השם טיילור שרידן אולי לא אומר הרבה לצופי הטלוויזיה הישראלים, אבל בגדול מדובר בגרסה הגברית של שונדה ריימס, יוצרת "האנטומייה של גריי", "המדריך לרוצח" וסדרות נוספות שמתויקות בפורטפוליו מרשים ביותר. לאט ובעקביות, שרידן יוצר, כותב ומפיק סדרות דרמה מוקפדות, מתוסרטות ומושקעות, שמכוונות לרוב לקהל יעד גברי, שאוהב את הגיבור שלו קשוח ורצוי לבוש בחליפה או ג'ינס מלוכלכים, אבל גם רגיש ובעל מוסר - לקוי או לא. "ילוסטון" היא סדרת הדגל של שרידן ושמו מרוח על כל תפקיד בכיר בקרדיטים שלה. הסדרה, שעלתה ב-2018 לרשת הסטרימינג של פרמאונט+ (שהפכה מאז לבית החם של שרידן), היא דרמה מערבונית כל-אמריקאית ותרגיל טלוויזיוני בציון מושלם, שסחף אחריו לא מעט צופים. "ילוסטון" הייתה היתד הראשונה של שרידן בדרך למיצוב העצמי שלו כיוצר רציני שכדאי לשים לב אליו.
ההצלחה של "ילוסטון" פתחה את התיאבון של שרידן לסדרות נוספות שבמרכזן גברים פגיעים ופגומים עם דילמות מוסריות - והולידה בין היתר את "טולסה קינג" בכיכובו של סילבסטר סטאלון ואת "ראש העיר של קינגסטאון" ("Mayor of Kingstown"), שעלתה לפרמאונט+ בשנת 2021 והגיעה רק עכשיו על כל שלושת עונותיה הקיימות ל-HOT. ג'רמי רנר, לנצח הוקאיי ממארוול, מככב בתפקיד הראשי וגם אחראי בעל כורחו ליחסי הציבור הבינלאומיים של הסדרה, אחרי שכמעט וקיפח את חייו בתאונה קשה. בין צילומי העונה השנייה לשלישית, רנר מצא את עצמו מתחת למפלסת שלג ובילה חודשים ארוכים בטיפול נמרץ כשהוא במצב קריטי. הכמעט-טרגדיה הזו העלתה עוד יותר את המניות של "ראש העיר של קינגסטאון" בקרב הצופים, אחרי שרנר עבר תהליך שיקום אינטנסיבי וחזר אל הסט.
אחרי התאונה הנוראה, הדרמה, השיקום ומה שנראה כסיפור מטורף ודמיוני שרבים לא האמינו שייגמר טוב, רנר חזר לככב בעונה השלישית של הסדרה והוא נראה ומשחק שם טוב יותר מתמיד. בדומה לשרידן, "ראש העיר" ממצבת את רנר באופן כמעט מוחלט כשחקן דרמטי מצוין, ושוברת עבורו את התדמית הלבבית של הוקאיי המנומס.
ב"ראש העיר של קינגסטאון" רנר מגלם את מייק מקלסקי, אסיר לשעבר ונצר למשפחה בעלת מוניטין בעיר קינגסטאון, מישיגן. העסק היחיד שמשגשג בקינגסטאון הוא בית הסוהר ובני משפחת מקלסקי, מייק ואחיו מיץ' (קייל צ'נדלר) משמשים כמתווכים בין הסוהרים לאסירים ולגנגסטרים שמחוץ לחומות הכלא - גם בניסיון לשמור על שקט תעשייתי מקומי וגם כדי להרוויח כמה מרשרשים תוך ניצול ציני של המצב. מיץ', האח הגדול והמנטור של מייק, מוצא את מותו כבר בפרק הפתיחה של הסדרה, וזה אירוע שמציב את מייק בעמדה זרה מבחינתו. בעוד אחיו שהיה מסור ובנוי לתפקיד המפוקפק, מייק, ששימש כעוזרו עד לפני רגע, הוא גבר רגיש ופגיע שמוצא את עצמו מתחבט בדילמות מוסריות רציניות וכבדות משקל שאולי גם גדולות על מידותיו. הוא משחק במגרש המסואב שבו שולטת שחיתות משטרתית ומערכתית, ומדלג בין דמויות מפוקפקות משני צדי המתרס, בניסיון להרגיע גם את המצפון שלו.
לצדו של רנר מככבים בסדרה גם דיאן וויסט ("המספריים של אדוארד") הנפלאה בתור מאמא מקלסקי והקול השפוי והמכוון של המשפחה, טיילור הנדלי בתור קייל, אחיו הצעיר של מייק ושוטר במשטרת קינגסטאון. אבל מי שגונב את ההצגה הוא דווקא טובי באמטפה בתור הגנגסטר באני וושינגטון. סוג של מיני קינגפין בטריטוריה שלו ואחד הצינורות המשמעותיים של מייק לבית הסוהר.
אז הקהל האמריקאי אוהב את "ראש העיר של קינגסטאון". מאוד. אבל לפי פרק פתיחת העונה הראשונה של סדרת הפשע, קשה לזהות בדיוק למה. כי לוקח לה יותר מדי זמן להתניע, כי הכל קצת מעורפל ובעיקר כי לא ברור לאן שרידן רוצה להוביל אותנו. כבר בהתחלה הוא ממטיר גלריה רחבה של דמויות על הצופה, חשובות או פחות, ודוחס שלושת רבעי מהקאסט לתוך פרק אחד. זה כבד. אבל "ראש העיר של קינגסטאון" היא מהסדרות שכדאי לתת להן הזדמנות, וככל שהיא מתקדמת היא מתגלה כסדרה טובה שמספקת את היצר למעשיות אלימות של גנגסטרים ואנשי חוק. כשהטורים עולים בקינגסטאון, היא הופכת לסיר לחץ מבעבע, הדרמה מקבלת בוסט של אנרגיה ומערכות היחסים מתחילות לבעור.
וכאן כנראה טמונה המומחיות של שרידן, שפיצח את הנוסחה וכנראה כותב בימים אלו את "המדריך האולטימטיבי ליצירת סדרות מוכוונות לגברים אמריקאים שמרנים". כי "ראש העיר" מספקת בדיוק את הצורך הקדמוני של פשע, מהול בקורטוב של סנטימנט גברי ופצוע, עטוף ברגשות אשם פלוס סצנות קשות לצפייה עד מטרגרות. סדרות פשע הן ז'אנר מנצח ללא ספק, ו"ראש העיר של קינגסטאון" כבר סומנה כבול פגיעה (לפחות על פי תגובות הקהל) בתחום הזה. גם הקהל הישראלי כבר הראה לא פעם שטעמו די מקביל לזה של הקהל האמריקאי, בפרט בסדרות כמו הנ"ל, וסביר להניח שגם הפעם הוא לא יישאר אדיש.