ברחוב קטן בשכונת שפירא שבדרום תל אביב כל הבניינים נראים כמעט אותו הדבר. את הרצף המשעמם והמוזנח קוטעת דלת פח מבהיקה מטורקיז, ושניה לפני שאני עוברת בה ונכנסת לחצר ביתה של עדי אנה טלז'ינסקי, מעצבת התחפושות של ״הזמר במסכה״, אני חושבת שאיך ברור בעצם שכדי להגיע אליה צריך לעבור דרך הרבה צבע. מעניין מי היה שם קודם, והאם היא בחרה את הדלת הזו או שהדלת בחרה אותה. או גם וגם. בעיקר הכי מעניין, בטח ברוח הימים האלה, את מי אמצא מאחורי הדלת. או כמו שקוראים עכשיו בקולי קולות: "מי זאת, מי זאת?".
ממש כמו שאופירה אסייג, סטטיק ובן אל, שחר חסון וצדי צרפתי מנסים מדי תכנית לדלות פיסות מידע מהרמזים על זהות המפורסמים שמסתתרים מתחת לתלבושות האקסטרווגנזיות, כך גם סלון ביתה הסטנדרטי של טלז׳ינסקי, שפותחת לי בטייץ שחור וסולידי את הדלת, לא מסגיר שהיא זו שאחראית לעיצוב המוקפד של כל אחת מהן. מספיק להחליף איתה כמה משפטים בשביל לגלות כמה מהר היא ממציאה את עצמה כל פעם מחדש.
זה מקרה קלאסי של 'לא הרבה יודעים מי היא, אבל אין אחד שלא מכיר את העבודה שלה': בחודשים האחרונים ״הזמר במסכה״ (הגמר ושלוש החשיפות האחרונות בשבת הקרובה, 21:15 בקשת 12) הפכה להיות פצצת רייטינג מטריפה אחרי שבשבוע הראשון לעלייתה שברה שיאים של נתוני צפייה וברשתות החברתיות הקונספירציות על מי המפורסמים מאחורי התחפושות החלו להתפשט כמו אש בשדה בדים סינטטיים. מתוך עשרים סקיצות שהגישה, 14 נבחרו על ידי ההפקה, והיא בנתה אותן ביסודיות ובסודיות למעלה מחצי שנה. את כל המרכיבים של המציאות ערבבה טלז'נסקי על הבמה, הכל יש בתחפושות שלה: ישראליות בדמות פלאפל וקרמבו, פנטזיה בדמות דרקון ודב, הומור בדמות פופוקורן ורגש בדמות יעל. התחפושות שלה הפכו ברגע לשיחת לסוד היום. "החתימו אותי על אין ספור טפסים, כלום אסור לי לגלות. על הסט היה איש שב״כ שדאג לשמור על האבטחה, זה הדבר הכי גדול שעשיתי״.
איך זה להיות חלק מקומץ האנשים הבודדים בארץ שיודעים מי מתחת לשפירית, השור והפלאפל?
״כולם שואלים אותי כל הזמן. כל מי שיודע את הקשר שלי לזה מראה לי רשימת ניחושים ומבקש שרק אגיד לו אם הוא צודק או טועה. מחפשים לפעמים משהו במבט, אבל אני פוקר פייס. אין לי שום בעיה עם לשמור סודות, זה לא משהו שבא לי לרוץ ולספר, אני גם יודעת שזה יהרוס את הקסם של התוכנית. אני אוהבת שחברים מגיעים אליי לצפות, אנחנו מתכננים כל הצוות לבוא לראות את הגמר. כולם נכנסים לזה, כולם במתח״.
איזו תחפושת הייתה האתגר הכי גודל?
״הפטרייה הייתה האתגר הקונסטרוקטיבי הכי גדול, היא והחסידה היו פרויקט ענק מבחינה מבנית. אולי בגלל שעשיתי מייצגים, אז אני ישר חושבת בגדול. כל הזמן עשיתי דברים גדולים ואמרו לי להקטין, הכנפיים של השפירית בהתחלה לא עברו בדלת. היו לנו מדידות עם החסידה נכנסתי לחדר וראיתי אותה יושבת. כששאלתי אותה למה, הבנתי שלא הייתה מספיק תקרה – אז בסוף הוצאנו את התקרה״.
כמה דעתם של המפורסמים השפיעה על התחפושות?
״הכל מתחיל מהסקיצות. הייתה לי יד חופשית להתפרע והן היו כמעט מוכנות עוד לפני הליהוקים אבל דברים תמיד זזים. איציק כהן למשל הגיע ואמר ׳אני אוהב פייטים׳. אז שמנו לו על הצווארון, על הכיס, ועל המצנפת. אני מאוד אוהבת את השיח המשותף ואת הפידבק. קרה שהמפורסמים ביקשו להבליט את החלק הזה או להצניע את ההוא, לפעמים לוקחים בחשבון ולפעמים לא, וכשלא זה כדי לא לחשוף. למשל הקרמבו מאוד מסווה את הגוף, והשפירית, אחת הראשונות שעיצבנו, היה ברור שתהיה בתוכה מישהי סקסית".
יעל פנקיסטית, וגם זקן קטן
עדי אנה טלז׳ינסקי, 35, נולדה בכפר קטן באוקראינה וגדלה בו עם משפחתה עד שהייתה בת 12, אז עלתה לארץ ונחתה בפתח תקווה. את הידיים שיודעות לעבוד עם כמעט כל חומר היא קיבלה בתורשה וגם על היכולת האנליטית היא מצהירה: ״זה מולד״. אחרי ילדות באם המושבות את הנטייה האומנותית היא שמה על פאוז בזמן שהחלה ללמוד, טוויסט בעלילה, מתמטיקה בטכניון ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, לא פחות. את כל הביוגרפיה הזו היא רקחה לתוך הדמויות שהיא חיה דרכן בשנה האחרונה. ״התחפושות הן כמו הילדים שלי. יש כל כך הרבה דברים אישיים שלי בתוכן, העבר שלי ההווה שלי, אולי גם העתיד. היעל היא קצת פאנקיסטית, מה שמתחבר לי לעולמות הפסטיבלים הייתי עסוקה בהם הרבה שנים. וגם יש לה זקן והנושא של מגדר הוא מרתק בעייני. כל עוד הקרמבו לא התחיל לשיר, גם המלפפון החמוץ, לא ידעו אם מדובר בגבר או אישה - גם לא ברמזים. כל עניין הטשטוש המגדרי בא ממני. זו זהות לשחק איתה, יש בי גם אספקטים גבריים ובנוסף לנשיים, אני אוהבת לבטא גם אותם״.
מאיפה הגרעין של כל החגיגה הזו? מה מקורות ההשראה?
״כל היצירה האומנותית שלי התחילה מהמידברן והברנינג מן שם כולנו מתעסקים ביחד ביצירה ויש תהליך מאוד ארוך של פירוק אגו. הרעיונות עצמם הם שלי, אבל קשה לי לקרוא לדברים שלי. אין אצלנו יחסי אדריכל קבלן, זה תהליך יצירתי משותף. יכול להיות שיהיו לי מלא רעיונות, ואני אתעקש עליהם ומישהו אחר יהיה הצודק בסוף״.
טלזי'נסקי מסרבת בתוקף לבחור מי מהתחפושות הכי נגעה בה או אפילו במי מהן הכי השקיעה מחשבה או מאמץ. ״אני מאוד אוהבת את השפירית, מעבר לגלאם ולחרק הסקסי והמגניב, הכנפיים היו אתגר גדול - זה צריך להיות משהו שהוא סופר דקיק וקליל, ויש שם שכבות של אורגנזה צבועה, חיתוכי לייזר בשביל הנימים, נצנצים וציפוי שקוף דק. בתוך הכריש היה מאוד חם, וגם בתוך הדרקון שקיבל מאוורר פנימי מרוב שהוא היה מוצלח ונשאר כמעט עד הסוף. הפופקורן מסורבל וכבד והפיטריה גבוהה, רחבה ונוטה לאחור כי החלטתי שאת הפנים שלה אני רוצה לשים על הרגל ולא על הכובע, מה שהפך את הכל לתהליך מאוד מורכב של בנייה, תוך כדי העמדה של מיכל אמדורסקי בתוכה. השור היה אמור להיות מכוסה בפרווה, אבל אז הבנתי מהבמאי שהפרווה פחות תעבוד על הבמה. לא עשיתי טלוויזיה בעבר אז אני שותה את האינפוטים האלה״.
נשמע שאת פחות אוהבת תחפושות ויותר אוהבת אתגרים.
״כן. הבמאי ממש קילף לי את הפרווה של השור, ולא ידעתי מה נעשה עם התחפושת עכשיו. אבל אתגר טוב לי. בדיעבד זה יצא הרבה יותר טוב מהרעיון המקורי. בסוף יש לי אינסוף ביקורת על כל אחת מהתחפושות. אני עומדת ומסתכלת על המוניטור ועל הבמה, ומצד אחד אני נדהמת ומוקסמת לראות את היצירה שלי על הבמה, זו חוויה שאי אפשר להסביר במילים, התעלות, ומצד שני, אני גם ישר רואה את כל הפאקים, את כל הבעיות״.
לפתוח את היחסים, לגור קומונה בחוות סוסים
נראה שצמד המילים ״גם וגם״ הוא מהאהובים עליה, ולא סתם. טלז'ינסקי היא גם מתכנתת ומתמטיקאית וגם מעצבת תלבושות גם אוחזת בתואר היוקרתי של מדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב וגם מרימה מייצגי תאורה ענקיים במידברן. יד אחת נטועה עמוק בישראליות אבל השניה עוד אוחזת בידו של הדב שראתה בתור ילדה בקרקס באוקראינה ועכשיו על הבמה היא מבקשת לשנות את גורלו ולמנות אותו למנהל.
יש מאחוריה זיכרונות מלהקת מחול ריקודי עם אוקראינים וגם בלט, קריירה של הייטקיסטית מטוקטקת באוסטרליה, תקופה בה הייתה מורה למתמטיקה בבית ספר ביפו. בשיאה הקימה את ה"הארנב הלבן" מחסן תלבושות עצום שכלל קרוב ל-30 אלף תלבושות. היא גם התנסתה במגורים בקומונה, במערכות יחסים אלטרנטיביות, ועכשיו גם פריים טיים. ״אני באה מהכפר, לא היה פסנתר אבל לכולם יש מכונת תפירה וכולנו יודעים לסרוג, אפילו סבא. תמיד הייתי שניים – משהו לוגי ורציונלי ומשהו חופשי ופרוע ומטורלל. לא צריך לבחור״.
אבל איך מגשרים על הפער הזה? של הדחף לעוף והדחף להתיישב?
״בהתחלה הגדרתי לעצמי מסלול מאוד מסוים. איפה הכי קשה? איפה הכי מגניב? איפה הכי מצליחים? איפה הכי הרבה כסף? שם? שם אני רוצה. אני עדיין מאוד הישגית, אבל מאז שפגשתי אנשים שמנהלים חיים לא קונבנציונליים, אולי לא נורמטיביים ועדיין, מצליחים לשרוד כלכלית ואפילו להצליח, הכל הפך לפחות מקובע״.
מה זה חיים פחות קונבנציונליים? גם מהבחינה הזוגית?
״התעסקתי גם עם זה. הייתי בפוליאמוריה ובדקתי מה עוד יש חוץ ממונוגמיה, פתחתי את הראש. הבנתי שאני מחזיקה הכל חזק חזק ורציתי לראות מה קורה כשמשחררים. אז עברתי לגור באיזו קומונה והתגלגלתי. זו הייתה חוות סוסים שבה גם הקמתי את העסק והמחסן. וכשיצאתי משם אמרתי- וואו, לחיות עם המון אנשים זה מדהים במיוחד אבל זה גם מאוד מאוד אינטנסיבי. כשיצאתי משם אמרתי לעצמי שאני רוצה לגור לבד. ועכשיו אני גרה עם שותפות כי סיימתי את התקופה ההיא בידיעה שאני לא רוצה לגור לבד. אני בן אדם של אנשים".
להמציא מעבדה לגידול עור
על המקרר בדירת הקרקע אותה היא חולקת עם שתי שותפות או כמו שהיא מגדירה אותן ״חברות הכי טובות שרק מחפשות איך להרים ולהעצים אחת לשניה״ יש מגנט גדול: ״מה מותר לכלב לאכול ומה אסור״, כתוב עליו. אז אני שואלת אם יש לה כלב. ״בנפש וברוח יש לי כלב. היה לי סן ברנרד ענק כזה באוקראינה, עליתי בגיל 12 ומאז אני בן אדם כזה שיש לו כלב אבל אין לו כלב. להיות פול און מחויבת לכלב, לא רק להוציא אותו, לתת לו תשומת לב, זמן ואהבה זה משהו שאני לא יכולה להתחייב עליו״.
עלית עם כל המשפחה שלך?
״לא. אמא שלי ואבא שלי התגרשו שם, היא התחתנה מחדש ועלינו עם כל המשפחה שלו. הייתי בת יחידה עד לפני 9 שנים, אז נולדו לי שני אחים קטנים תאומים. אמא שלי ובן זוגה פאבל עשו פונדקאות בהודו. סבא וסבתא שלי נשארו בכפר הנידח שגדלתי בו ולא מופיע בגוגל מאפס, בלי חיבור למים זורמים. יש שם שירותים שסבא שלי בנה פעם והם מעבר לכביש. גם האבא הביולוגי שלי נשאר שם, אני לא בקשר איתו״.
סיימת עם התכנות והמחשבים? לא קורצים לך הכסף והתנאים שבהייטק?
״כשחזרתי מאוסטרליה, אחרי עבודה במחשבים, החלטתי שאני רוצה להתעסק במשהו ויזואלי, ועם הידיים. אבל היו רגעים מאוד קשים כלכלית. עד כדי כך קשים שניסיתי להסתכל על ג'ובים בהייטק וחשכו עיניי. אני לא רוצה לשבת במשרד ולכתוב קוד. מצד שני אמנם אני לא מתכנתת יותר אבל העולם ההנדסי, והחשיבה הרציונלית תמיד נשארה חלק מהעולם שבו אני משחקת, פשוט בצורה אחרת. אני לא אחזור להייטק אבל כן עלה לי רעיון לפתח מעבדה לגידול עור במעבדה״.
אז הולכים על הרוח ולא על החומר.
״לפני 'הזמר במסכה' נפטרתי מכל מחסן התלבושות שלי כי הרגשתי שזה יותר מכביד עליי מאשר עוזר לי לצמוח. תחזקתי 30 אלף תלבושות וזה כבד גם פיזית וגם בנשמה. אמרתי לעצמי שאני רוצה לייצר ולשחרר. בזמן האחרון אני חושבת שמשמעות החיים היא ליצור קשרים עם בני אדם. מאוד היה חשוב לי גם בפרויקט של 'הזמר במסכה' זה לחקור איך אני חברה של הצוות. מה שהכי אהבתי היה שטל התופרת כתבה פוסט מרגש על זה שאני תמיד נכנסת מתחת לאלונקה. זה הכי חשוב וקריטי לי - המשותף והביחד. אין מישהו שמחליט ומישהו שמבצע, זה חשוב לי לשמוע תמיד את הצד השני ושנעשה את הדברים ביחד. כולם באותה סירה ולמען אותה מטרה".
בנתיים מאחורי דלת הטורקיז בשכונת שפירא ההתרגשות גדולה יממה לפני הגמר של "הזמר במסכה", הפורמט הקוריאני שובר שיאים: גמר הגרסה ההולנדית היה הגמר הנצפה ביותר בטלוויזיה שם אי פעם, בבלגיה הוא שבר שיאי רייטינג של עשרים שנה, בגרמניה הציב רף חדש לנתונים ובארה״ב צפו בו 14 מיליון אנשים. טלז'ינסקי מחכה בקוצר רוח להדרן הגדול שלה. אין ספק שבקרוב מאוד יכריזו על עונה חדשה ואולי שש הסקיצות שנשארו על רצפת חדר התפירה יפציעו כתחפושות מסתוריות ויצירתיות, יארחו חיים בתוכן ויהיו המסכות החדשות שנדבר עליהן.
יש לקח שלמדת לעונה הבאה?
״יש המון לקחים, חלקם יותר פרקטיים וחלקם יותר כלליים. אני טובה במצבי לחץ ואוהבת אותם אבל הייתי שמחה גם ליותר זמן. מצד שני היום כשאני עושה דברים לפעמים אני מתגעגעת לקצב של לישון שעתיים בלילה. אני לא יודעת לדמיין עוד פרויקט שיהיה דומה לזה, אבל גם את הפרויקט הזה לא יכולתי לדמיין".