לפני אי אילו שנים, השחקנית הצעירה דילן גלולה גילמה את זנתיפי - הבת החורגת והמפונקת של ג'קלין וורהיס ב"קימי שמידט". במהלך ארבע עונותיה המבריקות והלא מספיק מוערכות, "קימי" הציגה בין היתר את ירידתה של ג'קלין מהאולימפוס, והצורך שלה להתרגל לחיים מעט יותר פשוטים והרבה פחות ראוותניים כתוצאה מגירושיה. סיפור דומה הופיע גם ב"שיט'ס קריק" המהוללת: משפחה כל-יכולה נאלצת לבנות מחדש את חייה בעיירה קטנה. "שלל" ("Loot"), הסדרה הקומית החדשה של אפל TV פלוס, מן הסתם שאבה משתיהן השראה.
אותה דילן גלולה מופיעה בתפקיד קטן-אך-חשוב ב"שלל", רק עם היפוך תפקידים מסוים: הפעם היא המאהבת הצעירה והאטרקטיבית של המולטי-מיליארדר ג'ון נובק (אדם סקוט, נער הפוסטר החדש של TV פלוס), והצד השני הוא זה שנשלח לחיים זוהרים הרבה פחות. אבל "זוהרים הרבה פחות" לא אומר שהם לא זוהרים בכלל: הסכם הגירושים הופך את מולי נובק (מאיה רודולף הממגנטת, כוכבת "סאטרדיי נייט לייב" ו"מסיבת רווקות") לבעלת הון של 87 מיליארד דולר ולאישה השלישית בעושרה בעולם. כל זה בלי שהיא תצטרך לעבוד יום בחייה.
ההקדמה הארוכה הזאת עשויה ליצור רושם לא מדויק, ולכן חשוב להבהיר: "שלל" היא בראש ובראשונה סדרה של רודולף, שמשמשת כאן גם מפיקה בפועל. התפקידים של גלולה, סקוט ואחרים הם זעירים, ונועדו רק להניע את העלילה. אז מה העלילה? בגדול, התאקלמותה של מולי בחייה החדשים, על אף העובדה שהיא עדיין מחזיקה בעושר בלתי נתפס. לה ולג'ון היו יאכטה עם בריכה מיוחדת לכלבים, מכוניות ספורט בכל צבעי הקשת ומשום מה גם חדר ממתקים; כל אלה לא השתנו באופן מהותי, והבר שבתוך חדר הארונות נותר איתן.
בהיבט הספציפי יותר, "שלל" היא סיפור על אחת התגליות שתוקפות את מולי רק אחרי גירושיה. לא, לא מדובר במשפחה סודית - אבל זה גם לא כזה רחוק משם: מתברר שבין אינספור הנכסים שרשומים על שמה (בהם רוב פארקי השעשועים בפיליפינים) נמצא ארגון צדקה בהובלת סופיה סלינס (מיקיילה ג'יי רודריגז, "פוזה"). מולי ספק-מחליטה ספק-נאלצת להשתלב בפעילות שלו, ועל הדרך מגלה שכל הסיקור הסנסציוני שלה בצהובונים לא הולך יד ביד עם פעולות אמיתיות שנועדו לתרום לקהילה.
כאן, בערך, "שלל" יוצאת לדרך - וכאן היא נעצרת. הקומדיה שיצרו מאט הבארד (שעבד ב"רוק 30") ואלן יאנג (שיצר את "מומחה לכלום" לצד עזיז אנסרי) אכן מנסה לחקור ולהעמיק בנבכי נפשה של מולי, אבל בסוף היא מרגישה סיטקומית בעיקרה. עוד סיפור שמתחיל ונגמר תוך חצי שעה על ארגון ועל העובדים בו, כולל ליהוקים מעולים כמו נט פקסון, ג'ואל קים בוסטר ורון פונצ'ס. כל פרק הולך צעד אחד קדימה וחצי צעד אחורה, כשבין שלל סממני עושר ורפרנסים לתרבות הפופ אפשר גם למצוא בו השוואה מסוימת בין שתי הגיבורות: מולי מוגזמת וקריקטורית, סופיה רצינית, חמורת סבר, ומקציבה 5 דקות לסמול טוק בכל ישיבת צוות. לכו תוציאו משיתוף הפעולה הזה ארגון צדקה מתפקד.
הסיפור הזה, של דג מחוץ לבריכת האינפיניטי הביתית שלו, לא מרגיש מקורי מספיק בשביל להעלות את "שלל" לגבהים של צפיית חובה. אבל זה לא אומר שהסדרה לא עושה כמה צעדים חכמים: היא מיטיבה לתאר את הניתוק הגווינת' פאלטרו-אי של מולי מבלי לחזור על עצמה, ואף מפגינה מודעות חברותית גבוהה בכל הנוגע לחברי הקאסט שלה; יש בה לבנים, שחורים ואסייתים שלא עושים עניין מגזע - וגם רודריגז, שהייתה לטרנסית הראשונה שקטפה פרס גלובוס הזהב על תפקידה ב"פוזה", לא נמצאת כאן בשביל לייצג פלח אוכלוסייה מסוים. כולם משתלבים היטב ובטבעיות, יחד עם הופעות אורח נהדרות שכנראה הושגו בזכות זרועותיה הארוכות של רודולף בתעשייה, והם יוצרים עוד קומדיית מקום עבודה חביבה. לא מבריקה במיוחד, אבל בטח שלא מזיקה.