אם יש משהו שדקלה הדר למדה לאחרונה זה שטיימינג זה הכל בחיים. הקלישאה הזו אולי נסחטה מכל כיוון, אך במקרה של השחקנית והמדבבת בת ה-37 ואמא של עופרי בן השנתיים ושמונה חודשים, היא אשכרה כללה מסחטה. "עופרי היה חולה כמה ימים, וכשהוא הבריא הגעתי איתו למשפחתון וראיתי רשימה של מה כל הורה צריך להביא למסיבת הסיום" היא משחזרת; "הקטגוריות הקלות של המפיות והסכו"ם היו תפוסות, ומה שנשאר לי זה סלט פירות. מצאתי את עצמי קמה בחמש בבוקר, סוחטת תפוזים, חותכת פירות במשך שלוש שעות. זה ממש הזכיר לי את ׳צומת מילר׳, כי עכשיו בעונה החדשה צילמנו סצינה כזו של איך אנחנו מגיעים בזמן כדי לתפוס את הסכום החד פעמי והמפיות כדי לא להתקע עם העוגה הטבעונית שצריך להכין לילד שאלרגי לאגוזים. יש את ההורים החכמים שמגיעים לילה לפני כדי לתפוס את רובריקת המפיות".
ובמקביל יש את הטרנד של האימהות המשקיעניות, אלה שיגידו שמי שמביאה את המפיות מזניחה.
"טוב, זה תלוי איך את רואה את האימהות שלך. לי יש מספיק ביטחון כדי להיות זו שמביאה את המפיות או את הסכו"ם".
ב"צומת מילר", קומדיית המצבים המצליחה של אדיר מילר שחוזרת ביום שלישי הקרוב לעונה שלישית בקשת 12, הדר מגלמת את מאיה מילר, אשתו של אדיר ושומרת הסדר, זו שמציבה גבולות - לבנות ולאבא שלהן - ומסבירה לו, למשל, למה הוא צריך להגיע למופע הסיום של קבוצת המחול של בתו, למרות שהוא כבר נכח בלא מעט כאלה. הוא משחרר לעברה את הפנינה "ילד זה כמו נאד, רק את שלך אתה סובל", היא משחררת לעברו מבט מצמית, ורובנו נוכל לנחש איך זה נגמר (הרכב משפחתי מלא באולם פלוס הסרטה בסמארטפון) כי רובנו היינו שם, או נהיה שם, או סתם מבינות שבחלוקת התפקידים במשפחה ההטרוסקסואלית, נשים לרוב יהיו אלה שיכירו בעל פה את לו"ז החוגים ומופעי הסיום של הילדים.
אבל מתברר שהסטריאוטיפים האלה אינם נחלת המבנה המשפחתי המסורתי בלבד: במציאות, הדר נשואה לאישה (שני גרובר, 35, מנהלת מלונות בוטיק בתל אביב) ולשתיים ילד מתרומת זרע, וגם בזוגיות של שתי נשים, מתברר, ילד ראשון מכניס הרבה כאוס הביתה. "כשהפכנו להיות אימהות אני הייתי יותר על זה, היתה לי משמעת עצמית גבוהה ולשני היה נורא קשה לקום בלילה" היא מודה; "ככל שהוא גדל אני נהייתי הרכיכה והיא זו שידעה להציב גבולות. אולי זה קשור לעובדה ששני יצאה לעבוד בעוד אני הייתי בחופשת לידה בבית. אולי זה גרם לי להיות האמא היותר רכה ומכילה, לא יודעת. שני ואני רוקדות טנגו מאוד עדין ונכון סביב הדבר הזה, אנחנו משתדלות להשלים אחת את השנייה, לתת קונטרה אחת לשנייה".
ובתקופה שאחרי הלידה שבה נשארת בבית בעוד היא יצאה לעבוד כעסת עליה? נפתח הפנקס?
"אנחנו בני אדם, תמיד יש פנקסנות, אבל אני לא זוכרת, יש מצב שזו הדחקה. אני רק זוכרת שהרגשתי נורא לבד, שהיה לי נורא קשה. היא יצאה וחיה את חייה ואני בבית רק עם קקי-פיפי כל היום, את נוטרת לה טינה על משהו שאין לה שליטה עליו, כי היא עובדת כדי להביא כסף הביתה. זו תקופה שהיא גם ככה מאוד הורמונלית, לא עבדתי בתקופה ההיא וגם הנקתי, אז אני לא יכולה להגיד לך שהייתי לחלוטין בפרופורציות. 7 חודשים אחרי הלידה, כשהתחלנו לצלם את צומת מילר, הכנסתי את עופרי למסגרת, לצערי".
והחזרה לגזרה העסיקה אותך? בכל זאת, כשחקנית הגוף הוא הכלי שלך.
"לחלוטין, הרגשתי כאילו איבדתי משהו, הרגשתי שנשאבתי למשהו אחר. שאבו אותי מהעולם שלי, הרגשתי כמו מכונית שהתפרקה, אבל לאט לאט הכל חזר לעצמו, גם הגוף. אגב, עברתי טראומה קולית, בסוף חודש שביעי כמעט ולא יצא לי קול. התחלתי לשמוע את זה בדיבובים, שנהיה לי קול מאוד נמוך".
למה זה קרה?
"עד היום אני לא יודעת למה. עבדתי עד סוף חודש שמיני, הופעתי בהצגה 'המוגבלים' בבית ליסין ובשילוב עם הורמונים וכנראה גם משהו פסיכולוגי, אולי הרגשתי שיש קול שלא ביטאתי, הפכתי בעצמי לסוג של מוגבלת".
זה מאוד מערער.
"זה ערער אותי בכל כך הרבה מובנים, עלו בי שאלות קיומיות, שאלתי את עצמי 'אני יכולה בכלל להמשיך במקצוע הזה?'. האימהות מוחקת את מי שהיית בתחושה, החיים הם לא מה שהיו, ופתאום את יכולה להיות מוגבלת במקצוע, מההתעסקות בגוף והאם יחזור לעצמו ועד השינוי הקולי, זה ממש לגלות את עצמי מחדש. בדיבובים היום אני עושה סוג אחר של דמויות. פעם הייתי עושה דמויות שהן נורא האפי האפי, היום אני מקבלת את הצרודות המגניבות, המעשנות, היותר שורשיות. כי עברתי התפתחות, התחברות לעצמי, האימהות הוסיפה לחיים שלי אינסטינקטים אימהיים, הלביאה שבי יצאה החוצה בלי שידעתי שהיא קיימת. לא הייתי האישה שכששואלים אותה 'מה החיה שלך?' היא עונה לביאה".
כי איזו חיה היית מבחינתך?
"תנשמת, בגלל מבנה הפנים שלי".
אז אני מבינה שעל השאלה האם את יכולה להמשיך במקצוע שלך כבר ענית לעצמך.
"החיים ענו לי. הם אמרו לי 'חמודה, את במקום הנכון'".
"רגע אחד התמונה שלי התנוססה במשרד של ציפי פינס ורגע אחרי אמרו לי 'כרגע אין לנו תפקיד בשבילך'"
חוויית החזרה לעבודה אחרי ׳חופשת׳ הלידה היא מורכבת, לעיתים קשה ומבלבלת, ובמקרה של הדר נוספה מורכבות נוספת לכל בליל הרגשות הזה. שבעה חודשים אחרי הלידה קפצה מי שחרכה במשך 13 שנים את בימות תיאטרון הקאמרי ובית ליסין והפיחה חיים וקול בעשרות דמויות מצויירות - לתוך מים העמוקים של הפריים טיים. "צומת מילר נתנה לי שיעור גדול על החיים והמקצוע" היא פותחת ולוקחת נשימה; "עשיתי המון תפקידים מדהימים בתיאטרון וטלוויזיה לילדים, וצומת מילר נתנה חשיפה מאוד גדולה שהיתה טבילת אש, ולפעמים האור היה כל כך חזק שהוא סינוור".
תסבירי.
"היו לי שם כמה דברים קשוחים. הראשון זה שהגעתי לתפקיד שמישהי אחרת עשתה בעונה הקודמת של הסדרה (אדווה בולה), ורוב הביקורות והטוקבקים עסקו בשאלה מה קרה לשחקנית הקודמת. לא היתה התעסקות קונקרטית בי ובמה שאני עושה, ואני יכולה להבין אותם. זה כמו שבשני הסרטים הראשונים של ׳אבא גנוב׳ כיכבה אלונה קמחי, ובסרט השלישי החליפה אותה שחקנית אחרת. הייתי אז ילדה אבל הייתי עסוקה בלהשוות ולשפוט ולשאול למה החליפו את אלונה קמחי, וזה יצר אצלי אנטגוניזם. והדבר השני שהיה לי קשוח הוא סוג התפקיד. אני קומיקאית, עושה תפקידי אופי, ופתאום אני הדמות הסחית, המבאסת במובנים מסויימים, עוצרים אותי ברחוב ושואלים "למה את רעה?". לקח לי זמן להתאים את הכפפה הזו ליד, ולמדתי מזה. זה הרחיב את המנעד שלי כקומיקאית, למדתי להביא את הקומדיה ממקום שקט שלא מחפש לגנוב את ההצגה, מה שאני רגילה להיות כל הזמן".
שיעור בענווה?
"בדיוק. לוותר קצת על העניין הזה של להיות במרכז, ולשרת את הקומדיה. אדיר ראה אותי עושה אודישן לתפקיד של פרק אחד ורצה אותי לידו כדי לחזק לו את המקום הזה של הקומדיה. הוא מנסח את זה בצורה יפה - שכדי שהקו העקום יצא עקום ומצחיק צריך את הקו הישר שיאזן אותו. אז במקרה שלנו אני הקו הישר ואדיר העקום, למרות שאני רגילה להיות העקומה. אז אני מקווה שהפריים טיים הזה יצמיח הזדמנויות לתפקידים שמראים עוד חלקים ביכולת שלי, כי מאיה מילר היא דמות מאוד ספיציפית, למרות שבעונה הזו היא פחות ביצ׳ית ויותר מכילה את הטמטום שלו".
ואם כבר טמטום, יש סיטואציות שאת אומרת תודה שאת לא נשואה לגבר?
"אין לי את הרגעים האלה, כי מנסיוני עם בת זוגי יש בה צדדים מאוד גבריים ויש בה צדדים מאוד נשיים וגם בי. אדיר הזמין אותנו לסטנד אפ שלו ונקרענו מצחוק כי זיהינו את עצמנו בסיטואציה. אז אני לא בעד להגדיר, זה תלוי אישיות ותלוי סיטואציה. אדיר עלה על משהו שהרבה אנשים יכולים להתחבר אליו, הוא לא פונה רק לקהל סטרייטי".
וההשתתפות בסדרה שלו גם הולידה פרסום. זה משהו שחיכית לו?
"אף פעם לא חיפשתי פרסום, זה תמיד היה מבחינתי כלי לעשייה, לפרנסה טובה ולהגיע לנקודה שבה תיאטרונים וסדרות מציעים לי תפקידים. חוסר האנונימיות הוא לא מה שחיפשתי, להפך".
אז את לא משחקת את המשחק.
"אני אדם פרטי, קצת אולד פאשן. האינסטגרם שלי עלוב, אני תמיד צריכה להכריח את עצמי להעלות סטורי".
יש שיאמרו שזו ירייה ברגל, כי עם זיהוי ברחוב ואינסטגרם תוסס את אולי יכולה לקצר את הדרך לפסגה.
"שמעי, משחק זה דבר מאוד סיזיפי, בין כל הצלחה וסיפוק יש כל כך הרבה נסיעות בוואנים לכל חור בארץ, כל כך הרבה תפקידים מדכאים שלא מדגדגים רבע מהיכולת שלך, היו תקופות שרגע אחד התמונה שלי התנוססה במשרד של ציפי פינס ורגע אחרי זה אמרו לי ׳כרגע אין לנו תפקיד בשבילך׳. יש קיצורי דרך, אבל לדעתי הם לא מחזיקים הרבה. כולנו צריכים את מחיאות הכפיים, אבל את הזיהוי ברחוב אני לא חושבת שאנשים באמת רוצים, זה נראה להם נורא נוצץ מרחוק אבל ברגע שהם מתקרבים לזה הם מבינים שזה לא נעים. יש הרבה חוסר אמת בדבר הזה".
אבל בטוח יש סביבך שחקנים שנמצאים בחשיפה תקשורתית גבוהה.
"כן, ולא אנקוב בשמם של אנשים שפתאום את קולטת שינוי בהתנהגות ברגע שהפכו למאוד מפורסמים. לחברים האמיתיים שלי מהתחום יש פרופורציות עם הפרסום שלהם, הם ממשיכים לעשות את העבודה שלהם עם התוספת הקטנה של הזיהוי ברחוב".
ולא בא לך שיזהו אותך ברחוב?
"אולי בעברי הייתי נהנית מזה, היום אני אוהבת שאדם מתחיל לדבר איתי בלי מידע מקדים לפני. הייתי מעדיפה שהדיאלוג יהיה כי הם מכירים אותי ולא כתוצאה מזה שהם חושבים שאני מאיה מילר, כי אני לא. את מבינה?".
איאלץ להאמין לך.
"תאמיני. אני גם אדם שהולך לריטריטים של יוגה, שם אני קצת שמחה שיש אנשים בלי טלוויזיה".
"בגיל 19 ההורים מצאו מכתב שכתבתי למישהי שהכרתי בצבא. אחר כך עוד היה לי בן זוג"
היא נולדה באשקלון לאלוף משנה בקבע ולמורה לפסיכולוגיה-סוציולוגיה, ולה אחות המבוגרת ממנה ב-6 שנים. בעקבות השירות הצבאי של האב, נדדה המשפחה בין אשקלון, רעות ורעננה, ואת שנות התיכון העבירה במגמת התיאטרון של תלמה ילין. המסלול המתבקש שלה היה אמור לעבור דרך תיאטרון צה"ל, אבל לאביה היו חלומות אחרים ("אבא שלי רצה שאצא לקצונה. יצאתי לקורס קצינות כפעורה מתלמה ילין, ואז הייתי קצינת תחזוקה גרועה ביותר"). היציאה מהארון שלה קרתה באופן לא מתוכנן, אפילו מאולץ, ובעקבות שיברון לב: "בגיל 19 ההורים ואחותי מצאו מכתב שכתבתי למישהי שהכרתי בצבא והייתי מאוהבת בה" היא מספרת; "כתוצאה מזה נאלצתי להודות שאני מאוהבת במישהי אבל 'שזה לא אומר כלום'. אחר כך עוד היה לי בן זוג".
למה בעצם?
"כי לקח לי זמן להגדיר את זה מול עצמי, היה לי קשה להעלות את המילה לסבית על השפתיים. אז המשכתי לצאת עם בחורים, ובגיל 23 התאהבתי באישה, וגם אז היה עוד תהליך. אמא שלי היתה בהכחשה הרבה זמן, היה לה קשה לקבל את זה, כפי שלי היה קשה לקבל את זה, עד שזה הפך לנון אישיו".
מתי זה הפך לנון אישיו?
"כשפגשתי את שני. הכרתי אותה בגיל 29, אז כבר ניהלתי קשרים עם נשים וזה נהיה אורח החיים שלי, עד הצבא זה היה ׳בואי נפגוש את האחד הזה שיגאל אותי מהלסביות שלי׳. כל הילדות הייתי בקונפליקט פנימי במקום להגיד די, זו מי שאני. לקח לי זמן להפסיק להתנצל על מי שאני ופשוט להיות. זה קרה בצעדים קטנים. לדבר על זה עם עוד מישהו ועוד מישהו, להתחתן עם שני, ואפילו עכשיו כשאני מדברת איתך על זה קבל עם ועדה אני מרגישה שיש לי שליחות בעניין הזה".
נשמע שאת עושה תיקון לשנים שבהן היית בארון.
"לחלוטין. עכשיו כתבתי עם עוד חמש נשים מוכשרות, ביניהן אשתי, את המופע Les is more (הטעות במקור). הוא רץ כבר 3 פעמים בקפה תיאטרון הקאמרי, ונכתב מהקרביים שלנו. אני משחקת מטפלת זוגית מצחיקה שאליה מגיעות זוג נשים לטיפול פסיכולוגי, ודרך הטיפול מוצגים כל מני דברים מחיי הנישואין, מאימהות לסבית ועד ההתמודדות מול ההורים. יש לי שיר במופע הזה שבו המטפלת מספרת על בחור שהגיע אליה וביקש טיפולי המרה. גם על סמוטריץ׳ יש לנו שם הערה קטנה. אנחנו רוצות להגיע עם זה כמה שיותר רחוק, לנער אנשים מהבורות. לסביות מזדהות עם זה וסטרייטיות מזדהות עם זה, כי הזוגיות היא אותה זוגיות והאימהות היא אותה אימהות".
שם המופע רומז שלסביות נהנות יותר. אז הדשא שלכן ירוק יותר?
"אז זהו שלא. יש הרבה כאבי ראש במערכת יחסים בין נשים".
השאלה היא מי נוטלות יותר אדוויל - הסטרייטיות או הלסביות?
"אני תמיד חושבת ששלי יותר גדול, אז אני לא יודעת להגיד, אפשר להתווכח על זה. כל אחת וכאב הראש שלה, זה עולם של אתגרים".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: לימור ריחנה | איפור: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" | שיער: יואב ארובס, קאטס יו אפ | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: טישירט לבנה, מכנסיים שחורים- היליארי | לוק 2: שמלה שחורה- היליארי, מגפיים- מנגו | לוק 3: סוודר כתום- COS | לוק 4: חליפה- קום איל פו | לוק 5: טישירט לבנה- היליארי, ג'קט גימבטיסטה ל- h&m | לוק 6: סוודר כתום- COS, ג'קט- זארה, מכנסיים- ברשקה | לוק 7: גופייה שחורה- עדיקה, מכופתרת לבנה ומכנס שחור- היליארי |