רוברט ומישל קינג פרצו לתודעה כזוג היוצרים מאחורי ההצלחה של "האישה הטובה", ואחריה כמובן "הטובות לקרב". גם אם על פני השטח נדמה ש"האישה הטובה" היא עוד דרמת בית משפט, כשצופים בה בתשומת לב - ובוודאי כשלוקחים בחשבון את שאר היצירות של הקינגים - מגלים מהר מאוד מה מעסיק אותם: המפגש שבין האישי לפוליטי, ובין שני אלה לביזארי והאבסורדי.
ב"האישה הטובה" המאפיינים האלה הגיעו בנגיעות קטנות, אבל ב-2015 הוציאו הקינגים את "חסרי מוח" ("BrainDead"), אולי הסדרה הטובה ביותר שהם כתבו עד כה, שלמרבה הצער בוטלה לאחר עונה אחת. כבר שם היה ברור שיש להם צד נוסף שמת להתפרץ החוצה, ושהם מעוניינים לכתוב סדרות שמחוברות למציאות קצת פחות מ"האישה הטובה" או הספין-אוף שלה. זה קרה, אגב, גם ב-"The Bite" - מיני סדרת זומבים שהם צילמו במהלך סגר הקורונה.
המתאבלים על ביטולה של "חסרי מוח" המבריקה קיבלו את הצד האפל והקינקי של הקינגים בצורה קצת אחרת, עם "פני הרוע" ("Evil"), שעונתה השלישית משודרת בימים אלה ממש.
"פני הרוע" עוקבת אחר קריסטן בושארד (קטיה הרברס), פסיכולוגית פורנזית חדה ושנונה שמקבלת הצעת עבודה תמוהה - לעבוד עם הכנסייה בחקר תופעות לא מפוענחות עם סממנים על טבעיים דתיים. קריסטן היא אמנם אשת מדע סקפטית, אבל את ההצעה היא מקבלת מהכומר הכי חתיך על המסך, דיוויד אקוסטה (מייק קולטר, שגם שיחק ב"האישה הטובה"), והשילוב בין הסקרנות, המשיכה העזה לדיוויד והצורך לפרנס את ארבע בנותיה מכריע אותה.
מהר מאוד קריסטן מגלה שהיא לא הסקפטית היחידה בצוות. בן שקיר (אסיף מנדבי) הוא הצלע השלישית, והוא מתמחה בטכנולוגיה. התפקיד שלו ושל קריסטן, למעשה, הוא לספק ראיות מדעיות על מנת לשלול קיומן של תופעות על טבעיות, בעוד דיוויד מתמחה במפגש בין העל טבעי לדתי, או במילים אחרות - שדים ודיבוקים מסוגים שונים. הכימיה בין שלוש הדמויות הראשיות עובדת מעולה, מתפתחת ומתבהרת מהר מאוד והופכת את הדינמיקה המשולשת לכזאת שבמסגרתה מספיק מבט בודד כדי להבין מה כל אחד חושב. קריסטן ובן הם הצלעות הפרקטיות והמדעיות, אבל ביניהם לבין דיוויד יש כבוד הדדי מקצועי ואישי שמאוד נעים לראות, ובטח לא מזיק שקריסטן ודיוויד מתחזקים את המתח המיני הכי לוהט כרגע בטלוויזיה. הוא כומר, היא נשואה, ובכל זאת - כל רגע שלהם ביחד על המסך מייצר מספיק אש כדי לחמם כפר קטן.
מכאן, כפי שבטח אפשר להבין, קריסטן נכנסת להרפתקה שמערערת את כל מה שהיא מאמינה בו. היא עדיין ריאליסטית ודבקה במדע, אבל היא ובן נתקלים בעבודתם בתופעות שאין להם שום דרך להסביר, ומעמידים בסימן שאלה את מערכת היחסים שלהם עם המציאות. השלישייה הזאת מוקפת בשחקני משנה מוכרים ומעולים, שבראשם לילנד טאוסנד המקריפ והפסיכופת (מייקל אמרסון המעולה, שתמיד זורח בתפקידי נבלים) ואמה של קריסטן, שריל (כריסטין לאטי מ"שיקגו הופ"), שמפתחת איתו מערכת יחסים מדאיגה. יש גם את ארבע הבנות הנפלאות של קריסטן ובן זוגה הנעדר-נוכח (תמה חוזרת בסדרות של הקינגים), שכל הופעה שלהן על המסך כרביעייה הכי דברנית ביקום היא זהב קומי.
במיטב המסורת של התרבות הפופולרית, המפלצות של "פני הרוע" לא מאתגרות רק את האמונה במדע מול העל טבעי, אלא משמשות גם מטאפורה לשדים הפנימיים של כל אחת מהדמויות, ובואו נגיד שלא חסרים כאלה. במיטב המסורת של רוברט ומישל קינג, הם מצליחים לקשור את הכל בסרט יפה שמשלב בידור שלגמרי אפשר לכבות את המוח מולו, אבל כזה שגם שואל שאלות עמוקות שאפשר להמשיך ולהרהר בהן שעות. הקינגים אלופים ביצירת דמויות מורכבות, אבל הם אף פעם לא מסתפקים בזה. הם מתעניינים במערכות גדולות יותר, ובאופן שבו הפסיכולוגיה האנושית משפיעה על מבנים חברתיים, ובעיקר אלה שאוחזים בכוח.
העיסוק של הקינגים בפוליטיקה הוא לרוב ישיר, כך שהם נוטים לטפל בסוגיות שנמצאות ממש על סדר היום של הפוליטיקה האמריקאית. זה קורה גם ב"פני הרוע", אבל כאן מתאפשר להם לגעת גם בנושאים רחבים יותר, כמו מהות הרוע. שם, הסדרה הופכת מאימה (לייט, אל דאגה) פסיכולוגית כיפית לאללה לדיון פילוסופי מאתגר - האם קיים רוע טהור גם בבני האדם, או שהוא שמור לתופעות כמו שדים? הדמויות, שנעות על ספקטרום רחב ומסקרן במיוחד של מוסר, משמשות כלים לבחינה של השאלות האלה, ובעוד שבתחילת הסדרה ברור מאוד מי "רע" ומי "טוב", הקווים האלה הולכים ומתערפלים ככל שהיא ממשיכה.
עד כה, העונה השלישית עדיין לא הצליחה להגיע לגבהים של העונות הקודמות. אבל עם יוצרים מבוססים וחכמים מאחוריה שכבר הצדיקו את עצמם לא פעם, שחקנים עם כימיה מצוינת שנראה שמתענגים על כל רגע, המון רעיונות מקוריים ומידה מדויקת של הומור, נדמה שאפשר להיות רגועים. "פני הרוע" אמנם נצמדת לגבולות הז׳אנר המסורתיים של הדרמה הטלוויזיונית, אבל עדיין מצליחה איכשהו להיות אחת הסדרות הכי מקוריות כרגע על המסך. וזה בדיוק הקסם של הקינגים.