שלושה ימים שכבה יובל שרף במיטתה בשבוע שעבר. הגב, מה לעשות, נתפס. זה קרה במפתיע, במהלך פעולה שגרתית של הרמת בנה בן ה-4. "זה היה מהימים האלה שהיקום נגדך. רכבתי על האופניים ותיק האוכל נפל והתפזר, הסנדוויצ'ים, הפירות, הכל נפל וזה בושות. הורדתי את לוקא והתכופפתי לאסוף, וכשהרמתי אותו פשוט נתקעתי", היא מספרת ומתנצלת על ההליכה האיטית, שאיכשהו נראית אנרגטית למרות הקצב המדוד.
אנחנו נפגשות בדירה במרכז תל אביב שבה שרף מתגוררת עם בעלה, הזמר והיוצר שלומי שבן, ושני ילדיהם, נורי (6) ולוקא (4). בשנותיה הראשונות של המשפחה הצעירה נמנעה שרף משיתוף יתר ברשתות החברתיות, חסכה בפרטים ושמרה על פרטיות, אבל נדמה שבשנים האחרונות נפתחה מעט. היא שיתפה בגילוי לב שחוותה דיכאון במהלך ההיריון השני שלה, ובעקבות השיח הפתוח על הדיכאון הקימה את מיזם הרווחה הנפשית "GroupHug", המציע שירותי ייעוץ והרצאות להורים, חברות ועסקים. כעת, עם שני תפקידים חדשים בטלוויזיה, עסק פעיל ומשפחה משגשגת, שרף שלמה מתמיד – ומאמינה שהשיא עוד לפניה. "אני ממש מרגישה שיש לי עוד מלא לתת, שאני רק עכשיו מתחילה", היא אומרת. "אני היום הכי טובה שהייתי, בכל הפרמטרים. כבן אדם, כשחקנית, כבת זוג, כאמא".
בעבר לא היית משתפת ברשתות בתמונות של הילדים. מה השתנה?
"הרבה זמן לא רציתי לשתף תמונות של נורי, כי זה הפחיד אותי. עד היום זה מפחיד אותי. הוא בכיתה ב', ופתאום אומרים לו, 'ראיתי אותך בגיא פינס'. אני תמיד שואלת את הבנים אם אפשר לצלם אותם, לאו דווקא לאינסטגרם. נורי הוא 'המעדכן' שלנו, הוא מדבר איתי על כמה עוקבים יש לי או כמה צפיות יש לשיר 'נורי' של שלומי ביוטיוב. זה מטורף שהוא שם, אבל בסדר, זה העולם שהוא גדל אליו".
"נורי", שמופיע באלבום האחרון של שבן, נכתב כשהבכור היה בן שנתיים וחצי. הנסיבות, מספרת שרף, היו דרמטיות למדי. "נורי נפל משידת ההחתלה, ובאותו לילה שלומי כתב את השיר עם השורות, 'אני שומר עליך ואתה שומר עליי'. בבוקר, אני ממש זוכרת את הרגע הזה -", היא מתחילה לדמוע וקולה רועד מהתרגשות, "שלומי, שלא ישן כל הלילה, הסתכל עליו ואמר לו, 'אני מצטער שזה קרה'. ואז נורי אמר לו, 'אל תדאג, אבא, אתה שומר עליי ואני שומר עליך'. שלומי הסתכל עליי ואמר, 'פאק, הוא לא באמת אמר את זה עכשיו'. אלה המילים ששלומי כתב בלילה, זה לא היה אמיתי. מטורף כמה שיצירה מהדהדת".
השיר הזה הוא חלק מאלבום שנקרא "בית פתוח". השם של האלבום גרם לכמה שמועות עליכם, במיוחד כשכלול בו גם שיר כמו "המאהב של אשתך".
"מה, מה אומרים? תספרי לי, מה מרכלים עלינו?".
את יודעת, "בית פתוח", יחד עם "המאהב של אשתך", זה צלצל לאנשים כמו רמז ליחסים פתוחים.
"יואו, איזה קטע, אני ממש לא חשבתי על זה בקטע של יחסים פתוחים. חשבתי על לב פתוח. תיארתי לעצמי שישאלו בראיונות על 'המאהב של אשתך', ואין לי בעיה עם זה. אבל אף אחד לא דיבר איתי על זה, אז אמרתי, 'יואו, בטח כמה מרכלים עלינו מאחורי הגב, אלוהים, כולם מבוהלים, אף אחד לא כותב לי כלום על השיר'".
אתם אוהבים להשאיר את זה עמום.
"'המאהב' זה למי שלא העמיק באלבום, יש שם דברים הרבה יותר מורכבים. הכל זה אמת והכל זה שקר. זה כמו שתראי תמונה באינסטגרם ותשאלי, 'מה, ככה באמת את נראית?'. כן ולא. יש פה מלא השקעה ומלא פוטושופ, אבל באמת הייתי שם, אז מה האמת ומה השקר? הכל בהכל. אני מבינה שהשיר הזה מאוד דוקומנטרי בחוויה שלו, ובגלל זה שלומי הוא כזה אומן מדהים. הרי באומנות אתה לוקח איזשהו רגע מסיפור ששמעת, מחלום, מחרדה, מדימיון או מלופ שיש לך בראש. השיר הזה השפיע על כל כך הרבה אנשים, ולא רק במקום הרכילותי. הוא מאסטרפיס בעיניי, כל כך עוצמתי שהוא גרם לאנשים לכל כך הרבה שאלות".
זה היה ממש מוזר אם לא היו לנו משברים
16 שנים הם ביחד, 11 מהן כזוג נשוי. הם הכירו כששרף (37) הייתה תלמידה בבית הספר למשחק, והפכו ביחד מאומנים בתחילת דרכם לפאוור קאפל בולט בתרבות הישראלית. "אנחנו מאוד שמחים", אומרת שרף. "אני חושבת שאנחנו בתקופה מדהימה בזוגיות, אינטימיות זה דבר שצומח כשאתה נמצא עם בן האדם שאיתו אתה צריך להיות".
שניכם דיברתם בכנות על משברים שידעה הזוגיות שלכם.
"במשבר יש לך שתי אופציות, להישבר ולנטוש את הספינה או לצמוח ממנו, ואני חושבת שאנחנו באמת יודעים לעבור משברים. באומנות היפנית קינטסוגי שוברים כדים, וכשמדביקים אותם הם נהיים יותר יקרים. אנחנו חיים ביחד, הורים לשני בנים, כל אחד מאיתנו עם קריירה. זה הרבה רכבות הרים, אבל אני באמת חושבת שאנחנו מדהימים בלקחת משבר ולפרק לו את הצורה, להגיע למוגלה, להוציא אותה ולצמוח. כשיש חצ'קון פנימי זה כואב, צריך שהוא ייצא ורק אז יש ריפוי. אם לא היו לנו משברים, זה היה ממש מוזר בעיניי. הייתי אומרת עלינו, 'אוקיי, או שהם ממש מנותקים או שאין ביניהם שום מערכת יחסים'. אני נורא גאה בנו על הצוות שאנחנו, על ההורים שאנחנו, החברים שאנחנו והמאהבים שאנחנו".
הפירוק הזה שאת מתארת קשור גם לפרידות שעברתם, במובן של לצאת מהן מחוזקים?
"שלומי ואני נפרדנו לפני הרבה שנים, לפני שנורי נולד. אחרי זה היו עוד משברים, הייתה תקופה שהיינו בטיפול זוגי ואני שמחה שייעוץ זוגי מנורמל היום. זו פריבילגיה ללכת ולדבר במשך שעה על הנפש שלך, לצחוק, לבכות ולתת לנפש להתבטא, לדבר ולהיות בתקשורת".
כשהתחתנתם לא הצהרתם שזה לנצח נצחים, אלא הסתכלתם למציאות בעיניים. סיפרתם שעשיתם ביניכם הסכם שאומר, "בואו נבדוק בעוד עשר שנים שזה עדיין מתאים לנו, ואז נבחר שוב מחדש".
"כן, נכון, והנה לפני שנה עברו עשר שנים, והחלטנו לקחת את זה לעוד חמש-עשר שנים. אמרנו שנבדוק בעוד חמש".
מצאתי את עצמי שחקנית בלי עבודה
בזכות GroupHug, המיזם שהקימה, שרף שמחה מאוד להוסיף לקורות החיים שלה את הטייטל של יזמית ומנכ"לית חברה. "פעם לא העזתי להגיד שאני רוצה גם וגם. תמיד אמרו לי, 'את לא יכולה לרצות הכל', ופתאום הבנתי שכן", היא אומרת. "'GroupHug' זו התפתחות ממש הכרחית, במיוחד לאורח החיים שלי כשחקנית. אצל שחקנים זה או שאין לך חיים, או שיש לך יותר מדי חיים. יכולה להיות תקופה של חודשיים שבה אני לא רואה חברים, משפחה או בית, ואז פתאום חודשיים-שלושה או חצי שנה של, 'אוקיי, מה עכשיו?'. זה מדהים איך דווקא מתוך משבר אנחנו צומחים. למרות שעברתי אופל, כאב ועצב חמור, אני מודה על הדיכאון, כי הוא איפשר לי לקחת אחריות על החיים שלי ולא להיות תלויה רק בערוצי טלוויזיה, בתסריטאים או בבמאים כדי להיות מאושרת".
כשאת מדברת על תקופות ללא עשייה במשחק את מתכוונת גם לחשש לאבד פרנסה כשחקנית בגלל היריון?
"אני לא עבדתי בהריון עם לוקא בגלל המצב הרגשי שהייתי בו. מדברים הרבה על דיכאון אחרי לידה, אבל לא על דיכאון בזמן היריון. אצלי זה התפרץ, בין היתר, כי מצאתי את עצמי כשחקנית בלי עבודה. בהיריון היה לי קמפיין אחד וזהו, והערך העצמי שלי ירד מאוד. נמנעה ממני הזכות הבסיסית לעבוד, כי הגוף שלי הוא חלק מהמקצוע שלי. שאלתי, 'זהו? זה תפקידי בעולם? להיות אישה ולייצר ילד?'. היו לי מחשבות אפלות וחמורות עד כדי כך שפחדתי לבטא אותן בקול רם".
איך מאבחנים דיכאון במהלך ההיריון?
"יש כל מיני סימפטומים שיכולים להיות רגילים, אז כולם חושבים שזה הורמונים ואומרים לך, 'ברור שאת עצבנית, את בהיריון'. אבל אצל 15% מהנשים ההורמונים של ההיריון מתפתחים לדיכאון מוכח, והרבה אנשים לא נותנים לזה שם ולא מטפלים בזה כראוי. כשהבנו שאני בדיכאון תפקודי וזה הסלים, פסיכולוגית קלינית שהכירה אותי המון שנים ועברה איתי הרבה משברים אבחנה אותי. היה שלב שחשבנו ללכת לטיפול תרופתי, אבל עברנו למספר טיפולים מבוססי דמיון מודרך בשבוע. היא הייתה העוגן שלי".
מתי בעצם הבנת שיש בעיה?
"לקראת סוף חודש שמיני. הייתי באודישן שמאוד רציתי, נבחנתי לסצנה אינטימית ורציתי לרכון אל השחקן השני, אבל לא יכולתי, כי הייתה לי בטן. כשסיימתי את הסצנה אמרו לי, 'אבל איך תעשי את זה? אנחנו אמורים להתחיל צילומים ב-1 במרץ ועכשיו תחילת פברואר'. התאריך המשוער שלי ללידה היה בסוף פברואר, ואני פשוט שיקרתי ואמרתי שאני יולדת בעוד כמה ימים. הם שאלו איך אני אצליח, אז עניתי, 'אני סופרוומן. אני אתחיל מעכשיו דיאטה ואלמד את הטקסטים. אני לא אניק את התינוק'. כשיצאתי משם עמדתי ברחוב ואמרתי לעצמי, 'מה קרה כאן עכשיו? את השתגעת'. ישר הלכתי לפסיכולוגית, והיא אמרה לי, 'זה הדבר הכי אלים שיכולת לעשות לעצמך'".
ביטלת את המצב שלך.
"מחקתי הכל. את הבית, את הילדים, את ההיריון, את עצמי, את התינוק שעומד להגיע לעולם. את לוקא, חמוד שלנו, שיהיה בריא. אני רק מדברת עליו ואני אתחיל לבכות. אומנם ניקיתי מולו הרבה אשמה וכאב, אבל זה חתיכת דבר".
מה עשית בפועל אחרי האודישן ההוא?
"אמרתי לעצמי, 'די, אחותי, את בהיריון. את לא הולכת לקבל כרגע את התפקיד הזה וגם לא אף תפקיד אחר. את פשוט משחררת את הדבר הזה, נשאר לך חודש אחרון לעשות תיקון, וזו הולכת להיות לידה מדהימה'. זה היה ממש רגע מכונן שבו הכל השתנה, ושלושת השבועות האחרונים היו מדהימים והלידה הייתה מדהימה, טבעית. חצי שעה והופ, תינוק".
התקשורת והרשתות החברתיות, שמאדירות כוכבות שחוזרות לסקיני או לעבודה שבוע אחרי הלידה, מפעילות המון לחץ על נשים.
"חברה אמרה לי, 'את נפרדת מיובל שהיית'. יש בזה אבל מסוים. את כאילו מקבלת יובל אחרת, יובל שהיא אמא, שיש לה אחריות".
דיכאון במהלך ההיריון משפיע על הרצון להביא עוד ילד?
"אני לא יודעת מה אני רוצה. תמיד רציתי ארבעה ילדים, אז לפעמים מבצבצת לי מחשבה, 'מה? רק שניים?'. אני יודעת שכרגע נעים לי ככה, וימים יגידו".
בהיריון הראשון לא חווית דיכאון, אז את יודעת שיכול להיות אחרת.
"כן. הדיכאון תלוי גם במקום הנפשי שבו היית כשנכנסת להיריון, ואני נכנסתי ממקום מאוד סוער ולא בסנטר. אני רוצה להאמין שאם אהיה שוב בהיריון, איכנס אליו ממקום אחר".
אפס רגשות אשם
שרף אומנם נפרדה מיובל הקודמת ונולדה מחדש כאמא, אבל יש דברים שלא ישתנו. "בשביל להיות אמא טובה היה לי חשוב לשמור על החיים שלי כמו שאני אוהבת", היא אומרת, "הזמן שלי לעצמי חשוב לי ואני מאוד משקיעה בו, גם אם זה אומר שאני אקח עוד עזרה. זה יכול להיות משהו מקצועי, בילוי עם חברות, אימון כושר או בילוי עם בעלי – זה חובה בשבילי".
את מצליחה להיות שם בלי רגשות אשם?
"אפס רגשות אשם. המשמעות של להיות ב-100% נוכחות עם הילדים היא שיש גם זמן שאני לא איתם, והם נורא יודעים ומעריכים את זה. אני יכולה גם להיות אמא לשניים וגם לנהל קריירה וגם לטוס לחו"ל עם חברות. אפשר. צריך תמיכה של בן הזוג, ויש לי עזרה מההורים שלי, מההורים של שלומי ומהאחים שלי. חודש אחרי שילדתי נסעתי עם הסדרה 'נחמה' לארבעה ימים לפסטיבל קאן, וזו הייתה אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי. מלא אנשים אמרו לי, 'מה את נוסעת?', במובן של, 'אין לך תינוק? לא ילדת הרגע?'. עניתי, 'כן, אני נוסעת, יש לתינוק הזה אבא מדהים ומטפלת וסבא וסבתא, ואני הולכת לחזור אליו כל כך זורחת'".
בקורונה עולם הבידור נעצר, אבל לך היה את המיזם שלך שפרח.
"אני עדיין שחקנית, אני רוצה לשחק, ואם אני לא עובדת במשך חודשיים אני ממש בגעגוע עז ובחוסר סיפוק, אבל כשאני מסיימת לצלם סדרה, העשייה ב-GroupHug מאפשרת לי עוד התפתחות. אני מקבלת כלים לאהוב את עצמי, לאיך לחוש פחות ירידה בערך העצמי".
ואם שחקנית אחרת קיבלה תפקיד, לך יש משהו אחר שמחזק את הערך שלך.
"נכון. אבל בסופו של דבר אני עדיין רוצה את התפקיד".
טוב, אם תפסיקי לרצות אולי זה סימן שאת לא במקצוע הנכון.
"יונה אליאן אמרה לי פעם, 'אם את לא מתרגשת, אז מה אנחנו עושות פה?'. המשפט הזה הולך איתי. יצירה זו תשוקה, זה רגש, ואני מקווה שאני תמיד ארצה להמשיך ולהילחם על כל תפקיד. כשהגעתי לניסן נתיב, הוא אמר לנו, 'מי שיכול לעשות משהו אחר, כל דבר – לפתוח חנות נעליים, הייטק, כל דבר – בבקשה, יש לכם הזדמנות לצאת מהדלת וללכת מפה, כי המקצוע הזה כל כך קשה'".
מה חשבת כשהוא אמר את זה?
"חשבתי שאני נשארת והולכת לתת בראש. הייתי אז ילדה, אפשרתי לעצמי לקפוץ לבריכה בלי לדעת אם יש בה בכלל מים. מאוד מעניין אותי לחשוב מה הייתי עושה אם הייתי שם היום. התחלתי ללמוד חודש אחרי שהשתחררתי והייתי כל כך מבוהלת ועסוקה במה יחשבו עליי, באיזו שחקנית אני צריכה להיות, בלחקות דברים שאני אוהבת, בלפחד שיגידו שאני גרועה. היום אני כזה, 'בוא נהיה בגרוע', היום אני יכולה להרשות את זה לעצמי. למשל עכשיו היה לי אודישן שהיה לי ממש אישי, ופתאום התפרקתי בבכי. יצאתי מהאודישן וחשבתי שאני לא יודעת אם אני אקבל את התפקיד או לא, אבל הייתי בהרפיה ובלב פתוח ובחוסר מאמץ, פשוט הייתי ברגע, וזה משהו שהיום אני יכולה לאפשר לעצמי. אין בי יותר את הפחד".
החיים שלי יכולים להשתנות בשיחת טלפון
החודש תעלה ב-HOT הסדרה "4:20", שבה שרף מגלמת את ניבי, גרושתו של אסי (עוז זהבי) ואמה של גאיה (עמנואל פפר, בתם של אורי פפר ויעל גולדמן). גאיה מתמודדת עם אפילפסיה נדירה ועמידה לתרופות מלבד שמן קנאביס מזן מוחרם, והוריה יוצאים להשיגו בדרכים מפוקפקות שמסבכות אותם עם העולם התחתון. "זו דרמה יומית קלילה שהולכת למקומות רחוקים ומופרכים", מספרת שרף. "זו סדרה על הורות, על אמא ואבא שלמרות שהם לא ביחד חוברים לעשות את הדברים הכי מטורפים כדי שהבת שלהם תהיה בריאה. אני התחברתי לניבי מהמקום של האמא, זו הילדה שלה והיא תעשה הכל בשבילה".
פרויקט נוסף ששרף לוקחת בו חלק הוא "רוחות ביירות", סדרה ישראלית-אמריקאית שיצרו אבי ישככרוף וליאור רז ("פאודה"). היא מגוללת את סיפור חייו של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה שחוסל בפיצוץ מכוניתו ב-2008. "אני מעריצה את העשייה והצמיחה של ליאור ואבי, הם מעוררי השראה והתרגשתי לעבוד איתם", מספרת שרף. "נסענו לעשרה ימים למרוקו, שזה מאוד כיף, חוויה של עולם מקביל. אני משחקת אנליסטית של המוסד שעקבה אחרי מורנייה במשך עשור, דמות שהייתה חלק מהאופרציה של התפיסה שלו במציאות".
את מרגישה שבגלל שאת אמא מסתכלים עלייך אחרת ומלהקים אותך לתפקידים אחרים?
"בארץ יודעים עליי המון דברים, מכירים את הסיפור שלי, את הילדים שלי, את הבעל שלי. אוהבים לתייג אותי באופן מסוים, וזה גם פוגע בי מאוד. השבוע נבחנתי לתפקיד של אישה בת 38-40 ואמא לשניים, ואמרו לי, 'את נראית צעירה מדי'. אבל זאת אני, בת 37 ואמא לשניים. לפני חודש נבחנתי לתפקיד אחר, ואמרו לי, 'את נראית מבוגרת מדי'".
את מרגישה שהגיל שלך משחק תפקיד?
"בטח. הזמן עובר, השוק משתנה, יש אנשים שאני לא מכירה. אלה מחשבות שקיימות לי בראש ומפחידות אותי, אז כשאני מקבלת 'לא' אני מנסה להיאחז בזה שיש עוד הרבה לפניי, שאני מאמינה בעצמי ושאני עוד הולכת להפתיע. מנשה נוי קיבל עכשיו תפקיד בהצגה בפריז והתגשם לו חלום בגיל 60. ששון גבאי פתאום עבר לניו יורק. זה אינסופי, אנחנו כל הזמן צריכים לשמור על לב פתוח".
המקצוע הזה מפתיע ומעורר חרדה בכל פעם מחדש.
"החיים שלי יכולים להשתנות בשיחת טלפון".
העלית לרשת פעם סרטון שבו חשפת את התשובות השליליות שאת מקבלת. צריך הרבה אומץ בשביל זה.
"השאלה הכי שנואה על שחקן, הכי מערערת, היא 'מה אתה עושה עכשיו?'. ואני כזה, 'אני עושה כלום'. החוויה הזאת של 'אין לי פרויקט' היא נורא מפחידה, אבל החוויה של 'לעשות כלום' היא לא אמיתית, כי אנחנו עושים מלא אודישנים כל הזמן".
אנשים רואים שאת מקבלת תפקידים ובטח חושבים, "אה, זו יובל שרף, בטח קראו לה בלי לבחון אותה".
"הלוואי. לא, לא קראו לי. ואז אני רואה שחקניות מפורסמות אחרות, שגם להן לא קראו".
יכול להיות שאת מספרת על התשובות השליליות בכזו פתיחות דווקא כי את בטוחה בעצמך וביכולות שלך, ומבינה שזה לא תמיד קשור אלייך.
"ממש. לא מזמן אמרו לי אחרי אודישן, 'אנחנו מחפשים מראה יותר עממי, ראשל"צי, ואת משדרת מושבניקית או מישהי מקיסריה, ילדת שמנת'. עד לפני שלוש שנים הייתי אומרת, 'אולי אני לא טובה? אולי אני לא במקום הנכון?'. היום אני מרגישה שאני ממש טובה, כי אני מאפשרת לעצמי לא להתעסק במה שחושבים עליי או בקבלת אישורים מבחוץ, אלא פשוט להיות. בסופו של דבר אני מבינה שהתפקיד לא התאים, פשוט כי אני צעירה או מבוגרת או ג'ינג'ית. הלב והאותנטיות שלי היא של ילד, אני מרגישה שיש בי ילד סקייטר שרוצה לרכב על הסקייט שלו. אני עובדת קשה ואני נופלת מאה פעם מהסקייט, מקבלת מיליון שריטות. אני ציפור פצועה בפנים, אבל תופסים אותי בתור משהו יפה ושלם ופריבילגי. אני מודה לאלוהים על מה שיש לי, על הפנים שלי ועל הגוף שלי ועל הנשמה שלי ועל הכל. לא הייתי רוצה להיות בגוף אחר, אבל כן, לפעמים זה לא מתאים לתפקידים מסוימים".
"4:20" תשודר בימי חמישי ב-22:00 ב-HOT3 ,HOT VOD ו-Next TV.
"רוחות ביירות" תשודר ב-yes TV ACTION וב-STINGTV ותהיה זמינה לצפיה ב-yes VOD, במקביל לשידורה ברשת Showtime האמריקאית.
צילום: שי יחזקאל | סטיילינג: תומר אלמוזנינו | שיער: אדיר אמרגי | איפור: אלכס סיבקוב | הפקה: טל פוליטי | תכשיטים: born from rock