עד שהלל גרדי נכנס לראשונה לחדר האודישנים של "מאסטר שף" (קשת 12), השופטים חשבו שמדובר בגבר בן 70. "זאת מחמאה אדירה", גרדי אמר להם כשנכנס, מיד אחרי שהציג את עצמו כרועה צאן. הניחוש התלוש של מיכל אנסקי התברר כנכון, ואנחנו קיבלנו את רועה הצאן הראשון בגמר של תוכנית ריאליטי. "האמת היא שרק עכשיו יש באמת תחושה של שינוי בחיים", הוא אומר ימים ספורים לפני שנדע אם הוא הזוכה הגדול. "יש התכנסות של כל התקופה האחרונה, וזה מוזר ואינטנסיבי וחזק, אבל תכלס, זה נחמד".
איך החיים השתנו?
"החוויה הזאת הוציאה אותי מאזורי הנוחות שלי אבל גם חידדה אותי, ואני חושב שבנקודה הזאת החיים נפתחו עוד יותר ועכשיו אני צריך להיזהר לא להתפזר. אני מרגיש שיש עכשיו הרבה הזדמנויות, יש אקסטרה אנרגיה, יש חלומות שיכולים להתגשם".
מה החלומות?
"להיות שייך למקום. זה אומר להמשיך את העבודה במרעה ולהמשיך לטפל דרך מרעה. זה שומר עליי, שומר על הטבע, שומר על העיזים ושומר על עוד בני אדם שמצטרפים אליי".
בקיצור, המצאת מקצוע.
"כן", הוא צוחק. "הטיפול דרך המרעה זה לא משהו שאני מכיר. חיפשתי אנשים שעושים את זה ולא מצאתי. עבדתי שנה בחווה כדי ללמוד את העבודה הזו, את העוצמות שלה, ולאט-לאט הבנתי כמה אני מאמין בכלי הזה. הזדמנות להישאר בזמן של המקום בלי הסחות דעת. אתה רועה והעיזות אוכלות בקצב שלהן, אתה חייב להיות בקצב של העיזות כי אם לא, הן פשוט יברחו לך ולא ירצו להיות איתך. אתה חייב לזכור לסנכרן את הזמנים שלך עם הזמנים של העולם, ויש בזה ראי ליצירה ולמחשבה".
הבישול, כפי שאפשר היה להבין מהמשימות ששודרו, הוא תשוקה גדולה מאוד של גרדי – שאותה גילה דווקא בין ליחוכי העיזים בהרי ירושלים. "הייתי יוצא לטבע עם העיזות, אז היו לי שש שעות להעביר איתן ולהתבונן בהן. בהר איתן התחלתי לטעום מה שהן אוכלות ולאט-לאט הבנתי שהן לא טועמות כל דבר. יש את אותו הזן של שיח שאני יודע שהן אוהבות, אבל הן לא יאכלו מכל השיחים. ואז אני הולך ובודק את זה על הצמחים שלי ואני מבין שאפשר לטעום שני עצים של עוזרר או של אשחר או שיחי מרווה ויהיה להם טעם שונה".
התשוקה היא בסיסית.
"כן. חייתי את זה בשנים האחרונות. לא הייתה לי ברירה אלא ללכת ולטעום קצת מה יש סביבי ובאמת פתאום נפתחו לי טעמים חדשים. הבנתי שיש משמעות לאיך אני קוטף ואיזה חלקים הם נכונים. אני יכול לקטוף זעתר אבל החלק העליון שלו והחלק התחתון שלו, זאת אומרת העלים הזקנים והעלים הצעירים, הם לא אותו דבר. אני חייב לטעום כל דבר".
אז אתה טועם ומתחיל לבשל בטבע סביב העיזים?
"זהו, שם נפתחה לי גם העבודה עם האש. מעבר לזה שאני פירומן, מת על אש, היכולת לשבת במרעה ולמצוא פטרייה ואז להבין שאם אני שם אותה הפוכה ונותן נשיפות מהירות וחזקות זה יסגור אותה מלמעלה והטעם של העשן לא ייכנס יותר מדי אבל ההתבשלות תקרה ואז אני קצת מוסיף לה חמאה שהבאתי מהבית וקוטף ציטרה וזעתר... פתאום קלטתי שלא אכלתי דבר כזה בחיים. לקחת תפוז ולדעת לשרוף אותו בלי שהטעם של השרוף ייכנס פנימה ולדעת למצוא את הסבלנות ללכת איתו 40 דקות, ואז כשאני פותח אותו יש לי מיץ חם של תפוז... העבודה עם אש פתוחה, בלי הרבה חומרים ובלי כלים בכלל... זה פתח לי עולם".
זה עדיין רחוק מאוד מהעולם של "מאסטר שף", מכל מעמד של תחרות, מליקוט המצרכים במזווה העשיר.
"אבל ככה בדיוק הכל קרה, ככה רשמו אותי לתוכנית. אחד מהחבר'ה שהיה מטופל שלי ויוצא איתי קבוע, היינו עושים כל מיני דברים, וקבוע בטיפול היינו עושים תה מהמרווה ומהצמחים בהר ומבשלים משהו. ואנחנו יושבים ואוכלים והוא כל הזמן אומר, 'אתה חייב ללכת ל"מאסטר שף"'. סיפרתי את זה לחברים שלי ואחד מהם לקח את המושכות. ואז הגיע היום שבו סוגרים את החווה, ובאותו שבוע קיבלתי שיחה מההפקה. זה היה פשוט תזמון קוסמי".
פתאום עולה לי מנה לראש
הלל גרדי (30) נולד להורים יוצאי קיבוץ חוזרים בתשובה. לפני שמצא את עצמו רועה צאן ואז גם מתמודד בגמר של תוכנית האוכל הנצפית ביותר בישראל הוא גדל בקיבוץ עירוני בירושלים, בית ישראל שבשכונת גילה, ומהר מאוד מצא את עצמו הרחק מהמסגרות ועמוק בטבע. "למדתי בבית ספר שהוא פלורליסטי, דתיים, חילונים. כמה שבית הספר הזה היה מתוק ונתן לי את כל המרחב לנסות לראות איך אני יכול בכל את לעשות את זה, הייתי צריך לרוץ בחוץ ולא לשבת בין ארבעה קירות. הייתי ילד דיסלקטי". הוא מספר. "כשהייתי קטן הייתי אומר, 'אני ילד שיש לו את כל האותיות ADD וזה'. המאבק בבית הספר הפך אותי להיות ילד שלא כל כך אחראי לחייו, אבל בכיתה י"א התחלתי לעבוד בגינון ופתאום הרגשתי שהשהייה בחוץ באמת מעסיקה אותי, אני נהנה ללמוד על הטבע, ויותר מזה, למדתי מהי אחריות. למדתי שאם לא תבוא לעבוד אז לא יהיה לך. התעוררתי ב-5:00 ועבדתי כל יום עם אנשים מבוגרים שמצד אחד היו מאוד חכמים ורגישים לעבוד איתי אבל מצד שני הייתי חייב להיכנס לקצב שלהם, שם נבנתה אצלי ההבנה שהבית שלי הוא בחוץ. אני לא איש מערות אבל אני אוהב לנשום אוויר בחוץ ואני אוהב להיות בגשם ובשמש. זה טוב לי".
וההורים?
"ההורים שלי אהבו שטוב לי, הם ראו שאני לומד המון. עשיתי אחר כך שנת שירות בעמותת איילים ועבדתי קצת עם נוער. ואז היה גם צבא, התגייסתי לגולני שם הייתי גם מפקד וגם קצין".
גרדי שירת ארבעה חודשים אחרי "צוק איתן", השתחרר ומצא לעצמו עבודה בתור מדריך במכינה קדם-צבאית בדיוק באותו המקום. "מישהו התקשר אליי ואמר לי שהם מקימים שם משהו. הקיבוץ היה בתקופה ממש קשוחה, אז אמרתי 'אני בא'. היה מדליק להיות שם בתקופה של בנייה. זאת הייתה שנה מאוד חזקה והתחזקה בי ההבנה שעבודה עם בני אדם זה מה שהכי מעניין אותי. זה ולהיות בחוץ. שם גדל לי הרעיון של להיות רועה צאן. לעבוד עם עיזים, בטבע, ולטפל באנשים".
מה למדת?
"למדתי טיפול דרך שטח ולמדתי טבע-תרפיה. אין לי תואר, חשוב להגיד, מדובר בלימודי תעודה. עבדתי במרכז של טבע-תרפיה ועבדתי עם כל מיני מסגרות אבל בגדול זו השנה החמישית שאני מקבל אנשים, מזמין אנשים, לבוא לתהליך שהוא ארוך טווח ובעצם לאפשר פעם בשבוע לפתוח את השבוע אחרת. חצי יום, שעתיים וחצי – שלוש יוצאים לטבע. המרחב הזה מאפשר לדבר ולצעוק ולהיות בשקט ולהיות קשוב. מאפשר ללכת ולהתבונן ולשבת".
ספר קצת על מה החווה עשתה לך.
"בחווה הייתי כמעט לבד. ביום שאני הגעתי התאילנדי עזב, אני החלפתי אותו. כל יום מתחיל ב-5:00 בחליבה וב-8:00 אני יוצא למרעה. אחר כך אני חוזר משם וישר עוד חליבה. ואז מטפל בעיזים. כל יום 14 שעות עבודה וכמובן, אני גר בחווה. תקופת המלטות זה עבודה עד 2:00. ברגע שאתה מתחיל לעבוד עם חיות אתה מרגיש שיש לך אחריות מלאה עליהן. האמת שראיתי את עצמי בחווה הזאת לנצח. הרגשתי שאין לי את הזכות לעשות שום דבר לרווחתי לפני שאני עושה את כל מה שאפשר לרווחת העיזים. אין מצב שאני עכשיו הולך לאכול לפני שהאכלתי ודאגתי שחם ונעים להן. בסוף, אם אתה זה שכולא אותן, אתה זה שאחראי עליהן באופן הכי מוסרי ובסיסי. זאת הייתה שנה מלמדת ומטלטלת וחשובה בבנייה שלי".
פתאום יש עוד הלל בעולם
גרדי עבד בחווה במשך שש שנים, וכשהיא נסגרה הוא החליט לצאת ל"שנת שבתון", שבתוכה הוא ניסה להנגיש את עצמו לעולם שמעבר לחוות ולעיזים, לטבע ולטיפולים. ככה בדיוק הוא מצא את עצמו אומר "כן" ל"מאסטר שף". "אין ספק שאוכל הוא התשוקה הכי גדולה שלי. יש לי אהבה לחוץ ולטבע ואני רואה שם חומרים שמתחברים לי בראש כמעט תמיד. לפעמים אני לא נרדם כי פתאום עולה לי מנה לראש, לפעמים אני קם להכין אותה או פשוט מסתפק בלרשום אותה".
הגעת לאודישן לבד, חששת שלא תעבור את האודישן?
"חשבתי שאני אעבור את האודישן כי אני מאוד אוהב את האוכל שלי. זה תמיד עניין מבחינתי, האוכל שאני מכין הוא הכי טעים לי וזה כמעט תמיד האוכל שאני רוצה לאכול. אני מאמין בו. עכשיו אני קצת ברגרסיה האמת, עם כל הציפיות שיש לי מעצמי אני מרגיש שהכל ליד".
הפכת להיות יותר ביקורתי לעצמך מאז התוכנית?
"תמיד הייתי ביקורתי אבל אני נעים. אני לא מהביקורתיים שמענישים את עצמם, רק לפעמים אני קורא לעצמי מטומטם. תראי, אני לא על הסירים כל היום. אני אוהב להתנסות במה שמתחשק לי. בשבועות האחרונים אני ממש בתבשילים ביתיים ויש לי עכשיו בור ליד הבית לעשות בו מדורה ולקבור כל מיני דברים שם".
איך אתה מאז שהתוכנית משודרת? אתה מרגיש סלב? עוצרים אותך ברחוב?
"לפני התוכנית לא היה לי אפילו אינסטגרם, אבל הבנתי שאני כן רוצה שתהיה לי את היכולת לתקשר עם אנשים שאוהבים את האוכל שלי ומצאתי את עצמי עושה את זה. פעם הייתי פותח את הטלפון והיו לי שתי הודעות וואטסאפ, היום אני מקבל עשרות הודעות מאנשים שאני לא מכיר".
ואיך זה לראות את עצמך על המסך?
"בהתחלה היה לי מאוד קשה לראות את עצמי, הרגשה של זרות. פתאום יש עוד הלל בעולם והוא הרבה יותר צר, משהו שמתכנס לזמן ספציפי ודמות ספציפית. ככל שהגמר מתקרב אני חושב שיצאתי נחמד בסך הכל".
בשלושת החודשים האחרונים, שבהם הוא מככב בפריים טיים, גרדי מצא לעצמו חווה חדשה בעין כמונים והוא ממשיך לתכנן תוכניות. "זו חווה שכבר 40 שנה שוכנת למרגלות הגליל, אזור ממש יפה. חווה של עיזים, עושים בה הרבה גבינות, יש עצי זית, יש מסעדה קטנה שנמצאת שם. אני לא הולך לעבוד עם המסעדה אבל אני הולך לעשות ארוחות בישול בטבע אחת לשבוע. סדנאות חצי-יומיות של ליקוט, עבודה עם אש וכל מה שיש לנו מסביב. זה שיתוף פעולה שלי עם החווה. זה התפריט שלי והכיוון שלי בבישול וזה הולך להתחיל ממש בקרוב. בשאר הזמן אני עובד עם העדר, ממשיך לעשות טיפולים ולהתפתח בכיוון הזה. עכשיו אני גם זורק את העצמי למים של הבישול. אני נמצא עכשיו בגן עדן קולינרי. הטבע שאני חי בו עכשיו, החורש והעשב של הגליל, זו האיכות הכי משובחת שיש. העבודה כוללת גם את החלב של העיזים ועם הזמן, אני מאמין, גם את הבשר".
אז אתה תאכל את הבשר שאתה תגדל?
"ככה זה יהיה הכי נכון. זה הכי קרוב ולא מתרחק. יש בזה משהו שהוא באמת... תראי, אני אוכל בשר. אני מסתכל לזה בעיניים ואנחנו נותנים לעיזים האלה טיפול לכל החיים שלהן. זה מרעה מושלם, זה עוד לא דבר שקורה, אבל יש לי שאיפה אליו. אני מאמין שאם אני אוכל חיות, אני צריך לדעת שאני אוכל חיות. יש בזה ממד אחר של כבוד. אני יודע מאיפה הבשר הגיע ואני קודם כל יודע שנתתי לו חיים טובים, ושאני מכבד אותו גם אחר כך. ואני לא אקח טיפה אחת יותר ממה שאני אמור".
גמר עונת העשור של "מאסטר שף" ישודר במוצאי שבת (29.10) בקשת 12.