שלומי יפרח קיבל לא מעט תשומת לב עם הבכורה הטלוויזיונית שלו, כעבריין מאור עזרא בסדרה "השוטרים" (קשת 12). מהדיי ג'וב שלו במפעל שלחו פרחים, המשפחה והחברים באשדוד מתמוגגים, הרשתות החברתיות שלו מלאות בשבחים. מתוך כל המלל והתוכן, דווקא הודעה אחת צדה את עינו של יפרח והזיזה לו משהו בלב. "חבר מהשכונה כתב פוסט עלי בפייסבוק. הוא כתב 'במקומות שהסתובבנו, אם היינו ממשיכים, מי היה מאור עזרא לידך'. הרגשתי שזה הניצחון שלי, המילים האלה שלו".
כמה קרוב יכולת להגיע למאור?
"אני מכיר אנשים כמו מאור. אנחנו מרקעים דומים. הוא מנהריה ואני גדלתי בשכונה ב' באשדוד, שהייתה בילדות שלי בעייתית. אני לא אגיד שזה כמו שיקגו אבל היו הרבה בעייתיים ובלאגן ונרקומנים. כשאתה גדל במקום כזה, אתה יודע מי האנשים שהם כמו עזרא ושומר נפשו ירחק. היו בעיות בבית ספר. הייתה שם אלימות וצעקות, הייתי יושב בחוץ ולא נכנס לשיעורים".
ומחוץ לבית ספר?
"את יודעת איך זה, מנסים לשאוב אותך למקומות פחות טובים. אבל ידעתי לעצור. אתה הולך עם חברים ויושבים בפארק ויש אלימות, לפעמים הייתי הולך מכות אבל אף פעם לא מתחיל אותן. היו גם חברים שחצו את הקווים, ראיתי אנשים מתדרדרים. אתה רואה חבר מתדרדר לסמים ונותן לו הרצאה, 'בוא אני אעזור לך, לאן אתה רוצה להגיע? תחשוב על ההורים שלך'. אני לא נגעתי בסמים בחיים, גם לא ג'וינט. עד היום חברים שלי יודעים שאם הם רוצים לעשן, אז לא לידי. אבל לא כולם הצליחו להתרחק מזה, ומי שלא הצליח נשאר מאחור. אני התקדמתי הלאה בחיים".
מה הניע אותך?
"המשחק. בבית ספר אתה יודע שיהיה טקס עוד כמה חודשים, ואם אתה רוצה שיתנו לך להיות על הבמה - אתה חייב להתנהג בסדר. אי אפשר להיות ילד טוב על הבמה וילד רע בכיתה. ותמיד אמרתי שאם אני אתפרסם אני לא רוצה תיק במשטרה או להיות עבריין".
אם אתה לא אוכל, אוכלים אותך
הילד ההוא, שהתעקש לקח את עצמו ברצינות ולהתרחק מצרות, יכול לחייך היום בהנאה. הוא צדק, זה באמת קרה. בגיל 25 בלבד, עם כמעט אפס ניסיון מול מצלמה מקצועית, יפרח מככב בפריים טיים, בדרמת מתח עתירת כוכבים וסופר מדוברת. לצד צחי הלוי, אלי פיניש ומאור שוויצר - חבורת "השוטרים הנוקמים" מנהריה, החליטו יוצרי הסדרה רותם שמיר ויובל יפת לתת את תפקיד הנבל דווקא לשחקן אלמוני. אם זה היה הימור, הוא השתלם ביג טיים - מאור עזרא של יפרח הוא חתיכת מניאק מפחיד. הדמות הכבדה, השקטה, האדישה הזו, שמסוגלת לירות ממטול רימונים על תחנת משטרה, שולחת בכל פעם מחדש צמרמורות בעמוד השדרה. "אנשים קצת התחילו לפחד ממני כשהם רואים אותי ברחוב, זה מצחיק אותי כי אני הכי עדין", אומר יפרח. וזה לא ההבדל היחיד שניכר בפגישה איתו. "אני ממש לא נראה היום כמו שנראיתי בצילומים, אני רחוק מזה".
ורזה מזה.
"נכון. ירדתי במשקל מאז הצילומים. אני מקפיד היום כי אני עומד להתחתן ביוני. בצילומים זו הייתה התקופה הכי שמנה שלי, היא לא תחזור. דווקא התחלתי דיאטה לפני כן אבל כשהתקבלתי לתפקיד אמרו לי 'תגדל'. זו לא משימה קשה, הכי קל זה להשמין, אני מבית מרוקאי".
קשה להתכחש לדמיון הפיזי בין יפרח לבין מיכאל מור, הדמות שבהשראתה נוצרה דמותו של מאור עזרא והאיש שעמד במרכז פרשיית השוטרים מנהריה האמיתית, שהיוותה השראה ליוצרי "השוטרים". לאחר האירועים המקוריים בשנת 2006, מור הפך לאחד העבריינים הידועים בארץ. כיום הוא עצור עד תום ההליכים, בזמן שמתנהל משפטו על מעורבות ברצח עד מדינה. "אחרי שהתקבלתי לתפקיד הרבה אמרו לי שאני דומה למיכאל מור, אבל לא חקרתי עליו כחלק מההכנה שלי לתפקיד. היוצרים אמרו לי לא לעשות את זה, אלא ליצור משהו משלי".
ידעת על הפרשה לפני כן?
"לא ממש. כששמעתי על זה, התחלתי לחקור וראיתי את הסרט התיעודי שעשו על הפרשה, 'השוטרים הנוקמים', הייתי צריך להבין על מה מסופר. מבחינתי זו מלחמת הישרדות בין שני צדדים. אני לא שופט את השוטרים, הם לא לקחו את החוק לידיים אלא ניסו לשרוד בג'ונגל שבו אם אתה לא אוכל, אוכלים אותך. לא נתנו להם גב במשטרה. וגם מאור עזרא, מבחינתו, הבין שפוגעים בו והחליט להגיב".
בהישרדות יפרח מבין היטב. אם במונולוג "אני נינה" ב"חזרות", יבגניה דודינה נוזפת באגם רודברג שהיא לא עברה מספיק קשיים בחייה, ועל כן עדיין לא בשלה לגלם דמות מיוסרת - נראה שליפרח לא תהיה בעיה כזו. הוא לא זוכר בדיוק בן כמה היה כשאביו עזב את אמו, והוריו התגרשו בפעם הראשונה - וגם לא מתי התחתנו שוב והתגרשו שוב. מבחינתו, הילדות שלו באשדוד, עם אמו דוריס ואחיו הקטן אביחי - הייתה נטולת אב. "היינו לבד, שלושתנו", הוא אומר, לא עונה כשאני שואלת אם הוא בקשר עם אביו. "אני עצמי רואה את עצמי אבא חד הורי באיזשהו מקום כי גידלתי את אחי. אמא שלי עבדה בניקיון בתים ואחר כך בהסעות של תלמידים, היא עבדה קשה, מסכנה. אני זה שהיה צריך להיות עם אביחי - הייתי צריך להוציא אותו, להיות איתו, לגדל אותו לכל דבר ועניין".
לפני 7 שנים אביחי, כיום בן 14, אובחן בתסמונת טורט. "אנחנו עוד לומדים את המחלה. היא מלווה בהרבה קשיים רגשיים ונפשיים. הוא בחינוך המיוחד. יש לו טיקים שהולכים וחוזרים, קפיצות של הראש, נהמות בקול. הוא עבר הרבה, גם עם הילדים האחרים לא היה קל, ילדים זה עם מאוד אכזר. כשהוא היה קטן לא יכולתי לצאת עם חברים בלי לקחת אותו, אבל זה חלק מהמחויבות שלי כילד לאם חד הורית".
כעסת לפעמים שהכל נופל עליך?
"לא הבנתי את המצב בכלל, זה נראה לי טבעי. אני בן 25 אבל במוח כבר בן 60 מרוב מה שעברתי, מגיל צעיר אני יודע מה זה לבדוק חום של בקבוק ולהחליף חיתולים. היום הורדתי רגל מהגז לגבי החינוך עם אחי. אני עדיין המילה האחרונה לגבי מה שקורה איתו, אבל אני רוצה להיות פחות מחנך ויותר אח".
איך היה המצב הכלכלי בבית?
"לא היינו רעבים ולא הלכנו ערומים או עם בגדים קרועים, אמא עשתה כל מה שאפשר. אבל ברור שבתור ילד אתה מתבאס כשאתה רואה ילד עם חליפה חדשה של נייק ולאמא שלך אין כסף לדברים כאלה. אתה מתבאס אבל מבין שאין מה לעשות, זה חלק מהחיים. לא רק לי לא היה, היו עוד בסביבה עם אמהות חד הוריות".
חשבנו שאתה מהשכונה
ההתנסות הראשונה של יפרח במשחק הייתה בטקס בית ספרי של יובל למדינת ישראל. "היה לי תפקיד קטן אבל כבר אז קלטתי את הסם הזה של לעמוד על הבמה. מאז רק חיפשתי חוגים ומסגרת לעשות את זה. הייתי הרבה שנים בבית ספר "יצירתי" של שירלי עודד באשדוד. הם התחשבו באמא שלי עם שכר הלימוד, עזרו, מאוד טיפחו אותי שם. היינו מעלים הצגות בתיאטרון יד לבנים באשדוד, הייתי כותב מונולוגים, מציג. אחר כך מנסה להיכנס לכל ההצגות שהגיעו לעיר".
את מי ראית על הבמה?
"את ליא קניג וגילה אלמגור, אחר כך נכנסתי לארכיון של הבימה וראיתי שם מחזות של רובינא ומסקין, זה משך אותי נורא. בטקסים בבית ספר הייתי הכוכב. שיחקתי בהפקת בית ספר של בוסתן ספרדי, הייתי פעם טוביה החולב ב'כנר על הגג'. המורות ידעו שזה בסדר שאפסיד לימודים, העיקר שאני אהיה בכל הטקסים".
יפרח פרח על הבמה, אבל בגיל 14 התחיל להרגיש שאשדוד מוגבלת במה שהיא יכולה להעניק לו. "התחלתי להירשם לקורסים למשחק בתל אביב. בא לבד באוטובוס, במיוחד לשיעור. עשיתי קורסים גם בצבא ואחרי הצבא, הייתי בקורסים של חיים בוזגלו, ב'ריאקטינג סטודיו' וב'טכניקה' אצל ניב רז ואולי שטרנברג".
הרגשת אאוטסיידר?
"בכל שיעור ראשון שהיית מגיע, היו רואים, אני לא רוצה להגיד את האשדודי אבל יש חזות של ילד בעייתי. אתה עם השרשרת והשעון והבגדים שלך. בכל הסבבים אתה אומר - 'אני שלומי מאשדוד' ואז צריך מונולוג ואני פותח במשהו מ'מותו של סוכן' או שייקספיר והם המומים, מי אתה? מאיפה באת? חשבנו שאתה מהשכונה. בצבא התחלתי גם להתחזק ולשים כיפה ואז התלבטתי אם להוריד אותה בשיעורים של ניב רז, כשאני עושה מונולוג, אבל ניב אמר לי 'למה? תשאיר, זה חלק ממך'. והוא צדק. אני גאה במקום שבאתי ממנו, זה עשה אותי מי שאני היום".
בצבא הוא אפילו לא חשב על תיאטרון צה"ל ולהקה צבאית, הוא רצה להיות קרבי, אבל גם זה לא בדיוק הסתייע. "התחלתי בחימוש, אבל הייתי מה שנקרא ת"ש 2, חייל שצריך לעזור בבית מבחינה כלכלית. פעם הוצאתי שבוע של גימלים רק כדי לעזור לאמא שלי עם אביחי, לא הייתה לה עזרה. בסוף הפכו אותי לשוטף כלים, ואחרי שהייתי בבסיס חזרתי הביתה לעבוד כסדרן בתחנת מוניות". לפני שנתיים הוא התחיל לעבוד במפעל של חברת תנובה במושב באר טוביה. "אני עובד בפיסטור, מפעיל חדר בקרה. אני נמצא בקבלת חלב, משאיות מביאות חלב ואני מקבל אותן ודואג לכל מה שצריך".
לא חשבת לעבור לתל אביב, ללמוד משחק בבית ספר למשחק, לעשות את המסלול הרגיל?
"אני פחות יכול להיזרק בדירה תל אביבית וללמוד משחק, אני שומר שבת ולא יכול לעבוד בשבת, צריך להחזיק אוטו, לעזור לאמא שלי. וגם ככה תל אביב פחות הקאפ אוף טי שלי".
אבל יפרח החליט שגיאוגרפיה לא תעצור בעדו, והחל להשאיר טלפונים בכל סוכנויות השחקנים בעיר. אחת מהם, דנה ליטוין, אפילו חזרה אליו. "היא לא ראתה את הזקן שלי או הכיפה או השרשרת אלא את המאחורה. היא ראתה שאנחנו יכולים לעשות דברים טובים יחד ואני מאוד אסיר תודה עליה. היא אמא לכל דבר, צריך אמא בתעשייה הזו".
בהוראת ליטוין, יפרח החל לתזז בין אודישנים. "עשיתי אודישנים להמון דברים ולא התקבלתי. הבנתי שאחרי אודישן אתה חייב לשכוח שהוא קרה, להמשיך רגיל". הוא כמעט היה גדליה בשבאבניקים ("אורי לייזרוביץ' עושה את זה מצוין") אבל לא קיבל כלום מלבד תפקידון קטן ב"האחיות המוצלחות שלי" ("זה ממש קטן, אין לי שורות כמעט. אני אחד הקצינים בקטע של הצבא"). את האודישן ל"השוטרים" הוא העביר בכלל דרך הטלפון, בגלל מגבלות הקורונה. "הייתי רגע מלעזוב את המקצוע. ראיתי איך אני בזה כבר כמה שנים ועוד לא מצליח להתפרנס. כבר התחלתי להתעניין בדברים אחרים, חשבתי אפילו ללמוד משפטים. ואז הגיע הטלפון ואמרו שהתקבלתי. לא האמנתי".
מאור עזרא זה חתיכת תפקיד כחשיפה ראשונה.
"נכון, וזה מאוד מלחיץ. בתקופת הצילומים לא ישנתי לילות שלמים. אני רגיל למצלמות של קורס משחק ופתאום אני על סט, זה היה מטורף. אבל לשמחתי כולם היו מקסימים, אף אחד לא התנהג איתי כמו טאלנט. צחי הלוי ואני בילינו פעם ארבע שעות בקראוון, נורא התחברנו".
אחרי שכבו הזרקורים והמחמאות נדמו, יפרח מצא עצמו חזור לאשדוד, לעוד יום עבודה במפעל. "נתנו לי ימי חופש כדי לצלם את הסדרה ומאוד מפרגנים לי. אבל זה היה כאפה. אחרי הצילומים אתה חוזר להעמיס שקי אבקת חלב ואף אחד מסביב לא יודע מה עשית, לא מבינים שעכשיו היית על סט. התקשרתי פעם לארוסתי ואמרתי לה - מה אני עושה כאן? כל שק שאני מעמיס, זה טקסטים שאתה חייב לקרוא. אבל ככה זה. אחד הדברים הראשונים שהסוכנת שלי אמרה לי זה שחשוב שאשמור על מקום העבודה שלי, לשמור על יציבות בחיים. אני חייב את החיים הכפולים האלה, כדי שיהיה לי גם שקט".
סיפור יפה לנכדים
באמצע הצילומים, יפרח החליט להציע נישואים לחברתו מזה שנתיים, טליה בת ה-22, מאפרת במקצועה שכעת גם מוכרת עוגות אונליין. היא גרה במרכז שפירא, מושב ליד קריית מלאכי; הוא עדיין גר באשדוד עם אמו ואחיו. טליה מתלווה אליו לצילומים ולראיון הזה, ועדה לאופן האלגנטי שבו החליט להחזיר את המילה "ארוסתי" כשהוא מדבר עליה. "אמרו לי לא לקרוא לה יותר 'חברה שלי', אז אני קורא לה 'ארוסתי".
זה זמן טוב לתכנן חתונה?
"טליה באה מבית דתי ושנינו מאמינים, ובגלל העניין הדתי אתה לא יכול לסחוב את זה יותר מדי. לא מתאים שנגור יחד לפני החתונה, אז צריך להתקדם בחיים. בעזרת השם נקנה בית, זה יהיה בדרום, מצידי אפילו יותר דרומה מאיפה שאנחנו היום. החלטנו להתחתן ביוני, אני מאמין שעד אז נוכל לעשות את זה בגדול. אבל גם אם לא - ביוני אנחנו מתחת לחופה".
>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<
רומנטי. גם ההצעה הייתה רומנטית?
"תמיד רציתי משהו אינטימי כמו צימר, אבל טליה רצתה הצעה גדולה. אני התפדחתי לכרוע ברך ליד כולם, מה אם אני אפול? בסוף היא קיבלה מה שהיא רצתה, הצעתי לה בטיול, בטבע, עם משפחות וחברים וקייטרינג. רק אחר כך היא אמרה לי שהיא ידעה כבר יום לפני שאני עומד לעשות את זה. מתברר ששלחתי לה בטעות צילום מסך שיש בו התכתבות שלי מספר לסוכנת שלי שאני עומד להציע לה. יצאתי אהבל, אבל סיפור טוב לנכדים".
הם הכירו בקבוצת הפייסבוק "דברים שאני כותב". הוא כתב שם הגיגים על חייו, וטליה נדלקה והציעה לו חברות. "כבר בדייט הראשון אמרתי לה שאני אהיה שחקן ואולי אצטרך להתנשק עם בנות אחרות, אז שתכין את עצמה לזה. היא מאוד עוזרת לי, דוחפת אותי, קוראת איתי טקסטים. אנחנו זוג אמנותי".
את הכתיבה הוא לא רוצה לשמור רק בקבוצות סגורות. "אני מנסה לקדם תסריט לסרט שכתבתי על החיים של אמא שלי, על כל ההתמודדויות שלה, היא לביאה ממש. וגם יש לי רעיון לסדרה. חשוב לי ליצור גם פרויקטים משלי, כדי לא ליפול לטייפקאסט".
זו סכנה כשהתפקיד הראשון הוא של עבריין?
"כולם אומרים את זה, 'תיזהר לא להתמתג'. אני חוקר את עולם המיתוגים מגיל קטן, כי הוא קיים, תרצה או לא תרצה. יש שחקנים שנשארו בטייפ קאסט של עבריינים אבל תראי למשל את שלומי קוריאט, הוא היה אבי הטחול ב'הבורר' אבל אחר כך לא עשה עבריינים. וידעת שזאב רווח עשה שייקספיר בשנות ה-70? הוא היה המלט מרוקאי, זה מדהים בעיניי. לשם אני מכוון. עכשיו אני מחפש תפקידים ורוצה עבודה, אז אם זה יהיה עבריינים, זה מה שיהיה. אבל אני מאמין שיש בי הרבה יותר מזה".
צילום: אור דנון | סטיילינג: כינרת מזור מזרחי | איפור: ניסו שליו | הפקה: רותם פנחס