ליאור אוחיון חוזרת ל"מאסטר שף", אבל אחרת. לפני חמש שנים, בעונה השמינית, היא הייתה בסך הכל בת 26, ללא שאיפות בתחום האוכל – ובכל זאת הגיעה למקום הרביעי והמכובד. במוצאי שבת היא מגיעה לעונת נבחרת החלומות עם שתי מסעדות ברזומה, והכל שונה. "ההתלבטות אם לבוא הייתה יותר קשה הפעם, יש המון מה להפסיד", היא אומרת. "בפעם הקודמת בכל שלב שעליתי זה היה 'וואו'. עכשיו, אחרי שבניתי איזה מעמד, אני שוב עומדת למבחן, ועוד מול מתמודדים ממש טובים, ואני צריכה לתת בראש. בעולמי אני ממש נסיכה, ופתאום כשאת יוצאת לעולם יש מלא נסיכות. אני שואלת את עצמי אם בא לי בכלל להוכיח עוד פעם. בסופו של דבר אני אדם ממש פשוט, אבל אין לי יכולת לוותר לעצמי. יש בי ווינריות".
במה ליאור של היום שונה מליאור של העונה הראשונה?
"הייתי תמימה יותר, חשבתי שאם אצליח אהיה אדם מאושר. היום אני מבינה שאם לא אהיה אדם מאושר שום דבר לא ייחשב בעיניי כהצלחה. היום אני מקדשת דברים אחרים לגמרי, באתי כדי להפיץ אור".
בעונה הקודמת שפטו אותך חיים כהן, אייל שני, ישראל אהרוני ומיכל אנסקי, והפעם לצד אנסקי יושבים יובל בן נריה, אבי ביטון ורותי ברודו. מה ההבדל, לדעתך?
"חיים ואייל מייצגים את כל מהות 'מאסטר שף' בעיניי, אבל השינוי כיפי ומרענן. זו עונה מגניבה ממש, אתה בוכה שם, אתה מתחשל שם, זה לא בקטנה".
הפעם השופטים הם קולגות שלך.
"הם אכלו במסעדות שלי, וזה מצחיק שפתאום הם שופטים אותי, כל מדינת ישראל הולכת עכשיו לשפוט אותי. אם הם יגידו על מנה שעשיתי במסעדה משהו לא טוב, זה יכול לשרוף אותי".
איך היה עם רותי ברודו?
"מאוד התלהבתי, היא הייתה הקלף שקנה אותי ושבגללו החלטתי להצטלם שוב לתוכנית. אני מעריצה את הנחישות ואת הדרך שלה, היא באמת מסעדנית משכמה ומעלה, עושה את הדברים בצורה המדויקת ביותר, מהכי קטן להכי גדול, מיתוג, מכירה, איך הדברים נראים, המוצרים עצמם. כשהיא אהבה משהו שבישלתי בתוכנית, התרגשתי ולא האמנתי. הייתי אומרת לחברים שלי, 'רותי אמרה את זה!'. היא גם יודעת לתת בראש, כשצריך, וזה מגיע מהמקום הכי אמיתי בעולם".
חולה על מחיאות הכפיים
הצילומים לעונה החדשה של "מאסטר שף" (קשת 12) התחילו לפני יותר משנה, ונמשכו – אחרי הפסקה מתבקשת – גם בזמן המלחמה. "בהתחלה לא הבנתי איך עושים את זה בכלל אחרי 7 באוקטובר, אבל החיים חזקים מהכל, ואיזה מזל שעשינו את זה. 'מאסטר שף' זו תוכנית חיובית שמעלה חיוך".
איך בכלל הגעת לתוכנית בפעם הראשונה?
"אהבתי מאוד לבשל כי אהבתי לארח, חברה רשמה אותי והכל קרה מהר מאוד. הגעתי למקום הרביעי, לא היה לי מושג שאוכל הולך להיות חלק מהחיים שלי – ואז הציעו לי לפתוח מסעדה ביפו. פתחנו את סר עבדול, ילדה בת 26 שלא עבדה בזה יום בחייה מקבלת כזאת זכות ועושה את זה ביג טיים. זו הייתה הצלחה מטורפת".
ואז, בקורונה, המסעדה נסגרה. איך מתמודדים?
"כל הקורונה הזו הייתה דיכאון. את בנקודת הצלחה שהכל קורה, ואז זהו, את בעצירה מטורפת, אין לך שום יכולת לעשות כלום. את רוצה, אבל לא יכולה. ההפסד היה הרבה יותר גדול מההפסד של הכסף".
שנתיים מאוחר יותר נפתח למשך הקיץ הבר קונטנטו, ואוחיון קיבלה עליה את המטבח שלו - אבל בתקופה שבין לבין היא, מה שנקרא, חיפשה את עצמה. "עשיתי אירועים פרטיים, הזמינו אותי ללוס אנג'לס ועשיתי אירועים נורא גדולים, אבל זה לא החזיק מים. לא הייתה שגרה. לפני שנה, אחרי שקונטנטו נסגר, הייתי במקום ממש לא טוב עם עצמי, וביקשתי שיהיה משהו שיעצור לרגע את החיים, את המרוץ המטומטם הזה, כדי שאוכל להבין אחרי מה אני רצה. לא ידעתי אם אני בכלל אוהבת את מה שאני רצה אחריו. זה היה יום כיפור, ואמרתי לכולם, 'תקשיבו, אני מצלמת את 'מאסטר שף' ואז אני לא הולכת לעשות כלום חצי שנה לפחות'. רציתי לראות מה אני באמת אוהבת, מה עושה לי טוב. לא היה אכפת לי שלא יהיה לי כסף, רציתי להוריד את כל הטייטלים, את כל המסכות. שלא אהיה חייבת כלום לאף אחד ותעזבו אותי, וככה באמת היה. צילמתי את 'מאסטר שף' ועזבתי הכל".
מה הרגשת שהיה לך יותר מדי?
"במסעדה את רואה כל יום אנשים, כל הזמן צריך לשים את המסכה הזאת שהכל בסדר, ופתאום לא ידעתי אם בא לי על זה. ניסיתי להבין אם אני רוצה לחיות את האמת של החיים, בלי הצורך להוכיח כל הזמן שאני בעשייה ולתת כותרות גדולות. כשהייתה לי מסעדה הרגשתי שאני כל הזמן צריכה לשמור על הלהבה, לעשות-לעשות-לעשות. שאלתי את עצמי אם זה באמת מה שאני רוצה? אולי אני בכלל רוצה לבנות את הבית שלי, את הזוגיות שלי? מה בעצם אני מקדשת?".
את מרגישה שמצפים ממך?
"תמיד. אבל בסופו של דבר, אני חולה על מחיאות הכפיים. אני יודעת לסחוף את כולם, יכולה לגרום לאנשים לעשות כל מה שאני אומרת, זה משהו הזוי. אני תמיד תוהה איך אנשים הולכים שבי אחריי ואני מתפללת שאקח את זה לכיוון חיובי, שאדע להבדיל בין טוב לרע, כי אני יכולה להיות מניפולטיבית. אני חייבת תמיד לעבור לדבר הבא, אני לא אדם שיש לו רק ייעוד אחד. להפריח חיים בעוד משהו, לגעת בעוד מישהו".
אז מה הדבר הבא?
"אני עדיין לא יודעת. יש יותר מטורף מזה, שאנחנו מצלמים עוד פעם 'מאסטר שף' ואני עוד פעם בלופ? אני תוהה לעצמי אם הפעם באמת תתחיל דרך בשבילי. זו שאלה מאוד מפחידה".
להיות על הגל
אוחיון מושכת לא מעט תשומת לב גם בזכות המראה החיצוני שלה, שלא תמיד מתיישב לאנשים עם הרעיון שלהם לאיך נראה שף. "במסעדות שלי או באירועים, כשהיו מציגים אותי ואומרים שאני השפית, אנשים היו אומרים, 'לא, התבלבלת, זו בטח המארחת'. אני מאוד נהנית מהרגע הזה שאנשים אומרים 'וואי, הפתעת אותי'. בכל חברה שהייתי בה הייתי צריכה להוכיח שיש בי הרבה מעבר לאיך שאני נראית, ואז הגיעה נקודה בחיים שבה אמרתי שאני לא יכולה להיות אישה שנמדדת רק על יופי, שאני לא יכולה ללכת רק עם הטייטל 'היא יפה', אני חייבת לעמוד בזכות עצמי, בזכות השכל שלי, שיבינו שיש לי עוד הרבה מה להציע. משימת חיי ב'מאסטר שף' הייתה להוכיח שיש בי מעבר. קיבלתי במה להראות מי אני, מה אני מייצגת ומהם הערכים שבאתי מהם. כשהרגשתי שראו מעבר, הרפיתי מזה. אחרי 26 שנה".
היית בעלת מותג בגדי ים שאותם דגמנת בעצמך. גם זה לא עבר חלק לאנשים בגרון?
"בטח, תמיד אומרים לי 'וואי רזית', אנשים לא מבינים, לא רזיתי. זו פשוט אני, ואז מעמידים אותי במצב לא נעים כי לא בא לי לנופף בזה ולהגיד שאלה הגנים שלי. אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להתנצל על זה, בגלל שיש אנשים שקשה להם בהתמודדות שלהם מול המשקל. אנשים לא מבינים שכשמעירים לי 'ממש רזית' זה ממש מציק לי. זה כאילו משהו לא טוב איתי".
איך את מול עצמך? את עוסקת בשמירה על המשקל ועל הגוף?
"לא, תודה להורים שלי, קיבלתי מהם גנים טובים. אני אדם עם כל כך הרבה חשקים, אני לא אוכלת בריא בכלל, אין לי שום סדר, אני פותחת חטיפים כל היום, את צריכה לראות את מגירת החטיפים שלי. אני אוכלת ארוחה, פותחת חטיף, פתאום מוקפץ, פתאום קובות".
בסיבוב הקודם שלה בטלוויזיה הייתה אוחיון רווקה, וגם עכשיו, כשהיא עומדת שוב לככב על המסך, היא עדיין באותו הסטטוס. היום, להבדיל, היא נמצאת במקום אחר מבחינת הרצון שלה בקשר זוגי ובהקמת משפחה. "הייתי בת 26, לא כיוונתי לשם. הייתי מאוד עסוקה עם המסעדות, בקריירה, בהתפתחות שלי, הייתי ממש על הגל, הכל הגיע והיה מהמם, כל החלומות התגשמו. הקורונה הכריחה אותי לעצור הכל, ויכולתי להיכנס לקשר. היום זה לא המצב. היום אני מבינה שהחלום שלי הוא באמת להקים בית. נראה לי שחזרתי לתוכנית רק כי אני רווקה, כי אולי יש סיכוי שזה ידליק משהו, שזה יזיז את העולם. אני חושבת שכל מה שדיברתי עליו בצילומים היה על זה שבאתי למצוא חתן. אני בטוחה שהצופים בבית יגידו, 'מותק, התבלבלת בפורמט, זה לא חתונמי'".
המשהו הקטן הזה שאני צריכה בגבר
בימים אלה מתגוררת אוחיון בבית הוריה, אומנית ומנצח בתזמורת, בגן יבנה ("אני ילדה של טבע וחיות"). אומנם היא מחכה מאוד לזוגיות, אבל היא מרגישה מוקפת ולא בודדה. "החברים שלי והמשפחה, אנחנו כל הזמן ביחד. קשה לעבור את החיים האלה לבד. בא לי לחגוג עם מישהו את הניצחונות, בא לי לנוח עם מישהו, מאוד. אבל אני לא מתקרבנת".
סביר להניח שאת שומעת הרבה "איך זה יכול להיות שבחורה כמוך רווקה?".
"כן, אבל אצלי הכל זה כימיה, זו נגיעה קטנה, רגע קטן שיבהיר לי שזה הדבר, בלי קשר לשום רשימת מכולת. אין לי איך להסביר את זה, זה איך שבן אדם אומר לי 'היי' ואני מרגישה שהגעתי הביתה. אין לזה חוקים. זיווג זה משמיים, לבנות פיסת גן עדן עם מישהו, זה הדבר שנראה לי הכי חשוב כרגע, או הכי חשוב בחיים".
מתחילים איתך?
"אני חושבת שאני משדרת שאני שייכת למישהו, ממקום שאני בטוחה שיהיה בסדר, אבל זה לא באמת ככה. אני בפחד, אני דואגת. אף פעם לא מתחילים איתי, באמת. אני פוחדת שעוד פעם אגיד למישהו 'לא', שאני אאכזב ואצא מתנשאת. איך אסביר שזה לא הם, זה באמת משהו קטן שאני צריכה?".
אז אם אין את הדבר הקטן הזה, את לא נותנת צ'אנס? לא היית יכולה לעשות "חתונמי".
"לא. לא, אין סיכוי. אני לא מצליחה לחשוב על יותר משעה לשבת עם מישהו שזה לא זה. אני ממש מאמינה שזה יקרה במקרה. כל האנשים שהתאהבתי בהם היו הדבר האחרון שחשבתי, הם היו כל כך שונים מהטיפוס שאפשר היה לחשוב שמתאים לי. אני פשוט יכולה לזהות בדיוק מה שיכול להתאים לי באנרגיה, וזה לא משנה מה אחרים יגידו".
זה מפריע או מכאיב כששואלים אותך איך יכול להיות שבחורה כמוך לבד?
"לא, בכלל לא. זה באמת מפחיד להיות בת 32 ורווקה, זו באמת הסיטואציה. מי חשב שזה מה שיקרה? אבל לכל אחד יש את הדרך שלו לעבור. אחרי 7 באוקטובר היו לי ממש רגעים של 'וואו, אני לא יודעת מה יש לחיים לתת לי', לא בקטע אובדני, אבל איפשהו לא הייתה לי תקווה. ואז, כאילו שאלוהים בחר, נפתחה לי דלת רוחנית. קשה לספר על זה, אבל הבנתי שיש עולם רוחני אמיתי, שיש עוד עולם שאנחנו אולי לא רואים, והרגשתי שאני בבריאה חדשה. הבנתי שאפשר להסתכל על כמה טוב יש, שאפשר להתרגש מכל פרח, עלה, חיוך, צחוק ושיחה טובה. זו הייתה ההארה שלי לגביי ולגבי הטוב שאני יכולה לעשות בעולם. הבנתי שאני רוצה להפיץ את האור, ושזו שליחות מטורפת אם מישהו בבית יראה פרק של 'מאסטר שף' ואני זאת שאגיד את המילה שתרומם אותו. לכמה אנשים יש הזדמנות שיקשיבו להם? בא לי להשתמש בזה רק לדברים טובים".
מה זאת אומרת "נפתחה לך דלת רוחנית"?
"את מקבלת מסרים, באיזשהו מקום אני תוהה לפעמים אם אני משתגעת. נגיד אני אומרת מילה, ופתאום האדם הזה מופיע, או כשאני מכוונת ווייז אז שעת היציאה שמופיעה לי זה 11:11. נתתי במתנה לבת הדודה שלי את מותג בגדי הים שלי, ואז פתאום שמעתי ברדיו שיר של יסמין מועלם, "אפילו לא למכור / לחלק בחינם". את מקבלת את זה במסות כל כך גדולות, שאת כבר אומרת לעצמך, 'די, מישהו עושה עליי סתלבט'. ואת באמת מבינה כמה היקום מדבר איתך. רק לראות את הסימנים שבדרך".
המחשבה על הורות מעסיקה אותך?
"לדעתי עם הזוגיות יגיע רצון מאוד גדול, אבל עכשיו אני עדיין שואלת איך אני בכלל אהיה בהיריון, איך אני לא אהיה ליאור שקמה בבוקר ושואלת את עצמה 'מה בא לי לעשות היום?'. זה אומר להתקיים בשביל עוד מישהו ולא רק בשביל מה שבא לך וכל התאוות והגחמות שלך. זה מפחיד אותי ובאותה נשימה אני מאוד רוצה את הבית עם הילדים. אני אדם שרוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
בשביל נשים קרייריסטיות ועסוקות קיימת הטכנולוגיה לשימור פריון. זה משהו שחשבת עליו?
"אני באמונה שבחצי השנה הקרובה אכיר את הבן אדם שלי. יש לי עוד את התקווה שאני אצליח שלא לעבור את הדבר הזה".
אבל הקפאת ביציות לא בהכרח אומרת שוויתרת על זוגיות, להפך, זה מוריד ממך לחץ כי הגיל שבו נוצרה הביצית הוא משמעותי להתפתחות העובר, לא רק גיל האישה.
"לא הייתי מודעת לזה, זה חשוב מאוד. בסופו של דבר בבריאה החדשה שלי הבנתי שאלו הם הקלפים שלי, ואין לי מה לעשות אחרת, רק לנצח איתם. כל האופציות פתוחות, אני מאמינה שהיקום יסדר את הדברים ואגיע לדרך הנכונה שלי. אני נורא אוהבת את אלוהים, הכל מלמעלה, זה הכל הוא. זה אולי הכיף של הלא נודע שאני נמצאת בו עכשיו, לדעת שהוא בטוח מכין לי תוכנית מהממת".
מבשל לך משהו.
"מבשל לי משהו מהמם. וזוגיות מהממת, בטוח. אני סומכת עליו".
"מאסטר שף" נבחרת החלומות מתחילה במוצ"ש הקרוב (מוצאי יום כיפור) אחרי החדשות, קשת 12
צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: רגב וגבע חזן | איפור ושיער: נוי חורי | הפקה: טל פוליטי