1. סאנסה סטארק
עכשיו כבר ברור שסאנסה לא סיימה את הסדרה רק כאחת הנשים החזקות בווסטרוז, אלא גם כאחת הדמויות השלמות והעגולות ביותר שהסדרה בראה. וגם הדחיקה לשולי העלילה בעונה השמינית לא פגמה בזה. המסע שעברה לאורך שמונה העונות לא היה בהכרח מסע פיזי נוראי, אם כי בהחלט קרו לה כמה מהאירועים הכי מזעזעים במשחקי הכס, ובראשם ליל הכלולות המקולל עם ראמזי בולטון. אבל עיקר המסע של סאנסה היה רגשי. היא עברה את החרא, הפנימה אותו וצרפה אותו לזהב. בלי להסתאב ובלי להיטרלל. הנפש שלה הושחתה, אבל בדיוק במידה הנכונה, שהפכה אותה מנודניקית עם תסרוקת לחמניה לשליטה נדירה ואסטרטגית מבריקה שלא נופלת במלכודות שכולם מנסים להציב לה. ואולי זה סוד הקסם שלה: שבליבה (וחשוב כך, בלב הצופים), סאנסה נשארה קצת ילדה קטנה. קצת לוזרית מפונקת. השבר הזה מנע ממנה מלהיות פלקטית ומושלמת, והותיר אותה מעוררת הזדהות עד לפריים האחרון בכיכובה. במשך שמונה עונות היא למדה להיות אחות טובה יותר, אזרחית טובה יותר ואדם טוב וחכם יותר, וזה תהליך שהרבה דמויות אחרות נכשלו בו במשחקי הכס.
2. אריה סטארק
מכל קווי העלילה הפנטסטיים, סיפור החניכה של אריה הוא זה ששרד את המעבר מהספרים לסדרה בצורה הטובה ביותר וקיבל את ההשלמה המספקת ביותר. תהליך ההתמקצעות שלה באמנות המוות עירב לא מעט קסם מסתורי אבל בבסיסו, הוא הזכיר סיפורי פנטזיה וגיבורי על קלאסיים: הטום בוי היתומה שהולכת נגד הזרם במרדף אחר הייעוד שלה, ומקבלת כוחות על מגניבים שכולנו היינו רוצים אבל במחיר שלא היינו מוכנים לשלם. ככל שאריה גדלה התחזקה, היא גם הלכה ושקעה לתוך האפלה האטומה של אל המוות. להפוך לאדם ללא פנים היה חלום מפתה, אבל הוא התגלה כסיוט ריקני כשהיא נדרשה לוותר על זהותה לנצח. כמה התרגשות הייתה כשהיא הכריזה לבסוף "אני אריה סטארק", וכמה סיפוק כשהשתמשה בכוחותיה לנקום על החתונה האדומה.
התקופה הארוכה בבראבוס לא הייתה לחינם (בניגוד לתהליך החניכה של בראן לדוגמה), והעבודה הקשה התכנסה להשלמה מלאה כשנעצה את הפגיון במלך הלילה. סיפור הפנטזיה של אריה קיבל את הסיום הכי מספק, אבל אהבנו את דמותה דווקא בגלל הרגעים האנושיים. אריה השתתפה בכמה מערכות יחסים זוגיות-חבריות מקסימות, מהסוג שחושף את האנושיות של הדמויות בסדרה: מיחסי התלמידה-מורה המתוקים עם סיריו פורל, החברות האניגמטית עם ג'אקן הג'אהר ומעל לכל - המסע המשותף עם סנדור קלגיין (ההאונד), אחד מסיפורי חברות/שנאה היפים והנוגעים ללב שהיו במשחקי הכס. הילד הקטן בתוכנו רצה להיות כמוה, המבוגר שבנו רצה להגן עליה, היא הביאה לנו פנטזיה אפלה בלי לאבד קשר למציאות, הפכה לגיבורה שהצילה את העולם ונשארה הדמות הכי קרובה לליבנו מהעונה הראשונה ועד הסיום.
3. טיריון לאניסטר
זו לא היתה עונתו היפה של טיריון, אבל ראוי שנזכור לו חסד נעורים, ובכלל, שנזכור אותו, בניגוד לגרנד מייסטר אברוז שהשמיט את שמו מ"שיר של אש ושל קרח". הכבשה השחורה של משפחת האריות הזהובה היה דמות טרגית, שימדון שבע השפלות, ממזר ורוצח אמו בעיני אביו ומפלצת בעיני כולם; אבל הוא גם היה אדם שנון ומצחיק שידע להוציא את המקסימום ממה שהמשפחה נתנה לו (כלומר - כסף לאלכוהול וזנות וקרבה למוקדי הכוח). ויותר מכל: הוא היה אדם חכם ומתוחכם עם יכולת פנומנלית לקרוא את המפה ולחלץ את עצמו כמעט מכל צרה - ואת זה, לפחות, הוא עשה גם ברגעיה האחרונים של הסדרה. טיריון, כדבריו, עמד לדין על היותו גמד במשך כל חייו - ובמשך כל חייו הוא ניצח.
4. ג'יימי לאניסטר
בסדרה שמלאה ביתומים וממזרים שמגלים שייעודם האמיתי הוא להיות גיבורים ומלכים, ג'יימי לאניסטר הוא הצד השני של המטבע. הוא היה הגיבור הקלאסי, עם הבלורית הזהובה והחיוך ההוליוודי, ומהרגע הראשון היצירה חתרה ופירקה את דמותו עד שכל הגבורה נעלמה ונשאר רק לוזר מתוסבך ונוגע ללב. הוא מאוהב באחותו, נפל בשבי, איבד את ידו, הפך ממגן המשפחה לסרח עודף. ככל שהוא איבד את יכולותיו וייחוסו, הוא גם הלך ונחשף בפנינו באנושיותו. האריה הגאה שיועד מילדות לרשת את הבית הכי חזק בווסטרוז, הלוחם הכי טוב בעולם, שגם קשור לעמוד ומכוסה בחרא העיד על עצמו "אין עוד גברים כמוני" - נאלץ להכיר בכך שהגורל עבד עליו, שהוא סתם עוד אדם רגיל.
המסע עם בריאן הוא סיפור החברות היפה ביותר בסדרה, ובו גם מתבהר הצל הכבד שמלווה את חייו - הפרסום המפוקפק שמלווה את התואר "קוטל המלך". ג'יימי לא היה בוגד או גיבור כשדקר את המלך המשוגע בגבו, הוא היה נער שהופקד על סיטואציה שגדולה עליו בעשרות מונים, מצווה על ידי קשיש דמנטי להביא את ראשו של אביו ולצפות במיליונים נשרפים למוות. בלי שביקש את זה, הוא נאלץ להציל את הממלכה ולחרוט על מצחו אות קין נצחית. הסיום של סיפורו היה חזק ונוגע ללב, לא המוות הדרמטי בזרועות אחותו-אהובתו, אלא הרגע בו בריאן כותבת את המשך קורות חייו ומחזירה לו את הכבוד שלא השיג בחייו. אנחנו נזכרים ברגע בו העניק לבריאן את חרב "שומרת השבועה", התרגשנו מהרצון הנואש של ג'יימי לקיים את ההבטחה האחת שהוא יכול לקיים ולגאול את עצמו בעיני בריאן, האבירה האמיתית שהוא לא הצליח להיות. הוא נראה כמו ילד קטן מול הענקית הגאה, מקבל את האישור שלעולם לא יקבל מאביו: הכל בסדר, הוא יכול להפסיק לשנוא את עצמו.
5. סרסיי לאניסטר
האישה ששמרה על הכס הכי מקרוב במשך שמונה עונות (כמעט) עשתה את זה באדיקות ובמסירות, באומץ ובאכזריות, ואיבדה הכל בדרך - את שלושת ילדיה, את גאוותה, את מחלפותיה הזהובות, את אמון האיש שאהבה יותר מכל אלה - וקמה על רגליה הארוכות בכל פעם מחדש כמו נולדת מאש פרא, עד שעולמה, ליטרלי, קרס עליה.
היא לימדה אותנו, כמה אירוני, שבניגוד למה שחשבנו על ידע וסגולותיו - כוח הוא כוח, וגם במשחק על הכס, את מנצחת או שאת מתה. וסרסיי מתה. אנחנו עדיין מתקשים לעכל את זה, אבל מתנחמים בכך שמדובר בדמות איקונית שנשמתה השחורה תהא לנצח צרורה בצרור החיים הטלוויזיוני: בזכות העוצמה, השנינות, מודל האמהות הבעייתי והטוטאלי, גילוי העריות שהוא אחד מסיפורי האהבה האינטנסיביים והמרגשים ביותר שראינו, וגם, חשוב לציין - המשחק העילאי של לינה הידי. שיים, שיים? יותר כמו פיים, I'm Gonna Live Forever.
6. דאינריז טארגאריין
תגידו מה שתגידו על ההתפתחויות האחרונות - דמותה של דאינריז טארגאריין היא שנושאת על גבה כמו דרקון קטלני את המהות המזוקקת של הסדרה שהפכה את כולנו לאובססיביים. פרק חמש הידוע לשמצה הבהיר, ממרחק שמונה שנים ושבע עונות, שעריפת ראשו של נד סטארק הייתה רק הטיוטה לתכנית הזדונית של היוצרים. הם רצו להגיד משהו על טיבה ההפכפך של מנהיגות, על חמלה ואכזריות, על טירוף ומשפחה, על אש ודם - ובעיקר, הם רצו לשמוט לנו את הקרקע מתחת לרגליים.
כל מי שהתלונן במשך השנים האחרונות על כך שהסדרה הנועזת בטלוויזיה הפכה לסרט דיסני על טוב לב, אהבה וחברות בכיכובה של נסיכה כסופת שיער - מוזמן להתלונן עכשיו על האלטרנטיבה הערמומית שבישלו לנו כאן. התפתחותה דמותה של דאני אולי נראתה שטחית בישורת האחרונה - אבל אל תתנו לזה לבטל את מה שכולנו הרגשנו כשהיא הפכה את האנס שלה למאוהב נאהב, הביטה בנונשלנטיות על המוות המחריד של אחיה, נכנסה לאש ויצאה ממנה עם שלושה דרקונים, ניתצה שלשלאות והרוויחה את האהבה וההערצה של הצבא הגדול ביותר שראתה ווסטרוז (וגם את שלנו) - ואז, סימבולית, ערפה לעצמה את הראש.
7. פיטר "ליטלפינגר" בייליש
היו ימים שבהם פיטר בייליש נחשב למועמד לגיטימי לכס הברזל. לאזרחי ווסטרוז הוא לא היה מספיק טוב - הם צריכים אילן יוחסין מלכותי - אבל לצופי משחקי הכס היה ברור שלנסיך הכאוס יש בכל זאת את כל מה שצריך כדי ללכת עד הסוף: הוא מבריק, הוא ערמומי והוא חסר עכבות. לא צריך להיות צרכן אובססיבי של ערוץ הכנסת כדי להבין שלליטלפינגר יש באצבע הקטנה יותר כישורים פוליטיים מאשר לכל הקאסט גם יחד. זה הרי האיש שעליו אמר ואריז: "הוא יצפה בארץ הזאת נשרפת אם יוכל למלוך על העפר". תאוות השלטון של בייליש הביא אותו כמעט הסוף - אבל הסוף של משחקי הכס, כפי שאנו רואים, שייך לטובים, וליטלפינגר מעולם לא נמנה עמם.
8. מרג'ורי טיירל
מרג'ורי ידעה איך להתחבר לעם, לנשק תינוקות יתומים, לתמרן את טומן לידיו של הדרור העליון ובכל פנייה הגישה לסרסיי את הנוקאאוט עם משפט מושחז וחיוך אלגנטי. היריבות עם מרג'ורי היא מה שדחף את סרסיי מעבר לקצה. בפוליטיקה לא היה לה סיכוי מולה, אז הדבר היחיד שהמלכה האם הייתה יכולה לעשות זה רק לשרוף את המשחק ואת כל השחקנים בתוכו. "שיר על אש וקרח" נגמר עם מותו של מלך הלילה, אבל משחקי הכס נגמר באותו פיצוץ ענק ששרף את הספט, מחק את המשחק ולקח עמו את השחקנית הכי טובה בממלכה.
9. סנדור "ההאונד" קלגיין
בניגוד לרוב דמויות המשנה של משחקי הכס, שהיו עסוקות במשחקים סביב הכס, לסנדור קלגיין היתה מטרה אחרת: לסגור את החשבון עם אחיו. למזלנו, הסדרה בנתה את הציפייה לקלגיינבול בסבלנות, והעניקה לנו שמונה עונות במחיצתו של ההאונד. בזמן הזה אפשר היה מדי פעם להסיט את קווצת השיער שמכסה על הצלקת ולהבחין שסנדור - ציניקן גמור ומיזנתרופ מוחלט - הוא בעצם בחור עם לב ענק. מערכת היחסים שלו עם אריה היתה אולי היפה בסדרה, ואקורד הסיום הפואטי שלו - כשהוא מטביע את הנקמה שלו באש שמתוכה נולדה - היה ראוי ונוגע ללב.
10. ג'ון סנואו
תאהבו אותו או תשנאו אותו, תחשבו שהוא אביר צדק מעורר השראה או בּוֹק מעורר פיהוק - ג'ון הוא גיבור. ה-גיבור. מממזר מתוסכל וחסר חשיבות שיוצא לחפש את עצמו במשמר הלילה, הוא הפך למשמר לילה של איש אחד, מגן ממלכות האדם. הוא המחסל הכי גדול בווסטרוז (לא כולל דרקונים) - ובה בעת האיש הכי מוסרי ביבשת. והוא תמיד עושה את הדבר הנכון - ותמיד היה מוכן לשלם את המחיר, בין אם זה רצח אהובה, הגליה או מוות. לא קל לאהוב את ג'ון סנואו - אבל הרבה יותר קשה להיות ג'ון סנואו.
11. ת'יאון גרייג'וי
ת'יאון עבר הכל. הנרטיב שלו היה אחד ההפכפכים בסדרה, רכבת הרים עלילתית שהובילה אותו ממעמד של שבוי בווינטרפל דרך מעשי בגידה, מסכת השפלות וסירוס מצמרר, ועד סדרת הכפרות שבסופן הקריב את חייו - באקט מטופש אבל הרואי - מול מלך הלילה. ת'יאון לא היה מעולם אדם כריזמטי או מרשים, אפילו את איי הברזל לא הייתם נותנים לו - אבל מעטים הצליחו להיכנס ללב כמוהו. אתה אדם טוב, ת'יאון גרייג'וי.
12. טיווין לאניסטר
כמה משפטי מחץ באדם אחד, לא פלא שהוא היה האיש הכי חזק בממלכה. טיווין לא השתתף בהרבה סצנות לאורך העונות, אבל דמותו ריחפה כמו צל מעל רוב הסדרה וכל סצנה בהשתתפותו הייתה פנינה אמיתית. טיווין לימד אותנו מה זה כוח אמיתי, מה המשמעות של היסטוריה ומורשת, ואיך תמיד אפשר להחליף בני ברית ולהפוך את השולחן על יריביו. הוא הקרין עוצמה שקטה כמו שאף אחד לפניו ואחריו לא ידע, והעוצמה הזאת הפכה את כל יחסי הכוחות בעולם של משחקי הכס למורכבים ועמוקים יותר ממה שהכרנו מעולמות הפנטזיה - האיש הכי חזק הוא לא המלך, אלא מי שמחליט מי יהיה המלך. הכוח נמצא איפה שאנשים מאמינים שהוא, טייווין לא המציא את המשפט, הוא פשוט יישם אותו יותר מכולם. אבל יותר מכל, טיווין אהב להטביע על חבריו לשיחה, במיוחד אם הם קרובי משפחתו, מה שהפך אותו לאחד מיצרני הפאנצ'ים הפוריים בסדרה ולדמות שהשתמשה בזמן מסך מועט כדי להותיר רושם גדול.
13. ג'ופרי באראת'יאון
הטלת המטבע בכל פעם שטארגאריין נולד אחרי דורות של גילוי עריות עלתה ביחס לפירות חלציהם של ג'יימי וסרסיי לאניסטר, ומה נאמר - ג'ופרי היה הדוגמה המושלמת למה שקורה כשאמא ואבא אחים. עם ליהוק מושלם, כתיבה משובחת ומשחק מעולה הוא הפך להתגלמות העונש על אותו חטא קדמון. תיפלץ צהוב וצמוק שנראה כמו מיצוי של כל הגנים הכעורים במשפחת לאניסטר, בפנים ובחוץ. ג'ופרי היה רשע ואכזרי, אבל בניגוד לרשעים אחרים בסדרה הוא היה עלוב וכושל לחלוטין, פחדן, טיפש וחלש, וכל התכונות האלה הפכו אותו לדמות כל כך טובה.
ג'ופרי היה התגלמות הריקבון של המונרכיה, והוא גרם לנו ממש להרגיש את חוסר ההיגיון בשיטת השלטון, לקחת את הפרחח הכי מפונק ופריבילגי בממלכה ולהעניק לו את כל הכוח. מלך אמיתי לא צריך להגיד שהוא מלך, אבל ילד קקות עם כתר יכול לעשות מספיק נזק. מעבר לרשעות הקיצונית ולפתטיות שהשלימה אותה, זאת הייתה דמות שפשוט כיף לראות על המסך. הפער בין התפיסה העצמית שלו לבין המציאות הפך כמעט כל רגע איתו לקומי, הוא לא הפסיק להרים להנחתה עליו, מה שהביא לשלל סצנות ופאנצ'ים נהדרים והאמוציות השליליות שהוא עורר הפך כל כישלון שלו לחגיגה. מכל הרעים שהיו בסדרה ג'ופרי הוא היחיד שהיה באמת אנושי בכל רמ"ח אבריו, הצדדים הכי גרועים של האנושיות אמנם, אבל עדיין אנושי לחלוטין.
14.סטאניס באראת'יאון
מכל קווי העלילה המרכזיים שנפרשו על פני כמה עונות, זה של סטאניס נגמר בצורה הכי סתומה ונטולת משמעות, וזה בדיוק היה היופי שלו. הסיפור סטאניס ביטא את הפן האקזיסטנציאליסטי שהסדרה זנחה לקראת סופה - אין משמעות, אין ייעוד, העתיד הזוהר שראית בלהבות היה רק חזיון תעתועים. הוא חשב שהוא צריך להיות מלך, גם אחרים חשבו, הוא לא היה רחוק מזה אבל בסוף זה לא הצליח. ככה החיים מתגלגלים לפעמים. סטאניס היה איש חזק וגאה, אבל אנחנו הכרנו אותו בשלב שעצביו כבר התחילו להתרופף. מהמהלך הראשון שלו, להשתמש בקסם דמים כדי לרצוח את אחיו, היה ברור שמלך הוא לא הולך להיות. כולם ידעו את זה חוץ מסטאניס, הוא המשיך לגלגל את האבן במעלה ההר, כבר לא מאמין לנבואות של אל האור אבל שקוע כל כך עמוק בפנים שהוא כבר לא יכול לעצור. הוא לא עצר, גם כשלא היה סיכוי, גם כשזה אומר לשרוף את הבת שלך בניסיון נואש לעצור את השלג. הסיפור שלו התחיל ברצח דם מדמו בשם איזה קסם אפל, ושם בדיוק הוא נגמר, ולא היה הולם מכך שבריאן, היחידה שראתה את השד עם פניו של סטאניס, היא גם זאת שהנחיתה את המכה האחרונה.
15. בריאן מטארת'
כמו אריה, גם בריאן דחתה מעליה את התפקיד המגדרי שיועד לה. אלא שבניגוד לאריה, התפקיד הזה דחה גם אותה. זה מה שהפך את בריאן, שהושפלה על ידי גברים כל חייה, לזו שמפילה אותם על ברכיהם. היא חיפתה על כישורים חברתיים מוגבלים בכישורי סיוף מעולים, ומי שהעניק לה כבוד זכה בתמורה באבירה הכי נאמנה בשבע הממלכות. כן - אבירה.
16. בראן סטארק
בראן סטארק הוא האיש שבזכותו אנחנו כאן. איפה היינו היום אם בראן היה ילד ממושמע שמקשיב לאמו ולא מטפס על חומות? למזלנו, בראן טיפס, הציץ לג'יימי וסרסיי, הוטח לאדמה והוציא לדרך את מה שהפך, בסופו של דבר ולמרבה ההפתעה, לסיפור ההכתרה הפרטי שלו. לבראן, כפי שאמר טיריון, היה סיפור טוב - גם אם הוא התקלקל בעונות האחרונות, שבהן הפך לנציג התסריטאים על הסט, זה שמקצר דרכים וחוסך זמן. הוא אולי לא המלך שרצינו, אבל אם יש משהו שלמדנו בפרק האחרון זה שווסטרוז היא עדיין לא דמוקרטיה.
17. ואריז
לפני שוואריז הפך לסטטיסט בפמליית היועצים המנופחת של דאינריז, הוא היה אחד האנשים המבריקים והמרתקים בווסטרוז. רשת המרגלים שלו הפכה אותו לכלי משמעותי בתחרות על הכס, והדיאלוגים שלו עם קולגות כמו בייליש וטיריון היו חומר אינסופי לציטוטים או למסה פוליטית-פילוסופית שעוד לא ראתה אור. אבל בניגוד למניפולטורים אחרים (מי אמר ליטלפינגר?), ואריז לא רתם את כישוריו לטובת האינטרסים הפרטיים שלו. הוא היה מחויב, עד רגעיו האחרונים, לאזרחים הקטנים של ווסטרוז, האנשים שאיש לא ספר. כשנד סטארק שאל אותו בתחילת הסדרה את מי הוא משרת, ענה ואריז: "את הממלכה. מישהו חייב לעשות את זה".
18. ג'ורה מורמונט
למרות שלא הגיע אל סופה, ג'ורה הוא אולי השורד הגדול של משחקי הכס. הוא ניצל מגזר דין מוות, הוגלה פעמיים, שרד קרב גלדיאטורים ואפילו התגבר על קשקשת אפורה - וזה עוד לפני שמזכירים את התקופה שהעביר עם הדות'ראקים. הרזומה הזה מלמד איזה איש קשוח היה ג'ורה, ומדוע הוא מעולם לא נסוג מהקרב שבו מעולם לא ניצח - הקרב על אהבתה של דאינריז. הוא אמנם לא זכה בליבה - אבל הוא כבש את ליבנו.
19. רמזי בולטון
זוכרים איך פגשנו אותו לראשונה? הוא היה מין נער ביישן ואמיץ, דמות שולית לכאורה שתכליתה לחלץ את ת'יאון גרייג'וי מסד העינויים שלו ולהשיב אותו לחיק אחותו. גם ת'יאון חשב ככה, כפרה עליו. ואז כולנו זכינו להכיר את רמזי בולטון קצת יותר מקרוב. אהבתם את ג'ופרי באראתיון? לא? יופי! קבלו את הגרסה הפחות פתטית והרבה יותר סקסית שלו. הסדיזם של רמזי היה מהאיכותיים שנצפו, ומעשיו התעלו על כל הזוועות שמשחקי הכס העבירה אותנו. גם קרינג' טוב זה דבר שצריך להעריך, ורמזי בולטון הוא דמות שראוי להודות לה - על החיוך המקריפ, על מה שתרם להתפתחות דמויותיהם של סאנסה ות'יאון, על קרב הממזרים, על המוות הפואטי ועל הגיף המושלם הזה עם הנקניקייה.
20. הודור
יש אנשים שלא יודעים לשתוק (היי, טיריון) ויש אנשים שלא יודעים לדבר. הודור ידע לומר רק מילה אחת - וגם היא בג'יבריש - אבל לא היה צריך יותר מזה כדי שנתאהב בו. איך אפשר שלא להתאהב בענק רך וטוב לב שכזה, שמוכן לעשות הכל בשביל בראן - האיש שהפך אותו למוגבל שכלית?
21. ברון
עוד דמות שהתחילה מעולה ונשארה איתנו קצת יותר מדי, שכיר חרב מוכשר ומלוכלך שהפך לאתנחתה קומית ככל שהתקדמו העונות.
22. אולנה טיירל
אולנה לא הייתה סתם שחקנית טובה, היא מנטורית לרזי המשחק, היחידה שיכלה להסתכל לטייווין בגובה העיניים. היא הייתה אחד הכוחות המשמעותיים שפעלו מאחורי הקלעים וכל ביקור שלה היה פשוט מושלם.
23. מליסנדרה
נביאת אמת או מכשפה עם תכסיסים אפלים? היופי בנבואותיה היה שהן לא תמיד מתגשמות, שלא ברור אם היא רואה בלהבות את העתיד או את משאלות ליבה. מליסנדרה הייתה אחת הדמויות האניגמטיות והמורכבות בסדרה, בוודאי ביחס להיבטים הקסומים ולאלוהות.
24. אוברין מרטל
הדמות הכי טובה שהופיעה ומתה אחרי פרקים ספורים. אוברין היה הגיבור שהיינו צריכים אחרי השבר של החתונה האדומה - לוחם יחיד במינו וכריזמטי שמגיע עם ונדטה נגד הרעים. המוות שלו אחרי שמונה פרקים בלבד היה אחד הכואבים בכל הסדרה.
25. ייגריט
פראית קשוחה ואחת הדמויות העגולות והאנושיות שפגשנו בצד השני של החומה. סיפור האהבה המתוק עם ג'ון סנואו היה אחד מקווי העלילה הכי יפים שלו לאורך כל העונות וסיפק לנו את הציטוט האהוב שהמעריצים עדיין מדקלמים: "אתה לא יודע דבר, ג'ון סנואו".
26. קייטלין סטארק
קייטלין היא, וסליחה על הקלישאה, אחת הדמויות המרגשות בסדרה, ודבר לא מדגים זאת טוב יותר מהסצנה בה היא שולפת סכין על ליטלפינגר רגע לפני שהיא קורסת מרוב צער כשהיא רואה את עצמותיו של בן זוגה המנוח. כי קייטלין היא קור רוח ואטסרטגיה, אבל גם רגש בלתי מרוסן; שילוב חובה וצייתנות למסורת הצפון (בל נשכח שהיתה אצילה הרבה לפני נישואיה לנד), וגם התעקשות לפרוץ שוב ושוב את הגבולות שהותוו לה על ידי החברה הפטריארכלית בווסטרוז. ואם אדם נמדד בחלל שהשאיר בלכתו, המוות שלה בחתונה האדומה היה מרגש, עצוב ומזעזע פי מאה מזה של רוב וטוליסה. סורי נוט סורי.
27. טורמונד
שלושה חודשים של חלב ענקים גידלו לתפארת את אחת מהאתנחתות הקומיות הכי כיפיות של משחקי הכס. זו, לפחות, הייתה הפונקציה העיקרית של טורמונד בעונה האחרונה (שום מימיקת טירוף של דאינריז לא תתעלה על המבט זקוף הגבה שלו אל "האישה הגדולה") - אבל נוכחותו בסצנה האחרונה בהחלט של הסדרה הבהירה: הפרא האדמוני הזה הוא חבר אמת, של ג'ון סנואו, של גוסט ושלנו.
28. סאם טארלי
דמות קצת מפוספסת, התחיל כאחת הדמויות המבטיחות - התלמיד השקדן שהצליח להרוג מהלך לבן, ומי שרבים רואים בו בן דמותו של הסופר ג'ורג' ר.ר. מרטין - אבל במקום להמשיך ולהתפתח הפך בשלב מסוים להפוגה קומית וקיטשית.
29. הדרור העליון
פופוליסט דתי שעלה לגדולה בעקבות ההרס שהותירה מלחמת חמשת המלכים. בזמן הקצר שהופיע בסדרה הוא הצליח להפוך את כל המשחק וסיפק כמה מהלכים נהדרים ודיאלוגים יפים וזכורים.
30. נד סטארק
הוא היה טוב מדי בשביל העולם הזה, כאילו הגיע מאגדה אחרת, והתעוזה להרוג את הגיבור הראשי בסיום העונה הראשונה, שינתה והגדירה מחדש את ציפיות המעריצים ביחס למשחקי הכס ולאמנות הטלוויזיה כולה.
31.רוב סטארק
הזאב הצעיר, המלך בצפון והשחקן הכי חתיך בסדרה. הוא היה הגיבור אליו נשאנו עינינו בעונות הראשונות, והמוות שלו בחתונה האדומה היה ונותר הרגע הכי חזק בכל הסדרה.
32. ג'אקן הג'אר
עם מעט מאוד סצנות ומשפטים בתחביר זר ומופלא, ג'אקן הפך בקלות לחביב הצופים שהתמוגגו מכל רגע איתו. למרות שהוא לא באמת בן אדם, הוא אחד האנשים שנכנסו הכי עמוק ללב.
33. פייסל
דמותו של היועץ החנפן, האופורטוניסט הלא מתוחכם והזקן חובב הזונות מילאה פונקציה חשובה בדיוקן ששרטטו היוצרים על שלטון ונספחיו, ובעיקר היוותה מטרה מושלמת לכמה מהעקיצות היותר רעילות ומענגות של סרסיי.
34. סר דאבוס
יד ימינו של סטאניס (והמצפון שלו) היה כל כך אהוב שהשאירו אותו כדמות רקע קבועה שמספקת אתנחתה קלילה במבטא אירי, וחבל.
35. רוברט באראת'יאון
המלך המושלם להיכנס איתו לעולם של משחקי הכס: שיכור, גס רוח, מנותק מהמציאות ומת בטרם עת בתאונה אבסורדית אבל הגיונית בראייה לאחור.
36. מאנס ריידר
המלך מעבר לחומה היה יכול להתפתח לדמות מרתקת, הראשון בהיסטוריה שהצליח לאחד את הפראיים, מלא בחמלה ודאגה והקרבה, אבל למי שנמצא בצד הלא נכון של החומה. התחיל כנבל מאיים והפך מהר מאוד לדמות מעוררת הערכה וחיבה. והכי חשוב - הספיק למות לפני שהפך לעוד פרצוף בפמליה של ג'ון.
37. רוס בולטון
לא שמנו לב לפני החתונה האדומה, אבל מהרגע הראשון רוס בולטון היה חתיכת טרלול אכזרי שלא ברא השטן, גם כשהיה יד ימינו של נד סטארק. להזכירכם, הסמל של הבית שלו זה אדם שפשטו את עורו, והוא גם הציע לרוב להחזיר את שיטת העינויים האכזרית שנאסרה על ידי אביו. אולי זאת הסיבה שהחליט לערוק בסוף, וכל שהיה דרוש כדי למנוע את הבגידה זה לאפשר לו לפשוט לאנשים את העור כמו שהוא אוהב.
38. לנסל לאניסטר
לכאורה דמות שולית ומטופשת, גם אם אהובה ומצחיקה. המאהב/משרת של סרסיי שקיבל את תפקיד נושא כליו של רוברט כדי להשקות אותו ביין במסע הציד הגורלי, עבר מהפך רוחני והפך לאחד מחסידיו המרכזיים של הדרור העליון ומי שעדותו הוציאה את סרסיי לצעדת הכפרה.
39. וולדר פריי
כל חייו קינא לורד פריי בבית טאלי האצילי (ממנו הגיעה קייטלין), וכשרוב הפר את ההבטחה להתחתן עם בתו, הגיש להם את הבגידה הכי מפוארת בתולדות הסדרה. ללמדנו שמותר אולי לבוז לבני בריתך הפחותים, אבל אסור לעולם לזלזל בהם.
40. מרין טרנט
אחד האנשים הכי רעים בסדרה, מי שהיה מכה את סאנסה בשמו של ג'ופרי, מי שהרג את סיריו פורל אהוב ליבנו, שתחביבו היה עינוי ואונס של ילדות קטנות. המוות שלו בידי אריה היה אחד האכזריים והמוצדקים שהיו לנו.
41. שאי
דמות מרכזית שהצליחה לרגש ברגעים היפים עם טיריון ולמעוך את הלב כשהעידה נגדו. אבל פרט לכמה רגעים יפים פה ושם, חייבים להודות שהיא הייתה בלתי נסבלת בסך הכל - העצבים, העקשנות ובעיקר המבטא הנוראי.
42. באריסטאן סלמי
אומרים שהוא היה לוחם גדול פעם, וגירושו ממשמר המלך בעונה הראשונה היה אפקטיבי ונוגע ללב. אבל מאז שחצה את הים הצר לאסוס, הוא בעיקר העביר את הזמן עם דאינריז והיה הזקן שבכל פעם שאומרים שהוא זקן הוא שולף את חרבו ומכריז: "גם בגילי...".
43. לייזה ארין
כמה טרלול יפה באשה אחת. בפעם הראשונה שפגשנו אותה, היא הניקה בפומבי את בנה בן ה-14 ומאז העניינים איתה רק הלכו והחמיר.
44. ליאנה מורמונט
ראשת הבית הכי קשוחה, אמיצה ונבונה בצפון. מתישהו זה נהיה קצת מוגזם שילדה קטנה היתה זו שאליה ראשי הבתים נושאים עיניהם, אבל בסך הכל אנחנו אוהבים את ליאנה.
45. חאל דרוגו
הנה מישהו ששכחנו או סלחנו לו תוך פרק וחצי על כך שאנס נערה צעירה (גם היא התקדמה מהסיפור בזריזות), ותמיד נזכור לו את כתר הזהב המספק על ראשו של וייסריז.
46. לוראס טיירל
אביר הפרחים המפונק שהיה לכאורה אחד אנשי החרב הטובים בממלכה, ובמציאות בעיקר הפריע למרג'ורי לקדם את ענייניה ללא הסחות דעת.
47. וייסריז טארגאריין
"את לא רוצה שהדרקון ייצא החוצה", איים על דאינריז. הוא לא היה דרקון אמיתי, אפילו לא נחש, אולי רק תולעת עלובה שהרוויחה את מותה האכזרי.
48. אושה
הפראית שליוותה את ילדי סטארק. קשוחה, חמודה והחברה הכי טובה של הודור.
49. רנלי באראת'יאון
50. ת'ורוס ממיר
הכומר האלכוהוליסט של האחווה ללא דגלים (ושל אדון האור), היה קודר ומעניין בביקור הראשון שלו בסדרה ואולי חבל שחזר לסיבוב נוסף וקצת הרס את הרושם.
51. מיסנדיי
המתורגמנית והיועצת של דאינריז התחילה לעלות על העצבים די מהר, והמצב החמיר ככל שניסו להרחיב ולהעמיק את דמותה. בואו נגיד שלא הצטערנו כשסרסיי ערפה את ראשה.
52. בריק דונדריון
יחסית למישהו שהוחזר מהמתים שש פעמים ונלחם עם חרב בוערת, הוא היה טיפוס די מאכזב.
53. ג'אנוס סלינט
עולב עולבי העולבים. מפקד משמר המלך שבגד בנד סטארק (בעידודו של ליטלפינגר) ונשלח על ידי טיריון לחומה להיות החבר הכי מעצבן ופחדן במשמר הלילה.
54. גרגור קלגיין (ההר)
הסתובב בעיקר מחוץ לאירועים המצולמים רוב העונות, כששמו תמיד הלך לפניו. המוות של אוברין בידיו היה קורע לב ועוצמתי, אבל הוא איבד מקומות בגלל תפקיד הזומבי המטופש שנגזר עליו בעונות האחרונות.
55. מייסטר לווין
המייסטר של ווינטרפל עזר לבנות לנו את ההיסטוריה והמיתולוגיה של העולם בעונות הראשונות והיה מתוק ומרגש עד נשימתו האחרונה.
56. רובין ארין
ילד מטורלל שסיפק כמה רגעים מצחיקים ומטרידים במיוחד. אנחנו עוד מצפים לחתונה עם סאנסה.
57. יארה גרייג'וי
התחילה מעולה במפגש הראשון ובמסע להצלת ת'יאון, אבל לאורך העונות הלכה והפכה לקלישאה מעייפת.
58. סיריו פורל
אחת הדמויות המתוקות והאהובות בסדרה, חבל שקיבלנו ממנו כל כך מעט. המורה של אריה ל"ריקוד מים" שטבע את המשפט הקלאסי: "מה אנחנו אומרים לאל המוות? לא היום".
59. טומן באראת'יאון
ילד מתוק והמלך הכי טוב שהיה לנו עד כה, או לפחות הכי טוב לב. תמיד יהיה לנו את סר פאונס.
60. מייס טיירל
הלורד של הגנים הגבוהים, בנה של אולנה ואביה של מרג'ורי. אהב לשיר, לשתות ולדבר שטויות. כמה שהנשים לבית טיירל מבריקות - ככה הגברים טיפשים.
61. ג'אור מורמונט
המפקד של משמר הלילה, אבא של ג'ורה ומי שהביא לג'ון את החרב שלו (באמת עזרה בסוף...). לעולם לא נראה אנשים כמותו שוב.
62. אדמיור טאלי
אחיה של קטלין סטארק רק נראה לכם לא משמעותי. למעשה, הוא שיחק תפקיד מפתח בכמה מהרגעים המנצחים של הסדרה: החתונה שלו, אולי שמעתם, זכתה לכינוי "החתונה האדומה". כששוחרר ממרתפי בית פריי שלוש עונות לאחר מכן, קיבלנו את הדיאלוג שלו עם ג'יימי, שהפך למונולוג איקוני ("כלום לא משנה, רק סרסיי"). לפניהם הייתה הסצנה המדהימה בה הוא לא מצליח לקלוע חץ בוער אל הסירה שמשיטה את גופת אביו, והפתטיות הכללית הזאת הגיעה לשיא ברגע המצחיק האחרון בתולדות משחקי הכס: אדמיור המתוק מציע את מועמדותו לתפקיד המלך, וסאנסה קוטעת אותו ב-"דוד, שב".
63. ברינדן טאלי (בלאקפיש)
הדוד הקשוח של קייטלין ואדמיור ידע תמיד להשתיק את אחיינו, הצליח לחמוק מהחתונה האדומה והגן על ביתו נהרן עד הרגע האחרון.
64. רוז
הזונה היחידה בסדרה שקיבלה טיפול קצת יותר רגיש ומעמיק, אז כמובן שסופה היה רע ומר.
65. מייסטר איימון
המייסטר של משמר הלילה, המנטור של סם ואחד מהאחרונים לבית טארגאריין. היו לו כמה רגעים יפים.
66. אליסר ת'ורן
היריב של ג'ון במשמר הלילה ומי שהוביל את המרד נגדו. אבל אליסר ת'ורן לא היה רק חרא גזען, הוא היה לוחם אמיץ ומוכשר שאתה רוצה לצידך בשדה הקרב.
67. קראסטר
אחד הסיפורים החולניים שפגשנו בסדרה, שאיכשהו הצליח להיות כל כך אמין שזה ממש מטריד.
68. ספטה אונלה
החסידה האדוקה שעינתה את סרסיי, הובילה את צעדת הכפרה וקיבלה את העונש שלה מידי "ההר" הזומבי. כמו שהדרור העליון אמר, לפעמים היא לוקחת את המסירות הדתית שלה קצת יותר מדי רחוק.
69. מירנדה
האהובה הרצחנית של רמזי. הייתה מפחידה כשצריך, מפוחדת כשצריך, עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר וסיימה את חייה באופן ראוי.
70. לוק
המרכזי באנשיו של רוס בולטון, מי שחתך לג'יימי את היד והכיר לנו את הצד האכזרי והרשע של הצפון.
71. יורון גרייג'וי
אחת הדמויות היחידות שהוצגו בעונות הסיום, והוא היה מוגזם ומצועצע מדי מהרגע הראשון ועד מותו.
72. גילי
אולי אם היא לא הייתה הופכת לחלק מצמד בלתי נפרד עם סאם, הסיפור שלו לא היה הופך לכזה מעפן.
73. ג'וג'ן ריד
ברגע הראשון ג'וג'ן עוד סימל איזו הבטחה לצלילה לתוך עולמות הקסם המסתוריים, אבל הסיפור נמתח ונעלם ואיבד עניין. לפחות הוא מת כדי להציל את בראן השבור, העורב בעל שלוש העיניים והמלך החדש.
74. מירה ריד
ילדה קשוחה ודי מגניבה שנתקעה בקו עלילה מבאס.
75. פודריק
חלק מהמעריצים אוהבים את פודריק, בעיקר בגלל הבדיחה החוזרת על כישוריו במיטה.
76. דריו נהאריס
החליפו שחקן, נתנו לו רומן עם דאינריז, ניסו מפה וניסו משם. לא עבד.
77. ברינדן ריברס (העורב בעל שלוש העיניים)
יוצרי הסדרה ממש לא ידעו לעשות עם קו העלילה הזה, שנותר סתום מדי ומטופש מדי ובסוף לא הוביל כמעט לכלום.
78. איליריה סאנד (ונחשיות החול)
הנציגה הבכירה של החלק הכי גרוע בסדרה - דורן כמובן (ולחשוב שהכל התחיל עם אוברין). כמחווה לסרסיי ניתן לה למות עם נחשיות החול שלה בתחתית הרשימה.
79. דוראן מארטל
בספרים הוא היה דמות אמיתית ומעניינת, בסדרה הוא היה כלום ושום דבר בתחפושת של אלף לילה ולילה.
80. תולע אפור
הדמות הכי מאוסה בסדרה. במו ידיו הפך את הבלתי טמאים מהלוחמים הכי קשוחים בעולם לחבורה של חנונים מעייפים.
81. מלך הלילה
דמות שהומצאה על ידי יוצרי הסדרה כדי להפוך את האיום המסתורי, העמוק והמורכב שהיה המהלכים הלבנים - לשטות ילדותית שנפתרת בנעיצת פגיון. זאת הדמות שהביאה לנו סיום שמקומו בסרטי קומיקס בינוניים, ועוד לא דיברנו על עיני החרוז המטופשות.