9. כל דמויות האורח - ודאג ג'ודי אחד
קודם כל ולפני הכל, חשוב שנכבד את גלריית דמויות האורח האהובות של "ברוקלין תשע-תשע". דמויות כמו פימנטו, המאהב מוכה הטראומה של רוזה שלימד אותנו שגם היא מסוגלת לאהוב (ובפראות); פרופסור קווין קוזנר, בן זוגו של הולט, שלימד אותנו כמה מרגש יכול להיות סיפור אהבה בין שני רובוטים הומואים (מיפ מורפ); מדלן וונץ', שהוציאה מהולט את ההומואית הרעה שתמיד רצינו לראות, והייתה לו ליריבה מפוארת. אבל מצטיין המקצה הוא דאג ג'ודי, בנדיט הפונטיאק, המובי דיק של ג'ייק פרלטה.
ג'ייק תמיד רצה נמסיס כמו בסרטי האקשן שגדל עליהם, אבל "ברוקלין" לא ייעדה לו אויב מושע, אלא אח ורע. הכימיה בין קרייג רובינסון לאנדי סמברג הייתה החומר שממנו עשויות אגדות קומיות, וכל ביקור עונתי של דאג היה לרגע שיא. ג'ייק ניסה לעמוד בפני הקסם שלו, אבל מהר מאוד הבין שמדובר בחבר אמת - ולכן כל פעם בה דאג הפיל אותו בפח הייתה אפילו יותר מתגמלת. שירת הברבור המבריקה של דאג בעונה השמינית והאחרונה של "ברוקלין" היא הפרק הטוב ביותר בכיכובו, ולימדה שלא מדובר רק בעבריין מתוחכם, אלא גם בגבר שעשה טעות אחת כשהיה צעיר, ומאז המערכת לא עזרה לו לכפר עליה. החברות שלו עם ג'ייק מלמדת שיש במדים אנשים שיכולים לפחות לנסות לעזור.
8. היצ'קוק וסקאלי
בכל העונות הראשונות הסתכלנו עליהם כעל מה שהם: הסרח העודף של התחנה. הבדיחות ברוב המוחץ של הפעמים היו על חשבונם ועל העובדה שהם באים לתחנה בעיקר בשביל לאכול ולנמנם. ובכל זאת, ההופעה של דירק בלוקר וג'ואל מקינון מילר הוסיפה להיצ'קוק וסקאלי רובד של מתיקות שלא חשבנו שיכול להיות להם, ובעונות המאוחרות, ככל שתפקידם גדל, כך גם למדנו שיש להם מסוגלות לחשוב ולגלות אכפתיות כלפי האנשים שנמצאים במרכז התיקים שהם (לעיתים נדירות) מפצחים. וכמובן, סקאלי זמר בחסד ופותר פאזלים מבריק. מה עוד אפשר לבקש?
7. איימי סנטיאגו
זה לא שאיימי שייכת לתחתית הדירוג! מכאן ועד השלישייה הפותחת כל הדמויות הבאות הן בהובלה מזערית אחת על השנייה. אנחנו אוהבים אותך, איימי, ונקווה שתסלחי לנו על שלא נתנו לך 100 עגול בציון הסופי! איימי היא התלמידה הכי טובה בכיתה - בלשית מצטיינת שנתקעת על קוצו של יוד, ויודעת איפה ומתי לשים איזה פסיק. ככל שהיא יותר מעצבנת היא יותר מקסימה, וזה המקום לשבח את הופעתה המצוינת של מליסה פומרו, שביצעה את תפקיד המוניקה מ"חברים" יותר טוב מקורטני קוקס. איימי היא הרבה מעבר למושא האהבה של ג'ייק: היא ההוכחה שאפשר להיות החננה של הכיתה ועדיין לנצוץ כמו מלכת הנשף.
6. טרי ג'פורדס
טרי הוא עוד אחת מההוכחות הרבות לדרך שבה "ברוקלין" התייחסה לסטריאוטיפים - הוא גבר שרירי ומגודל עם עדינות ורכות של גנן בגן ילדים, דובון אכפת לי עם קוביות בבטן, אב מסור לבנותיו הפעוטות וסמל מסור לשוטרים שתחת פיקודו. הוא קורע מצחוק (טרי קרוז הוא כנראה השרירן המצחיק בתולדות הטלוויזיה), ובעוד "ברוקלין" לא באמת התמסרה לאיזשהן אמירות פוליטיות - טרי היה הדמות דרכה הסדרה נקטה בעמדה חד משמעית נגד פרופיילינג גזעי, באחד הפרקים הרציניים ביותר שלה.
5. צ'ארלס בויל
בויל (ג'ו לה טרוליו) רוקד לאורך כל הסדרה על הגבול שבין קריפ לנשמה טהורה. הוא אוהב בכל הכוח, ולעיתים קרובות חוצה את הגבול - בין אם בזיקה שלו לקולינריה ובין אם בדרכים הרבות שהוא מביע את אהבתו לג'ייק. אבל זה גם הקסם שלו: בויל לימד אותנו שאין בושה באהבה מכל הלב גם לחברים הכי אפלטוניים שלך, והזכיר שגם לסיידקיקים חביבים ולא-סקסיים יש את המסוגלות להיות הדמות הראשית בסיפור של עצמם.
4. רוזה דיאז
רוזה היא הלוחמת הקשוחה ביותר בתחנה, אבל היא גם הרבה יותר מזה. היא - ובמיוחד הופעתה המבריקה של סטפני ביאטריז שמגלמת אותה - ההוכחה שגם בסטריאוטיפ הבנאלי ביותר אפשר למצוא פינות ועומקים מפתיעים למדי. לרוזה פני אבן אבל לב זהב, והיא מדגימה את שניהם לא מעט במהלך הסדרה. "ברוקלין", בחוכמתה, סירבה להשאיר את רוזה כפלקט של מ"כית קשוחה ונתנה לה עומק - הפתיעה עם החיבה שלה לקומדיות רומנטיות של ננסי מאיירס, בנתה לה עבר כבלרינה בחסד, ובקו העלילה הכביר על היציאה שלה מהארון כביסקסואלית, הוכיחה (כפי שהולט אמר לה) שבכל פעם בה מישהו נעמד ואומר מי הוא, העולם נהיה למקום טוב ומעניין יותר.
3. ג'ינה לינטי
ג'ינה לינטי ראויה להיות במקום הראשון. ובכלל, כל השלישייה הפותחת יכולה להתחלף במקומות בהתאם למצב הרוח, אבל הוחלט שג'ינה תאייש את המקום השלישי בגלל שהפקת הסדרה, במחדל שראוי להקים בגללו ועדת חקירה, בחרה להעזיב אותה בעונה השישית לסדרה. ההפסד כולו שלהם (ושלנו), בגלל שג'ינה, עוזרתו האישית של קפטן הולט, היא השמש הזורחת של "ברוקלין תשע-תשע" ומה שהבדיל בינה לבין שאר קומדיות המשטרה. היא הייתה דיווה; אישה שקמה בבוקר בידיעה שהיא הגדולה מכולן ומטרתה העיקרית היא להבהיר זאת לסובבים אותה. כמעט כל שורה שג'ינה הגתה הייתה לקאלט ("לא שאני רוצה להשוויץ, אבל צויינתי בשמי במכתב ההתאבדות של הגננת שלי"), ולו רק בגלל ההגשה החד-פעמית של צ'לסי פרטי, שנתנה לג'ינה לזהור בלי צניעות מזויפת ובגאווה לא מוסתרת.
2. ג'ייק פראלטה
אין "ברוקלין" בלי ג'ייק. הוא הגיבור שלנו, ובגלל זה כל כך כיף לראות שמדובר באנטי-גיבור מובהק. הוא בלש מבריק ודביל מוחלט - הוא יפתור את התעלומה בשמחה, אבל יעדיף לעשות זאת תוך כדי ניצוח על גרסת א-קפלה ל"I Want It That Way". ההומור המילניאלי ומלא הרפרנסים לתרבות הפופ של אנדי סמברג היה אחת הסיבות העיקריות שבזכותן "ברוקלין" הפכה לאחת הסדרות האהובות של העשור. החן, הסקס-אפיל והשנינות המטופשת שבה הוא הגיב למתרחש סביבו, והביך את עצמו ליד פושעים ועבריינים, עיצבו אותו בתור אחד הגיבורים החיוניים של הטלוויזיה האמריקאית - כזה שאין סיבה שלא לראות בו כבד-אס אמיתי, אבל גם להזדהות איתו כאילו היה ליצן הכיתה המתוק ביותר. סיפור אהבתו של ג'ייק לאיימי, והדרכים בהן ניסה למצוא בהולט דמות אב, היו מרגשים במיוחד, והם תחזקו את המרכיב הסודי ביותר במתכון שהפך את "ברוקלין תשע-תשע" לקומדיה הטלוויזיונית האידיאלית: הלב הרחב שלה.
1. קפטן ריימונד הולט
"ברוקלין תשע-תשע" נפתחת בהגעתו של הולט לתחנה, ובכך הוא הפך לדמות החשובה בסדרה - בדיוק כמו הגיבור שלנו, ג'ייק. אפשר לשים בצד את סוגיית פוליטיקת הזהויות שהוא מעלה (גבר שחור והומו שמפקד על גבר לבן וסטרייט), ולדבר על כך שהוא דמות מבריקה, קורעת מצחוק ומרגשת שמגולמת בהופעת מחץ על ידי אחד השחקנים הכי טובים בעולם: אנדרה בראואר, שלמעשה ביצע מחווה לדמות שהפכה אותו לשחקן ידוע בדרמה "רצח מאדום לשחור". בראואר סיפק ב"ברוקלין" את אחת ההופעות הקומיות הגדולות בטלוויזיה האמריקאית, והולט שלו הוא ההישג הגדול ביותר של הסדרה: קצין משטרה עם פני אבן, עולם תרבותי של פרופסור לספרות וקור רוח של רואה חשבון תאגידי, שהצליח להפוך לדמות אהודה על כל מעריצי הסדרה.
ככל ש"ברוקלין" התקדמה, הפאסון של הולט הלך ונסדק - ברגעים שהם מופת של שבירת דמות (רבים אוהבים את סצנת ה"BONE", אבל ה"Hot Damn" וה"Yas Queen" שלו איקוניים באותה המידה), וגם ברגעי מופת של פיתוח דמות. הולט בא לתחנה במטרה למשמע אותה ואת שוטריה, אבל הוא הצליח לקלוע למטרה מרגשת מזו: הוא מצא שם משפחה, והיה להם לאבא. בפרק הראשון של הסדרה ג'ייק צחק עליו שהוא מזכיר לו רובוט, אבל עד הפרק האחרון, שתכף ישודר גם במחוזותינו, גילינו את הלב האמיתי של הרובוט הזה, ולמדנו להחזיר לו אהבה.
