אם יש דבר אחד שהסרט הדוקומנטרי החדש על אדם נוימן ו-WeWork עושה מעולה, זה להצהיר על כוונות. זה מתחיל כבר בשמו של הסרט - WeWork: Or the Making and Breaking of a $47 Billion Unicorn (עלייתו ונפילתו של חד-קרן בשווי 47 מיליארד דולרים. חד-קרן, או "יוניקורן", הוא כינוי לחברת סטארט-אפ בשווי של יותר ממיליארד דולרים) - שהוא אולי ארוך ומשעמם אבל ללא ספק עושה עבודה טובה בתיאום ציפיות הצופים, וממשיך עם הדקות הראשונות של הסרט, שם כבר ברור מאוד שלא מדובר רק בפרופיל על אדם אחד, אלא עיסוק בתופעה רחבה יותר.
והסרט אמנם מתמקד באדם נוימן - באופן בו הפך את WeWork לחברה ששווה מיליארדים, בסגנון הניהול הייחודי שלו וכמובן בהתרסקות ובהפסדים שגרם לחברה, אבל בשלב מאוד מוקדם הוא, כאמור, מסמן יעדים עלילתיים. דרך עדויות של עובדים ב-WeWork ומומחים לכלכלה, הסרט מנסה לעורר דיון בסתירה האינהרנטית שיש בהבאת ערכים סוציאליסטיים לתוך שיטה קפיטליסטית, ואיך אפילו רעיונות שמגובים בכוונות הטובות ביותר יכולים להתרסק כשהם נשענים על משענת הקנה הרצוץ ביותר בעולם - האגו האנושי.
"WeWork: Or the Making and Breaking of a $47 Billion Unicorn", שעלה בסוף השבוע בשירות הסטרימינג הולו אחרי הקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע הנחשב SXSW, מנסה גם להסביר מה משך כל כך הרבה אנשים צעירים לחזון של נוימן, דרך סיפורו של דור ה-Y - המילניאלים שיצאו לשוק העבודה בעיצומו של המשבר הכלכלי של 2008 והפגינו חוסר חשק להשתתף בשיטה הקפיטליסטית הישנה. אותו הדור שראה את ההורים שלו עובדים בפרך כשכירים, ובו כל אחד רוצה להיות חלק מהדבר הגדול הבא. כשנוימן הביא את האידיאולוגיה של הקיבוץ למתחמי העבודה המשותפים, הוא הציע להם אלטרנטיבה מעולה: לנסות להגשים את החלומות שלהם תוך כדי אינטראקציה תמידית עם אנשים שדומים ושייכות לקהילה שמחוברת לא רק עסקית, אלא תרבותית ורוחנית.
למרות שנוימן מצויר בסרט כמי שהחזון שלו יצא משליטה וגרם לו להרגיש כמעט כמו משיח, הרעיונות שלו מקבלים את הכבוד הראוי. בכל זאת, WeWork כחברה ממשיכה להתקיים גם בלעדיו, וחללי העבודה המשותפים אכן התגלו כרעיון שמיטיב עם יזמים צעירים או עם עובדים עצמאיים, ובשנה האחרונה הפכו גם לחלופה עבור חלק מהעובדים שמשרדיהם נסגרו בעקבות התפרצות הקורונה. כשהמרואיינים בסרט מנסים להוריד את נוימן מהעץ ולהזכיר שהוא בסך הכל עוסק בנדל"ן ואפילו קצת מגחכים את הניסיון שלו לחמוק מהטייטל הזה - זה מוצג כמקומם. נכון שנוימן השכיר חללי עבודה ולאחר מכן חללי מחיה, אבל לצמצם את הרעיונות שלו ל"כולה נדל"ן" חושף סתירה לוגית פנימית במבנה של הסרט, שלא מצליח לגבש עמדה ברורה לגבי החזון המקורי של נוימן, ומזגזג בין הערצה לזלזול.
באופן אירוני, הבעיה העיקרית של WeWork הסרט היא אותה הבעיה של WeWork, הארגון - הרבה הבטחות שמתקיימות רק חלקית כשהן נתקלות במבחן המציאות. הסרט עושה עבודה מעולה בבנייה של הנרטיב שלThe Making (עלייתו), אבל הולך לאיבוד בחלק של The Breaking (נפילתו). הוא מצליח להציג באופן מעולה את הסתירה הפנימית שבשיטה הכלכלית המערבית, ומראה גם בדיוק למה חזון של קהילה שיתופית הוא פשוט בלתי אפשרי בתוך העולם הקפיטליסטי. הוא מציג את האופן שבו כוונות טובות וחלומות של יזם צעיר הולכים לאיבוד כשהוא מתחיל לנסוק בתוך שיטה שלא באמת מאפשרת הצלחה עבור קולקטיב, אלא רק עבור אינדיבידואלים.
אבל החלק שמוצג באופן פחות ברור בסרט הוא כל מה שמגיע אחר כך ונוגע להתרסקות הפרטית של נוימן - שעזב את החברה לאחר שורת דיווחים על התנהגותו כמנהל. ההתנהגות הנ"ל כללה צריכה רבה של אלכוהול ומריחואנה במהלך שעות העבודה (עד 2018, למשל, החברה אפשרה לשתות בירה ללא הגבלה לאורך יום העבודה במשרדי הנהלת WeWork, ואף מימנה את הבירות), התנהגות לא הולמת כלפי עובדים וכן "התנהגות יוצאת דופן" - כינוי מכובס לצעד שאירע שבוע לפני ההנפקה הראשונה של החברה לציבור, במסגרתו משך נוימן בבת אחת 700 מיליון דולרים מכספי החברה - שפגעה בתהליך ההנפקה של WeWork.
הטעויות הכלכליות של נוימן מוסברות לא רע גם למי שלא בקיאים במונחים כלכליים, לצד הצמיחה האיטית של פולחן האישיות והתרבות הארגונית הייחודית שיצר סביבו. יחד עם זאת, ישנם הרבה מאוד פערי מידע שנובעים בעיקר מכך שאף אחד מהמרואיינות או המרואיינים בסרט לא היו באמת מקורבים לצלחת. השאלה העיקרית שהסרט מתקשה לענות עליה היא האם מדובר באדם עם כוונות טהורות שצמח מהר מדי, איבד שליטה ועשה טעויות כתוצאה מכך, או במניפולטור מבריק שידע בכל רגע נתון בדיוק מה הוא עושה ודאג רק לחשבון הבנק של עצמו. סביר להניח שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, אבל בשורה התחתונה הסרט לא מצליח לפצח את דמותו המורכבת של נוימן ומשאיר הרבה קצוות פתוחים. שמעוררים חשק לצלול עמוק יותר לתוך הדמות המסתורית של נוימן.