אחרי מערכת בחירות קיצונית ומופרעת שכזו, עם ישראל הגיע ליום הבחירות עם הלשון בחוץ, מותש מקמפיינים, ספינים, אס.אם.אסים והאשטאג זהות. רק ראוי שמערכת בחירות שכזו תסתיים בערב טלוויזיוני מוגזם לחלוטין, עד לא ידע מי ראש הממשלה. בכל הנוגע לערך בידורי, זה הערב המושלם לראות את מגישי ופרשני החדשות צוללים במורד מחילת ארנב ביזארית למדי שתיגמר, כמובן, בלירן חולצה אפורה.
ערב הבחירות הוא הרגע של משדרי החדשות לנופף בנוצותיהם, ושלושת הערוצים המרכזיים בהחלט התהדרו לקראת יום החג. המשדר של קשת, בהובלת יונית לוי, התמקם ברחבת משכן הכנסת, שהפכה לערב אחד לקנבס עבור עמודות המדגמים. השידור של כאן, בראשות דוריה למפל, נשאר גם הוא בסביבת ירושלים, ובחר לא להגזים בכלל ולהציג את המדגם שלהם על חומות העיר העתיקה (או כפי שאמרה למפל, "מרשה לעצמי לקבוע שיש לנו את הנוף הכי יפה"). ברשת, תמר איש שלום ויתרה על האסקלציה הצפויה, כלומר, לא הקרינה את גנץ בגודל טבעי על נתב"ג, והצוות כולו נשאר בְאולפן מוזר, שנראה כמו חדר לא גמור במערה של ד"ר איוול.
השעתיים הראשונות של השידורים הוקדשו לתחביב האהוב על פרשני חדשות: משחקי ספקולציות, שמבוססים על נתונים ממשיים בערך כמו שמשחקי הכס מבוססת על אירועים היסטוריים. בין משחקי "נחש מי" של פוליטיקה, שובצו מספר כתבות שהוכנו מראש, אבל הרגישו כאילו היו שם מאז ומעולם. בזמן שברשת התמקדו בקלישאות כמו "הישראלים שבחרו ללכת לים" ו"הזוג שמתחתן ביום הבחירות" (מעניין אם הזוג מהבחירות הקודמות שרד), בכאן סיפקו לנו הצצה משמימה למערך המדגם שלהם, כולל ריאיון עיתונאי מרתק וחשוב עם סמדר, תושבת יסוד המעלה, שהתרגשה ששמו קלפי למדגם ביסוד המעלה, כי זה אומר שלמישהו, איפשהו, איכשהו, אכפת מיסוד המעלה.
כדי שלא תירדמו עוד לפני שלא תדעו מי ראש הממשלה, השידורים תובלו בקטעים מתכניות סאטירה כיאה למדינה שבה לא ברור מה אמיתי ומה בדיחה. ארץ נהדרת נתנו לקשת אפּיל נוצץ, אבל השיר הפוליטי שסיפקו - רמיקס ראפ לשיר "אלה דברים שאותי משמחים" - לא היה התצוגה הכי חזקה שלהם באותו ערב. מאוחר יותר הם כבר חזרו לעצמם בתגובה חדה ומהירה לתוצאות המדגם, במהלכה גילינו שלליאת בר לב, בתור איילת שקד, יש פלואו פגז. במקביל, תם אהרון נתן בכאן מערכון מדויק ומצוין, שלעג לאובססיית המציאות הרבודה (אנימציות התלת ממד המוגזמות שנראות כאילו צצות מהאדמה לצד המגישים) והניסיון להילחם על כל גרגר רייטינג בעזרת שואו על פני תוכן. ברשת, שליין חידד את זה לבדיחה קולעת: "כדאי לראות אצלנו את המדגם, כי אצלנו יהיו הערב 140 מנדטים".
ארוך ודרמטי
את הבלגן הקבוע של המדגמים אפשר לסכם בכותרת הנחרצת שעלתה בקשת כמה דקות לפני פרסום המדגם של הצמד חמד מינה ומנו - "הערכה: צפוי ערב ארוך ודרמטי". הו, תודה, עד כה חשבנו שיהיה ערב קצר ורגוע. מרגע פרסום המדגמים החל משחק הבדידים הענק של פרשני החדשות, על אף שמתוצאות כל כך צמודות ובשלב כל כך מוקדם, אין שום דרך לנחש את העתיד. זה, כמובן, לא עצר אף אחד מלנסות. בעוד תמר איש שלום צועקת לעבר קמיל פוקס בתקווה שישמע אותה בשולחן המרוחק שתקעו אותו בו, בקשת כבר התבדחו שהם נזכרים בסקרים של 96, שכזכור, טעו. איך אמר עמית סגל? "תדחו את המוניות".
מכיוון שהתמונה החלה להתבהר רק בשעות הקטנות של הלילה, זמן רב נוצל לספקולציות פרשנים ולרלרת מועמדים לכנסת, שנשלחו לסבב תורנות אולפנים, שזו גרסת הפוליטיקאים למלצרים שהאחמ"ש דפק אותם בסידור עבודה. ההמתנה למידע חדש הביאה, בין הצהרות כמו "קשה להגיד, מורכב, לא בטוחים ואל תלכו לישון", את הרגעים המביכים והנפלאים ביותר - יאיר שרקי נטול האוזניה המתפקדת במטה ש"ס, רפי רשף וסיון רהב מאיר לבדם במטה זהות, ואדווה דדון שניסתה לראיין את כל מטה כחול לבן ללא הצלחה יתרה. מה בדיוק הערך העיתונאי בלראות מיקרופון נדחף לרכבו של גנץ רגע לפני הנאום בעודו פוקד על הנהג לנסוע? תעלומה.
לאחר נאום גנץ (למפל: "בני גנץ ניצח את נתניהו במירוץ לנאום הניצחון". נו, לפחות בזה ניצח), האווירה בכלל השתחררה. התסכול מהנתונים שזחלו לאיטם לאולפן ניכר, ובערוץ סיפקו ראיון עם רויטל גנץ שעיקרו היה ההצהרה המרעישה "התחושות טובות", ואז פרשנות של חמש דקות מאת דרוקר על למה רויטל גנץ לא ששה לדבר עם התקשורת. דקה אחר כך הם הראו את תוצאות האמת היחידות שהגיעו עד כה: קיבוץ גרופית (257 תושבים, 1 מהם הוא בוגי יעלון). אם זה נשמע לכם שכונה, באותו הזמן בקשת הרדבול עלה והפאנל חגג לעמית סגל יום הולדת. זה היה אפילו טיפה חמוד, עד שסגל עדכן שהוא חוגג בכלל בתאריך העברי. מזל שמנו גבע נשאר באולפן כדי שיונית תוכל לשאול אותו מה השתבש הפעם בסקרים, רק כדי לשמוע ממנו שלפעמים מצביעים משקרים. תודה על המידע החדש, שרלוק.
שיא הערב, תיראו מופתעים, היה נאום הניצחון של ביבי ב-2 בלילה. בשלב הזה, שש שעות לתוך השידור, האדם היחיד שנראה עדיין חי היה יונית, וגם היא שרדה בקושי, אחרי ניסיון מאתגר להרגיע את הניצים, אהוד ברק וגדעון סער. לעומתה, נתניהו שלט בכל הנוכחים וכבש את כל המצלמות בלי צורך להתאמץ. שום קריאה מהקהל ("אנחנו חיילים שלך", "מנדלבליט אכל אותה", "לא רוצים אחדות") לא עצרה אותו מלהתענג על הרגע. הרגע היחיד שבו הגיב לתומכיו היה במשפט "אני לא אפריע לצעקות היידה שרה. היידה שרה!". אין מה לעשות, האיש גאון. עזבו את חיים יבין - זה מר טלוויזיה.
נאום ביבי היה גם אקורד הסיום לחלקו הארי של הערב. אילנה דיין ודנה ויס, ששידרו ממטה הליכוד, ניסו ללא הצלחה לחתוך הביתה עד שיונית נזפה בהן, מה שהוציא מדיין את המשפט המיואש "אם נתניהו לא הולך הביתה, מי אנחנו שנלך?". הפעם לא רק קמים עם ביבי, אלא גם הולכים לישון איתו. ברשת וכאן כבר החליפו למשמרת הלילה - גרסת המגישים למלצרים שהאחמ"ש דפק אותם וכו'. מי האנשים האלה? אחד מהם נראה כמוני, ואני לא סומך על אנשים שנראים כמוני להבין משהו בפוליטיקה.
נתניהו כבר פתח את השמפניות והדליק סיגרים, ובעוד מטאטאים את רצפת מצודת זאב מקונפטי, לירן חולצה אפורה צץ על רקע הראיון עם ציפי חוטובלי, הסימן הבינלאומי למוצאי יום הבחירות. אבל זה לא נגמר עד שפוליטיקאי לא מאבד את זה על עיתונאי בשידור. וזה בדיוק מה שקרה ברשת, כשעוזי דיין סירב לתת לעובדות שהטיח בפניו מתן חודורוב להפריע לו ואף שחרר את הרסן כשקרא לו לסתום את הפה. למזלנו, מתן חודורוב לא באמת הלך לישון והעלה את הקטע המדובר לעמוד הטוויטר שלו.
לקראת 3 לפנות בוקר, אירחנו באולפן הבחירות את עוזי דיין שנבחר לח״כ חדש בליכוד (מקום 33). הוא סיפר שהשהה את פעילותו הפוליטית במהלך כהונתו הציבורית כיו״ר מפעל הפיס, הזכרתי לו שזה לא מדויק - ואת ההמשך (״תסתום את הפה!״), אתם מוזמנים לראות בעצמכם מתוך השידור החי. לתפארת הכנסת ה-21 pic.twitter.com/oCfvvui2GR
— מתן חודורוב (@MatanHodorov) April 10, 2019
חשבתי שאחזיק מעמד כמו יונית, אבל ב-3 וחצי לפנות בוקר, מתווכת בין משה קלוגהפט לאלדד יניב, לוי זרקה שהיא נשארת באולפן עד שדני קושמרו מגיע בשש בבוקר. איזה קפה את שותה, יונית? אין סיכוי שבשעה שכזו את מצליחה להבדיל בין קלוגהפט ליניב. רגע, יש מצב שיונית היא בכלל תוצר של מציאות רבודה?
גיבורי הערב:
המראיינים האכזריים ביותר:
רוני דניאל ועודד בן עמי במטה העבודה -
דניאל: "לא קורה פה כלום"
בן עמי: "מאוד תעלומתי פה, וריק. יש פה רחבת ריקודים אבל איש לא רוקד"
*פאוזה*
בן עמי: "מה יש לך להגיד, טל רוסו?"
*קאט לטל רוסו שותק ומחייך, עד כמה שהוא יכול*
המרואיינת האכזרית ביותר:
רונית אשכנזי: "אני לא מתראיינת, תודה"
חדשות 12: "איזה שר גבי אשכנזי ירצה להיות בממשלה?"
אשכנזי: "תשאלי אותו"
חדשות 12: "גם לך יש דעה, אולי תגידי לנו כמה מילים?"
אשכנזי: "תם ונשלם הריאיון"
העקיצה הטובה ביותר:
יונית לוי לגדעון סער: "גדעון, אתה צריך לכבד את העובדה שיש כאן מגישה שמנסה לעשות שקט"
יונית לוי, ליונתן אוריך, בשעת בוקר מוקדמת: "גם אני הייתי בת 30 כשהמשדר הזה התחיל"
השוט המתלהב:
צילום מותח של חדר הבקרה בחדשות 12, דקות לפני פרסום המדגם, בחיקוי לחדר הבקרה המתוח של נאס"א בסרט אפולו 13.
הפסקול המקרי:
בזמן הנאום העצוב של אבי גבאי, קולות המוזיקה מהמטה של כחול לבן דלפו למסך המפוצל, שם נשמע השיר "באסה סבבה" של נטע ברזילי.
רגע ה"די, אמא, את מביכה אותי":
יונית לוי מציינת בעליצות שעמית סגל בן 22. פעמיים. הוא בן 37.