מאור ומירן בוגזלו הם הזוג המלכותי של הבוזגלוס, המשפחה, תכנית הטלוויזיה והמותג חוצה הפלטפורמות. לצד קריירת הכדורגל של מאור ותכנית הדוקו-ריאליטי שהחלה זה עתה את עונתה הרביעית, הם מתחזקים קמפיינים, מאות אלפי עוקבים באינסטגרם וגם בית עם שני זוגות תאומים. אבל אם מאור הורגל להתמודד עם אור הזרקורים מגיל צעיר, מירן שנמצאת לצידו עוד מגיל 19 הייתה יותר נחבאת אל הכלים. לאחרונה, מאור מספר בחיוך, גם היא מתחילה להתרגל לפרסום, "עכשיו זה קצת התחיל להפריע לי, למה היא נפתחו לה הצ'אקרות, עלה לה קצת".
מירן: "מאור נהיה קנאי".
מאור: "אני מאוד אוהב אישה שיודעת מה היא רוצה ומה היא שווה. זה עוד יותר מטריף אותי, היא הפכה להיות כזאת. פעם היא הייתה אשתו של מאור, הביישנית, פתאום היא נכנסה לפרונט ונהייתה כוכבת בפני עצמה, אז זה קצת מרגיש לי מוזר לפעמים.
יש לכם ויכוחים על תמונות שהיא מעלה?
"אני דווקא להיפך, יותר פתוח ממנה. יש מה להראות, צריך להתגאות בזה, מה?"
מירן: "תדע לך שיש תמונות שאני אומרת 'יו מאור, היא חשופה', והוא אומר לי 'היא לא חשופה, תעלי, תראי איזה פצצה את נראית'. אני אומרת לו 'אבל רואים אולי מפה' הוא אומר לי 'לא, תעלי'. הוא יותר ליברלי ממני".
מאור: "יש יותר יפה מגוף של אישה? מה זה משנה אם היא נשואה או גרושה. אני חושב שמה שיפה אצל מירן זה הצניעות, התהליך שהיא עברה שהיא יודעת מה היא שווה היום, זה מבחינתי שווה הכל. פתאום מילדה היא הפכה להיות אישה".
הרגע אמרת שזה מפריע לך.
"בטח שאני שמח, אני שמח אבל יש מצבים שזה קצת, אני אומר, כוסאומו מה?"
מירן, את מקבלת הודעות מגברים?
"מקבלת תגובות הזיה, לא מגיבה, מתעלמת לחלוטין. מוזר ששולחים לאישה נשואה ויודעים את הקשר".
מאור: "מה, ולא יודעים שאני גבר נשוי? אני חושב שהטבעת זה משהו שלדעתי עושה להן את זה יותר".
הם מקפידים להציג חזית אחידה, במפגש איתם כמו על המסך (yes ו-STINGTV). הם משלימים את המשפטים האחד של השנייה ולהיפך. מירן ומאור (שניהם בני 32) הם צוות מלוטש, ונראים כמי שרגילים לדבר יחד בראיונות ומול המצלמה. קו העלילה השנוי במחלוקת היחיד שלהם בתכנית, אם בכלל אפשר לקרוא לו כך, נוגע לנטייה של מירן לקנא. מתחילת הסדרה היא הוצגה כמי שמתנגדת לצילומי האופנה שלו לצד שיר אלמליח ונוזפת בו כשהוא מסתכל על נשים ברחוב.
הציגו אותך בתכנית בתור "מירן הקנאית".
מירן: "נכון, אבל מירן השתפרה. כשאני מדברת על זה אני פתאום קולטת, עברתי ממש שינוי בשנים האלה. בהתחלה אפשר לראות את הקנאה המטורפת שלי. היום להיפך, אם אני אראה אותו מצטלם עם מישהי אני חושבת..."
מאור שומע לראשונה על האור הירוק שנתנה אשתו ומגיב בפליאה: "כן? אם תראי אותי מצטלם עם מישהי?"
מירן: "טוב, עדיף שאני לא אגיד דברים סתם... אבל כאילו יש בי יותר רוגע פנימי, יותר כיף לי באמת לפרגן מכל הלב לאנשים מצליחים, לבחורות יפות, ופעם לא הייתי עושה את זה ליד מאור. לא היינו יכולים ללכת ברחוב והייתי אומרת משהו על מישהי, שלא יעז חלילה להסתכל. היום אני אומרת לו 'תראה אותה, איזה יפה".
מאור: "אז אני עוד יותר אומר לה, 'וואלה ממש'".
מירן: "ואז הוא מגזים ואני אומרת לו 'היי, תירגע'".
לא נבלע הרוק
למרות שנישאה לאחד הכדורגלנים המפורסמים בארץ, ולמרות שהיא בעצמה כוכבת ריאליטי ואושיית אינסטגרם, ניכר שמירן באמת מרגישה לא בנוח כשהזרקור מופנה אליה, לפחות לא כשהיא לבדה. גם הפעם, כמו בדרך כלל, היא בוחרת להתראיין כמעט רק בראיונות זוגיים, "אני תמיד מעדיפה עם מאור".
מאור: "אני מת שהיא תתראיין לבד, שתעזוב אותי קצת".
מירן: "מציעים לי מלא להתארח התכניות לבד ולדבר. לא יודעת, מאור נותן לי ביטחון, כיף לי איתו".
איך אתם מרגישים לגבי החשיפה בתכנית, עכשיו אחרי ארבע עונות?
"היום כבר אנחנו לא מרגישים את המצלמה, באמת, כאילו היא לא נמצאת. אתה מתרגל".
ואיך היה בהתחלה?
מאור: "בהתחלה סבלנו".
מירן: "מאוד. גם הגבנו בצורה שהייתה מאוד קשה. הבמאית לקחה אותנו לשיחה ואמרה 'תקשיבו, גם ככה אתם משפחה לא קלה, הרבה אנשים ואתם מקשים'. כל פעם שקבעו לנו יום צילום היינו בבאסה, 'יו, מה עכשיו, יש מצלמות'".
למרות ההסתייגות העקרונית, לרוב השניים ניסו לשתף פעולה לטובת המשפחה. הפעם היחידה בה עצרו את ההפקה וסירבו להצטלם הייתה כשמאור נפצע פציעה קשה בסיום עונתו האחרונה בבאר שבע. מירן עדיין מתקשה להיזכר ברגע הטראומטי ההוא: "מאור קרע את הרצועה הצולבת והיינו גמורים, גמורים. זה היה מצב מטורף, הייתי בהריון מתקדם, נגמר לו חוזה בבאר שבע, אנחנו צריכים למצוא קבוצה חדשה ופתאום הוא קורע את הרצועה הצולבת, זה היה טיימינג..."
מאור: "לא שיש טיימינג טוב להיפצע, אבל זה היה טיימינג..."
מירן: "הכי גרוע. ואז נסענו לרופא לראות מה קורה, שאולי יתן לנו תקווה שמשהו בסדר. פתאום יעקב מתקשר שהם באים עם מצלמות. עכשיו אני, לא מתאים לי לדבר לא יפה ולהתעצבן, ואני אומרת לו, זה לא מעניין אותי המצלמות האלה, אני לא רוצה את המצלמות".
מאור: "ואני בכלל לא רוצה אנשים לידי, לא רוצה כלום".
קשה שלא להבחין בניגוד ביניהם לבין שאר בני המשפחה, שהפכו את הריבים הזוגיים והמשפחתיים למאפיין מרכזי. האב יעקב עלה לכותרות לאחרונה על רקע סכסוכים כספיים בעקבות תביעת דיבה והצהרות על פשיטת רגל, ולפני כן הספיק לריב כמעט עם כל עולם הכדורגל הישראלי. הפרידה של האח אוהד ואשתו לשעבר פאני סיפקה תוכן רב לסדרה ולמדורי הרכילות, בין השאר בהצהרתו של אוהד כי הוא מנהל 12 מערכות יחסים עם נשים במקביל. היחסים בין אסי לאשתו עדי עומדים במוקד העונה החדשה, והוא לא הסתפק בדרמות המשפחתיות והצטרף לעונה החדשה של "הישרדות", כדי למצוא עוד קצת תככים וריבים במועצת השבט. את כל זה מאור מסכם בחיוך של השלמה: "בוא נגיד שהמשפחה מייצרת רעשים כל הזמן".
כל הרעשים שרואים בתכנית לא מביכים אתכם לפעמים?
מירן: "יש מצבים שרואים את זה ונבוכים קצת".
מאור: "ולא נבלע הרוק, ישר שולחים הודעות בקבוצה".
מירן: "אבל אנחנו מאוד בפינה שלנו, לא יותר מדי בוחשים, באמת לא נכנסים לזה".
נראה שאתם מאוד שומרים על עצמכם בתכנית, לא חושפים יותר מדי.
"צריך לשמור על הדברים הפרטיים קצת יותר קרוב. אבל בלי שום קשר, כאלה אנחנו באמת, גם ביומיום. אתה לא תראה אותנו מדברים בצורה לא יפה ופותחים וצועקים".
ולא בא לכם להגיד נגיד לאוהד שיפסיק להעלות תמונות עם בחורות?
מאור: "יש לנו הרבה שיחות, אבל אנחנו לא יכולים להגיד לבן אדם מה לעשות עם החיים שלו".
וכשיעקב התראיין אצל חיים אתגר וטען שכולם במדינה שקרנים ורמאים חוץ ממנו, לא הרגשתם שזה הוציא אותו רע?
"לא. על כל דבר רע יש גם דבר טוב. אני חושב שעשו פרסום מאוד גדול לאמא שלי מבחינת הציורים, וזהו, לא התמקדתי בזה יותר מדי".
מירן: "אני קצת התכווצתי, זה היה לא נעים לראות את זה".
אין רצון שיהיה קצת שקט? להגיד ליעקב שיפסיק עם הבלאגן?
"אני ויעקב יכולים לא להסכים אחד עם השנייה אבל זה עובר, יש בינינו יחסים מאוד טובים בסך הכל ואנחנו מאוד מכבדים אחד את השנייה ומבינים בסוף, הוא יודע שאני לא אוהבת את הרעש והבלאגן".
מאור: "שקט זה לא במשפחה שלנו. גם אני בשלב מסוים השלמתי עם זה אבל אני בשנים שרציתי שקט, לא קיבלתי את זה. אתה יודע, אתה כבר משלים עם זה. אתה צריך לבחור, או לרחם על עצמך, לבוא בטענות ובתלונות כל היום, או להשלים עם המצב. אנחנו משפחה שמייצרת המון רעשי רקע, בין אם זה לטוב ובין אם זה לרע".
אתם בכלל רוצים להיות מפורסמים?
"זה לא עניין של בחירה אבל אני לא רואה את עצמי מפורסם. אם ילד יעבור לידי ברחוב ואני עם פיג'מה ועם קוקיות והוא יבקש להצטלם איתי אני אגיד לו 'בטח'".
מירן: "הציעו למאור כל מיני תכניות וגם לי, אבל אנחנו לא מתחברים לזה. מאור הוא כדורגלן לפני הכל".
ומה איתך, מירן?
מאור: "מירן צריכה תכנית משלה".
מירן: "לא לא, ממש לא, תודה".
ישן עם כאבים
בתחילת עונת הכדורגל האחרונה נקלע מאור למשבר. המשחק שלו הדרדר לפתע ללא כל סיבה נראית לעין. אחרי כמה חודשי שפל בני הזוג גילו כי הוא חולה במחלת הנשיקה, אבל התקופה שעד האבחנה הגואלת הייתה הפעם הראשונה בה הבעיות על המגרש זלגו גם לבית. "מאור היה במשבר ואז גם אני נשאבתי למשבר הזה וכל הבית היה במשבר כמה חודשים", מירן מספרת. "בדיעבד הבנו שיש לו את מחלת הנשיקה וזה בעצם מה שגרם לו להיות ככה. הבן אדם היה כבוי, העיניים שלו היו כאילו משהו עובר עליו. לא מצליח להרים את עצמו, לא מצליח להיות שמח. זה השפיע על הבית".
מאור: "עם הפציעות אתה לפחות יודע מה הבעיה ויודע איך להתמודד".
מירן: "אני רואה את מאור במגרש וזה לא מאור, משהו עובר עליו. הוא לא מצליח להביא את עצמו. מאור גם כשקבוצה לא הולך לה, הוא היחיד שהצליח להרים אותה. ואז הוא בא הביתה חסר אנרגיה, עם שפת גוף שמשדרת חוסר חשק, עייפות. הוא לא משחק עם הילדים ולא בא לו כלום, 'נלך לאכול בחוץ? לא בא לי'. חשבנו שזה פסיכולוגי, אמרתי לו ללכת לשיחות".
מאור: "כולם שלחו אותי לפסיכולוג. הרגשתי כאילו אני חי מת, חי בתוך גופה. הדברים שהכי אהבתי לעשות הפכו להיות מועקה. אני נמצא עם הילדים כי אני חייב לעשות את זה, אני הולך לאימון בגלל שאני חייב לעשות את זה. לא ידעתי מה קורה לי ונכנסתי למלחמות עם עצמי. אתה צריך להרים את עצמך אבל אתה לא יודע מה יש לך, אז זה מכניס אותך לבלבלה אחת גדולה".
הלכתם לרופאים?
"לא שיערנו בכלל שזה משהו שקשור למחלה מסוימת, באמת חשבנו בהתחלה שזה משהו פסיכולוגי. כולם מסביבי חשבו שזה בראש ורק אני אמרתי 'מה, כל החיים שלי התמודדתי עם משברים עצומים וזה הדבר שישבור אותי? יכול להיות דבר כזה?' אז התחלתי לעבוד עם פסיכולוג, ואז כשגיליתי שיש לי מחלת הנשיקה שלחתי לו הודעה, 'יא בן זונה, אצלי הבעיה?'".
מאור התמודד בקריירה עם שלוש פציעות רציניות ובעקבותיהן גם תקופות שיקום ארוכות, בין חצי שנה לתשעה חודשים בכל פעם. אבל בניגוד למחלת הנשיקה, על תקופות השיקום הם דווקא מסתכלים אחורה בנוסטלגיה. "תדע לך שזאת הייתה התקופה הכי טובה שלנו", מירן מתעקשת.
אבל שיקום זה סיוט.
מאור: "כן, נפצעתי גם לפני עשר שנים, ואני יכול להגיד לך שהכאב של הפציעות לא נעלם בחיים. אתה קם בבוקר עם הכאבים, עולה מדרגות עם כאבים, בועט עם כאבים, ישן עם כאבים, הכל עם כאבים. אתה צריך להגיע למצב שאתה מקבל החלטה. או שאתה מוותר על מה שאתה אוהב, הכדורגל, בגלל הכאבים, או שאתה מתרגל אליהם".
איך עושים את זה?
"אפשר להגיד שהפציעות הן אלה שהנחו אותי. אם לא הפציעות לא היה לי זמן לקרוא ספרים. קראתי את הספר 'כוחו של התת-מודע', שעזר לי מאוד ושינה לי את החיים מבחינת החשיבה. זה גרם לי להגיב לדברים שקורים לי בצורה יותר שפויה".
מה לדוגמה?
"הרבה שנים הייתי בא הביתה וישר מנתח את המשחק כשהוא חם, אם הייתי טוב או לא טוב. ואז הבנתי שזה שחק אותי מבחינה מנטלית. אני גם ככה כל היום בכדורגל, אני לא צריך גם ללכת לישון עם הכדורגל. בגלל זה היום בבית שלי אין כדורגל, אני לא רואה כדורגל, לא משחק פיפ"א, כלום. אני לא רוצה להביא הביתה את הרגשות של הכדורגל. שהילד יבוא יראה אותי עצוב או שמח פתאום ואני אשחק לו בלב, לא רוצה".
רק האוהדים נשארים
מאור מתייחס לכל דבר, מההתנהלות של אביו (שהוא גם הסוכן שלו) ועד לקריעת הרצועה הצולבת באותה גישה חיובית ותכליתית. הוא נחוש לראות את חצי הכוס המלאה בכל סיטואציה, ולא לאפשר לרעשי הרקע להסיט אותו מדרכו. זה חשוב במיוחד, כי כמי שעבר בין שבע קבוצות בקריירה, הוא סופג לא פעם את הזעם של האוהדים שננטשו. רגע קשה במיוחד נרשם בפציעה שעבר במדי מכבי חיפה, כששיחק במגרשה של קבוצתו לשעבר הפועל באר שבע. בזמן שהוא שכב על הדשא רבים מהאוהדים שרו בשמחה. מירן התקשתה לעכל את תגובות האוהדים לא פחות מבעלה: "בפציעה השנייה אוהדי באר שבע הגיבו בצורה... וואו, זה היה קשה".
מאור: "אי אפשר לשפוט אוהדים. הכל מתחלף בקבוצה, רק האוהדים נשארים. הבעלים, המאמנים, השחקנים, כולם מתחלפים ומי שנשאר וסובל ושמח, זה רק האוהדים. בגלל זה אני גם לא שופט אותם, כי אני חושב שהאהבה והאהדה שקיבלתי מבאר שבע זה דבר שלא היה מובן מאליו. בגלל זה כשזה יצא החוצה, זה יצא בכאב. נראה לי שכל התגובות האלה זה מכאב שעזבתי".
מירן: "אני לא הפסקתי לבכות כששמעתי אותם ככה שרים, זה כאב לי מאוד. ארבע שנים, הוא עשה איתכם היסטוריה והעלה אתכם ל-32 הקבוצות הטובות ואליפויות. היה לו חיבור מדהים איתם, האהבה שהם העניקו לו והוא העניק להם בחזרה, זה היה משהו שלא היה כמותו".
איך מתמודדים עם כל הטוקבקים והשנאה?
מאור: "כל פעם ימצאו איזה משהו כדי לנסות לעצבן. אבל אם אתה תתעצבן מתגובות אז המקום שלך הוא לא בכדורגל. אני לאורך הקריירה שלי לא הגבתי לאף אוהד, גם אם הוא היה יורק עלי ממרחק אפס, אף פעם".
הילדים שמעו משהו?
מירן: "עכשיו מתחילה להיות הבעיה. יש להם טיקטוק והם פתאום רואים ילד או מישהו שהגיב למאור קללות בטיקטוק".
מאור: "והם רוצים לריב".
מירן: "הם לא הפסיקו, הם שלושה ימים מראים לי את התגובה, 'אמא אבל למה הוא כתב ככה לאבא, אמא תראי'. הילד לקח את זה קשה, יום אחד הוא חזר הביתה כולו עצבני ובוכה: 'ילד קילל אותך ואת אבא'. אתה לא מבין כמה זמן לקח לי להרגיע אותו. אמרתי לו 'זה בסדר ריי, לא צריך להתייחס'".
בעשר השנים האחרונות הם עברו בין תשע דירות בהתאם לפיתולי הקריירה של מאור. הם הספיקו לחיות בכרמיאל, בלגיה, חולון (פעמיים), להבים, בנימינה וראשון לציון, אליה עברו לפני שנה וחצי. בתור בן לכדורגלן, מאור מכיר את אורח החיים הזה מילדותו: "הייתה שנה אחת שעברתי בה שני בתי ספר".
איך הילדים מסתדרים עם המעבר בין ערים ובתים בכל פעם שמאור עובר קבוצה?
"מיילי (הבת הגדולה) עברה שנה קשה, כיתה א' הייתה סיוט מבחינה חברתית, הבנות עשו לה הרבה צרות, כל השינויים האלה, היא לא מצאה את עצמה. הייתי הולכת לבית ספר, עומדת בחוץ ורואה אותה לבד. לא יכולתי להפסיק לבכות. בגלל זה גם עשיתי להם יום הולדת כזאת מושקעת, אמרתי שלא מעניין אותי, אני רוצה לעשות לילדים האלה טוב".
עכשיו כשהם בגיל בית ספר, יש רצון להישאר יותר זמן באותו מקום?
מאור: "חיים במקום אחד הם מבחינתי די משעממים".
מירן: "פעם אם היית שואל אותי, לא הייתי רוצה, זה היה מלחיץ אותי. פתאום להיות שנתיים באותו בית זה ממש מוגזם, אני כבר נחנקת".
צילום: ליאור קסון | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור: טלי מואס | שיער: לידור חדידה