יוסי בובליל לא מסכים להגיע לתל אביב בשביל הראיון הזה. ברכבת לאשקלון אני תוהה אם זה בגלל שיש לו אישיוז עם העיר, הברנז'ה, אנשי תקשורת או שהוא פשוט אוהב לארח. התשובה אינה אף אחת מאלה. "אני לא בא כי לא משלמים לי", הוא פוסק כשהוא פוגש אותי בתחנה ומוביל אותי לקפה סמוך. "הייתם משלמים, הייתי בא. זה מה שאנשים לא הבינו עלי אף פעם, כל מה שמעניין אותי זה כסף. זו הסיבה שהלכתי לריאליטי וזו הסיבה שעשיתי את גולסטאר עכשיו. איפה שהאינטרס שלי עובד אני שם. לא עניין אותי כל המסביב".
נו, וזה עבד? אתה עשיר יותר היום?
"אני לא יודע עד כמה החיים שלי היו שונים היום בלי הריאליטי, אבל זה פתח לי דלתות, היו הצעות, עשיתי הצגה, קצת תוכניות טלוויזיה שמבלבלים בהן את המוח, ועכשיו גולסטאר. קיבלו אותי באהבה במקומות, קיבלתי טיפול יותר טוב במוסך ולא תמיד עמדתי בתור. אבל הייתה תקופה שזה דווקא הוריד לי עבודה, כי חשבו שאני לא צריך את זה. לא נורא, גם את זה תיקנתי בכמה כתבות בעיתון".
הוא מביא לשנינו קפה ומצית סיגריה. ברחוב מדי פעם מזהים אותו, צופרים, אומרים שלום. והוא עונה בחצי חיוך אבל לא מפתח אינטרקציה. "אני נראה יותר רציני ממה שאני כי קשה לי לחייך, אני אחרי ניתוח סינוס והשתלת שיניים", הוא מסביר והעייפות ניכרת בקולו. אולי זה כי אני מבקשת ממנו לשחזר את אחת החוויות הפיזיות הקשות בחייו, מחנה האימונים של גולסטאר תאילנד (א'-ג', 20:15, ב-HOT וב-NEXT TV), שם היה זקן השבט. "כל בוקר העירו אותנו מוקדם ישר לאימונים, גיליתי שכל השרירים שלי נמתחים שם. גם נהייתי חולה, לקחו אותי לבית חולים. זו הייתה רק התקררות קשה. רז זהבי הדביק אותי".
עם מי הכי התחברת?
"עם יונתן רושפלד. היינו חברים טובים, לא היה לי שם מה לאכול בכלל והוא הכין לי שקשוקה שהזכירה לי את זו של אמא שלי. אני מאוד בעייתי באוכל, גם אשתי ורד סובלת ממני. אני צריך שהכל יהיה בטעם שלי, שלא תנסה לי עכשיו כל מיני דברים מהאינטרנט. ואם זה לא בדיוק, אני לא אוכל. אני גם ככה לא אוכל הרבה".
החיבור עם רושפלד מסמל במידה מסוימת את מה שקרה למושג "בובליל". רושפלד, השף הסוער, נחשב לצלע הפרועה בהפקה הזו של גולסטאר, ובצעד חריג אף סולק מהתכנית אחרי תגרה עם הסטייליסט אושרי קיסר. ואילו יוסי בובליל, שפעם היה בעצמו סמן של פראות, תפס את העמדה הסולידית. המעגל הושלם, ומלחמת התרבות שסומנה בעבר על ידי יוסי בובליל ובתו עינב מול שפרה קורנפלד, נראית פתאום מעט מיושנת. "מסכן יונתן, אני הייתי היחיד שהיה לטובתו", משחזר בובליל את פרשת הסילוק. "מישהו שם לי ביצה על הראש, רצתי אחריו ואז הוא לקח ביצה ודפק לרושפלד על הראש וככה הכל התחיל. ריחמתי על רושפלד בסוף".
רושפלד, ברלד, חמימו. נראה שכולם בובלילים יותר ממך, ואתה הסמן הרגוע.
"תשמעי, אף פעם לא הייתי מוקיון כמו שעשו ממני. אני לא מנסה להצחיק. יכול להיות שבגלל המבטא שלי או איך שאני מעביר דברים לאנשים, נראיתי כמו מוקיון אבל אני מתנהג בטבעיות, ככה אני מדבר. אף פעם לא אהבתי שהתייחסו אלי כמו אל מוקיון".
פגע בך כשהפכו אותך לפנים של הישראלי המכוער?
"אולי חשבו ככה אבל לא קראו לי ככה בפנים שלי. המילה היחידה שבאמת פגעה בי הייתה 'עילג'. אמרו את זה כמה פעמים בתקשורת, נתקלתי בזה כמה פעמים ובינתיים היום משתמשים בעילוג שלי, כולם מתנהגים כמו שאני התנהגתי אז, והם לא נחשבים עילגים. ראית את חמימו בגולסטאר? הוא יותר מדי עשה מעצמו טמבל. לקחתי אותו איזה יום לצד ואמרתי לו שכדאי שהוא יעצור קצת, כי הצופים לא יאהבו את זה. אז את יודעת מה קרה? ההפקה שמעה אותי וכעסו עליי, ירון ליכטנשטיין בא ואמר לי, 'מה אתה הורס לנו?'. בסך הכל רציתי לשמור על הילד, אבא שלו בשדה התעופה ביקש ממני שאשמור עליו. רק הצעתי לו שישמור על מינון וטעם. אבל ככה זה, כולם מנסים לעשות בובליל, לי זה בא בטבעיות".
אולי כבר לא. אולי השתנית.
"אולי. יכול להיות שבאמת הייתי קצת עילג, לעומת עינב בטוח הייתי, היא ילדה חכמה, שלמדה, ואני הייתי ילד שמסתובב ברחובות. היום אני קורא הרבה, מנסה ללמוד. להיות פחות עילג. את רואה שאני אדם רציני".
מה שלום עינב?
"הכל טוב. הילד הרביעי שלה נולד לפני חודשיים, והיא עדיין בחנות בגדים שלה, וגם מאפרת כבר שנה. היא ילדה אמביציוזית, שמדברת יפה, לא פראיירית. היא לא הרעש שעשו ממנה, היא הורידה אוויר בכמויות. כשאתה מודע, אתה גם חושב מה אתה רוצה להגיד. היא ראתה את עצמה והשתנתה".
היא עדיין דתייה?
"היא שמה כיסוי ראש רק בשבת. היא שומרת מצוות אבל מבחינת צניעות, קשה לה".
"אין מישהו שלא עשה משהו. ואין מחליף לביבי"
את התמורות בדמותה של בתו עינב בובליל ראינו דרך שירות המילואים שעשתה במפעלות הריאליטי לאורך השנים. קודם בכניסה לעונה נוספת בווילה ("לא אהבתי אותה שם, היא הייתה פרווה. אז בשביל מה הלכת?"), ואחר כך בפרק מיוחד של "אמא מחליפה" בו הוצבה מול טל גלבוע והתנצחה איתה על סטנדרטים בניקיון. אבל מלבד המופעים החד פעמיים האלה, הבת והאב כבר לא באמת חיים את הפרסום. בגיל 65, עסק הקבלנות של יוסי עדיין עובד חזק, לדבריו, גם בימים שהוא לא בשטח. "קצת שחררתי בעבודה, הילדים שלי שם ואני לומד. סיימתי קורס מנהל פרויקטים ומפקח מוסמך ויש לי תעודה, ואני לומד גם להיות בדק של משרד העבודה".
כמה נכדים יש לך?
"תשעה. ארבעה מעינב, ארבעה מאביתר ואחד מציון. כולם גרים קרוב, באים אלינו כל הזמן".
יש לך סבלנות אליהם?
"לעשר דקות בדיוק. כשמתחיל הרעש והבלגן אני בורח ,סוגר את הדלת ושלום. אני אוהב את הנכדים, מצחיק אותם, אפילו מוציא מהגן לפעמים, אבל אשתי יותר, כל היום היא הולכת ומחזירה ומבשלת לנכדים. אני, כשמתחיל הרעש, נסגר ורואה טלוויזיה".
מה אתה רואה בטלוויזיה?
"מה יש לראות? תכניות אוכל ושירה, שירים ואוכל, אוכל ושירים. אשתי רואה את הכלה מאיסטנבול. אני לא מפסיד כלום מהחדשות, מאוד חשוב לי להיות מעודכן".
מתכונן לבחירות?
"נראה מה יהיה. אני אצביע ביבי, כולנו תמיד מצביעים לו במשפחה. במה שקשור למתנות שלו, ברור שאין דברים בחינם. הדבר היחיד שיש בחינם זה גבינה צהובה במלכודת של עכבר. אבל אם נתנו לו משהו והוא לא נתן בתמורה, אז זה כסף קטן. תשמעי, בבחירות 2009, באו אלי מכל מיני מפלגות, אפילו הציעו שאני אהיה ראש מפלגה. ואשתי אמרה לי, אל תכנס לדבר הזה, כשאתה תהיה למעלה וירצו לעשות לך משהו, יחזרו אחורה, בסוף תשב בכלא. והיא צודקת'".
למה? עשית דברים לא חוקיים כקבלן?
"אם את רוצה שאגיד, תסגרי את ההקלטה".
לא סוגרת. לקחת שוחד?
"נגיד שעיגלתי פינות. אין מישהו שלא עשה משהו. ואין מחליף לביבי. זה המצב וזה הרע במיעוטו. הצבעתי לו ואצביע שוב. גבאי יכול להיות האדם הכי טוב, אבל לא ראש ממשלה עכשיו. יש לנו ראש ממשלה תותח, אל תביא אקדח מול תותח. ביבי נוסע לחו"ל, הוא יודע להתראיין, בעצם הוא לא מתראיין אבל הוא מעביר את המסר שלו בלי טובות של אף אחד", הוא צוחק.
אין סיכוי שתהיה לו אלטרנטיבה ראויה לדעתך?
"הבעיה היא שבשמאל לא מדברים על כלום, רק על להחליף אותו. אני לא מכיר מה זה שמאל בכלל, הם לא מסבירים לי מה הם רוצים. תסתכלי סביבך. אנחנו חיים כמו מלכים, יש לנו נסיעות לחוץ לארץ, כמעט כולם עובדים, אחוזי האבטלה נמוכים, יש שקט".
גם כשאתה אוכל טילים פה באשקלון יש שקט?
"בסדר, התרגלנו, אנחנו עומדים פה ומסתכלים על כיפת ברזל. עם הפלסטינים אולי הכניסו לנו למוח שאי אפשר להגיע למשא ומתן. אבל את רואה איך הם מדברים, הם רוצים לחזור לקיסריה. אני מדבר עם הפועלים שלי מחברון בערבית, אנחנו מנהלים שיחות, ואני אומר להם, 'מה תעשו אם יהיה ביננו שלום? הרי אין לכם נפט, ממה תחיו?'. תאמיני לי שם להם יותר טוב עכשיו. יש להם חיי מלכים. בעזה המצב אחר, אבל מה אפשר לעשות".
"פעם לא היו מודעים לזה כמו היום. חשבו שנשים מתחרפנות סתם"
בובליל השלים עם הפריבילגיות שלו. הוא חי בשכונה שכילד חלם לגור בה, וקשה לראות בו את הפנים של האפליה נגד מזרחים. מצד שני, הוא הראשון שיתנער מהתיוג הזה. כשיצא מבית האח הגדול במקום שני, והבין שההפסד שלו לשפרה תויג כמלחמת "פרידמנים מול בובלילים", מיהר להסביר שזו לא הייתה כוונתו. "השתמשנו במילה פרידמנים לא נגד אשכנזים, אלא נגד יורמים, אבל ניצלו את זה, הפכו את זה למשהו אחר. עלו על הגל".
גל שמאז הפך לאחת השיחות החשובות בישראל, לא?
"אותי זה לא העסיק מעולם, נולדתי בארץ, ההורים שלי עלו מלוב והתחתנו בארץ, ידענו שיש את שכונת אפרידר, איפה שאני גר היום, ששם יש את העשירים, ויש את העתיקות ששם זה יותר עמך, כמונו".
רק על זה חשבתם? לא על זה שיש מישהו שמרוויח מלשלוח מזרחים לבית ספר מקצועי, למשל, בזמן שאשכנזים רוכשים השכלה?
"לא חשבתי על זה. הלכתי לעבוד בחקלאות בגיל 11-12, כדי שאמא שלי תוכל לקנות אוכל כי אבא שלי עשה טובה שעבד, יום כן ויום לא ויום למה לא. היינו שמונה אחים, אני הכי גדול, ועבדתי בכל מה שיכולתי, רק לייצר כסף. הייתי כמו אבא של האחים שלי, הייתה לי המון אחריות והיה לי חשוב לא להישען על אחרים לעולם. גם כשאין לי סיגריה אני לא מבקש, לא רוצה לבקש, מעדיף שיבקשו ממני".
לא הרגשת גזענות מעולם?
"לא. זה נכון שהיינו הכבשה השחורה, שעבדנו רק בשחור, ולא היינו מלומדים כמו האשכנזים אבל זה כבר השתנה. והיום זה בכלל האתיופים שיש להם בעיות".
את אשתו, ורד, הכיר בשכונה. היא הייתה נערה, הוא מבוגר ממנה ב-11 שנים. הוא ביקש שתחכה לו עד שתהיה בת 18, ואז התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים, בזה אחר זה. היום הוא חושף שלמעשיה הרומנטית שלהם יש פן מורכב יותר. "בגיל 21, אחרי השלישי שלנו, היא חטפה דיכאון", הוא מספר. "אז לא ידענו מה זה. זה פרץ לה עוד בזמן ההריון, ואחרי הלידה היא הייתה יושבת מול החלון וצועקת שאלוהים יעזור לה. היא לא הייתה היא, לא בן אדם. היא הייתה עם שלושה ילדים קטנים ולא ידעתי מה לעשות. זה היה נראה שהיא התחרפנה לגמרי, לא הכרנו דברים כאלה אז".
מה עשית?
"התייעצתי עם אחותי שזעזעה אותי, ניערה אותי, ואמרה לי' 'אדוני, אשתך חולה, תתעורר'. הבנתי שאני צריך לקחת את התיק הזה עליי, לקחתי אותה יום יום לפסיכולוג במשך כמה חודשים. זה עלה הרבה כסף, אבל היינו חייבים את זה עד שהיא טיפה תתרומם. במשך השנים זה היה חוזר לה מדי פעם. זה היה קשה, כי היא גם לא רצתה לראות אנשים ואז אתה צריך לכסות על זה, שאף אחד לא ידע".
עינב סיפרה בראיון שאחרי הלידה שלה, התחילה לקחת ציפרלקס.
"נכון. גם לה היה את זה. בשלב הזה אמא שלה כבר יכלה לעזור לה והיא הפסיכולוגית הכי טובה שלה. יכול להיות שזה גנטי, אבא של אשתי היה קצת דכאוני. זה העציב את ורד שהיא העבירה לעינב את הדבר הכי רע, אבל היא אמרה לה כל הזמן שטיפול יעזור. פעם לא היו מודעים לזה כמו היום. חשבו שנשים מתחרפנות סתם, אבל אני תמיד ידעתי שזו קודם כל אשתי, ואני לא מוותר עליה. מישהו אחר אולי היה אומר 'מותק, תעופי', או מחזיר אותה להורים שלה. אבל אני תמכתי בה לאורך כל הדרך".
והנה הזמן למורכבות נוספת. איך עם הרגישות לאשתו, הצליח בובליל להסתבך לפני עשור כשסיפר על אורגיה שבה השתתף ובה לכאורה סרסר באישה לחברו. בובליל התעקש שהאירוע בכלל לא קרה, אז אין טעם לדבר עליו. "זה חצי אמיתי וחצי חירבשתי, בכלל לא הגעתי למקומות כאלה", הוא דבק בגירסתו. "אני לא יכול להיות עם בחורה שמישהו היה איתה לידי. אני רגיש מדי בשביל זה".
אבל אתה מבין שסיפור כזה הוא נוראי, גם אם לא קרה באמת?
"פעם הדברים היו אחרת. היום התקשורת הציפה כל מיני דברים ויש בזה טוב, אבל אולי גם הגזמתן. לפעמים נדמה לי שהייתי יושב היום בבית סוהר על דברים שעשיתי. בתקופה שלנו זה היה חופשי חודשי. אם בחורה הייתה אומרת 'תוריד את היד', אתה ממשיך עד שתצליח. ואם הייתה חיילת יפה, היא הייתה הרכוש של הקצין. כולם ידעו על הדברים האלה".
אז אולי טוב שהיום החוק והמחאות מגנים עלינו מהתנהגות כזו?
"זה טוב אבל קצת מוגזם. זה מעל ומעבר. אני לא צריך להתחיל עם בחורות היום אבל הבחורים שרוצים, מפחדים לזרוק מילה, אולי היא תגיד שהוא מטריד. אם בחורה הולכת למועדון הוא ילך אליה ויתחיל נגיעה פה ושם ותשתי משהו, זה לא בסדר? אני לא אוהב שפוגעים בבחורות אבל לא צריך על כל ניצוץ לעשות אש. אני תמיד כיבדתי בחורות. לא הרבצתי ולא פגעתי. אני אדם עם רגשות".
את תגובתו של ירון ליכטנשטיין לא היה ניתן להשיג עד פרסום הראיון.