כששומעים על "בלב התביעה", הסדרה התיעודית החדשה של ראובן ברודסקי ב-yes דוקו, הדבר הראשון שעולה לראש הוא שמדובר יהיה ב"מנאייכ: מאחורי הקלעים". הדבר השני שעולה לראש הוא ההבנה שאם למדנו משהו מאותה "מנאייכ" - או סתם משנים של אקטואליה ישראלית, בין היתר בזכות עיתונות חוקרת וסרטים דוקומנטריים - הוא שגם אם יהיה איזשהו גילוי מעניין, בפרקליטות ידאגו לנקות הכל יפה-יפה לפני שמגיעים האורחים.
חמישה פרקים אחר כך, "בלב התביעה" מרגישה כמו התשובה לשאלה שאיש לא שאל. היא בהחלט משמשת כתב הגנה מגובש - וראוי, ומוצדק - למוסד שחוטף ללא הרף מאז שהעז לחקור עוד ראש ממשלה, אבל הטיעונים שלה מורכבים כולם ממקרים שנמצאים בקונצנזוס מסוים. ספק אם למישהו, בטח מחוץ לשולי-השוליים של ההיגיון הסביר, היו תלונות לאקטיביסטיות כלשהי מצד הפרקליטות במי מהמקרים המתועדים בסדרה. להפך, הסדרה של ברודסקי אפילו מבליטה את המחאות נגד הפרקליטים מצד אלה שטוענים לרפיון מסוים שלה.
התיעוד חסר התקדים של "בלב התביעה" נכנס לתוך חדרי החדרים של עבודת הפרקליטות הפלילית בירושלים, וכולל כמה מהמקרים הבולטים של השנים האחרונות - ביניהם רצח מיכל סלה והפגיעות המיניות שביצע הפסיכולוג יובל כרמי במטופלות שלו. מנעד הפרשות של הסדרה הוא בהחלט רחב, בעודו נע בין פגיעה מינית במשפחה לאירועי טרור, והתיעוד של ברודסקי מקפיד להיות אותנטי להפליא לכל אורכו. הוא עצמו גם לא נמנע מלהפוך את הדוקו לכזה ששואל שאלות. ואומנם הבמה המכובדת שניתנת למתנגדי הפרקליטות במקרים מסוימים לא תספק בשום צורה את מי שבאים אליה בטענות מכיוונים אחרים, אבל לזכות הסדרה יצוין כי היא מלכתחילה מנסה להיות מאוד ממוקדת, ולהתרחק כמו מאש מהתיקים היותר נפצים.
לצד אמצעים קולנועיים ייחודיים מאוד לטשטוש זהויות של כמה מהמשתתפים, חמשת הפרקים הקצרים והממכרים של "בלב התביעה" מספיקים לעשות כבוד גם לגבורת מרכזי הסיוע הקדושים - ובעיקר לתהות על קנקנה של אחת הטענות הכי נפוצות כלפי המוסד, שהיא אדישותם-לכאורה של הפרקליטים. במקרה של כרמי אנשי הפרקליטות יוצאים מגדרם כדי להסביר עד כמה אותה "אדישות" היא למעשה תולדה של עבודה מאומצת, כזו שהקושי להוכיח בה אונס הופך לגורם בעל משמעות מכרעת. להקל בעונש הרצוי בלי הוכחה מרגיש כמו אוזלת יד, להחמיר בלי אחת פותח אפשרות של מאסר שווא. זו דילמה אכזרית, וממש לא היחידה שאיתה הפרקליטים צריכים להתמודד במהלך עבודתם. העבודה הנפלאה של ברודסקי לא חוסכת להם אותה, אבל היא לפחות תוריד במעט את האמוציות בסערה הבאה.