ברוכים הבאים לנפטון, עיירה בעלת אישיות מפוצלת שחצי מתושביה מליאנים שחיים בווילות מגודרות' והחצי השני הם אנשי מעמד הפועלים שעובדים בווילות הנ"ל כטבחים ומאבטחים. בכל שנה הופכת נפטון אתר עלייה לרגל עבור תלמידי קולג' בחופשת האביב שלהם, והם הופכים את העיירה הגם ככה לא שלווה הזו לרצף ארוך של מסיבות קצף והקאות ברחוב. מצד אחד, זהו עינוי לתושבי הקבע של נפטון, ומצד שני - זו הפרנסה שלהם. חופשת האביב הנוכחית נגדעת, בערך, באיבה אחרי פיצוץ באחד מבתי המלון בעיר. פיגוע, בלשוננו. הפיגוע מאיים למוטט את כלכלת העיירה, אבל יש גם מי שיכול להרוויח ממנו. החקירה מזגזגת בין סטודנטים קלי דעת ורוצחים מיומנים שמשתייכים לקרטל סמים; פוליטיקאים ומוסכניקים; שליחי פיצה, טכנאים, האקרים ובעלי עסקים מקומיים. מי יכול לנווט בסבך מסוכן כל כך? רק ורוניקה מארס, בלשית מקומית שעובדת יחד עם אביה, קית', במשרד חקירות צנוע שאיכשהו תמיד מצליח לזהות ולאתר את הפושעים לפני המשטרה וה-FBI. אבל את כל זה כבר ידעתם, לא?
כי זה לא הסיבוב הראשון של ורוניקה מארס במסכי הטלוויזיה. היא שודרה לראשונה ב-2004 ובוטלה אחרי שלוש עונות. אהבת המעריצים הקימה אותה לתחייה פעם ראשונה בצורת סרט באורך מלא שעלה לרשת, ופעם נוספת השנה, שוב כסדרת טלוויזיה. קשה, אם כך, להתייחס אליה כעוד סדרה שאפשר לגמוע בבינג' (ואפשר, ברמות) כי ורוניקה מארס איננה סדרה רגילה, אלא מוצר טלוויזיוני סינרגטי - השלם שלה גדול בהרבה מסך כל חלקיה. לאורך שלוש עונותיה הראשונות היא היתה סדרה מוערכת מאוד, אך לגמרי לא נצפית. היא הציגה לעולם את הכישרון העצום והכריזמה המופלאה של קריסטן בל - אך לא הפכה אף שחקן אחר מהקאסט שלה לכוכב ענק (וגם על הכוכבות של בל אפשר, למרבה הצער, להתווכח). היא היתה תופעת שוליים טלוויזיונית שהפכה לקאלט אינטרנטי רווחי (המעריצים האדוקים הם אלה שמימנו את הפקת סרט ההמשך שיצא ב-2014 והיה די נוראי), היא היתה הדבר הכי טוב בטלוויזיה בשעתו, ושוב היא כאן, לעונה רביעית שמנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו: מצד אחד היא צריכה לספק ולחבק את הקהל הוותיק, ומצד שני היא חייבת להישאר רלוונטית ולקרוץ לקהל חדש שעדיין לא נתקל בה.
וורוניקה מארס 2019 עושה את זה, אבל לא בצורה מושלמת. בגלגול הקודם שלה, הסדרה סיפרה תמיד כמה סיפורים במקביל. בכל פרק נפתרה בדרך כלל תעלומה זעירה או זעירה פחות - כלב נחטף, צילומים אינטימיים הופצו, בית הושחת - והפתרון של התעלומה הזו תרם במידת מה לתעלומת העל שכוננה את העונה. הפשעים הגדולים האלה פוענחו באיטיות ובסבלנות לאורך פרקי העונה, ופתרונם היה בדרך כלל מספק ומרתק, גם אם מופרך ומנופח. בגלגול החדש זה לא קורה - ורוניקה וקית' פותרים תעלומה אחת עם סט מצומצם יחסית של חשודים בעלי סט עוד יותר מצומצם של מניעים. אירע פיצוץ, אנשים מתו. זהו, סוף, צאו לדרך. זה נחמד ויעיל ומותח למדי, אבל גם מוגבל, צר, וקצת מיושן. אלוהים יודע שלא חסרות תוכניות על בלשים, ולכן על ורוניקה מארס 2019 מוטלת גם משימה נוספת - לבלוט על בתוך גל הסדרות מחודשות, ובכלל, לתבוע לעצמה איזו חלקה בנוף הטלוויזיוני המודרני. להגיד מי היא ומה היא, ולמה כדאי לצפות דווקא בה. לצערי הרב, כי באמת מדובר בסדרה שיקרה לליבי, זה לא קורה.
ורוניקה מארס החדשה היא לא סדרה רעה בשום צורה. היא כתובה היטב, מופקת היטב ומשוחקת מעולה (לקריסטן בל ואנריקו קולנטוני יש כימיה נהדרת. תמיד היתה). היא דנה בסוגיות של מעמד ורווחה כלכלית, בשיקום אסירים, בהתמודדות עם עברות מין, בהתבגרות ובנטילת אחריות על מערכות יחסים בצורה חכמה ולא בוטה מדי. זאת אומרת, היא לא באה ואומרת לך "יו, נכון פערים סוציו אקונומיים זה חרא?", אלא נותנת לך להתבוסס בתסכול שכרוך בלהיות האדם שיעבוד כל חייו ולעולם לא יהיה עשיר כמו האנשים שהוא נאלץ לשרת, שבתורם לא באמת השלימו אי פעם יום עבודה מתחילתו עד סופו. בו זמנית, היא גם סדרה מבאסת ברמות. אין בה הרבה שמחת חיים והיא מבלבלת לא פעם בין הומור וסרקזם לציניות, שחיקה ונבזיות.
נוסף להיותה של ורוניקה בת ה-16 חכמה ושנונה, היא גם היתה אהיבה. מרשמלו, יש שיגידו. ורוניקה המבוגרת, לעומתה, היא חתיכת נאחסית שמתנהגת רע לידידיה ומכריה עד שלא ברור למה הם בכלל טורחים איתה. זה ניכר בעיקר בסיפור האהבה של ורוניקה ולוגאן אקולס, אהובהּ און-אנד-אוף מימי התיכון. לוגאן הוא נער מפונק שהפך לטייס אמיץ ואיכשהו גם סוכן חשאי, וכל מה שהוא רוצה זה לשים על ורוניקה טבעת ולחיות איתה באושר לנצח. היא, לעומת זאת, מעדיפה להיות קרה ומרוחקת ממנו. זה אמור להעיד על צלקות האופי של ורוניקה, שכבר נכוותה ממערכות יחסים בעבר, אבל זה בעיקר מצייר אותה כבלתי, ובמקום לפרגן לזוגיות של השניים ולשרירי הכתפיים של השחקן ג'ייסון דורינג, כל סצנה של השניים נעה בין אינטימיות מאולצת לאפאתיות גמורה. אין אמצע.
הסדרה החדשה גם פוזלת הצידה לכל מיני עלילות משנה שלא הולכות לשום מקום, ולא מצליחות לסקרן או אפילו להסיח את הדעת. אלה אמורים להיות רד הרינגים - רמזים מזוייפים שיטעו את הצופים ויגרמו להם לחשוד בדמות מסוימת - אבל הם מאוד לא אמינים, לא מסקרנים וניכר שהסדרה עצמה לא לוקחת אותם ברצינות. אגב פזילות ומבטים, הנה עוד דבר שורוניקה מארס המחודשת עושה ללא הרף ובחן זעיר מאוד: קריצות. הסדרה יוצאת מנקודת ההנחה שמי שניגש אליה כבר בקיא מספיק בחומר, ולכן מציגה כלאחר יד כל מיני דמויות מהעונות המוקדמות בלי באמת לנמק את הופעתן. לעתים זה מחמם את הלב, אבל יש גם לא מעט פעמים שזה עובר כמתאמץ. כמו כן, ורוניקה מארס של פעם צולמה מעולה וסוגננה היטב כמחווה לז'אנר הפילם-נואר בעוד שהסדרה החדשה נראית כמו פרק של שקרים קטנים גדולים רק בתאורה מחמיאה.
שוב, סליחה על ההשוואה אבל זה בלתי נמנע. ורוניקה מארס 2019 היא לא סדרה רעה בשום צורה, אבל היא לא בשבילכם, צופים חדשים. סורי. היא לא מעוניינת בכם. היא פרס טלוויזיוני למעריצים מפעם, ואתם יודעים מה? גם עבורם היא תוצר טוב, אבל לא הרבה מעבר. האפקט המיידי שהיא משרה הוא הרצון לחזור ולצפות בעונות הראשונות, ולראות אם הן עוברות את מבחן הזמן. ספוילר: אלה יהיו הבגדים הכי מכוערים שתראו (קריסטן בל לבשה עשרות וסטים ירוקים ב-2005), אבל בגדול כן. ורוניקה מארס של פעם מחזיקה היטב כי האג'נדה האחת שלה היתה לבדר. היא רצתה למתוח ולהצחיק ולרגש את צופיה, ועשתה זאת בצורה חכמה. הסדרה החדשה היא בסדר גמור. פרקיה ארוכים מדי, אבל חוויית הצפייה בה קלה, זורמת ונעימה מאוד. כל העוסקים במלאכה עשו בה, וול, מלאכה טובה, אבל אין בה יותר מדי ברק ואין לה מספיק נשמה. מי שזו תהיה ההיכרות הראשונה שלו עם נפטון ותושביה - ספק אם יתאהב, ומי שרק חיכה לשובם של המארסים למסך - זו תזכורת נחמדה ותו לא.
