כשדורין הירבי עלתה על במת האודישנים של "הכוכב הבא" (ראשון אחרי החדשות, קשת 12), קשה היה לדמיין איך היא תעזוב אותה פחות מחמש דקות לאחר מכן. הירבי התמקמה במרכז האולם כשהיא מוקפת במסך שחור. היא מיקדה את מבטה בין המסכים, התאורה והמצלמות, פתחה את הפה והתחילה לשיר. פחות מדקה אחר כך היא כבר קיבלה שישה כחולים, ואת האודישן הראשון לעונה סיימה עם לא פחות מ-95 אחוזים. "זה היה מטורף", היא נזכרת. "הרגע הזה, שהמסך עלה והבנתי שעברתי, היה כמו חותמת ענקית בשבילי. כבר הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל צריך שעוד אנשים יאמינו בדבר הזה כדי שאתרומם. ראיתי את כל הכחולים והייתי בשוק. כשנפל לי האסימון שזה באמת קרה פשוט התחלתי לבכות, דמעות של אושר. ניצחתי את חוסר הביטחון, ניצחתי את כל מי שאמר לי שאני לא מסוגלת וניצחתי את המחשבה שזה לא יכול לקרות לי. זה קרה, וזה קרה כשהייתי הכי שלמה עם עצמי".
היא רק בת 22, אבל עברה לא מעט. בכיתה ב' היא כבר התמודדה עם הצקות על המראה שלה בבית הספר, ובגיל 13 נפגשה עם הצדדים המכוערים של עולם הדוגמנות. משם הדרך לזוגיות הרסנית ולקשרים בעייתיים הייתה קצרה. דווקא כשהתגייסה לצבא היא התחילה, לראשונה בחייה, להשמיע את קולה. "רציתי להיות לוחמת כמו כל האחים שלי", היא מגלה. "אבל כשהגיעה ההזדמנות להיבחן ללהקה צבאית ניגשתי והתקבלתי. כלפי חוץ אמרתי 'טוב נו, נעשה את זה', אבל בלב הייתי כזה 'יש! זה קורה! את בכיוון הנכון!'. תמיד מוזיקה הייתה בראש שלי, גם אם הגוף לא האמין שזה מה שאני רוצה לעשות. פשוט כל כך לא האמנתי שזה יכול לקרות שהנמכתי ציפיות".
איזו סיבה יש לא להאמין?
"תמיד ידעתי שיש לי קול, אבל לא האמנתי שאני יכולה לעשות מזה קריירה. מגיל 13 החלום שלי היה להיות דוגמנית והייתי בטוחה שזה מה שיקרה. רציתי לעבור לניו יורק, לגור בדירת דוגמניות ולהצטלם לכל מיני קמפיינים. הייתי מסתכלת כל שנה על התצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט ומרגישה ששם אני צריכה להיות, עד שחטפתי כאפה. עברתי חוויות קשות עם סוכנים ולגיל 13 זו הייתה מכה רצינית. חשבתי שאם אומרים לי את זה זה בטח נכון, ועשיתי הכל כדי להכין את הגוף. זו הייתה תקופה שאנשים החמיאו לי על המראה אז החלטתי לעשות מזה קריירה, אבל זה לא עשה לי בנשמה כלום. חשבתי פעמיים לפני שאכלתי וכל החטיבה התעסקתי באיך אני מרזה ומתחטבת. ברגע שהמוזיקה נכנסה לי לחיים משהו השתנה, משהו נהיה יותר בריא. הבנתי שדוגמנות זה לא בשבילי והתחלתי לפזול לכיוון של משחק, דברים שעושים לי יותר שמח ולא שופטים את הגוף שלי. יש לי צלקות שאף פעם לא יגלידו, אבל אני מקבלת את זה. זה מה שעיצב אותי".
אילו צלקות?
"אני יודעת מה זו זוגיות רעה, וזו הסיבה שאני מעריכה את בן הזוג שלי עד השמיים. אני יודעת מה זה לחשוב שאני זמרת גרועה, לרצות לשיר אבל להאמין שאת לא מספיקה, וזו הסיבה שאני משקיעה את כל האנרגיה שלי על הבמה. עכשיו אני מאמינה שאני מספיק, אז אני נותנת את הכל. התקופה הזו מניבה הרבה שאלות על המסע שעברתי כדי להגיע לרגע של היום, ורק עכשיו אני מבינה מה עברתי. לא היה רגע של קאט שאמרתי לעצמי 'פאק, איך אני לא מעריכה את עצמי? איך נתתי לעצמי להיות עם אדם הרסני?'. זה היה תהליך ארוך, ובסוף פשוט בחרתי לאהוב את עצמי".
יש לך שליחות פה
כ-20 אלף עוקבים יש לדורין בעמוד האינסטגרם שלה, שבמבט זריז מציג חיים של איט גירל אמיתית. היא פאשניסטה מקצוענית, יוצאת לבילויים מרימים עם החברות ומידי פעם מצלמת גם את בן הזוג בתמונות שזועקות "Relationship Goals". באינסטגרם כמו באינסטגרם, הרבה מסתתר מתחת לגלאם ולשלמות הפוטוגנית, ובמקרה של דורין ההסתרה התחילה אי שם בכיתה ב'. "לא מזמן ראיתי תמונת מחזור מאותה שנה. הצטלמנו בקיץ אז כל הילדים היו עם חולצה קצרה, ורק אני הייתי עם סווטשירט. נשבר לי הלב. אני עיראקית, ובגיל שבע ילדים בשכבה התחילו לצחוק עליי שיש לי שפם ושיערות בידיים וברגליים זו הייתה תקופה ממש קשה. הייתי עושה הכל כדי שלא יראו. זו הייתה תקופה ארוכה של בושה, ואפילו שיקרתי לאמא שלי ולמורה שלי כשהן שאלו אותי למה אני עם ארוך. אמרתי שקר לי. יום אחד פשוט החלטתי שזהו, וכשמישהו צחק עליי ואמר לי שיש לי שפם אמרתי לו 'זה נכון, יש לי שפם'. הוא הסתכל עליי בשוק, ושם זה נגמר".
מאיפה האומץ?
"אין לי מושג. יש מצב שזו דורין מהעתיד שחזרה לדורין מהעבר ואמרה לה: 'שומעת? יש לך שליחות פה, אז את צריכה להגיד לבנות מה את עשית בכיתה ב''. רק בגיל מאוחר הבנתי היה הצקות בבית ספר, וזו הייתה החוויה הראשונה שלי עם חוסר ביטחון. משם עברתי לפרק ב' של חוסר ביטחון, עם סוכן דוגמניות שעזר לי בזה".
את אותה "עזרה" במרכאות כפולות ומכופלות, דורין קיבלה מסוכן דוגמניות שפגש אותה בגיל 13 בלבד. "הייתי עם אמא שלי באודישן שראיתי באינטרנט לקמפיין איפור. לבשתי סקיני ג'ינס כי רציתי להיראות טוב, והסוכן שהיה שם אמר לי 'אוקיי, יש לך פוטנציאל ואנחנו יכולים לעבוד יחד בסוכנות, אבל הירכיים שלך רחבות מדי ואת צריכה לרדת במשקל'. לא הבנתי שזה פגע בי, אבל זה פגע בי רצח. בן אדם זר אומר לי 'את לא מספיק' כשאני בטוחה שאני באה להפגיז, זה נורא. באותו רגע שמחתי שהוא ראה בי פוטנציאל, אבל אחר כך התחלתי לחשוב פעמיים אם לאכול משהו או לדלג על ארוחה, ויצא לי לא לאכול. כשנשבר לי הלב בפעם הראשונה הרעבתי את עצמי כדי להיראות יותר טוב".
את זוכרת איך הרגשת שם?
"זה הגיע בשלב שבנים התחילו לשים לב אליי, אז מבחינתי זה בא לי מעולה. ירדתי במשקל, הכרתי כל מיני בנים והלך לי סבבה, אבל מהר מאוד זה הגיע למצב שאני מזלזלת בעצמי. לרדת במשקל לא גרם לי להעריך את עצמי; זה לא 'הנה, הצבתי לעצמי מטרה וירדתי במשקל, איזה כיף', זו שאיפה למשהו שאף פעם לא מספיק. זה הביא מערכות יחסים עם בני זוג שהיו אומרים לי מה לעשות, מה ללבוש, ועם מי מותר לי להתראות. תקופה של זלזול עצמי".
נשמע אלים.
"כן. לא הייתה אלימות פיזית, אבל אם יש לזה הגדרה יכול להיות שזה זה. אם אני יוצאת עם מישהו והוא אומר לי איך אני צריכה להתנהג ואני מתאימה את עצמי, אז זה מגיע לשם. היו לי בני זוג שממש היו אומרים לי מה ללבוש, מערכות יחסים הרסניות שבהן תמיד אני הייתי לא בסדר. זו הייתה תקופה שלא ידעתי להגיד מה נכון בשבילי ומה אני רוצה. אמרו לי מה נכון, ואני הייתי הולכת לפי זה. עולם הדוגמנות מלא בבנות יפות וחסרות ביטחון שלא יכולות לדבר בשם עצמן, וזו הסיבה שיש סוכנים רבים שהשם שלהם עולה עכשיו כמטרידים. קשה להרגיש בנוח מול אדם עם כוח ששולט בחיים שלך, אבל אף אחת לא לבד. בין אם זה דימוי גוף ובין אם הטרדות מיניות - אי אפשר לשתוק".
את חושבת שזה עולם שמתאים לילדות?
"זה נורא קשה. מצד אחד הייתי שם ואני מבינה את הרצון העז הזה, מצד שני זה פגע בי בטירוף, ומצד שלישי יש הרבה בנות שעוסקות בזה והן מאוד מצליחות. זה עולם שיש בו הכל מהכל, רק צריך להעלות את המודעות לדברים הרעים ולשנות את התפיסה, ויש הרבה דברים שצריך לשנות".
לא הרגשתי אני
בשיאה של אותה תקופה אפלה, בגיל 16 בלבד, דורין ניגשה לאודישנים לתכנית מוזיקלית בפעם הראשונה. "הייתי שרה בהרכבים בבית הספר ובטקסים, ואז החלטתי ללכת להיבחן. זה היה לגמרי פוקס כי הלכתי לקדם את קריירת הדוגמנות שלי. למדתי המון, אבל הייתי צעירה מאוד ועוד לא היה לי סיי או הבנה של מה אני רוצה לעצמי. לא הרגשתי אני בשום צורה והנחתי את זה בצד. בערך באותם ימים צעדתי בפעם ראשונה על מסלול, ושם הבנתי סופית שאני גם לא נשארת בדוגמנות".
מה היה שם?
"קיבלתי הזדמנות לצעוד בבגד ים והכנתי את עצמי שבועות לפני. הקפדתי על מה אני אוכלת בצורה מאוד לא בריאה, הייתי מחמיצה ארוחות כדי להוריד במשקל, אבל בסוף הרגשתי מוכנה. הייתי בלחץ אימים, ואני זוכרת את המבטים של האנשים בקהל בזמן שצעדתי. כולם הסתכלו על טיפת השומנים שרטטה לי ברגליים וזה היה נורא, ממש שפטו את זה. אנשים הסתכלו עליי כאילו אני צועדת עירומה, ורק הרגשתי שבא לי לסיים עם זה. לא משנה מה אני אעשה, הרגליים שלי תמיד יהיו רחבות בחלק התחתון. זה הגנים שלי והיום אני עפה על זה, אבל אז לא עפתי על זה. לא הרבה זמן אחר כך הפסקתי לרדוף אחרי החלום הזה. הבנתי שזה לא באמת החלום שלי".
שנתיים לאחר מכן דורין הגיעה ללהקה הצבאית. היא אמנם שמחה מההזדמנות שנפלה בחלקה, אבל גם שם היא התקשתה להאמין שזה באמת קורה לה. "הייתי מוקפת בהרבה אמנים שכבר היו אמנים מפורסמים בארץ כמו נופר סלמאן ונדב גדג'. הייתי מסתובבת בבסיס ורואה איפה אני רוצה להיות, אבל כל הזמן הרגשתי שאולי זה גדול עליי. לא האמנתי שאני מסוגלת, אבל הרבה דברים שחוויתי שם גרמו לי להבין הרבה דברים על עצמי, להעריך ולכבד את עצמי. זה מה שהרים לי את הביטחון. שירותו איתי אנשים שהיו כזה 'מה את עושה? תראי אותך, את מדהימה'".
האמנת?
"הגוף לא מאמין אז הוא שלח אותי לכיוונים אחרים שאולי ישלבו קצת שירה. כשהשתחררתי תכננתי לעבור לניו יורק ללמוד משחק, ואז התחילה הקורונה וזה לא קרה. מזל. משהו בזה שכל העולם עצר העיר אותי. אנחנו במירוץ כל החיים, מיד אחרי בית הספר התגייסתי, וכשהשתחררתי כבר חשבתי על השלב הבא. משהו שם התחרפן ולא באמת ידעתי לאיזה כיוון ללכת, וכשהכל נעצר בקורונה ראיתי את זה, הבנתי שזה זה. רציתי להוציא את השירים שלי מהמגירה וללכת על זה בכל הכוח, אז התחלתי לפרסם שירים ועשיתי כל מיני קאברים באינסטגרם, ואז מפיקים התחילו לפנות אליי וזה הניב דברים מדהימים".
לא פחדת?
"זו הייתה נקודת מפנה מטורפת. אנשים תמיד ידעו שאני שרה אבל לא הצלחתי לפרסם את עצמי. אני זוכרת שכשהעליתי את הסרטון הראשון, תוך כדי שהוא נטען, הייתי כזה 'וואו, מה הולך לקרות עכשיו', אבל מאז הספינה כבר הפליגה והיו לי שנתיים שלמות להבין שאין יותר פיק ברכיים. אז הגיעה ההזדמנות המדהימה של 'הכוכב הבא', והחלטתי ללכת כדי לגרום לזה לתסוס. זו הייתה החותמת האחרונה שאני לא נותנת לחוסר הביטחון להשפיע. ידעתי שהפעם ברור לי בדיוק מה אני רוצה להביא, אז לקחתי את המושכות ושחררתי את הפחד. רציתי לעלות לבמה כאילו הכל טוב ולתת את המאה אחוז שלי. רציתי לבחור לעצמי את השירים ואת הבגדים. הפעם אף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה".
לנצח את עצמי
ההחלטה של דורין השתלמה. אחרי האודישן הראשון שהמיס את השופטים, באודישן השני שירי מימון אמרה שהיא ברביעיית הגמר שלה. אסף אמדורסקי ייעץ לה להכין את חשבון הבנק למיליון השקלים שתקבל אחרי הזכייה, והיא נכנסה אוטומטית לנבחרת. דווקא באודישן השלישי, כשהיא ניסתה להביא צבע שונה ועלתה לבמה עם צי רקדניות, היא קיבלה אדום ראשון מאיתי לוי. "זה לא נעים לשמוע משהו שלילי, אבל לומדים מזה מלא. דווקא שמחתי שהוא אמר את מה שהוא אמר כי זה הבעיר בי את הרצון להראות עוד צדדים. גם כשסטטיק שאל באודישן הראשון אם אני רעבה מספיק כדי להיות זמרת הרגשתי שכל הגוף שלי בוער. אין מישהי רעבה יותר ממני. זהו, זה מה שאני הולכת לעשות, אני לא נוטשת את הספינה הזו. רציתי להוכיח לו, בלב חשבתי 'בוא תראה, אני לא עוזבת'".
ואיך העבודה עם השופטים מאז?
"אנחנו מדברים על זה הרבה, המתמודדים, והפייבוריט שלי הוא אמדורסקי. לפני הדו קרב של שלו אדרי ושלי הוא הזמין אותנו לאולפן ועבדנו יחד כמה שעות. הייתי בטוחה שבגלל שזו תוכנית הוא יעשה איתי איזה שיחת טלפון וזהו, אבל הוא השקיע בטירוף והכרתי אדם רגוע, שקט וסופר נחמד. זה נורא מצחיק להכיר מישהו באולפן ואז לשמוע אותו קוטל אנשים".
לא חוששת שהוא יקטול גם אותך?
"אני פול און בזה. ממה יש לי לפחד? מלהיכשל? אז סבבה, אני אכשל. אני שלמה עם עצמי ואוהבת את מה שאני עושה, אז אשכרה שום דבר לא יכול להתבלגן עם זה. כל הזמן שואלים אותי אם אני לא בלחץ לפני. זה לא לחץ, זו התרגשות מדהימה. ברור שזה מלחיץ לשמוע מה השופטים יגידו כי אני רוצה להגיע הכי רחוק שיש בתוכנית, אבל אני מתמקדת בלעשות את ההכי טוב שלי ולכוון את עצמי הכי גבוה שאפשר. אני לא מפחדת מביקורת רעה או מהדחה. בסוף כל מי שלא יזכה במקום הראשון יודח, ואם זו תהיה אני שתודח אני אמשיך להרים את עצמי ואוציא את כל החומרים שעבדתי עליהם. המסע כבר התחיל, אני רק מחכה לראות לאן הוא יזרום".
ואם את זוכה במיליון?
"וואו. אז יהיה לי אחלה של תקציב לקליפים שלי. אמדורסקי אמר להכין את חשבון הבנק אבל אני בכלל צריכה להכין את הנפש. זה להרגיש שניצחתי, גם את עצמי".
מעבר לאמונה
הניצחון על עצמה קרה בחיים האישיים עוד לפני שקרה במקצועיים. אמנם החוויה הטלוויזיונית הראשונה שלה הייתה לא קלה, אבל היא יצאה ממנה עם זוגיות שמלווה אותה עד היום. "לקראת סוף התוכנית התחיל בינינו רומן קטן שלא צלח. ניתקנו קשר והתגייסנו יחד ללהקה הצבאית. עשינו טירונות ביחד והוא היה סופר רומנטי. הוא עזר לי לעשות שטויות עם המפקדות, להשיג פטורים ונתן לי את השוקו שלו בארוחת ערב. היה ההפך מכל מה שהיה לי עד עכשיו. הוא כיבד אותי, הרים אותי ותמך בי. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה, חשבתי שזה יותר מדי".
דורין ונתי ציינו לאחרונה ארבע שנים יחד, והם בלתי נפרדים. "הוא בא ממשפחה סופר מיוחדת. הם חבדניקים, חרדים, והם מקבלים אותי לגמרי. אנחנו לא שומרים נגיעה אבל מאוד מכבדים כשאנחנו שם - שומרים שבת ועושים הכל. זה הרבה מעבר לאמונה, זו ממש מסורת מדהימה לעמוד עם כל הבנות ולהדליק נרות. משפחה שאני מחכה להיכנס אליה רשמית".
בזמן שמשפחה אחת כבר מחכה לה בזרועות פתוחות, דורין גדלה בעצמה במשפחה אוהבת ומורכבת, עם הורים גרושים, אב חורג ואחים למחצה. "אבא שלי במקור מפינלנד, אבל כשהוא הכיר את אמא שלי הוא עבר לישראל. הם התגרשו כשהייתי תינוקת והוא עבר לאילת, וכשהייתי בת שנתיים אמא שלי התחתנה עם ארתורו, שהוא אבא שלי לכל דבר ועניין. ברגע שהוא קיבל אותי הוא הרגיש כמו אבא שלי ויש לנו קשר מדהים. הוא מאוד תומך בי ומתרגש באודישנים, והוא אפילו קצת דומע כשאני שרה. הוא קיבל ילדים שלא שלו, אבל זה מרגיש שאנחנו לגמרי שלו. הוא הביא איתו שני בנים מנישואים קודמים, אז אני האחות הקטנה לשלושה אחים. אני הנסיכה".
את ואבא שלך בקשר?
"קשר קשה. הוא באילת ועכשיו הוא חוזר לפינלנד, אבל אנחנו מנסים לשמור על קשר. בגלל שההורים שלי התגרשו בגיל צעיר התרגלתי לסיטואציה. אני לא יודעת מה זה שההורים ביחד, אבל התרגלתי לזה ולמדתי לאהוב את זה. היו לי חוויות אצל אמא וחוויות אצל אבא. אצל אבא נפלתי מהאופניים בפעם הראשונה, ובגלל שהוא נוצרי גם היינו חוגגים כריסמס. גדלתי כיהודייה שחוגגת כריסמס".
ואיפה את עוד חמש שנים?
"יש לי המון שירים בחוץ, אני מופיעה מלא, גאה בעצמי, מגלה את עצמי, ממשיכה עם המוזיקה ולחגוג את החגיגה הזו, וכבר עם עין אחת פוזלת לחו"ל".
אם הייתי אומרת לך לפני חמש שנים שככה תדברי, היית מאמינה?
"הייתי בן אדם אחר. תענוג, אבל זאת לא אני. אני מדברת עם המון ביטחון, אבל אז הייתי רואה את זה אז כתסריט. זה בא ממקום של הרבה כנות והבנה של הסיטואציה, אבל לא הייתי מבינה שאני יכולה להגיע לאן שהגעתי. פעם הייתי מרצה. היום אני מרוצה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: רותי עדי | שיער: עמנואל | ע' סטיילינג: עומר יהב | הפקה: רותם פנחס