העונה השלישית של דברים מוזרים מגיעה אחרי פגרה של כמעט שנתיים מאז שידור העונה הקודמת, והעולם לא יכל לחכות יותר. העונה נפתחת כשהכל שקט ברחובות הוקינס, וכל הדמויות שמחות למדי. מייק ואל נמצאים בעיצומו של רומן נעורים סוער, דסטין מצא חברה שהיא גם גאונה וגם נראית טוב והוא נשבע שהיא אמיתית, ג'ונתן וננסי מאזנים בין מערכת היחסים שלהם לעבודה המשותפת בעיתון המקומי, וסטיב עובד בחנות גלידה בקניון ומנסה את מזלו עם הלקוחות הנשיות וטובות המראה של החנות. הכל היה בסדר עד שמדענים רוסים פותחים מסיבה לא ידועה את השער שאל (אילבן) סגרה בסוף העונה הקודמת - אותו שער שדרכו עוברים הדברים המוזרים שעליהם קרויה הסדרה.
עם זאת, שלושת הפרקים הראשונים של העונה היו קצת יותר מדי ממוקדים בבניית העלילה והסיפורים הרגשיים של כל דמות, וקצת לקו בחסר בחזית של... נו, הדברים המוזרים. הרבה מהזמן הפרקים נראו כמו סדרת דרמה או סרט התבגרות, תלוי באיזה קו עלילה מדובר. הדברים המוזרים שלשמם הגענו, לעומת זאת, פוזרו בכמויות מתונות ובהפרשים גדולים לאורך הפרקים הללו.
אבל גם צריך לזכור שמאז ומתמיד החוזקה הגדולה ביותר של דברים מוזרים הייתה היכולת שלה לקחת כמות לא קטנה של קווי עלילה, לסגנן כל אחד מהם בהתאם לז'אנר האייטיזי שעליו הוא מבוסס (סרט נעורים, סרט אימה, סרט הרפתקאות וכו'), לבנות אותם בקפידה כך שגם יושפעו אחד מהשני ויתחברו לכדי סיום עונה מהודק ומספק, וגם אין תחושה של הקרבה גדולה מדי מצד העלילה או ההתפתחות הרגשית של הדמויות, ואז לעטוף את כל זה בשורה של רעיונות יצירתיים, מקוריים ועוכרי שלווה.
חוסר האיזון שמורגש בשלושת הפרקים הראשונים עובר תיקון בפרק 4, בו אנחנו כבר נמצאים בתוך עלילה שעברה את כל הבנייה וההתנעה שהיא צריכה, ומתחילתו ועד סופו הוא מעניין, מותח ומוזר. כן קיימת תחושה של עוד מאותו הדבר (אחרי הכל, כמה פעמים אפשר לראות ג'ויס והופר רצים במורד מסדרון כשמשהו לא ידוע דופק מסיבה לא ברורה על קירות המתכת של המסדרון הצר?), אבל הפרקים לגמרי עוברים את מבחן התוצאה. הם קצביים וכתובים היטב, דמויות המשנה מצוינות, ובסוף כל פרק אתה רק רוצה לראות את הפרק הבא.
הדמות שסובלת הכי הרבה מכל התהליך הזה היא דמותו של וויל, שתפקידו היחיד בעונה הזאת הוא כפתור המצוקה שיש לו על העורף שאומר לו כשהיצור ער וקרוב. אבל וויל סובל מקללה שרובצת עליו עוד מהעונה הראשונה: הנוכחות שלו, המרחפת כעננה מעל הסדרה, היא משמעותית הרבה יותר מהפעולות שלו. תחילה הוא נחטף והיו הרבה דמויות מצוינות שמאוד אהבו אותו והושפעו מההיעלמות שלו, אבל ברגע שחזר מה- Upside Down, הכותבים לא ממש ידעו מה לעשות איתו.
העונה הנוכחית גם מושפעת יותר מרוח הזמן מבעבר, ועלתה על רכבת ההעצמה הנשית. בעונה הזו, יותר מבקודמותיה, קיים דגש על נשים שלא מקשיבים להן ומבטלים אותן כפחותות או היסטריות. נכון שג'ויס מאז ומתמיד הייתה האישה שכולם חושבים שהיא משוגעת אבל בסוף מתברר שהיא צדקה לכל אורך הדרך, אבל הפעם גם ג'ונתן מבטל את ננסי בצורה לא אופיינית לדמות שלו, וחבורת הבנים משאירים את אל ומקס מאחור, מה שמוביל לסיפור ההעצמה של אל שלומדת להחליט בעצמה לפי אילו חוקים היא רוצה לחיות (אגב, כחלק מגישה זו היא משתמשת בכוחות שלה בחופשיות רבה מדי, מה שגורם לי לדאוג לבריאות שלה). בשלב הזה של העונה זה נראה כאילו אין משמעות עמוקה יותר להתפתחויות העלילתיות האלה מלבד הרמת שני אגודלים למעלה למין הנשי, אבל אולי בהמשך העונה יתגלה אחרת (יש גם את האישו הקטן של השער המרושע לממד אחר שדומה בצורה מחשידה לערווה נשית. אולי שם יש רמז כלשהו).
לסיכום, אמנם העונה מתחילה בצורה איטית קצת, ויש תחושה שהכותבים מתקשים לבנות אותה בצורה יעילה כמו את קודמותיה, אבל נראה שכשמצאו את האיזון העונה התחילה לספק את מידת ההנאה והמתח להן הורגלנו. ובסופו של דבר, כותבי הסדרה עדיין מצליחים לייצר בשמונה פרקים עלילה מסועפת ומורכבת, שלא מרגישה מזורזת או רשלנית, שלוקחת את הזמן בבניית המצבים הרגשיים של כל דמות, ומספקת סיפור שלא מקריב מהאמינות האנושית שלו על מזבח השואו. בעידן סיפורי האינטסנט, שמניחים שהקהל לא מסוגל להישאר קשוב לפרק הזמן הנדרש עבור מה שפעם היה נחשב לבנייה הולמת של סיפור, זה תמיד מבורך.