וינס מקמהן זה ה-WWE (לשעבר WWF), וה-WWE זה וינס מקמהן. העובדה הזו הייתה האמת שכל מעריץ רסלינג ידע. לכן, כשבינואר השנה הבעלים והמייסד של ענקית הרסלינג התפטר מתפקידו בחברה בעקבות התפוצצות של פרשת מין, זו הייתה לא פחות מרעידת אדמה. שמונה חודשים מאז אותה התפטרות והשמש של ה-WWE עדיין זורחת, עם הכנסות ששוברות שיאי כל הזמנים ומוצר שהמעריצים אוהבים, אבל ברור שאת מקמהן לא נראה יותר בארגון.
הסדרה התיעודית "מר מקמהן" ("Mr. McMahon"), שעלתה בשבוע שעבר בנטפליקס, מתארת את עלייתו ונפילתו של האיש החזק ב-WWE: מהימים הראשונים ועד היום, אבל גם הפרשיות השונות שאיתן נאלץ להתמודד. בזמן צילום הסדרה ולקראת הריאיון האחרון עמו (לפי יוצרי הסדרה), נחשף בוול סטריט ג'רנל כי מקמהן שילם דמי שתיקה בסך 12 מיליון דולר לארבע עובדות לשעבר שהתלוננו נגדו על עבירות מין חמורות, כולל שימוש באותן נשים כ"צעצועי מין" וסחר בהן.
בעקבות אותה פרשה מקמהן התפטר מתפקידיו מהארגון על רקע תחקיר פנימי של החברה, אך חזר בשנת 2023. בשנת 2024, ואחרי שמכר 51% מהחברה בסכום אדיר של 9.3 מיליארד דולר ל-TKO, התפוצצה הפרשה מחדש כשאחת המתלוננות, ג'נל גרנט, טענה שלא שולם לה מלוא הסכום שסוכם ביניהם. בעקבות האשמות בינואר האחרון התפטר מקמהן מתפקידיו בארגון ובהמשך מכר את מניותיו - ולמעשה התנתק ממנו סופית. אותו ריאיון אחרון לסדרה לא הושלם, ובשבוע שעבר, לפני עלייתה, התנער וינס מהדוקו וביקש מהצופים לזכור של"כל מטבע יש שני צדדים".
המטרה של התוצר הסופי ברורה: לנקות את תדמית ה-WWE, שכן נטפליקס רכשה ב-5 מיליארד דולר את זכויות השידור לתוכנית הדגל של הארגון בארה"ב, וכן שידור של כלל תכני הארגון ברחבי העולם. ענקית הסטרימינג רוצה להוכיח לצופים שהגידול הוסר, והארגון מתנהל בצורה בריאה כיום. מטרה נוספת ולא פחות חשובה היא להכיר (או להכיר מחדש) לקהל הרחב את ה-WWE לפני המעבר לנטפליקס.
כמבוא ל-WWE, "מר מקמהן" מרתקת. היא מתעמקת בתחנות המרכזיות בהיסטוריה של הארגון - מהימים הראשונים, דרך ההתפוצצות בשנות ה-80 עם האלק הוגאן, הקושי למצוא לו מחליף ואובדן הכיוון (דווקא בחצי הראשון של שנות ה-90 ,תקופת שיא הפופולריות לענף בישראל), המאבק מול WCW ומלחמות יום שני ועידן האטיטוד, וגם נותנת הצצה קטנה למה שקורה בארגון היום. השילוב של קטעי ארכיון יחד עם ראיונות עם עיתונאים, שותפים ומתחרים עסקיים, בני משפחה וגם מתאבקים פופולריים כמו הוגאן, ברט הארט, שון מייקלס, אנדרטייקר, דה רוק וג'ון סינה מתגלה כמוצלח ומקיף מאוד, וגם נותן לה תוקף מקצועי. הסדרה אומנם לא תחדש הרבה למעריצים מושבעים (למרות העשייה המצוינת), אבל כן תצליח לרתק את מי שלא מכיר את היסטוריית הארגון לעומק.
— Vince McMahon (@VinceMcMahon) September 23, 2024
לצד אלו, "מר מקמהן" לא מפחדת לדבר על לא מעט שערוריות ורגעים מעוררי מחלוקת - גם של הארגון וגם של מקמהן בעצמו, שמצטייר כאן כאדם גאון שיעשה הכל בשביל העסק שהוא אוהב, כולל לרמוס, להשפיל ולהרוס את כל מי שעומד בדרכו או עלול, לתפיסתו, לפגוע בארגון. דוגמה בולטת לכך היא "הדפיקה ממונטריאול", אחת השערוריות הגדולות בתולדות ה-WWE. בשנת 1997 ובעקבות מעבר של ברט הארט למתחרים ב-WCW, החליט מקמהן לא לעדכן את הכוכב שהוא עומד להפסיד בקרב ליריב הגדול שלו (גם מחוץ לזירה) שון מייקלס מול קהל ביתי בקנדה - החלטה שעצבנה לא מעט מעריצים ויצרה "היט" (שנאה לדמות שמוצגת ב-WWE עקבות אירועים בחיים האמיתיים ולא בסיפור) שמקמהן בגאונותו ידע לנצל לטובתו והולידה את הדמות של מר מקמהן - אחד ההילים (הבחורים הרעים) הגדולים בתולדות הארגון.
הבעיה הגדולה של "מר מקמהן" היא שהיא לא נכנסת מספיק עמוק למקומות הקשים והאפלים יותר, לא בארגון עצמו ולא בחייו של מקמהן, ולא שואלת את השאלות הקשות באמת. היא לא עושה את זה בחלק של פרשת הסטרואידים שמוצגת מוקדם בסדרה, לא בפרשת אוון הארט (שנפל למותו מגובה רב באירוע של ה-WWE) ובטח לא בפרשת כריס בנואה (שרצח את בנו ואשת והתאבד בתלייה), שמוצגת כאן בצורה מחפירה ומציירת את ה-WWE ואת מקמהן כנקיים כמעט לחלוטין מאחריות. לצד זו, הדוקו כן עושה עבודה טובה בהצגת מר מקמהן כדמות מורכבת מאוד - ולהסביר שהדמות השנואה כל כך שמעריצי ה-WWE מכירים מהמסך, לא שונה משמעותית מהאדם עצמו.
בסיום הדוקו נשאלים המרואיינים מה תהיה המורשת של מקמהן. התשובה היא שהמורשת, בדיוק כמו האדם עצמו, תהיה שנויה במחלוקת: מצד אחד גאון עסקי ושיווקי, שהפך ארגון קטן למעצמה של מיליארדים ולאחד ממותגי הבידור המובילים בעולם. ומצד שני, אדם מטורף שיקריב את הכל - שותפיו, מתאבקיו ואפילו את משפחתו - למען הצלחתו, וכאמור גם טורף מיני חולני וסדיסט.