמא
בעוד חודשיים אמה תתגייס. כשאני שואלת אם תהיה במסלול טאלנט, היא עונה שלא, כי היא לא טאלנט, ושהיא רוצה לשרת שירות רגיל, משמעותי ומעניין. היא גם מוטרדת מאוד מהמצב המדיני ומתעדכנת כל הזמן, אבל כנראה לא תמצאו אותה בהפגנות, כי ההמוניות שם מלחיצה אותה. "בדיוק כשקמה הממשלה הנוכחית עשיתי את הבגרות באזרחות. זה היה מעניין, למדנו על דברים עם דוגמאות מהחיים. זה ממש עוזר להבין את האירועים שקורים במדינה", היא אומרת. "בבחירות הבאות אני אצביע, אז אני צריכה לדעת מה קורה פה. לילדים הכי קל ללכת אחרי מה שההורים שלהם בוחרים, כי זה מה שהם שומעים בבית, אבל אני חושבת שממש חשוב לגבש דעה ולהבין מה קורה. אני לא מתיימרת, אני לא יושבת ורואה חדשות בשעה שמונה. ממש לא. אני אעדיף לשבת עם חברות במסעדה, לצאת לבר, או לישון, אבל אני מתעדכנת בכל התרעה שקופצת לי בטלפון, באמת זה חשוב".
אמא שלך לא חוסכת בדעתה.
"אני תומכת בה ב-100%. אני חושבת שהיא מייצגת הרבה דעות. אני פוגשת הרבה אנשים שאומרים לי, 'כל הכבוד לה, לא פשוט לעמוד מול אנשים ולדבר בישירות'. לא קל לעמוד ככה עם עור של פיל ולהגיד את הדעה שלך".
היא ספגה אש מטורפת כשדיברה על החרדים.
"אש מטורפת, פסיכית שלא הייתה כזו. כולנו, אבל היא במיוחד. זה לא היה פשוט. היא התנצלה על מה שהיה לה להתנצל. אבל לא קל לעמוד פעם אחרי פעם מאחורי המילים שלך והדעה שלך, ואני חושבת שהיא עושה עבודה טובה מאוד, ובאמת כל הכבוד לה".
למדת ממנה לדבר את עצמך? לעמוד על דעתך?
"אני חושבת שאני מאוד דומה לאמא שלי ולא חוסכת את מה שיש לי להגיד. אני לא בן אדם שיודע להסתיר רגש. בן אדם שאני אוהבת אותו, אני אוריד בשבילו את הירח והכוכבים, ובן אדם שפחות, אני אכבד ב-100% אבל אני לא יודעת להסתיר. אני עומדת על שלי ואומרת מה מפריע לי, אם זאת חברה ואם בזוגיות. אני לא שומרת כלום בבטן".
קריירת דוגמנות בין-לאומית זה משהו שקורץ לך?
"אני לא שואפת לקריירת דוגמנות בלעדית. אני נהנית מדוגמנות אבל הרבה יותר נהניתי לשחק ולהביא את עצמי לידי ביטוי. נכון להיום אני לא רואה את עצמי הולכת ומחפשת ומציעה את עצמי. אני חושבת שמה ששלי יהיה שלי. אבל אם יציעו לי לצעוד בתצוגה של דיור, אני מה זה אגיד כן. אני הולכת ברגל, אני שם".
ארון הבגדים שלכן משותף?
"הסטייל שלי הוא בעיקר ג'ינס וסניקרס, אז קשה לי לקחת מהארון של אמא, אבל היא נותנת הכל חופשי, אני רק צריכה לפשפש ולמצוא מה מתאים לי. קצת קשה אחרי ששירה עזבה, הייתי לוקחת מהארון שלה הרבה דברים, וגם היא משלי. שירה היא יותר בהוט קוטור ומבינה בדברים האלה. כשאני אצלה אני גונבת לה טי-שירט מהארון ומחזירה".
גם את חובבת את הסטייל השחור?
"תראי, אני ג'ינג'ית, אז צבע תמיד יש. בארון יש לי באמת הרבה שחור ולבן, אפילו התחתונים, הגרביים והחזיות. אין לי עוד צבעים בארון. נראה לי שהתוכנית של מכונה צבעונית בבית מעולם לא פעלה".
קיבלת הערות על זה שאת ג'ינג'ית?
"ילדים כן מציקים. 'ג'ינג'ים מסריחים בגשם' או לרוץ אחריי עם מרקר כתום, קרה. אבל קיבלתי יותר מחמאות ואנשים שעפו עליי בגלל זה מאשר הדברים האלה. כשהייתי בתאילנד, את לא מבינה כמה עצרו ורצו לגעת לי בשיער. אני אוהבת את זה, אני לא מעוניינת להיראות כמו כולם. אני אוהבת להיות מיוחדת".
צילום: דנה לביא | הפקה וקריאטיב: גילי אלגבי | סטיילינג, איפור ושיער: beauty crew