כמה דקות לפני תחילת הריאיון, אלירן דזן מתקשר לשאול איפה אפשר לחנות באזור. רגע לפני שהוא מנתק הוא שואל אם אני מתרגש לראיין אותו ואת סינדי. זאת הפעם הראשונה שמרואיין שואל אותי את השאלה הזאת. כשבני הזוג דזן מגיעים, חייכנים ורועשים ולבושים שחור, ניכר שהם מתרגלים למעמדם החדש כמפורסמים, עדיין מתרגשים ולא מתביישים להראות את זה.
יחד עם אמה של סינדי, דליה, אחותה קים ושלוש נשים נוספות – אוריה עזרן, אורטל בניסטי ונעמה מריומה – מככבים סינדי ואלירן ב"פריפריה אימפריה", הסדרה שעוקבת אחרי שש נשים חזקות ומובילות בתעשיית הביוטי שמדרום לתל אביב (העונה השנייה משודרת החל מהשבוע בימים ראשון–רביעי ב-20:30 ב-yes וב-STINGTV). והן לא רק חזקות אלא גם קשורות: דליה מנשרוב, אמה של סינדי, היא הבעלים של סלון הכלות הוותיק "דימיטריוס דליה" באשקלון. היא ניהלה אותו עם בעלה, מיכאל, לצד שתי בנותיה – והחתן, אלירן. "חצי מהקאסט זו המשפחה שלנו", הוא אומר. "זה מטורף".
אתה מרגיש שזאת המשפחה שלך?
אלירן: "חד-משמעית. קים היא כמו אחותי הקטנה, ההורים של סינדי הם כמו ההורים שלי וההורים שלי הם כמו ההורים שלה".
סינדי: "אני שרופה על הריח של חמי וחמותי. אין חם וחמות כמו שלי, נקודה. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו".
איך נוצר כזה חיבור?
אלירן: "החיבור היה מיידי, ולא רק בינינו. ההורים שלה וההורים שלי בעצמם נהיה ביניהם רומן".
סינדי: "היום ההורים שלי לא יטוסו לחופשה בלי ההורים שלו, וזה ברמה של כל חודש, חודש וחצי. כל מסעדה זה איתם, חגים זה איתם. כל דבר שיעלה על הדעת הם עושים ביחד. קשורים".
בסדרה נראה שלאלירן יש קשר מיוחד עם דליה, אמא של סינדי.
אלירן: "הפכתי להיות הבן שלא היה לדליה. היא אישה פנומנלית, עם כל המעמד שלה כמעצבת אופנה מובילה ומוכרת היא עדיין נורא צנועה. אני אוהב אנשים צנועים, אני לא אוהב רברבנים".
כשאלירן מדבר על צניעות קשה שלא להיזכר בנמר המפוחלץ בבית משפחת מנשרוב, שמשך תשומת לב בעונה הראשונה של הסדרה כמייצג את אורח החיים הראוותני של המשפחה. סינדי קוברת את הראש בידיים עם אזכור הנמר, ואלירן ממהר להבהיר: "הנמר כבר לא נמצא. מה שקורה בפנים הבית זה לאו דווקא מה שמוחצן. חשוב לנו מאוד לשמור על צניעות ולשמור את הרגליים על הקרקע, ואנחנו לא נותנים לשום דבר לסנוור אותנו".
בסדרה זה כן נראה קצת... אם לא שופוני, אז לפחות יוקרתי.
סינדי: "אנחנו עובדים מאוד קשה, ואנחנו חיים ברמת חיים מסוימת שבאמת הזענו בשבילה".
אלירן: "אנחנו גם לא מתביישים בזה".
אין בעיה, אבל המשמעות של לחיות בצניעות היא להצניע את הדברים האלה.
סינדי: "אתה לא תראה אותי מתרברבת ואתה לא תראה אותי קונה רק בגדים של מותגים. אני אקנה חגורה, אני אקנה תיק, אני אקנה נעל, אני ארשה לעצמי".
אלירן: "אנחנו גם יכולים ללבוש סתם בגד מהשוק".
זה לא הגיע לנו
סינדי (30) ואלירן (36) נשואים כמעט 11 שנה והורים לאיימי בת ה-10. למרות גילה הצעיר, סינדי עוסקת בשיער ובאיפור 14 שנה, מאז עזבה את בית הספר בכיתה י"א והתחילה לעבוד בסלון הכלות של הוריה. "מעולם לא הברזתי, המורות מתו עליי", היא מספרת, "אבל הייתי ניגשת למבחנים, יושבת, כותבת שם, תאריך, מחכה שיהיה צלצול והמבחן ייגמר ויוצאת מהכיתה. אני נשבעת לך, לא הייתי נוגעת בדף ועדיין הייתי מקבלת ציון 20, 30. אין לי מושג איך".
איך ההורים שלך קיבלו את ההחלטה שלך לעזוב את הלימודים?
"אבא שלי אמר, 'או-קיי, אבל את לא יושבת בבית, יאללה תתחילי לסרק כלות'".
בגיל 18 הכירה את אלירן, שכמוה עסק בעיצוב שיער, דרך פייסבוק. כמה חודשים לפני שהתחתנו הוא הצטרף אליה לעבודה ב"דימיטריוס דליה", וזה היה שידוך משמיים מהרגע הראשון. "הם הבינו בסלון שהגיע מישהו שמוריד מהם המון עבודה וגם מביא עין שונה", מתאר אלירן. "באתי עם הדעות שלי, עם הרעיונות שלי. כשעסק, כמה שהוא כבר מוכר ומצליח, עושה משהו הרבה שנים ועובדת בו קבוצת אנשים סגורה, ופתאום באה רוח קרירה ומרעננת את האווירה – זה מוסיף. מה טוב יותר מאשר לסמוך על החתן שנכנס למשפחה ויכול לקחת את העסק הזה בשתי ידיים, לקדם ולהרים אותו למעלה?".
לפני כשנתיים קיבלו בני הזוג דזן החלטה ועזבו את הקן המשפחתי, פרשו כנפיים עם עסק משלהם לאיפור ושיער לכלות והשיקו גם קו מוצרי איפור: סינדי דזן ביוטי. העונה החדשה עוקבת, בין היתר, אחרי היציאה שלהם לדרך החדשה. "'דימיטריוס דליה' זה סטודיו ענק של שלוש קומות, זו מעצמה", מספרת סינדי. "לאלירן ולי הייתה קומת מספרה וסטודיו של שיער ואיפור לכלות, מלוות ואמהות. עבדנו ברמה של 4–5 כלות, 10–12 נשים כל יום. נכנסים בתשע בבוקר, יוצאים בשבע בערב".
אלירן: "תחשוב מה זה לעבוד עם 12 בנות ביום אחד, להכיל אותן".
סינדי: "ועוד ביום הכי מטורף של החיים שלהן! אז הגענו למצב שבכל לילה אנחנו נכנסים הביתה בחצות, כי אנחנו עם הכלות גם באולם. היינו אוספים את הילדה בלילה, או שהיינו מגיעים הביתה ורואים אותה ישנה, בבוקר שמים אותה בבית הספר וממשיכים לעבודה. ככה כל יום. הגעתי למצב של בכי, משבר, התמוטטות עצבים. אמרתי לאלירן שאני לא יכולה להכיל את זה יותר. זה לא מגיע לא לנו ולא לילדה שלנו".
ומה אתה חשבת?
אלירן: "כששמעתי אותה אומרת את זה, הדבר הראשון שאמרתי בלב היה 'יש!'. אני רציתי כבר מזמן לצאת לדרך עצמאית, להוריד את הלחץ".
לא יכולתם להוריד את הלחץ ולהישאר?
סינדי: "לא. כלות רוצות אותך, 'לא מעניין אותנו כלום, אנחנו רוצות שסינדי ואלירן ייגעו בנו'".
אלירן: "היינו שכירים של ההורים שלה, זה כמו שיש לך בוסים. אם בעל העסק – במקרה זה חמי, אבל בעבודה כיבדנו אותו כבעל העסק – החליט שיש היום חמש כלות, אז אתה דואג לחמש כלות. רצינו לעבור להיות עצמאים כדי לפנות זמן לעצמנו, לנשום, להירגע. עבדנו קשה יותר מעשור. היום, כשאנחנו עצמאים, אנחנו מנהלים לעצמנו את היומן".
סינדי: "אני מחליטה כמה כלות לקבל ביום. אז אני מקבלת כלה, יכולה להכניס יחד איתה מלווה או שתיים, סיימתי את היום בשתיים אחר הצהריים. אני מתפנה לילדה שלי, מתפנה למותג האיפור שלי. יש ימים שאנחנו אוספים את איימי מבית הספר ואין מאושרת ממני כשזה קורה. לא ידענו מה זה להיות בשתיים בצהריים בבית, לא היה. לא קרה שהיינו עם הילדה בבית בצהריים".
אלירן: "בעבודה הקודמת לא ידענו מה זה לאכול צהריים בעצמנו, אז על אחת כמה וכמה צהריים עם הילדה. זה שווה הכל. לא רצינו להתעייף מהעבודה, אנחנו מאוד אוהבים את העבודה שלנו. חזרנו ליהנות כמו בהתחלה, כשזה עוד היה חדש וטרי. ההתלהבות חזרה והאפקטיביות שלנו גדלה".
איך ההורים של סינדי קיבלו את הבשורה על העזיבה?
אלירן: "אבא שלה הבין את הצד העסקי והכלכלי, וידע שזה יתרום לנו מבחינת זמן האיכות עם הילדה. דליה קיבלה את זה מאוד קשה, כי היא הבינה שסינדי ואני כבר לא נהיה איתה יום-יום, אבל בסופו של דבר היא הבינה מה עומד מאחורי ההחלטה וקיבלה את הרצון שלנו. גם הם בעצמם עשו צעד גדול בעברם, כשפתחו את העסק של השמלות, והם הבינו שמי לא מעז לא מצליח".
לא התחתנתי עם מפעל של ילדים
את איימי ילדה סינדי בגיל 20, ובעשר השנים שעברו מאז, היא אומרת, לא חשבה על ילד נוסף. "לא נכון לגדל ילדים יחד", מסכים גם אלירן. "כשהילד השני מגיע, ושאף אחד לא ישחק אותה חכם גדול, הוא גונב את הפוקוס, ואיימי צריכה את הפוקוס מאיתנו כמה שיותר. בחרנו שהיא תהיה בוגרת ומבינה יותר לקבל את האח או האחות הקטנים באהבה ובהבנה, ולא בום, קחי אח או אחות".
תכננתם להביא ילדה בגיל כל כך צעיר?
סינדי: "האמת שזה פשוט קרה. בכיתי כשגיליתי שאני בהיריון, אבל אמא שלי ישר נתנה לי שתי סטירות, 'תגידי, את משוגעת? תגידי תודה לאלוהים שקרה לך הדבר הזה בכלל'".
אלירן: "זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו בחיים".
סינדי: "הלידה שלי הייתה טראומטית ברמה לא הגיונית. אני באמת לא מבינה איך יולדים חמש, שש פעמים, אין לי מושג איך עוברים את זה עוד פעם".
מה קרה בלידה שלך?
סינדי: "הייתי בפתיחה של תשע, והמרדים היה בניתוח חירום. בודקים לי פתיחה, וזה הדבר הכי נורא. צעקתי, 'אמא, אמא, אי אפשר, לא רוצה'. כשהרופא נכנס בכיתי ואמרתי לו, 'אני לא יכולה'. ככה כל הלידה, בוכה, מעולפת, ואלירן כבר צועק, 'לא הבנתי, תנו לה מרדים, מישהו שיאלחש את זה'. בסוף נתנו לי אפידורל בפתיחה של תשע, ואחרי עשר דקות ילדתי. חתכו אותי, תפרו אותי שעה וחצי. אמרתי לרופא, 'מה אתה תופר שם, שמלה?'".
אלירן: "לא מדברים על הטראומות האלה. היא הייתה בת 20, זה לא קל. היינו הורים נורא צעירים, נכנסנו להכל נורא מהר. זה היה בום על ילדה בת 20".
ואיך היה אחרי הלידה?
סינדי: "הרגשתי הכי מושלם בעולם. לא דיכאון אחרי לידה, הכי לא. יש לנו מלא עזרה מכל המשפחה, עזרה זו הבעיה האחרונה שיש לנו. זה היה ברמה שלא היינו קונים טיטולים ומטרנות".
אלירן: "עם כל העזרה שיש לנו יכולנו להביא עשרה ילדים, אבל אני לא מביא ילדים לסבתות, אני רוצה לגדל אותם וליהנות מהדרך, להיות שם כשהם נופלים בפעם הראשונה, כשיוצאת להם השן הראשונה, כשהם אומרים 'אבא'".
נשמע שאתה רוצה עוד ילד.
אלירן: "לא התחתנתי עם אשתי כי היא מפעל של ילדים. זה הגוף שלה, היא צריכה להחליט, זה אמור לבוא ממנה. היא זאת שסוחבת, משמינה ועוברת את הכאבים, הצירים והבחילות".
סינדי, מה את אומרת?
סינדי: "אנחנו כל היום עובדים, אני לא אביא ילד כדי שיהיה עם מטפלת. ילד צריך סבלנות, זמן ויחס, הוא צריך אמא ואבא איתו. אני מרגישה שאני צריכה להרגיש ממש שלמה עם זה. היום הגעתי למצב שיש לי פחות עבודה, פחות עומס, יותר זמן. מתחיל ליפול לי שאני כן הולכת להביא עוד ילד".
נטו סינדי סינדי סינדי
גם על המסך וגם פנים אל פנים, סינדי ואלירן מציגים זוגיות כמעט מושלמת. הם מודעים לעומס שעשויה ליצור עבודה משותפת עם בן הזוג, אבל מרוצים מהסידור הצמוד. סינדי מספרת שכמעט אין ביניהם עימותים: "גם אם אנחנו רבים, אנחנו רבים על שטויות".
אלירן: "למה, יש זוג שלא רב? אבל החלטנו משהו נורא ברור: לעולם לא הולכים לישון בריב, לעולם לא מפנים גב אחד לשני, לעולם לא מסיימים יום בלי שדיברנו על הדברים".
סינדי: "מעולם לא ישנו בנפרד. מעולם אלירן לא ישן בסלון, מעולם, לא היה, לא קרה".
אלירן: "מעולם לא קיבלתי עונש".
אין מריבות שנמשכות יותר מיום אחד?
אלירן: "ברור שיש, אבל אלה דברים שמדברים עליהם. אנחנו נשואים כבר 11 שנה אוטוטו. אתה כבר יודע לגשר על הפערים, אתה יודע איך לגשת, איך לפתור. אני חושב שכל ריב רק בונה את הזוגיות ורק בונה אותך".
סינדי: "אם אני אריב איתו, אני מתה. אם יש משהו שאני שונאת זה לריב, אני לא יכולה לשאת את זה".
אלירן מחייך בממזריות, "ריבים זה כיף".
זאת יכולה להיות דרך לשמר תשוקה.
סינדי: "משמר תשוקה, סבבה. זה משפט של אלירן, 'סקס פיוס', ברור".
ובאמת מצליחים לשמר את התשוקה?
אלירן: "אנחנו יודעים לשמר את מה שהיה בהתחלה. לפעמים אנחנו טסים או יוצאים לבד, יוצרים חוויות משותפות. יש לנו את הצחוקים, את הבדיחות שלנו ואת הרגע הזה שאיימי נרדמת ואנחנו יכולים לשבת ולדבר. אתה דואג לשמור על הגחלת, זה לא קל לאף זוג, שלא יתייפייפו. אבל ברוך השם, טפו טפו וחמסה חמסה".
סינדי: "מפגרת מי שתוותר עליו".
בעבר דיברה סינדי בפתיחות על ההתמודדות שלה עם עודף משקל, והיא משתפת את עוקביה בקשיים ובמאמצים כחלק מהניסיון שלה לתת מסר מעצים של קבלה עצמית. לפני שמונה שנים, שנתיים אחרי הלידה, עברה ניתוח לקיצור קיבה. "הורידו לי את כל הקיבה, השאירו לי רבע כוס חד-פעמית", היא מתארת. "ירדתי 40 קילו, נראיתי טיל. יכולתי לשים ג'ינס, לשים טריקו, הייתי הולכת עם סטרפלס, ידיים חשופות. אבל קיבה זה שריר, ברגע שאתה אוכל ודוחס, עם הזמן הוא מתרחב. התרחבה לי הקיבה, זה ניתוח לא כזה מומלץ".
איך זה קרה?
"ראיתי שאני יורדת במשקל, אז אכלתי מה שבא לי, דברים משמינים. לא היה ערב שלא הייתי אוכלת שקית בגט קראנץ' עם יוגורט. לא מעניין אותי, לא משמינה. ואז עליתי, כי לא שמרתי. השרוול התרחב. אני אעשה עוד מעט עוד ניתוח שרוול, אבל אני באמת בסדר עם עצמי. אני יודעת להתאים את הבגדים שלי, אני יודעת איך להתנהל ולהיראות".
אם את באמת בסדר עם עצמך, אז למה לעשות שוב ניתוח?
"בא לי לשים ג'ינס ובגדים שוואלה, אני לא יכולה ללבוש היום. באתרים בארץ אין מידות, לך תשבור את הראש, יש רק עד אקסטרה-לארג' ועליי אקסטרה-לארג' לא עולה, אז מה אני עושה? יש לנו מתפרה, אני קונה שתי חצאיות או שתי חולצות ומרחיבה עם אותו בד".
אלירן: "בנות אנורקסיות שולחות לה הודעות, 'איפה היית לפני עשר שנים, אם הייתי מכירה אותך לא הייתי נכנסת לדבר הזה. הייתי רואה כמה את מתגאה בעצמך ואוהבת את הגוף שלך ואולי זה היה גורם גם לי לאהוב את עצמי'".
קשה לאלירן להסתיר את הגאווה שלו כשהוא מדבר על אשתו. "אם אני צריך לתאר את סינדי דזן במילה אחת, סינדי היא לב. הלב שלה זה לב שלא קיים ולא פגשתי, אני לפעמים חושב עד כמה גדול הוא יכול עוד להיות. אם אראלה ממפעל הפיס תתקשר ותגיד לי, 'קח 10 מיליון דולר או קח את סינדי', אני לוקח את סינדי. אני כל-כולי ממוקד בה, מוריד מעצמי את הכל ונותן לה. כשהכרתי את סינדי אמרתי שכל מה שמעניין אותי זאת היא. היא תעיד על זה, דחפתי אותה למעלה עד שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה. כל-כולי הייתי נטו סינדי, סינדי, סינדי. וכשאיימי באה, זה היה סינדי ואיימי באותה הישורת".
ומה איתך?
אלירן: "אני בסדר, אני מאחור, אני הדוחף".
סינדי: "הוא באמת עיוור כלפינו, לא מעניין אותו שום דבר, קודם כל שאנחנו נהיה בסדר, שיהיה לנו טוב".
אלירן: "שאל את סינדי שאלה מאוד פשוטה, אם היא הייתה מגיעה בלעדיי לאן שהיא הגיעה".
סינדי: "אני כלום בלי אלירן, אני לא מי שאני בלעדיו. אני לא מתביישת להגיד את זה".
אלירן: "את הרבה, את לא כלום. אבל אנחנו מאוד תורמים אחד לשני".
איך אלירן דוחף אותך למעלה?
סינדי: "סתם לדוגמה, השקענו המון כסף במותג האיפור שלנו. מהכסף שלנו, אף אחד לא מימן אותנו. עפו על המוצרים גם בלי שאני אסביר להם, אבל אלירן אומר לי, 'רבאק, מה את רוצה, שמישהו יעשה את העבודה במקומך? תתחילי להזיז את עצמך, תפרסמי את האודם, תצלמי אותו עלייך. תדברי על המוצרים שלך, תעופי על מה שעשית, אף אחד לא יעשה את מה שאת יכולה לעשות'".
אלירן: "יצרתי מפלצת. אבל לטובה".
צילום: תום עמוס (טומי רפאל) | סטיילינג: קובי בן יהודה | שיער ואיפור: סינדי ואלירן דזן | הפקה: טל פוליטי | תכשיטים: אליזבטה פרנקי