לבקר סדרת דוקו שעוקבת אחרי נשים וגברים על הספקטרום האוטיסטי שמחפשים אהבה זה לא עניין פשוט, כי ברגע שהכוכבות והכוכבים של "אהבה על הספקטרום" מופיעים על המסך, כל טיפת היגיון עפה מהחלון ומפנה מקום אך ורק לרגש. "אהבה על הספקטרום" עוסקת בנושא כל כך מרתק ומתבקש, שלא ברור בכלל למה חיכינו עד עכשיו לתוכנית מהסוג הזה. האם היא מושלמת מבחינת המבנה, הבימוי והעריכה? לא. האם היא משאירה טעם לעוד? בהחלט כן - אבל זה חיסרון ויתרון בו זמנית. ובעיקר - למי יש חשק להגיד משהו רע על סדרה שכל כולה טוב לב, ועוד בשנת 2020 האיומה?
כפי שאפשר להבין מיד משמה, "אהבה על הספקטרום" (שהיא הפקה אוסטרלית במקור ושודרה שם בסוף 2019 לפני שנרכשה על ידי נטפליקס) עוקבת אחר כמה אנשים על הספקטרום האוטיסטי שמשוועים למערכת יחסים רומנטית או כבר נמצאים באחת כזאת. הבחירה לשלב בסדרה גם אנשים שנמצאים בזוגיות, ולא רק רווקים ורווקות שמחפשים אחת, היא חכמה ומאזנת. מכיוון שהדייטים עצמם מתנהלים באיטיות יחסית - כי זה מה שקורה כששני אנשים עם קושי לפענח סיטואציות חברתיות נפגשים - ההצצה לחיים של אלה שכבר מצאו זוגיות נותנת הזדמנות לדמיין איך קשר עתידי יראה עבור אלה שעדיין מחפשים. ונחשו מה? מערכות היחסים האלה לא שונות באופן מהותי מאלה של זוגות שאינם על הספקטרום.
האמת היא שגם הדייטים עצמם, מהלך החיפוש והלמידה של הצעירים והצעירות שמופיעים בסדרה, בעזרתן של מומחיות, רק מדגישים כמה עולם הדייטינג הוא קשה ומאתגר גם עבור מי שלא נולד עם מוגבלות כזו או אחרת. המבוכה, חוסר היכולת לזהות מה האדם השני חושב, חוסר הכימיה מכיוון אחד או משני הכיוונים, האכזבה והניסוי והטעייה - כל אלה לא מאוד שונים מחוויית הדייטינג של כל מי שלא נמצא בזוגיות ומעוניין באחת, גם לא על הספקטרום. לרגעים, אפילו נראה שהשיעורים שהמשתתפים בתוכנית לומדים רלוונטיים לא פחות לצופה הממוצע. אם יש דבר אחד שבוודאות כדאי ללמוד מהם, הוא הכבוד ההדדי שלהם אחד כלפי השנייה (או אחת כלפי השנייה - יש בתוכנית גם שתי משתתפות ביסקסואליות, וזה גיוון מבורך) והאופן הידידותי והחיובי בו הם מסיימים דייטים, גם כאלה שלא בדיוק צלחו.
אחד הדברים הכי מעניינים בצפייה באנשים על הספקטרום היא שהם לא לוקחים נורמות חברתיות כמובנות מאליהן. בגלל שהם לא בהכרח מבינים אותן אבל כן רוצים להתאים את עצמם לחברה, הם צופים בתשומת לב בהתנהגויות הנורמטיביות האלה, מנתחים אותן ומעדיפים למצוא את ההיגיון בהן לפני שהם מיישמים אותן - דרך פעולה מומלצת גם אם אתם לא על הספקטרום. דווקא כשצופים בהם מצליחים לייצר קשרים למרות שהם לא בקיאים בתנ"ך הנורמטיבי, מבינים עד כמה אהבה, חום וחיבור אנושי הם צרכים כלל אנושיים, ובעיקר עד כמה הרבה ממה שלימדו אותנו עליהם בעבר פשוט לא נכון. את הצורך שלהם בחיבור והיכולת שלהם להביע רגש אפשר לראות בעיקר דרך הקשר עם המשפחות, שגם לו יש תפקיד חשוב בין השורות: לעודד הורים לילדים על הספקטרום ולהראות להם שגם אם הדרך לשם קשה, הם גדלים להיות מבוגרים נפלאים, אוהבים ועצמאים.
אמנם "אהבה על הספקטרום" מתמקדת באהבה, דייטינג וזוגיות, אבל על הדרך היא גם מאוד אינפורמטיבית, ותלמד אתכם דברים שאולי לא ידעתם על הספקטרום האוטיסטי. למשל, המשמעות האמיתית של המילה ספקטרום ועד כמה הביטויים של אוטיזם מגוונים ושונים מאדם לאדם, או העובדה המצערת שגם בעולם הזה ישנה בעיה מגדרית מובהקת. מתברר שהקריטריונים לאיבחון אוטיזם מתבססים עדיין על איך הוא מתבטא אצל גברים, ומכיוון שאצל נשים אוטיזם בא לידי ביטוי באופן שונה - הן מאובחנות הרבה יותר מאוחר בממוצע. אגב, יכול להיות שבגלל זה הדמויות הנשיות בסדרה הרבה יותר מהנות לצפייה. לא ברור אם מדובר בצירוף מקרים של ליהוק או שאחד מהביטויים השונים בין המגדרים הוא הבנה של הומור, אבל הנשים בסדרה פשוט הרבה יותר מצחיקות מהגברים אגב, שימו לב במיוחד למאדי, שצריכה כבר לקבל ריאליטי משל עצמה.