6. "אימה אמריקאית: רואנוק" (עונה 6)
לזכות העונה השישית של אנתולוגיית האימה, נזכיר שהיא לוותה בקמפיין עלייה מלא מסתורין שאף זיכה אותה בפרסים רבים בתחום הפרסום. הטיזרים המשונים נועדו למנוע מהמעריצים המושבעים לדעת במה באמת הולכת לעסוק העונה, וזה כנראה אחרי שקונספט המלון של העונה שקדמה לה נראה כאילו נלקח מהספר "עלילות מומלצות לסרטי אימה - מדריך למתחילים". התיאוריות היו כל כך מגוונות עד שנעו על הספקטרום הרחב שבין חווה רדופה לעכבישים חוצנים ואפילו שמה של נסי, המפלצת מאגם לוך נס, נזרק לחלל האוויר. ובסוף? קיבלנו את "אימה אמריקאית: רואנוק" - העונה שקפצה את הכריש הכי מהר בתולדות הטלוויזיה עם שני פרקים מעולים שהסתיימו במפח נפש.
ההתחלה הייתה מבטיחה: אחרי חמש עונות שנעו באותו המסלול רק עם לוקיישנים משתנים, ריאן מרפי ובראד פלצ'ק בראו את הסדרה שלהם מחדש בדמות סדרה דוקומנטרית שמשלבת פאונד-פוטאג' (צילומים כאילו אותנטיים שנלקחו על ידי המשתתפים) ומספרת את קורותיהם של שלבי (לילי רייב המעולה) ומאט מילר (אנדריי הולנד) - זוג בורגני סמי-היפי שמחליט לעבור מלוס אנג'לס לחווה בצפון קרוליינה. מעבר שהיה אמור להוות התחלה חדשה עבורם הופך מהר מאוד (ובחוסר היגיון מוחלט) למרחץ דמים, כאשר הם מגלים שהחווה שוכנת במתחם ששייך לקהילה שנעלמה ברואנוק (סיפור מוכר בהיסטוריה האמריקאית) וממש לא רוצה אותם שם.
למרות ששני הפרקים ראשונים היו מצוינים ולמרות תוספות ליהוק מעניינות כמו עדינה פורטר (הזכורה לטובה מ"דם אמיתי") וקובה גודינג ג'וניור שגילם את או.ג'יי בסדרה אחרת של מרפי, "רואנוק" הוכיחה בפעם המי יודע כמה שמרפי הוא רעיונאי מבריק, אבל בשלב פיתוח התסריטים הוא הולך פעמים רבות לאיבוד. בשלב בו בפרק התשיעי (>>ספוילר<<) מעריצי הסדרה "הסיוט שלנו ברואנוק" מגיעים לבקר בסט תכנית הריאליטי שעוסקת בסדרה, נותר לנו רק להתפלל שתגיע איזו קתי בייטס עם סכין קצבים ותסיים את החיים שלנו. אה כן, ואם זה לא מספיק, "רואנוק" היא גם העונה היחידה בה לא מופיעים הפתיחים המושקעים שאנחנו מכירים מהסדרה. מקוללת שכמותך!
5. "אימה אמריקאית: המלון" (עונה 5)
אחת העונות היותר מסוגננות של "אימה אמריקאית", ובסדרה שגם ככה דואגת על הקפדה יתרה בצד הוויזואלי (כאמור, בתסריטים היא קצת יותר מחפפת) - זה אומר שכל פרק הרגיש פחות או יותר כמו קליפ של ליידי גאגא. ולא סתם: הזמרת שהפכה לשחקנית מגלמת את הרוזנת צמאת הדם שמטילה אימה על אורחי מלון קורטז, וזאת במטרה למלא את נעליה העצומות של יקירת הסדרה, ג'סיקה לאנג, שהודיעה למרפי שקצת נשבר לה (ואז זכתה לתפקיד חייה ב"בטי וג'ואן").
מה קורה במלון קורטז? אנחנו מודים שהיינו צריכים לפשפש קצת בעמוד הוויקיפדיה כדי להיזכר שאת המלון הממוקם בדאונטאון לוס אנג'לס רוכש מעצב אופנה עשיר מניו יורק (שאיין ג'קסון), שגם עובר לגור בו יחד עם בנו. מה שהוא לא ידע, זה שמולטי מיליונר אקסצנטרי בשם ג'יימס פטריק מארש בנה את המלון בסוף המאה הקודמת כדי להשתמש במסדרונות המפותלים כחדרי עינויים לקורבנות תמימים. למה? כמה? ככה. אל תשאלו שאלות, לא תשמעו שקרים.
בין עשרות דמויות - באמת, עשרות - שמפציעות לרגע בעונה (ונרצחות) אפשר למצוא גם דמויות שהופיעו כבר בעונות קודמות כמו קוויני מהעונה השלישית (גאבורי סידיבה, מ"הכישוף") שמגיעה להתארח במלון, ואת המדיום השקרנית מהעונה הראשונה, בילי דין הווארד (שרה פולסון). החיסרון הבולט בעונה לא היה רק חוסר הכריזמה של ליידי גאגא (כן, אמרנו את זה) אלא גם בדמות הנבל הראשי אותו גילם אוון פיטרס, שמצטיין בדרך כלל. ואם אפילו הוא לא טוב בה - אז על מה נותר לנו להישען? על סצנת מין מדממת במיוחד עם גאגא ומאט בומר? ביצ' פליז, כבר ראינו הכל (ויותר) בעונה הראשונה.
4. "אימה אמריקאית: הכישוף" (Coven, עונה 3)
אולי העונה הכי שנויה במחלוקת בין מעריצי הסדרה. ההייטרים טוענים שהבעיה העיקרית שלה הייתה בכך שהיא לא הייתה מפחידה בכלל והאוהבים אומרים שהיא העונה הכי מפוקסת ובעלת לב בתולדות הסדרה. אנחנו מיקמנו אותה במרכז הדירוג פשוט כי אנחנו מסכימים עם שני הצדדים.
עלילת העונה מתרחשת בניו אורלינס של זמננו בבית שהוא ספק מקלט, ספק בית ספר למכשפות צעירות שמגיעות אליו כדי להימלט מקרובי משפחה שרוצים להרע להן (as in, להעלות אותן על המוקד) וכדי לחזק את כוחות הכישוף שלהן. טאיסה פרמיגה מגלמת את זואי, שמגיעה לבית אחרי שהיא מגלה שהכוחות האפלים שלה מסוגלים לחסל כל גבר דרך קיום יחסי מין (כן, מקורי). זואי נקלטת בקרב קבוצה של מכשפות צעירות כמו אמה רוברטס המגלמת את מדיסון - כוכבת הוליוודית לשעבר ומכורה לסמים בהווה, גאבורי סידבה המגלמת כאמור את קוויני - נצר למכשפות אפריקניות וג'יימי ברואר המגלמת את נאן, קוראת המחשבות. אם חיים יחד עם נערות אחרות שהן אשכרה מכשפות (ולא סתם ביצ'יות כמו ב"ילדות רעות") לא נשמעים לכם מספיק סיוט, אז בבית מתנהל גם קרב בין מנהלת בית הספר למכשפות, קורדליה פוקס (שרה פולסון) לבין אמה, פיונה גוד (ג'סיקה לאנג).
כן, כינוס המכשפות של "אימה אמריקאית" באמת הכיל כמות אדירה של סצנות שנראות כאילו נלקחו מסרט נעורים ("אוי, אני לא יכולה לשכב איתך כי אם אעשה זאת כוחות העל שלי יביאו למותך באמצעות דימום בלתי נשלט!"), אבל הוא גם נגע בצורה אמיצה במתח הבין-גזעי בארצות הברית דרך קרב המכשפות הגדול בין ג'סיקה לאנג ואנג'לה באסט (המכשפה האפריקנית הדגולה, מארי לאבו) ונגע בקטנה בעוד נושאים רבים כמו גילוי עריות, נשיות ועוד.
3. "אימה אמריקאית: פריק שואו" ׁ(עונה 4)
"קבינט המוזרויות של פרוליין אלזה" אותה הובילה ביד רמה העלמה אלזה מארס (ג'סיקה לאנג) הוא מוקד העלילה של העונה הרביעית שנדדה הפעם לשנת 1952, בעיירה ג'ופיטר שבפלורידה. בתחילת שנות ה-50 לא נותרו כמעט עוד קרקסי מוזרויות שנותנים פרנסה ומקלט לאנשי השוליים של החברה, והקרקס ואלזה מארס - בעצמה פריקית נסתרת - לוקחת על עצמה את המשימה להעניק להם מקלט ועל הדרך לזכות בהערכה. חוץ מאיש שיש לו במקום ידיים צבתות של לובסטר (אוון פיטרס), אמא שלו שהיא אישה עם זקן (קתי בייטס), האיש החזק בעולם (מייקל צ'יקליס, "המגן") והאישה השמנה ביותר בעולם (כריסי מץ לפני שזכתה לתהילה ב"החיים עצמם"), מארס מצילה גם צמד תאומות סיאמיות שנחשדות ברצח (שרה פולסון).
ב"פריק שואו", יותר מבכל עונה אחרת, עודף הרעיונות הידוע של מרפי יוצא מכלל שליטה. לאורך העונה מתווספים ונעלמים עוד ועוד קווי עלילה עד שבשלב מסוים הצפייה בה הזכירה צפייה בפרק פתיחת עונה של "משחקי הכס", בו הצופה מעביר את רבע השעה הראשונה בניסיונות חסרי סיכוי להבין מי הוא מי.
דברים שכן אהבנו: עלילת הליצן הרצחני "טוויסטי" שגילם ג'ון קרול לינץ' ונראתה בתחילה כמו ציר עלילה מרכזי הייתה כיף גדול (חוץ מלאלה הסובלים מקולרפוביה); סיפורם של זוג הנוכלים סטנלי (דניס או'הר) ומגי (אמה רוברטס), שמגיעים לקרקס של אלזה במטרה לרצוח את הפריקים ולאסוף את הגופות למוזיאון הביזאר שלהם; שרה פולסון כתאומות הסיאמיות בט ודוט טאטלר שמואשמות ברצח אמן ומוצאות מחסה אצל אלזה; והכי הרבה - את השירים של ג'סיקה לאנג, שהזכירו לנו שריאן מרפי הוא בכלל האבא של "Glee".
2. "אימה אמריקאית: בית הרצח" (עונה 1)
העונה הראשונה של "אימה" עומדת במבחן הזמן ומצליחה כמעט להגיע לראש הדירוג. מרפי ושותפו ליצירה, פלצ'ק, בחרו לפתוח את האנתולוגיה בקלישאת האימה הנדושה מכולן: הבית הרדוף. את רגעי ה"אמאל'ה!! השולחן זז מעצמו!" אליהם התרגלנו מסרטים כמו "האחרים" ו"לזמן את הרוע" החליפו בעונה הראשונה יותר ויותר סצנות שקשורות במין לצד דמויות כמו האדם המסתורי שלבוש בבגדי BDSM ותוקף את יושבי הבית, רוח רפאים שתקועה בגיל ההתבגרות ואיש מסתורי עם פנים מצולקות.
במרכז הסדרה עומדים דילן מקדרמוט (בן) וקוני בריטון (ויויאן), המגלמים זוג הורים שעוברים להתגורר באחוזה בלוס אנג'לס יחד עם בתם המתבגרת ויולט (טאיסה פרמיגה), לאחר שוויויאן עברה הפלה טראומטית בביתם הקודם בבוסטון. אבל אז מסתבר שכמו כל חדר בדירת שותפים שמצאתם במחיר זול מדי, גם אחוזה בלוס אנג'לס שאף אחד אחר לא מעוניין לקנות כנראה מלמדת על עבר אפל (או שותף טבעוני שלא מתקלח). מהר מאוד המשפחה לומדת את ההיסטוריה של הבית דרך שיחות עם אחת הדיירות הקודמות בבית - קונסטנס (ג'סיקה לאנג בקאמבק הראשון הגדול שלה) ועוזרת הבית מוירה שנראית כמו קשישה מתפרקת לרוב בני המשפחה (בגילומה של פרנסס קונרוי מ"עמוק באדמה") וכצעירה פתיינית לאב המשפחה בן, שאף מנהל איתה רומן מעוות.
יחסית לעונות אחרות של הסדרה, "בית הרצח" הצליחה לשמור על קו קוהרנטי לאורך רוב פרקיה אבל גם בה העלילה הפכה להיות מופרכת ומפותלת ככל שעבר הזמן. ולמרות זאת, בעונה הראשונה נהנינו מאחת המעלות הגדולות של "אימה אמריקאית": קאסט עשיר בשחקנים מצוינים שזוכים אצל מרפי לתפקידים לא שגרתיים. בעונה המדוברת פגשנו לראשונה את שרה פולסון בתפקיד מדיום נכלולית, דניס או'הר כדייר לשעבר בבית שמגיע כדי להטריף את המשפחה וכמובן את אוון פיטרס כאחד מילדיה של לאנג, המנהל רומן עם ויולט הצעירה. האם הסדרה הייתה מצליחה עד היום בלי התפקידים החוזרים שלהם בעונות השונות? כנראה שלא, ועל כן כנראה נודה להם לנצח.
1. "אימה אמריקאית: המוסד הסגור" (Asylum) (עונה 2)
"המוסד הסגור" היא המגנום אופוס של "אימה אמריקאית" - העונה שה-DNA שלה מדגים בצורה הטובה ביותר את הבסיס לפיו פועלות כל שאר העונות (לפחות הטובות שבהן). עיקר העלילה מתרחשת בשנת 1964 במוסד לחולי הנפש, בראיירקליף, שמטפל בפושעים לא שפויים או סתם סוטים קלות. על המאושפזים משגיחות שתי נזירות שונות בתכלית - האחות הכוחנית ג'וד (ג'סיקה לאנג) וסגניתה הקצת סתומה, האחות מארי יוניס (לילי רייב). שתיהן עובדות תחת ניהולו של הכומר טימותי האוורד (ג'וזף פיינס), אך בעצם מתנהלות תחת משטר טרור של יצורים מסתוריים.
בין הדמויות שלא נשכח - אוון פיטרס כרוצח הסדרתי "בלאדי-פייס" שלא באמת חושב שהוא רוצח, ליזי ברושר כגרייס, צעירה שרצחה את כל משפחתה אבל נראית תמימה כחתול סיאמי, שרה פולסון כעיתונאית לנה ווינטרס שמאושפזת בכפייה במוסד לאחר שהיא מואשמת בהומוסקסואליות, ונעמי גרוסמן שמגלמת את פפר בעלת הראש המחודד וגרמה לנו להיכנס עשרות פעמים ל-IMDB רק כדי לראות איך היא נראית ללא איפור ולהגיד "לא, אין מצב שזאת באמת היא!". "אסיילום" הוכיחה שאפשר לשלב בין שואה (אנה פרנק מבקרת את דוקטור ארדן, ווי שיט יו נוט), חייזרים וגירוש שדים - ואפילו לעשות את זה בהרבה מאוד חן.