לכבוד יום הולדתו ה-34 העניק לעצמו עמיחי שרפשטיין מתנה: השתתפות בקורס "הגבר המולטי אורגזמי".
לרעיון ההשתלמות במולטי אורגזמה נחשף שרפשטיין דרך באנר בפייסבוק. בקורס נפגש כוכב "מאסטר שף" עם גברים נוספים, וביחד הם דיברו במשך יותר מארבעה חודשים על עינוג עצמי, על דרכים לשלוט בשפיכה ועל שיטות להגעה לאורגזמות מוגברות. שנה חלפה ושרפשטיין עצמו כבר מעביר סדנאות בפסטיבלים ברחבי הארץ, מסביר בעירום מלא לקבוצות של נשים וגברים איך לשבור את ההתניות המיניות מילדות. האמצעי: גוש חימר שמעבירים המשתתפים, עירומים בעצמם, זה על זה. "אני שייך לקבוצה גדולה של אנשים שהחליטו לא לקחת את המיניות כמובן מאליו", הוא אומר.
מה זה אומר בפרקטיקה, לא לקחת כמובן מאליו?
"למשל להקדיש זמן לאהבה עצמית, כולל עינוג עצמי, בלי להתבייש לקחת את הזמן. אני לא מדבר על צפייה בפורנו שמרחיקה אותנו מעצמנו, אלא על שימוש בדמיון ובפנטזיות. אוננות היא ברכה מדהימה ומתנה שקיבלנו כדי לחוות מיניות עם עצמנו לפני שנביא אותה לידי ביטוי עם הפרטנרים שלנו".
רשמתי לפניי. ובשלב הסקס עם הפרטנר?
"לא להפסיק לחקור, לבדוק ולהתפתח. המיניות שלנו היא דבר אמורפי, גמיש ומשתנה. מה שבא לי אתמול לאו דווקא מתאים היום, ויש לנו יכולת לשנות את המציאות המינית של חיינו על ידי הנעה ושינוי. למשל לשנות כל יום הרגל, לא משנה מאיזה תחום. מצחצח שיניים ביד ימין, לעבור לשמאל. מתחיל את היום בחיבוק לבן זוג, לנסות להתחיל במילה טובה ואז חיבוק. העיקר שינוי. בהמשך זה יגיע למיטה".
מה בעצם המטרה בסדנאות שלך?
"אני מלמד אנשים שאינטימיות זה לא רק חדירה וסקס. הסדנה היא חד-פעמית ונמשכת שלוש שעות, לרוב בעירום, אבל היא לא כוללת מגע בין גוף לגוף. החימר מתווך. זאת אומרת, אם אני רוצה לעשות תרגיל של מגע או להסביר איך אני מבקש מהפרטנר שלי מגע מסוים, אני אומר למישהו 'אתה יכול לגלגל לי בבקשה את גוש החימר על הגב?'. אני יוצר פה שכבת הגנה, כי האדם שמגלגל את החימר לא נוגע בגוף אלא רק בחימר עצמו".
אז למה עושים את זה בעירום?
"עירום זה משהו מקובל. אנשים מרגישים נוח. יש המון פסטיבלים כאלה ברחבי הארץ, מגיעים אליהם אלפי אנשים וזה בכלל לא אישיו. חלק מהקסם במקומות האלה זה איך מכבדים מרחב של מישהו אחר. יש מערכת חוקים ברורה: אין דבר כזה שמישהו לא ישאל לפני אם הוא יכול, נניח, ללטף אותך".
ובכל הסדנאות מתפשטים?
"לא, ואין שום דרישה כזאת. אבל אותי אף פעם לא הביך להיות עירום. העלו לאתרי רכילות גם תמונת עירום שהעליתי לפייסבוק וזה לא הביך אותי. כשמשדרים פרק של 'מאסטר שף' ורואים אותי, אז אני מרגיש הכי עירום בעולם. רואים כל שערה שלי, שופטים כל דבר שיוצא לי מהפה. אתה חשוף בלי שבאמת מכירים אותך. עירום זה כלום".
אתה לא חושש שהעירום בסדנאות עלול ליצור סביבה שמעודדת הטרדות מיניות?
"כדי להטריד מינית אני לא צריך לגעת בכלל, אני יכול לעשות את זה רק במילה. כשאתה עירום בכוונה אתה בעצם אומר, 'תקבלו אותי כמו שאני. גם עם הקמט פה והקפל שם'. בכל הימים הראשונים בסדנה עוסקים בגבולות. איך אומרים 'לא' ואיך מקבלים 'לא' ממקום מכבד. אם קורה משהו הכי קטן, הוא מדובר אצלנו. אנחנו מתמודדים עם כל דבר ולא מטאטאים מתחת לשולחן".
זה עדיין נשמע כמו הזמנה לחציית גבולות אישיים.
"היום אפילו ילדים לומדים מה לא לעשות. הם רואים הטרדות מיניות בתקשורת וחווים רק 'אל תעשה את זה ואל תגיד את זה'. זה בסדר בעיניי שבגבולות בין אנשים יהיו גם אי הסכמות, ושאם אני אגיד משהו לא נעים, אז יגידו לי ואתנצל. לא כל דבר צריך להפוך לפסטיבל ולהגיד 'אני נפגעתי ואני בטראומה לכל החיים כי אמרת לי שיש לי תחת יפה'".
"טבעי לי לדבר על מיניות עם הילד שלי"
שרפשטיין יודע להתפשט לא רק בגוף אלא גם בנפש, והוא חושף סיפור אישי מורכב. הוא אמן שחי עם בן זוגו ג'ניה בקיבוץ מעגן מיכאל, וביחד הם מגדלים ילד עם חברה משותפת. עדי, בנו בן השבע, הגיח לעולם אחרי סיפור רפואי שנחשב לפורץ דרך בארץ. שרפשטיין בדיוק השתחרר מהצבא, חזר לקיבוץ והכיר את הילה, חברת קיבוץ מבוגרת ממנו ב-11 שנה שהחלימה מסרטן ורצתה ילד.
"הכרתי את המשפחה של הילה מהקיבוץ, אבל אותה לא ממש", הוא מספר. "היא הייתה דיילת הרבה שנים וחזרה להבריא בקיבוץ. נפגשנו חודשיים אחרי שהיא עברה השתלת מח עצם והייתה קירחת. כשהיא הייתה בת 34 אמרו לה שהיא יכולה לחשוב על ילדים כי המחלה מאחוריה, אבל בבדיקות ראו שהיא במצב של חוסר פעילות שחלתית ואחרי כמה ניסיונות במרפאת פוריות היא הבינה שאין סיכוי. אבל עשר שנים לפני כן היא השתתפה בניסוי באיכילוב שבו לקחו לה חתיכות שחלה והקפיאו, ועכשיו הציעו להפרות את מה שהוקפא וככה לאפשר לה להרות. זה כבר היה שלב שבו דובר על זה שאהיה האבא".
היא הפתיעה אותך? מה עונים על כזה דבר?
"היא אמרה לי שהיא לא רוצה זרע מתורם וביקשה שאחשוב על להיות אבא לילד שלה. הייתי בן 26 ואמרתי לה שאני עוד צעיר ורוצה לחשוב על זה. אחרי שנה אמרתי לה כן".
כי?
"הרגשתי באינטואיציה שזה הדבר הכי נכון לעשות, מה גם שאצל גייז זו מחשבה שאם לא עכשיו אז מתי ואם יהיה לי כסף לפונדקאות. תמיד רציתי ילד, הייתה לי גישה לילדים ובקיבוץ הייתי גנן. כשניגשנו לתהליך ההשתלה של השחלות אף אחד לא ידע כלום ממש. זה היה ממש כמו ניסויים בבני אדם באותה תקופה. ניתוח של כמה שעות עם אפס פעילות שחלתית, כמו אישה בגיל הבלות. לא היה הרבה סיכוי. חודש אחרי, כשהגענו לביקורת, ראו זקיק שמוכן לשאיבה. משהו שאנשים מתזמנים שנים. חתמנו על חוזה בינינו כי זה מה שעושים אם אתה לא נשוי, ובניסיון אחד נולד עדי. ילד מדהים".
איזה מודל של משפחה אתם?
"שנה וחצי אחרי שעדי נולד הכרתי את ג'ניה. היום אנחנו גרים מרחק של 20 מטר מהילה, ועדי מעביר יום אצלנו, יום אצלה, סופ"ש אצלנו וסופ"ש אצלה. חצי-חצי על הדקה. ההורות הפכה אותי לאדם יותר מבוית. זה שלב של התבגרות וזה שווה את זה".
איך ילדים מגיבים למודל המשפחתי של עדי?
"מקנאים בו שיש לו שני אבא. כל ילד היה רוצה עוד אבא כמו ג'ניה. אני לא מרגיש שמקשים עליו, חוץ מזה שאנחנו צריכים לתווך לו דווקא את המערכת המיושנת. יום המשפחה, דברים כאלה. אין לך באמת דרך לגונן על ילד חוץ מתמיכה שאתה יכול להציע לו ולהסביר לו איך להתמודד עם החיים. אם אצטרך, אני אלמד אותו שהומו זה לא קללה".
אתה מדבר איתו על מיניות בגיל כזה?
"זה מאוד טבעי לי לדבר על מיניות עם הילד שלי בגיל צעיר, במסגרת היכולות שלו להבין דברים. כשאני גדלתי הסבירו לי שילדים באים לעולם כי אבא לוקח את הזרע ונותן אותו לאמא. מה זה אומר 'נותן'? זה לא טלפון שאתה נותן. לא אמרו לי מה זה אומר. פעם ראשונה שהבנתי איך זה עובד זה היה כשראיתי פורנו".
אבל איך מסבירים על מיניות לילד בן שבע?
"אני אסביר לילד שלי שכמו שיש לו פין, ככה יש לאבות אחרים. אני אומר לו שעושים את זה רק כשבוגרים ושהפין שלו לא בנוי עדיין לקיים יחסי מין. אני מסביר את זה בצורה שלא פוצעת אבל כן נותנת לו תשובה מלאה על מה זה יחסי מין, כי ילד עם שאלות גדל עם פחדים. הוא גם שאל איך הוא הגיע לעולם והסברתי לו שהוא הגיע עם צלחת מעבדה. הסברתי לו שיש גם צורות אחרות ויש ילדים שבאים למשל מפונדקאות ואנחנו לא שוללים שיהיו לו אחים כאלה".
"הבחור הראשון היה מהבסיס"
שרפשטיין גדל במעגן מיכאל ומתגורר בקיבוץ כל חייו, מלבד גיחות קצרות לחו"ל ושנת שירות. אמו מורה למוזיקה ואביו מורה למחשבים. הוא מספר שתמיד הרגיש חריג בנוף המקומי, אבל לקח לו שנים להבין שזה קשור לנטייתו המינית. "ראיתי שהבחירות שלי הן בדרך כלל נגד הרוב. הלכתי למשל ללמוד ג'ודו מחוץ לקיבוץ בגיל שמונה. אף אחד אחר לא עשה את זה. לא הייתי ילד בודד, אבל הייתה לי תחושה שמשהו אצלי אחר. קיבוץ זו סוג של חממה ופגשתי פעם ראשונה גייז רק בשנות העשרה שלי. כשאתה גדל בעיר זה קורה הרבה יותר מוקדם. לא ידעתי מה זה להיות גיי, הכרתי את המילה הומו רק כקללה".
יש משמעות לנטייה המינית בחיים בקיבוץ?
"אין ילד שיעדיף להיות שונה, אבל להיות שונה בקיבוץ זה בעייתי במיוחד. לא משנה אם אתה גיי, אמן או משהו אחר שהוא לא נורמטיבי. גם נכים הם בעיה כי זה נטל על הקיבוץ. לפחות זה היה ככה פעם, היום פחות. למזלי גדלתי בבית ולא בבית ילדים, שבתקופתי כבר לא היה קיים. ההורים שלי תמיד נתנו לי מגע וחום וידעו להיות הורים. אני אומר את זה כי לא כולם בקיבוץ יודעים. לכל אחד בקיבוץ יש תפקיד: מי שעובד במפעל יודע לעבוד במפעל, מי שעובד בדואר יודע לעבוד בדואר. אבל הם לא יודעים להיות גם הורים כי זה לא המקצוע שלהם. מה לעשות, נניח, עם ילד שבוכה".
מתי הבנת שאתה אוהב גברים?
"בתיכון הייתה לי חברה ארבע שנים. היו לי פנטזיות על בנים, אבל חשבתי שזה משהו שיש לכולם ולא רק לי. חטפתי סטירה בפעם הראשונה לפני הגיוס, בצו הראשון, כשהמאבחנת שאלה אותי אם עלו בי ספקות לגבי הנטיות המיניות שלי. מה פתאום היא שואלת ילד בן 16 על הנטיות שלו? אני לא ידעתי שאני גיי, אז אמרתי לה שלא. אבל זה היה לא נעים".
עם הצו הראשון הגיע קונפליקט נוסף. "מצד אחד אתה גדל בחברה שמחנכת אותך לקרבי, ומצד שני הרגשתי משהו בי מתהפך מהמחשבה להחזיק נשק, להילחם ולהרוג", אומר שרפשטיין, שלפני הגיוס יצא לשנת שירות ביישוב מיתר שבדרום. הוא גר בקומונה עם חמישה בנים וחמש בנות, למד ערבית בזכות הבדואים באזור והבין איך מחזיקים ומתחזקים בית. אחר כך טס קצת לזנזיבר וחזר ישר לקורס חובשים.
"במקלחות המשותפות בצבא התחילו לעלות לי מחשבות ופנטזיות על גברים ולא על נשים. זה סיקרן אותי, לא ידעתי אם זה בגלל שאני רוצה לבחון דברים חדשים או שבאמת יש לי נטייה כזו. היו לי התנסויות כי החלטתי שהחיים קצרים ואני רוצה לבדוק מה זה להיות עם גבר. הבחור הראשון היה מהבסיס".
סיפרת למשפחה וחברים?
"לא הסתרתי כלום, אבל גם לא באתי וישר סיפרתי. רק אחרי שהשתחררתי התחלתי לשתף. בהתחלה בפני אחותי הגדולה ואחרי שנה בפני אחי הגדול וההורים שלי. זו הייתה היציאה מהארון הכי מגוחכת ולא דרמטית שהייתה אי פעם. קראתי לאבא ואמא שלי למטבח ואמרתי להם שכשמישהו בגילי רוצה לדבר עם ההורים שלו, זה בדרך כלל אומר רק דבר אחד. אמא שלי אמרה: 'טוב, מה אתה רוצה שנעשה? זה לא משנה לנו'. שאלתי אותה אם היא ידעה והיא אמרה שלא. אבא שלי חשד. לעומת זאת, כשסיפרתי להם שהילה בהיריון זה היה סרט אחר. הם התחילו לבכות ולא הפסיקו להגיד לה תודה כאילו היא עשתה לי את הטובה של החיים. אחד הדברים הכי קשים להורים לגייז זאת המחשבה שלא יהיו להם ילדים. כל הורה ששומע שיהיה לילד שלו תינוק, זה משקיט אצלו משהו. שלא יזדקן לבד".
"הצעתי לו נישואים תוך שמונה חודשים"
הייתה סיבה נוספת לשמחה על הילד החדש: היא הייתה אירוע משמח בצל טראומה משפחתית. שבע שנים קודם לכן, כששרפשטיין שירת בצבא, אחותו הקטנה נפטרה במפתיע. "יום אחד התקשרו להגיד שאחותי, שהייתה אז בת 17, איבדה את ההכרה. זה היה לא צפוי והיא לא הייתה חולה לפני זה. לא ייחסתי לזה חשיבות בכלל כי היו לה מיגרנות וכולנו סובלים מזה. לא היה לה משהו לפני. אחרי כמה ימים גילו שיש לה דימום במוח. היא הגיעה לבית חולים בחמישי, ושבוע אחר כך, בין שישי לשבת, התקשרו להגיד לי לבוא להיפרד ממנה. היא כבר לא הייתה ממש. נפרדתי מהגוף שלה. חיכו שאגיע כדי להודיע למשפחה שלי שאין מה לעושים ולשאול אם רוצים שנתרום את האיברים שלה. אחרי השבעה חזרתי לצבא וזה מה שהציל אותי".
למה?
"היה לי קשה לחזור הביתה. העדפתי להישאר בצבא ולהחליף חברים בשבתות, כי לבוא הביתה היה להתמודד בצורה נוראית עם אבל וטרגדיה. אם בכל זאת הייתי בא הביתה, אז לצבא הייתי חוזר גמור. היו גם דברים שלא יכולתי להתמודד איתם בצבא, למשל נושאים שקשורים לפגיעת ראש. אם מישהו היה שואל אותי שאלה רפואית לגבי זה, הייתי אומר לו 'חכה שנייה' והולך ומתפרק בצד. אבל החברים בצבא עטפו אותי נורא ושמרו עליי. אחרי שהשתחררתי היה לי ריק גדול, החוויה של אחותי שינתה אותי. עד לאותה נקודה הייתי מלא בעצמי. הייתי בטוח שהשמש זורחת לי מהתחת. ואז אתה מגלה שזה לא ככה ושהחיים יכולים בשנייה להתהפך".
החיים שלו התהפכו שוב כשהכיר את בן זוגו, ג'ניה דודוצקין בן ה-32, הקפטן לשעבר של קבוצת הכדורעף הפועל מטה אשר והספורטאי הישראלי המקצועי הראשון שיצא מהארון בהיותו שחקן פעיל.
"חוץ מהתנסויות קצרות הייתה לי מערכת יחסים של שנתיים לפני ג'ניה", מספר שרפשטיין. "כשהיא נגמרה היה לי קשה. פרידות הפכו לבלתי אפשריות בשבילי בגלל אחותי, אז לא התעסקתי בזוגיות בכלל. הייתי מרוכז בהילה בעיקר. גברים שפגשתי ואמרתי להם שאני מנסה להיות אבא, הלכו כי לא רצו להיכנס למיטה חולה. גברים שפגשתי אחרי שהיא הייתה בהיריון לא המשיכו כי הם לא רצו להיות מספר 2".
איך אתה וג'ניה נפגשתם?
"נסעתי לחרמון עם אבא שלי ואחי, ובזמן שגלשנו אבא שלי התרסק וקיבל מכה בראש. הוא קם, המשיך לגלוש ואחרי שלוש שעות התמוטט שוב. שאלתי אותו אם הוא בסדר והוא שאל מה הוא עושה פה. אחרי שהסברתי לו והוא שאל שוב, הבנתי שמשהו לא תקין. הזמנתי פינוי ונסענו לבית חולים זיו. שם הטיסו אותו לרמב"ם כי גילו דימום במוח. אחי ואני נסענו לשם במכונית. את מכירה את זה כשאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך אז את מפעילה את הנייד? איכשהו האצבעות הלכו לי לאפליקציית ההיכרויות 'אטרף'. בין צפת לרמב"ם נמצא קיבוץ מסריק וכשהאפליקציה נפתחה ג'ניה נתפס לי ברשת. השארתי את הטלפון דולק כי ראיתי בחור יפהפה וחתיך. כתבתי לו 'היי' לפני שהלכתי לישון והוא ענה. דיברנו באותו לילה שלוש שעות בטלפון וידעתי שזה לגמרי זה".
לא היית בחרדה פסיכית ממה שקורה לאבא שלך?
"הייתי, אבל זה משהו שקרה בצד זה. חוץ מזה, ברגע שהגענו לבית חולים ואמרו שהדימום נעצר ואין נזק, נרגעתי. אבא שלי החלים והכל בסדר, אבל הרנדומליות הזאת - אתה מפעיל טלפון ותוך שנייה ג'ניה עולה והיה ברור לי שנתחתן ונהיה כל החיים יחד - זה יפה. הכרתי אותו כשהוא היה בשיא הקריירה שלו ואחרי שמונה חודשים הצעתי לו נישואים".
"אוכל וסקס יושבים באותו מקום במוח"
לפרנסתו עובד שרפשטיין בדואר של הקיבוץ ומסיע אנשים לפרוצדורות רפואיות. יש לו גם סטודיו בקיבוץ, שם הוא מצייר ומפסל, ובזמנו הפנוי הוא מעביר את הסדנאות להתפתחות מינית. ל"מאסטר שף" הגיע לגמרי במקרה: "אני שייך לקבוצת ליקוט פטריות בפייסבוק. באחת הפעמים ליקטתי פטריות ובישלתי איתן ריזוטו. פנו אליי מהתוכנית, שאלו אם אני רוצה לבוא לאודישנים. אמרתי כן".
לא ממש ידעו איך לאכול אותך באודישן. אייל שני שאל אם אתה זיוף. נעלבת?
"לא, כי תמיד התמודדתי עם השאלה הזו בעצמי. האם הפסל שאני עושה מספיק מקורי? בפעמים הראשונות שבישלתי בתוכנית כבר ראו שמדובר במשהו אחר. אמרו לי על מנות שהן פריצת דרך בבישול. מיכל אנסקי שאלה אותי פעם אם ראיתי מנה שבישלתי במקום אחר. זו שאלה שאומרת לך שאין מצב שהמצאת דבר כזה לבד".
היה עוד משהו באודישן שגרם לסערה. אמרת לשופטים שאתה יכול לדעת איך הם יהיו במיטה לפי הצורה שבה הם אוכלים.
"אוכל וסקס יושבים באותו מקום במוח, אז אני עומד מאחורי מה שאמרתי. אייל שני קפץ ישר לפני שבכלל דיברנו. אני לא שופט אותו, כי אדם שכל כך מחובר לאוכל, הסקרנות יכולה להטריף את דעתו. הוא ישר רוצה לטעום כי הוא שומע סיפור שמגרה אותו. אמרתי לו שהוא לא יודע לדחות סיפוקים, אבל זה משהו מאוד בנאלי להגיד עליו".
ומה האבחון לגבי שאר השופטים?
"למיכל לא הסכמתי להגיד מול השופטים האחרים. אמרתי לה שאני אגיד לה בארבע עיניים ובסופו של דבר נמנעתי גם מלהגיד בפומבי לאחרים. הרבה דברים שאני רואה צריכים להיאמר באחד על אחד. גם אם ניחנתי בכישרון, זה לא אומר שצריך לומר את זה לכולם".
מה הסיפור של האייליינר שהיה לך בכל הפרקים הראשונים בתכנית?
"פעם אחת המאפרת שמה בוכטה של איפור ואמרתי לה, שימי לי גם שחור מתחת לעיניים ותנקי את זה, ומה שייתפס שם - סבבה. אבל היא שמה פס עצבני אז אמרתי לה 'עזבי, אל תורידי. מה אני צריך שתשפשפי לי את העין?'. דווקא לקראת סוף התוכנית לא שמתי יותר. קיבלתי פידבקים מהצוותים שיותר יפה לי בלי, אז ויתרתי".
אתה נחשב למתמודד יצירתי מאוד. מה היית רוצה לעשות? לפתוח מסעדה?
"מאוד הייתי רוצה תכנית שמנגישה אוכל בריא לילדים. כל הילדים בגן אצלי בקיבוץ התחילו לשחק במאסטר שף בגלל שאני משתתף בתכנית, וזה גורם לך לקלוט באיזה רבדים עמוקים יש לך השפעה. הייתי רוצה לעשות מהפכה".
תכנית הגמר של העונה השביעית של "מאסטר שף" תשודר ביום ב' הקרוב (5.3) בשעה 21:00 בקשת 12
צילום: עופר חן | איפור: נטע ערקבי | בגדים: on'nanoko, עיצוב פרטי