סימי הרשקופ היא אישה חרדית שנוהגת להסתובב בפאה ורודה ונעלי עקב ירוקות. למרות שגדלה בבני ברק, ממרכזי החברה החרדית בישראל, היא לא מיישרת קו כמעט עם שום מוסכמה של הקהילה שממנה היא הגיעה ושבתוכה היא חיה. "אני חושבת שבגלל שחייתי במקום מאוד סגור, הלכתי בסוף לקיצון. זה מאוד לא מקובל. לא תמצאי חרדית אחת עם פאה ורודה, אבל אני חושבת שזה מגניב. אני גם יודעת יידיש מצוין. אנשים הולכים ברחוב ומרכלים עליי חופשי, וכשאני עונה להם ביידיש הם לא קולטים. הם מסתכלים עליי בפרצוף של 'מאיפה באה עלינו זאתי'. זה קורה לי הרבה ואני עפה על זה. אני חושבת שאף אחד לא יכול להגיד לי אם אני חרדית או לא, את זה אני אחליט. ואני גם לא אוהבת את המילה הזאת בכלל".
במסגרת חוסר השגרתיות שלה, הרשקופ נישאה מאוחר ביחס לסביבתה ("כבר הייתי רווקה זקנה"). כל בנות הכיתה שלה כבר היו נשואות, כולן בשידוכים, ואילו עבור הרשקופ, כמעט בת 20, לא נמצאה התאמה. "אבא שלי היה השדכן", היא מספרת. "וחיכינו עד לשידוך המתאים. כשהייתי בת 19 וחצי אבא שלי ראה את דודי שר בחתונה. במקרה הוא מגיע מהחסידות שאני באה ממנה, ואבא שלי החליט לשדך. דודי היה רק בן 17, אז היינו חייבים לחכות שמונה חודשים עד החתונה".
ומה קרה עד אז?
"לא נפגשנו פעם אחת בשמונת החודשים האלה, הייתה לי רק תמונה שלו. כשהייתי רוצה לראות אותו הייתי מתגנבת בתפילות ומציצה עליו דרך עזרת נשים. תראי, בציבור הליטאי נפגשים מלא לפני החתונה, אצל החסידים זה פחות מקובל. יש בציבור חרדים שכן נפגשים ויוצאים. אני אפילו לא ראיתי אותו כמו שצריך ובטח שלא דיברתי איתו בטלפון".
וכשהצצת עליו בבית הכנסת איך הרגשת? היו פרפרים בבטן?
"איך הרגשתי? אני צריכה לחשוב. אני זוכרת שמתישהו הוא נסע לאדמו"ר לחג, אז אפיתי מלא עוגות והבאתי לבת דודה שלו שתעביר לו בשמי. ממש התרגשתי. אבל גם לא בדיוק ידעתי למה אני נכנסת. עד החתונה לא ידעתי איך באים ילדים לעולם. האמנתי שאם זה מה שהתאימו לי, אז זה מה שהכי מתאים לי".
איך את מרגישה היום עם החיבור שלך לדת?
"תראי, אני לא רבנית. אני לא אשקר ואגיד שאני כל היום מתפללת, אני לא. ואם אני אגיד שאני מקפידה על כל ההלכות, אני גם אשקר לך. אז אני לא אומרת. תמיד הייתי קצת שונה, תמיד רציתי לבלוט, חשבתי שככה יראו אותי יותר ויאהבו אותי, אז תמיד חיפשתי איך למשוך תשומת לב. אם הבן שלי לא היה הורס לי את הפאה הוורודה עם דבק מגע, כנראה היא הייתה על הראש שלי עכשיו. אבל אני מאוד אוהבת את הדת, ויש לי אמונה".
שונה בנוף
גרסתה הנון-קונפורמיסטית של הרשקופ (28) – היום אושיית אינסטגרם חרדית ומקימת "דוס-סלבס", עמוד רכילות חרדי – התפתחה כבר כשהייתה צעירה. "יש ליטאים, יש ספרדים. ואני מגיעה מחסידות", היא מסבירה. "זה אומר שאני באה מבית יותר סגור. לא ידעתי מה זה אינטרנט, אבל תמיד הייתי שונה בנוף. בימי הסמינר הייתי מתגנבת החוצה ושומעת רדיו חרדי. זה היה אסור, וזה היה המקסימום שהעזתי. עד החתונה הייתי מאוד מכבדת. אף אחד לא ידע מה אני שומעת".
מה היה השיר ה"לא חרדי" הראשון ששמעת?
"'אם יש גן עדן' של אייל גולן. אמא שלי נפטרה מסרטן כשהייתי בת 15, וכל הזמן השיר הזה היה לי באוזניים, הייתי מאוד קרובה אליה. אגב, אסור להגיד אצלנו סרטן. אומרים 'המחלה'. אולי כי סרטן זה לא כשר. היום אני לא רואה בזה שום בעיה".
איך הסביבה קיבלה את השונות שלך?
"אני חושבת שניצלו את החולשה שלי, הייתי ילדה מאוד לא מקובלת. לעולם לא אשכח איך חמש בנות תפסו לי בשיער, ודפקו לי את הראש, ודפקו ודפקו. הבריונות שעברתי הולכת איתי מאז, ועד היום יש לי בעיות חברתיות. אני לא מתקשרת עם אנשים, אני מפחדת להיפגע שוב. אני לא סומכת על אף אחד. תמיד רציתי להיות ילדה אהובה, ולהיות חלק, וזה רק הביא אותי עוד יותר לתחתית. כל הזמן אמרו לי שגם ככה לא יצא מזה כלום".
ומישהו מבני המשפחה שלך ידע? אמא, אבא, אחד מ-11 האחים?
"מאוד שמרתי את זה לעצמי, לא רציתי לצער אף אחד. אמא שלי הרגישה, כן. היא ידעה. הייתי מאוד בוגרת, הייתי חוזרת מבית ספר ומתנהגת כאילו הכל אחלה, אבל כלום לא היה אחלה. ואז פתאום אחרי שאמא שלי נפטרה כולן רצו להיות חברות שלי, אמרו עליי שאני יתומה מסכנה".
איפה המורים היו כשהתעללו בך?
"כשעליתי לסמינר חשבתי, 'איזה יופי, חברות חדשות, מקום חדש'. אבל אז קלטתי שאני גם מתמודדת עם בעיה חדשה. הבריונות הגיעה הפעם מכיוון המורה. קרה משהו שאני בחיים לא אשכח, היו בנות עם ייחוס ולי לא היה, ופעם אחת בכיתה הרמתי את היד כדי לשאול על משהו שלא הבנתי – והמורה ענתה לי, 'כשתהיי "הבת של" אני אעזור לך'. לקחתי את זה מאוד קשה. המורה צריכה להגן עלייך ולא להשפיל אותך. אחר כך היו לי עם אותה מורה עוד כל מיני סיטואציות. פעם אחת נפלתי במדרגות ונקעתי את הרגל. היא עמדה מולי עם כל הבנות והתחילה להתגלגל מצחוק. היא אמרה 'מסכנה, נפלה, רוצה צומי'".
החתונה עם דודי, שהיה ילד ביישן שלא העז להסתכל להרשקופ בעיניים בריקוד הראשון שלהם, הייתה נקודת המפנה עבורה – וההזדמנות שלה להקים בית עם חוקים משלה. "איך שהתחתנתי קניתי שני טלפונים", היא מספרת. "אחד כשר והשני לא".
בעלך ידע?
"גם בעלי קנה. תראי, אחרי שסוגרים אותך כל החיים ויש לך הזדמנות לצאת, אז בא לך לטרוף את העולם. אבל המדריך של החתנים גילה שקנינו, ולקח את הטלפונים. הם נשארו אצלו ומאז קנינו אחד חדש. כשהיינו מגיעים לבקר את המשפחה היינו מחביאים, ברחוב היינו מסתובבים עם הכשר, ובבית עם הלא כשר. אצל בעלי זה היה לאורך זמן ככה. אני העפתי את הפלאפון הכשר כבר ב-2014, כשפתחתי אינסטגרם".
חרדים ואינסטגרם, לא שילוב מתבקש. אבל הרשקופ מסבירה שכמעט לכולם יש חשבון, ומי שמתבייש שיתפסו אותו על חם ברשתות החברתיות האסורות, פותח חשבון פיקטיבי. "גם לי היה בהתחלה עמוד בדוי", היא מספרת. "עקבתי אחרי הרבה משפיעניות והייתי בין הראשונות שעקבו אחרי נטלי דדון".
לפני שנתיים וחצי פתחה הרשקופ את חשבון הרכילות המצליח שלה, שמתהדר היום ב-73 אלף עוקבים. "כשפתחתי את דוס-סלבס אף אחד לא ידע שזו אני", היא מסבירה איך מלכתחילה נכנסה לטריטוריה אסורה. "פיתחתי לעצמי דמות, כי רציתי שיאהבו אותי. וגם את החשבון פתחתי כדי שיאהבו אותי".
למה לדעתך דווקא את הצלחת ככה?
"לא באתי לחזק אף אחד בדת, באמת. הדברים שהעליתי היו כל מיני סלבס שהתחילו להניח תפילין, כמו סטטיק ועומר אדם, כאלה. ואז אנשים כתבו לי בפרטי, 'וואלה, תדעי לך שבזכותך התחלתי להניח'. אז אומנם לא באתי לחזק, אבל אנשים חיזקו את עצמם דרכי. ורק אז הבנתי שאני יכולה לעשות משהו שיגשר בין שני עולמות. רציתי שיראו חרדים מעבר למה שחושבים עליהם. לא כולנו קיצוניים".
איבדת בשביל זה את המשפחה שלך, עם אבא שלך את לא בקשר בכלל.
"קשה לו עם הדרך שבחרתי, זה הפוך מאיך שהוא גידל אותי, ואני גם מאמינה שיבוא יום והוא יתחרט על זה. אבל אני מאוד מתגעגעת אליו ואין לי שום כעס. אני בחרתי דרך מאוד שונה מהמשפחה, מילא כשרק היה לי פלאפון וזה, אבל לעסוק במשהו כמו מה שאני עושה? היום קוראים לי ברחוב 'עלק חרדית'".
ובעלך, איך הוא מקבל את כל מה שאת עושה?
"דודי אומר לי, 'כבדי אותי ואני אכבד אותך'".
מה שהשם ייתן
בשבוע הבא תעלה "בנות ברק" (ראשון–שני ב-19:35 ב-HOT בידור, ב-HOT VOD וב-NEXT TV) – סדרת דוקו-ריאליטי חדשה בכיכובה של הרשקופ, לצד משפיעניות חרדיות נוספות שיעניקו הצצה לעולמן. "בהתחלה היו לי חששות", היא מספרת. "בעלי אמר, 'אין מצב, אותי לא מצלמים ולא רואים', אבל בסוף הוא הכי קורע בתוכנית".
ואיך המשפחה שלו מקבלת את זה?
"נראה לי שבאיזה עמוד באינסטגרם עלה פרומו של 'בנות ברק' והוא הסתובב שם כמה ימים, כי פתאום חמותי התקשרה ואמרה 'מה שמעתי?'. אז קיבלו את זה אחלה".
איך נראים חיי המשפחה שלך ושל דודי?
"את יודעת, אני נשואה שמונה שנים ויש לי רק ילד אחד. חברות שלי מהכיתה עם שישה-שבעה ילדים כבר. אבל אני לא בלחץ. אני עדיין צעירה ואני לא מתכננת להביא שיירה. בציבור החרדי שואלים כל הזמן מה עם ילדים, וכל הזמן מציקים. ברור שאני רוצה עוד. אבל אני אומרת, 'מה שהשם ייתן. מה שבא, ברוך הבא'".
"לא נכנסתי ישר להיריון, רציתי לחכות קצת", היא משחזרת. "כשכבר נכנסתי להיריון הייתה לי לידה שקטה. עברתי הפלה בחודש מאוד מתקדם. אני זוכרת שבעלי היה עם הגיסים שלי בצפון, כתבתי לו שאני לא מרגישה טוב, הטיסו אותי לבית חולים. כנראה איבדתי את ההכרה כי קמתי וגיליתי שאני אחרי הכל. התינוק לא שרד", הרשקופ לוקחת אוויר וממשיכה. "אחרי כמה שנים נולד אלי. ההיריון שלו היה מדהים אבל כל הזמן הרופאים אמרו לי דברים לא במקום, הפחידו אותי, אמרו שיהיה לו ראש גדול וכל מיני כאלה".
והיום?
"הוא נמצא בגן חינוך מיוחד. יש לו עיכוב התפתחותי. הוא בן 4 ועוד לא גמול, וכשכולם התחילו ללכת, הוא עדיין לא היה בקטע. אבל הוא נסיך עולם, זה אתגר ומתנה".
אולי ילד מיוחד כזה מקבלת רק אמא כמוך, שעברה דבר או שניים.
"כן. קודם כל אלי הוא ילד של אהבה. אני חושבת שהילדות שלי גרמה לזה שתהיה לי יותר אהבה לתת, זה לימד אותי. אבל תשאלי אותי מה החלום שלי".
מה החלום שלך?
"להקים סיירת חרם במגזר החרדי. ללכת לילדים שעוברים חרם, לבוא ולחבק. הלוואי שאוכל לעזור לילדים כדי שמה שקרה לי לא יקרה לאחרים. זה מה שתמיד חלמתי עליו".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: חנה שפיצר | איפור ושיער: מרום טל וינשטק