העונה השלישית של "גברת מייזל המופלאה" עלתה למסך בסוף שנת 2019. קצת יותר משנתיים עברו מאז. בזמן הזה מגפה עולמית הספיקה לשבש סדרי עולם, ממשלות התחלפו, נושאים בוערים עלו על הפרק, ירדו מהפרק והוחלפו בנושאים בוערים אחרים. אינספור סדרות חדשות - טובות ופחות טובות - באו לעולם, ואחרות הגיעו לסיומן. גם בחיים האישיים של כל אחד ואחד מצופי "גברת מייזל המופלאה", מיותר לציין, הרבה השתנה. הילד שמגלם את אית'ן, בנה של גיבורת הסדרה, גבה במשהו כמו 20 סנטימטר. עכשיו, בתחילת שנת 2022, העונה הרביעית עלתה למסך – בלי שום תקציר האירועים הקודמים שיזכיר לנו מה לעזאזל קרה בעונה השלישית.
כן, אי אפשר לשכוח שמידג' עשתה טעות איומה ורמזה על נטייתו המינית של שי בולדווין במהלך מופע הסטנדאפ שלה, טעות שהובילה לפיטוריה מסיבוב ההופעות של הזמר המצליח. אבל מכאן ועד לזכור כל סעיף, גדול כקטן, בחייהן המפותלים גם הם של דמויות המשנה – הדרך רחוקה. רבאק, אנחנו מסיימים לצפות בסדרות ומתחילים חדשות מדי שבוע, יש גבול לכמות המידע שהמוח שלנו יכול להכיל ולזכור לאורך זמן, למה אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להגיע מוכנים לעונה חדשה? נכון, יוצרי תוכן עצמאיים קולטים את הצורך ויוטיוב מוצף בריקאפים הום-מייד שמסכמים עונות קודמות של סדרות (ולא בצורה מקיפה מספיק, יש לומר) רגע לפני עלייתן של עונות חדשות. אבל הם לא חייבים להיות אלה שעושים את העבודה השחורה עבורנו: אלה יוצרי הטלוויזיה עצמם שצריכים להתחיל להקשיב לרוחות המנשבות, ולהקים לתחייה פיצ'ר נהדר שדעך עם צמיחתה של תרבות הבינג' – ה"פריבייסלי און".
אבל עד שמישהו ירים את הכפפה, עלינו לעשות מאמץ ולגרד חתיכות אינפורמציה. ובאשר לעונה הרביעית של "גברת מייזל", בסוף הצלחנו להבין פחות או יותר מה מתרחש: שנות השישים בפתחן, מידג' הרוסה מההתרסקות האפשרית של הקריירה שבנתה עד עכשיו. היא חוזרת לגור בדירתה הישנה והיוקרתית, שקנתה ממויש עוד כשחשבה שסיבוב ההופעות עם שי בולדווין הוא דבר שעומד לקרות; היא מדחיקה את העובדה שאין לה שקל בארנק ומנסה לעשות עסקאות מפוקפקות עם הקצב, החלבן ושאר האנשים שעד כה סיפקו מזון לה ולמשפחתה; היא נחושה להמשיך ולהופיע אבל במקומות שלא יצנזרו את מה שיש לה להגיד (ואין הרבה כאלה). בעצם, היא טוענת שיש בידיה מאסטר פלאן לשיקום אישי ומקצועי, אבל בפועל היא מגששת באפלה.
בינתיים אצל האחרים: סוזי, כפי שנזכרנו במהלך הפרק הראשון, שרפה יחד עם אחותה טס את בית אמן כדי להרוויח את כספי הביטוח ולשלם למידג' את כספה, אותו איבדה סוזי בשל התמכרותה להימורים; בעונה הרביעית, היא מדרבנת את טס לפלרטט עם סוכן הביטוח כדי שלא יחשוד בהונאה שלהן, וזו מתחילה לשכב איתו ומקבלת ממנו עבודה כמזכירה. נוסף על כך, סוזי מנסה להשתחרר משיתוף הפעולה המקצועי עם סופי לנון, לאחר הכישלון האפי של זו בתור שחקנית ברודוויי. אייב (לעד הדמות הכי מוצלחת בסדרה) החל לעבוד כמבקר תיאטרון אחרי שנים של תחושת זרות באוניברסיטת קולומביה, והוא אמנם לא משתכר מי יודע מה אבל בפעם הראשונה בחייו אישיותו המוזרה מתקבלת באהבה במקום עבודתו. מועדון הלילה של ג'ואל זוכה לפופולריות מפתיעה, אבל זה לא דבר טוב: ההצלחה של המועדון מושכת תשומת לב לא רצויה למועדון ההימורים הסיני הלא חוקי שבקומת המרתף, ובעלי המקום מאיימים שאם ג'ואל לא ייכשל יהיה עליו לעזוב.
על פניו זה נשמע כמו הרבה עלילה, וזה אכן מנסה להיות הרבה עלילה, אבל האמת היא שלאורך שני הפרקים ששוחררו עד כה לצפייה (כל אחד מהם באורך של כמעט שעה) לא ממש קרה שום דבר. קשה להפריד בין העיקר לתפל, שעורבבו זה בזה בשיטתיות, אבל כשכן מצליחים לעשות את ההפרדה – ניכר שמעט מאוד זמן הוקדש לאירועים אמיתיים ובעלי משמעות וזמן רב מדי הוקדש לתעלולים ויזואליים ולשטויות.
"גברת מייזל המופלאה" תמיד הייתה סדרה מרשימה; פסקול מהודק, צילום מרהיב, תפאורה מפורטת ועריכה סוחפת הם רק חלק מהאמצעים בהם השתמשו היוצרים כדי לוודא שהצופים יהיו מושקעים בעולמן של הדמויות. דבר נוסף שאפיין אותה עוד מההתחלה הוא השפה הקומית הקצבית שלה (שמזוהה עם היוצרת איימי שרמן פלדינו עוד מימי "בנות גילמור"); במציאות של "גברת מייזל", אנשים מדברים מהר יותר, נהיר יותר ושנון יותר מאשר אנשים מדברים בעולם האמיתי. איכשהוא, כולם גם מגוחכים וגם מאוד מחוכמים. במציאות של "גברת מייזל" כל החפצים והאנשים זזים זה לצד זה וזה בתוך זה בהרמוניה, בקואורדינציה שלא מתקיימת במציאויות אחרות.
כל אלה אינם רעים: הם חלק מהסיבות בגללן התאהבנו ב"גברת מייזל המופלאה" מלכתחילה. אבל בעונות הקודמות העטיפה לא הייתה שם לבד, היא הייתה מצע לרגשות ומורכבויות. בעונה הנוכחית, בשונה מעונותיה הקודמות של הסדרה, האיזון הופר: נכון לעכשיו, יש כאן יותר טריקים מאשר סיפור של ממש. קשה להבין אם ההגזמה היא יומרה שהשתלטה על החזון המקורי, שואו-אוף שהרג בטעות את העלילה - או ששמא ההגזמה נעשתה במודעות שיא ונובעת מניסיון לחפות על היעדרה של עלילה מרגשת מספיק בעונה הנוכחית. אבל כך או כך, התעלולים הוויזואליים המזוהים עם "גברת מייזל המופלאה" כבר אינם כלי שמשרת את העלילה המרתקת ומעצים אותה. הבדיחות שנזרקות לאוויר בכל מאית שניה רובן ריקות מתוכן, הן לא מספיק מצחיקות והן לא עושות היגיון.
קחו לדוגמה את הסצנה בה כל המשפחה עולה על הגלגל הענק בקוני איילנד. כל שניים-שלושה בני משפחה נמצא על תא אחר במתקן, ובתנאים המאוד לא נוחים האלה בוחרת מידג' לספר לכולם על פיטוריה מסיבוב ההופעות של שי בולדווין, מה שמייצר שיחה שהיא כמו טלפון שבור. זו בחירה תסריטאית "מגניבה" אבל כזו שלא באמת מתאימה לנסיבות העגומות של מידג' ולמצוקה שלה סביב הפיטורים, והתוצאה מעייפת, נמשכת הרבה יותר מדי זמן ולא מאוד משעשעת.
בסצנה אחרת, מידג' מסדרת מחדש את חדר השינה הישן שלה כך שיראה הכי שונה שאפשר מהאופן בו הוא היה נראה כשהיא חיה שם עם ג'ואל. היא יכולה הייתה לעשות שינויים קטנים ומספקים, אבל היא בחרה ללכת עד הסוף ולמקם את הרהיטים בצורה שלא באמת תאפשר לה להתנועע בנוחות בחלל בחדר; כך, במהלך שיחה עם אימוג'ין הספקנית, מידג' נתקעת משהו כמו 7 פעמים בפינת המיטה או השידה. בסצנה נוספת, מידג' מוצאת את אביה עובד כשהוא לבוש בגופיה ויושב בתוך האמבטיה (כאילו חסרים מקומות לעבוד בהם בבית הזה), ומגלה שהוא אפילו השתמש באודם האדום שלה בתור עט. זה כל כך מופרז שזה כבר לא מצחיק. זה כמעט סלפסטיק; העונה החדשה של "גברת מייזל", עד כה, היא לא יותר מקומדיה שטחית של טעויות.
בצפייה בשני הפרקים הראשונים לעונה, התחושה העיקרית היא שמדובר באחת חלשה למדי; שהתסריטאים אבודים בדיוק כמו הגיבורה הראשית - ושמוטב היה אם הסדרה הייתה מסתיימת בסוף עונתה הקודמת, ברגע הטלוויזיוני המופתי ההוא במהלכו מידג' הבינה שביטחון עצמי בלתי נגמר זה לא תמיד דבר כזה טוב. אבל למרות שמידג' נוטה להיות בלתי נסבלת - והיא אכן כן - אנחנו כן רוצים בשבילה איזה שביב של תקווה מחודשת. לכן, וגם בגלל שאנחנו שומרים ל"גברת מייזל המופלאה" חסד נעורים, אנחנו עוד לא מספידים את הסדרה – ומקווים שפרקיה הבאים של העונה החדשה יפתיעו אותנו לטובה.