קרין גורן היא אישה שאי אפשר להתעלם ממנה. זה לא עניין של BMI, אלא של אישיות: שפת גוף סוערת, ווליום גבוה, צחוק ענק. "יש לי חברה שקוראת לי 'סחרחורת'", צוחקת גורן. "היא אומרת שאחרי כל פעם שאנחנו נפגשות היא צריכה לנוח. יש לי נוכחות, אני מדברת בקול רם, אין לי פילטרים. אני בחורה מתישה. תמיד הייתי כזו. אני שכונה".
זה שונה עבור אישה? לגברים קל יותר להפגין נוכחות, לא?
"האמת שאף פעם לא הרגשתי ככה. ההורים שלי תמיד ידעו שאני סוס פרא וטיפחו את זה בי. היו תקופות שהיו להם חלומות אחרים בשבילי, רצו שאלמד לימודי רפואת שיניים ואולי אחיה חיים רגועים יותר, אבל בסוף הם זרמו עם כל מה שזה הביא. מה שכן, אני יודעת שצריך מינונים שלי. כמו בעוגה, יותר מדי מתוק זה משתלט".
גם בכל מה שקשור לפריים-טיים נראה שגורן מקפידה על המינון. שלוש שנים עברו מאז הסתיימה העונה השנייה של "בייק אוף ישראל", ורק עכשיו היא חוזרת למסך עם ריאליטי המתוקים החדש "הקינוח המושלם" שעלה השבוע בקשת 12. אבל האמת היא שגורן נוכחת סביבנו בכל פעם שאנחנו מחממים את התנור ל-170 מעלות: המתכונים שלה תמיד קופצים בראש החיפושים בגוגל, היא חתומה על שישה ספרים מצליחים (השביעי בדרך), ובשנת הקורונה השיקה בית ספר אינטרנטי עם סרטונים לאופים חובבים. אי אפשר להכין בראוני או קאפקייקס בלי לעבור דרך גורן.
אבל זה לא אומר שהיא הייתה מוכנה ליצירות המורכבות והמסוגננות של "הקינוח המושלם". "היו עוגות וקצפות ב'בייק אוף', אבל כאן אנחנו מתמקדים בעולם הקינוחים, הפטיסרי. זה מאוד פריז. שהמתמודדים האלה יישרפו, הם עושים דברים שאני לא יודעת לעשות. לי אין כוח לעשות עוגות מסובכות כאלה, אני תקתקנית".
אני אוהבת את עצמי איך שאני
ב"הקינוח המושלם", שמתכתב עם טרנד הפטיסרי – קינוחי בוטיק משובחים ומרהיבים – משמשת גורן כשופטת לצד אסטלה מושקוביץ' בלפר, מיקי שמו וישראל אהרוני ("כל כך התרגשתי לעמוד לידו, הוא רוק סטאר בעיניי. בזכות ביקורת שלו בעיתון מכרתי את כל הספרים הראשונים שלי"). המאפיין הייחודי של התוכנית הוא השיפוט הוויזואלי: הקינוח יורד אל השופטים במעלית ויטרינה, והם בוחנים אותו במבטים עוד לפני שיטעמו. מה שלא מספיק יפה – לא נטעם.
"אנחנו פוסלים על סמך מראה, אין אכזרי כזה", פוסקת גורן, "אמרתי על קינוח בתוכנית שלא הייתי מחליקה ימינה בטינדר. אבל זה בסדר, בקינוחים עוד מותר להגיד שמשהו מכוער. זה מאוד מתאים לזמנים ולאופנה של הקינוחים באינסטגרם, אבל תמיד ידענו שהעיניים אוכלות קודם. בתוכנית רואים דברים מדהימים שאנשים עושים עם פירות, שוקולד, שמן זית וצנוברים, מנה של סלק. לא האמנו שיש כישרונות כאלה – לא רק בארץ, גם לא בעולם".
וזה טעים כמו שזה יפה?
"יש דברים טעימים יותר ויש פחות. לפעמים זה קצת מאכזב בטעם, אבל את האנשים האלה קרענו".
לא רק הקינוחים יפים, גם את נורא אלגנטית בתוכנית. נגמר סגנון עקרת הבית מהפיפטיז?
"אני אוהבת שינויים. המלבישה שלי התחלפה והלכנו הפעם על סגנון אחר. אני בכלל לא יודעת לקנות בגדים, תמיד קונים לי. אני גרה במושב וביומיום לובשת ג'ינס וטי שירט. לא אכפת לי מבגדים מחמיאים, אין אצלי את המילה 'מחמיא'. אני לובשת מה שבא לי. אחרי שהייתה מהומה על המידות שלי ב'בייק אוף' הבנתי שגם אם אני אלבש אוהל זה לא יעזור, אף אחד לא יחשוב שאני אנורקסית. אז החלטתי לעוף על זה, להתחפש. זה הכיף שלי".
המהומה מ-2016 עדיין חרוטה בתודעה של גורן כאירוע מכונן. זה היה לפני שדוגמניות פלאס-סייז פרסמו את המותגים הגדולים ביותר ומילים כמו "שמנופוביה" ו"בודי פוזיטיב" נכנסו ללקסיקון, וגורן – שהשתתפה בפעם הראשונה בתוכנית פריים טיים – זכתה למטח עקיצות ברשת על הגזרה ועל הרגלי האכילה מול המצלמה. מבחינתה, זו הייתה הפעם הראשונה בה דיברו עליה ולא על העוגות שלה, וגורן החליטה לענות בפוסט פייסבוק ויראלי: "אני לא מתכוונת להתנצל. ולא, אני לא ארעיב את עצמי בשביל להתאים למודל המצומצם מאוד שהחברה דורשת. ולא, אני לא אלבש רק שחור כי זה מרזה. ולא, אני לא אתחבא בחולצה רחבה מעל הבגד-ים בקיץ. תנו לי צמוד, תנו לי צבעוני, תנו לי לחגוג את החיים, את הנשיות שלי ואת עצמי".
"זה היה לקום יום אחד לדבר הכי נורא שחשבת שיקרה – והשמיים לא נפלו", אומרת גורן היום. "גיליתי שבמקום להתבאס על זה שכולם מדברים על המשקל שלי, זה רק נותן לי כוח".
איך זה קרה?
"בהתחלה לא אמרתי כלום. זה מאוד פגע באמא שלי ובאחותי, יותר מאשר בי. אני לא ידעתי מה לעשות, אם בכלל. ואז התחלתי לקבל הודעות מנערות שמנות ועם הפרעות אכילה, והבנתי שאני צריכה לדבר בשבילן. סוג של הרמתי את הדגל הזה. רציתי שיידעו שאני אוהבת את עצמי איך שאני. ולפעמים אני גם מחליטה לרזות".
למה בעצם?
"לפעמים כבד לי מדי על הרגליים במטבח, או שמצלמים עוד מעט תוכנית ובכל זאת בא לי להיות קלה יותר מול המצלמה. אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת את עצמי. גם ההרזיה באה מאהבה עצמית. גם לפני 'בייק אוף' צילמתי תוכניות, ובכל פעם, כמה חודשים לפני הצילומים, הייתי נכנסת לדיאטה".
והדיאטות שעשית היו קשות?
"לי הן היו מאוד קשות. מבחינתי, שעה הליכה כל יום זה משוגע. להקפיץ חזה עוף ולא לגעת זה קשה. צריך להשקיע. אבל תמיד עשיתי את זה עם דיאטניות. הייתה אחת שאמרה לי שאם צריך לראות אותי טועמת בטלוויזיה, אז שאלעס את האוכל ואז אירק אותו כשלא מצלמים".
את רצינית?
"כן. היא גם סיפרה לי שהיא קוראת ספרים שלי במיטה, אוכלת חסה ומתגרה מהתמונות".
תמיד הייתי שמנה, תמיד הייתי גרגרנית
עכשיו גורן בתקופה קלה יחסית – אבל זה לא אומר שהיא רוצה לשמוע מכולם "איך רזית". "אני שוקלת עכשיו 85 קילו. ירדתי 12 קילו בחודשיים בגלל בעיה רפואית ועליתי כבר ארבעה מאז, ובטח אעלה עוד. בכל פעם שאומרים לי שרזיתי אני עונה: 'גם עם 10 קילו יותר אני נראית טוב'. אני לא רוצה להביך מישהו שרוצה להחמיא, אבל אל תגידו 'רזית' כאילו זה הגביע הקדוש. לא כל שמנה רוצה להיות רזה. וכשאתה אומר 'רזית', אתה לא תמיד יודע – אולי האדם חולה? אולי קרה משהו?".
ולך קרה משהו?
"כן. היה לי עכשיו הליקובקטר פילורי. זה חיידק נוראי, בחילות וכאבים וענייני עיכול. לא מאחלת לאף אחד".
באופן אירוני, הכל התחיל בעוגה. "הייתי אצל מישהי שנורא רצתה שאטעם עוגה שהיא הכינה, ואמרתי שחסר סוכר. אז היא בזקה מעל זה אבקת סוכר, אבל זו הייתה בעצם סודה לשתייה! מההתרגשות היא הוציאה את השקית הלא נכונה. בלעתי איזה כף מזה. אל תנסו את זה בבית!".
איך סודה לשתייה גורמת לירידה של 12 קילו?
"החיידק לוקח את החומציות של הסודה והופך לסביבה בסיסית במערכת העיכול. הוא השתלט לי על הקיבה, הייתי צריכה טיפול מורכב, מלא אנטיביוטיקה, לא הייתי מסוגלת לאכול. לקח לי חודשיים להיפטר מזה. לשמחתי זה מאחוריי ועכשיו חזרתי לאכול ובטח שוב אשמין. הכל בסדר".
גורן, למרבה האכזבה, לא מביאה לפגישה את אחת היצירות המפתות שלה. אבל בגלל שחייב להיות לה מעניין בפה, היא מביאה איתה חטיף פופקורן קרמל של סניקרס. "אני גרגרנית, תמיד הייתי", היא אומרת. "שלא תטעי – יש לי אכילה רגשית כמו להרבה אנשים".
איזה רגש את הכי אוהבת לאכול?
"אני אוכלת כשמשעמם לי, כשאני שמחה, כשאני עצובה. עכשיו זו תקופה של לחם מחמצת. אני מכינה בבית באגטים ומכניסה בהם הכל: שניצל, מוקפץ. אני פשוט צריכה שיהיה לי טעים. אני קמה בשביל מה שאוכל בצהריים, וכשאני מסיימת אני כבר חושבת מה אוכל בערב. זה מביא לי המון אושר".
יש לך זיכרונות פחות נעימים שקשורים לאוכל?
"תמיד הייתי שמנה, וכמובן שיש שנים שזה לא פשוט. בכיתה ז' כבר הייתי בשומרי משקל. בתור ילדה צוחקים עלייך ואומרים שבאת למסיבת יום הולדת בשביל הממתקים. תכלס, הם צדקו, באמת ישבתי מול השולחן של המתוקים כל המסיבה. אני רוצה שהיחס לזה יהיה אחר. אחיינית שלי היא מיני-מי, נראית כמו שאני נראיתי כילדה, ואני אומרת לה: 'תראי איזה יפות ושמנות אנחנו'".
קצת קשוח להגיד את זה לילדה.
"למה? יש לנו שומן – אנחנו שמנות. זה כל מה שהמילה הזו אומרת. צריך להשתמש בה בצורה ניטרלית. כמו גבוהה, כמו חכמה – שמנה".
האחיינית שלך גדלה לעולם שבו יש מגוון גדול של מודלים לדימוי גוף. זה משמח אותך?
"אני לא בטוחה שזה מספיק. הדור שלה שבוי בתוך האינסטגרם, וזה קשה. אני רואה את הבנות שהיא עוקבת אחריהן. אני עדיין לא בטוחה שניצחתי, שהשתחררנו מזה שרזה זה יפה. כל מה שאני אומרת זה: תנו לרזות להיות איך שהן ולשמנות להיות איך שהן. האחיינית שלי לא תיראה כמו הבנות האלה באינסטגרם, וגם הן לא נראות ככה, זה הכל פילטרים וזווית נכונה ולהחזיק את הבטן. אי אפשר לחיות לפי המודלים האלה, זה הורס את שמחת החיים".
הזוג הכי דביק שאפשר לדמיין
אם משהו בכל זאת מעיק על הדימוי העצמי השמח והשפוי של גורן, זה לא המשקל אלא דווקא הגיל - 47. "למשקל ברור לי איך הגעתי, אבל הגיל לא קשור אליי", היא אומרת. "זה נורא מבאס אותי. אני מרגישה ילדה וקשה לי עם הגיל".
את עושה עם זה משהו?
"כל מה שאפשר: בוטוקס, ניתוחי הרמת עפעפיים. אני רואה כל היום ניתוחים בטלוויזיה. אני לא מוכנה להתקמט, רוצה להרים את מה שנופל. אני בשוק מעצמי כמה זה חשוב לי – אבל זה חשוב לי".
מה את חושבת על מי שאומרים שהמראה המנותח מוגזם?
"לדעתי אני עושה במידה ולא אגיע למצב שזה יראה יותר מדי. עשיתי כתרים מחרסינה בשיניים, אבל לא לקחתי את הכי לבן. הגדלתי את השפתיים, אבל קצת. אני מנסה לעשות את זה בנגיעות. אני עדיין יכולה להיראות מופתעת".
בעלך אוהב את זה?
"בכלל לא! הוא רוצה אותי הכי טבעית שיש, אפילו לא מאופרת. איך שאני נכנסת לבית אני צריכה להוריד את האיפור והתוספות בשיער ולהיכנס לפיג'מה, הוא אוהב אותי עם סמרטוטים".
האיש שלצידה, רונן גורן, נמצא שם מגיל 17. הם זוג סימביוטי בצורה נדירה: למדו יחד מחשבים, עבדו יחד בהייטק, וכמעט עשו יחד הסבה למטבח. רונן הפך לשף, וקרין הלכה בעקבותיו כשהחליטה להוסיף לארוחות שלו קינוחים. "עד אז הייתי מגישה רק אבטיח או גלידה, ורציתי להתמקצע", היא משחזרת. "הלכתי ללמוד אצל הנס ברטלה. שיגעתי אותו עם שאלות, אבל התאהבתי. ניסיתי לאורך השנים כל מיני דברים, מצורפות ועד תקשורת והייטק, אבל האמת היא ששני הדברים היחידים שלא משעממים אותי הם אפייה ורונן".
היא התחילה באתר אינטרנט, פרסמה את רב המכר "סודות מתוקים", הגישה תוכניות אפייה בטלוויזיה והוציאה ליין של תבניות ממותגות ("זה ירד מהמדפים כי חנויות הסטוק נכנסו לתחום וקצת ייתרו את חנויות האפייה, אבל אני רוצה להוציא עוד דברים בעתיד – אולי חומרי גלם מיוחדים, נוגט ושוקולד צ'יפס"). אבל לפני שש שנים, בשיא ההצלחה, החיים התהפכו כשרונן לקה בשיתוק חלקי בגופו בשל מחלה. היום השניים מתגוררים במושב תלמי אליעזר, חיים עם הנכות ועם כל מה שמגיע איתה.
"בגלל המצב של רונן אני מצלמת את התוכניות שלי בבית", היא אומרת, "אני לא רוצה לזוז ממנו. אני לא יוצאת הרבה, גם ככה אני רוב הזמן במטבח, בודקת מתכונים. יוצאת רק למכולת לקנות שמנת או להביא עוגה לשכנים".
את מסתירה לא מעט כאב מאחורי החיוך הזה.
"צריך להיות מטומטמת כדי להיות מאושרת לגמרי. החיים שורטים, ואני לא בת 20. התחלתי לפני כמה שנים לקחת ציפרלקס כי הרגשתי שאני צריכה את החיזוק הזה. זה לא רק רונן – גם אבא שלי חולה מאוד, וכשהקרובים אליי נפגעים אני נטרפת. חוסר האונים שיגע אותי. כשאין לך איך לעזור ולשנות גזירת גורל זה קשה בטירוף".
יש בך כעס שהכל קרה?
"אני לא אדם של אנרגיות כאלה. אני באה ממשפחה לא הכי אופטימית, אבל אני כן אדם אופטימי. לא סתם קוראים לי קרין. אמא שלי אמרה שתמיד הייתי קרן אור. אני לא נותנת לעצמי זמן לסבול ולהתעמק בחרא. אנחנו עושים חיים, ונוצרים רגעים וזיכרונות, וככה צריך. לפעמים אני חושבת שהיה לי כזה מזל שהכרתי את רונן ושאני איתו כל כך הרבה שנים, ככה שלבקש יותר זאת כבר ממש חוצפה".
זה באמת נשמע כמו סיפור אהבה מהאגדות.
"ממש ככה. אנחנו הזוג הכי דביק שאת יכולה לדמיין, מגעילים מגעילים. אם הייתי צריכה למצוא היום זוגיות לא הייתי במשחק הזה. זה שוק בשר, לא הייתי מוצאת את עצמי. זו נפש תאומה שלי, וזה מתעצם עם השנים. וכשאני מסתכלת על העולם שבחוץ, אני כמו ילדה שלא מבינה: איך זה שאנשים נפרדים? איך יש בגידות, שלא לדבר על אלימות בין בני זוג? נורא קשה לי עם זה".
את מנהלת עסק, מטפלת בבעלך – יש לך זמן לחיי חברה?
"אני פחות צריכה. רונן מייעץ לי אפילו בענייני לק. אני יושבת מולו ומכריחה אותו להגיד איזה לק הכי יפה לי, כי אין לי עם מי לדבר, זה רק הוא. יש לי כמה חברות טובות, אבל אני זו שתמיד מבריזה ממפגשים".
ליאור קוקה מהממת, גילת בנט נראית מותק
שנת הקורונה הפכה את ממלכת האפייה בה שולטת גורן לנחלת הכלל. הסגרים והאכילה הרגשית הקולקטיבית העלו דור חדש וצעיר לכוכבנות קונדיטורית באינסטגרם. "אני מחבקת את כולן, הללויה, טוב שבאו", אומרת גורן. "יש את אור שפיץ וליאור קוקה המהממות שגילינו ב'בייק אוף', קרן אגם, דניאל קיציס שעושה דברים מטריפים בעיניי. עשיתי עונה שלמה שאני מארחת משפיעניות רשת באולפן. אנשים הבינו בקורונה שאפייה היא תרפיה, היא מביאה רוגע וריח טוב ועושה טוב למי שטועם, וזה גם סוג של אמנות".
אבל זה לא הופך את המוצר שלך לפחות ייחודי?
"גם אם כן – לא אכפת לי. אני שמחה שאנשים ראו את האור. יש לי את הנישה שלי, אפייה ביתית, ומה שיש לי לגלות לאנשים אני מגלה בספרים ובתוכניות. אני אוהבת להיות מפורסמת, כיף לי שמזהים אותי בסופרמרקט, אבל אני משתדלת שאהבת הקהל לא תגדיר אותי. גם ככה השקות ופתיחות ומתנות פחות מדבר אליי. אני יודעת שהדברים האלה מאוד נזילים, הם תמיד יכולים להיעלם. אני זוכרת שהאנשים האמיתיים בחיים שלי זה בעלי, ההורים שלי ואחותי".
בבית של קרין ורונן אין מבוגר אחראי. "שנינו מעופפים של החיים. יש לי סוכן ורואה חשבון שיצעקו עליי כשצריך. אני מעדיפה תמיד לדעת כמה אני מרוויחה רק אחרי הפרויקט, כי אם זה גבוה מדי זה ילחיץ אותי, ואם מעט מדי זה יעצבן אותי. עדיף לא לספר לי. כסף זה מבחינתי מילה גסה. בפגישות אני יוצאת החוצה, אתם משעממים אותי, ביי".
זה לא קצת אנטי-פמיניסטי?
"מה פתאום, זה פשוט לא מטריאליסטי. אני אהיה מאושרת גם באוהל על הים עם בעלי והחתולים. יש לנו משכנתא עד גיל 70, ואם אצטרך אני אמכור את הבית ואקנה אחר במקום יותר זול, או שנישן באוהל, לא אכפת לי. יש לי אוטו חמוד שאני אוהבת, זה מספיק לי".
אבל את אשת עסקים מצליחה, לא צריך להכיר מאזנים כספיים?
"לא. זה הכי רחוק ממני. אני יכולה להגיד כן לעבודות שכיף לעשות אותן בלי שיקול כספי. לפעמים, גם אם זה הרבה כסף, אני לא אעשה משהו, לא אתן שיקנו אותי. יכולתי לעשות יותר כסף. אין לי בית ספר לאפייה, אין לי קונדיטוריה, אין לי רצון לפתוח בית קפה בחו"ל, כי אני רוצה שיהיה לי את הזמן שלי לחיות. כסף לא מחרמן אותי".
את עוקבת אחרי האקטואליה?
"אני רואה חדשות, יודעת מה קורה, ובעיקר מקווה לטוב. העיקר שמישהו ינהל כבר את העניינים. הממשלה החדשה זה כמו עוגה – שמים את החומרים הכי טובים, מכניסים לתנור ומתפללים לטוב. מה שכן, נחמד שגילת בנט קונדיטורית. כבוד למגזר!".
אתן מכירות?
"לא, אבל ראיתי עוגות שלה בקבוצת הפייסבוק 'אימהות מבשלות יחד', היא עושה דברים ממש מסובכים. היא נראית לי הכי מותק".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: איה מלמד | איפור ושיער: ניב דהאן | הפקה: רותם פנחס