מה עושים כשהכל מתחרבש? כשנדמה ששום דבר לא עובד כמו שצריך, שהחיים תקועים, שהקשיים מפעם עדיין לא פתורים, שאין איפה לשים את כל הכאב? ובכן, יש מי שיצליחו לשחרר קצת את העצב תוך אימון ספורט, יש מי שיפצחו בסשן טיפוח פנים שבתקווה יגרום גם לנפש להרגיש רעננה, יש מי שיקבעו לכוס קפה עם חברה טובה. אבל מה לעשות, התרופה הכי יעילה לימים של דכדכת היא צפייה אינטנסיבית בסדרה רגשנית ומרגשת: לא כזו שתגרום לנו לשכוח, אלא כזו שתזכיר לנו שאנחנו לא היחידים שמרגישים בדידות. סדרה שתגרום לנו לבכות על צרות של אחרים ובעצם לבכות על צרותינו שלנו.
כזו היא הדרמה הקומית החדשה של הולו, "דברים קטנים יפים" ("Tiny Beautiful Things"), שזמינה כעת לצפייה בדיסני+. מדובר, כפי שאפשר לזהות עוד לפני שמתחילים את הצפייה, ב"סדרת בנות" במובן המסורתי של הביטוי: סדרה על נשים, שמיועדת – גם בלי להצהיר על כך בריש גלי – במיוחד לנשים. במקרה הנ"ל, מדובר בסדרה שגם מגיעה ממוחות נשיים.
"דברים קטנים יפים" מבוססת על ספר מאת שריל סטרייד באותו השם. הספר הזה למעשה לקט של טורי ייעוץ שכתבה סטרייד תחת שם העט "שוגר" במגזין הספרותי הדיגיטלי The Rumpus, טורים שהפכו להצלחה של ממש ברשת; אותה הצלחה היא שהובילה לעיבוד הספרותי וכן לעיבוד בימתי, וכעת, כמובן, גם טלוויזיוני. וכאמור, מאחורי "דברים קטנים יפים" (הסדרה) עומדות, ברוב גורף, נשים – החל מהיוצרת ליז טגלאר, דרך במאיות הפרקים (כולן נשים) ועד לצוות המפיקות בפועל - שביניהן סטרייד עצמה וגם הכוכבת הראשית של הסדרה, קתרין האן. אגב, שתיים מהמפיקות בפועל הן ריס ווית'רספון ולורה דרן – מי שכיכבו יחד בסרט "הולכת רחוק", שמבוסס על חייה של סטרייד.
גיבורת הסדרה החדשה קשורה לדמותה האמיתית של סטרייד בקשר רופף בלבד. קלייר פירס (בגילומה של האן) היא אישה שעולמה קורס תחת רגליה: רגע לפני גיל חמישים, בעלה דני (קוונטין פלייר) זורק אותה מהבית מסיבה שהיא לא בלתי-סבירה – ללא ידיעתו, היא נתנה לאחיה את כספי קרן הקולג' של הבת המתבגרת שלהם, פרנקי ריי. הבת, אגב, מייצרת צרות גם באופן עצמאי, בהיותה טינאייג'רית טיפוסית ששונאת את העולם. קלייר מרגישה דחייה צורבת משני בני המשפחה הגרעינית שלה, וגם בחייה המקצועיים היא פרסונה נון גרטה. כשהיא נמצאת בשפל המדרגה, היא מקבלת מחבר מהעבר הצעה מעניינת – לקבל על עצמה את שם העט "שוגר", ולכתוב טורי ייעוץ לפונים אנונימיים שגם החיים שלהם מתפרקים.
במקביל, מתנהלת הסדרה על ציר זמן נוסף – העבר. השחקנית שרה פיג'ן (שגבוהה מהאן ביותר מ-10 סנטימטרים, אבל ניחא) מגלמת את קלייר הצעירה, וכך אנחנו נחשפים לשלבים המוקדמים יותר בקורותיה של הגיבורה (שכמובן, הפכו אותה למי שהיא היום): החיים בבית עני, אובדן האם (שמגלמת מריט וויבר) שמתה ממחלת הסרטן, שימוש בסקס מזדמן בניסיון לשכך את האבל, וגם היחסים עם אחיה לוקאס ועם דני, שיהפוך כידוע לאב בתה.
לפני הצפייה ב"דברים קטנים יפים", ובהתבסס על הסינופסיס שלה, אפשר היה להניח שהסדרה תעניק יחס נרחב לטורים שקלייר כותבת כ"שוגר" ולהשפעה שלהם על עצמה ועל הסביבה; אבל אחרי צפייה ב-5 פרקים (מתוך שמונה), ניכר שזה לא ממש המצב. אמנם מתוך הטורים נובעת הקריינות של האן שמלווה את הסדרה, אבל עד כה, הם לא חלק אקטיבי מהסיפור המתהווה של קלייר – הם פשוט האמצעי שלה לתיקון. דרך הכתיבה, היא מתעמתת עם השדים הכי גדולים שלה ועושה איתם שלום.
צריך לומר שתובנות החיים ש"דברים קטנים יפים" מציעה, שמוגשים לנו בתור מילות החוכמה של "שוגר", אינן מתוחכמות או חדשניות במיוחד. גם בעלילת הסדרה מופיעים כמה רעיונות שחוקים וקלישאתיים - דמות האם המנוחה, לדוגמה, שמצטיירת כאן כמי שהייתה מעין מלאכית על פני האדמה (הורים מתים נוטים לקבל יחס כזה בטלוויזיה, למשל ב"אמת או חובה". רבים לא מעזים לדבר על הפגמים באישיותם של האב או האם שכבר לא איתנו).
"דברים קטנים יפים" סובלת מבעיה נוספת, שמאפיינת דרמות-קומיות שקופצות בין צירי זמן: חוסר סנכרון ז'אנרי בין עלילת העבר לבין עלילת ההווה, מה שמייצר ריחוק עלילתי בין שניהם. בדרך כלל במקרים האלה, העבר הוא הדרמה וההווה הוא הקומדיה - ממש כמו ב"החיים ובת'" של איימי שומר (שהייתה, למרות העניין הזה, אחת הסדרות הכי טובות של 2022) או ב"מי שמע על חווה ונאווה" הישראלית (שגם לה לא חסר). ב"דברים קטנים יפים", לצורך העניין, ציר הזמן שבו מככבת קלייר הצעירה הוא בעל אופי קודר ונוגה, ואמנם ציר הזמן של ההווה יודע להיות דרמטי כשצריך – אבל אופפת אותו לעיתים אווירה מבודחת שלא קיימת בחייה של קלייר הצעירה.
אבל אי אפשר היה שלא להשתמש בכישרון הקומי של איימי שומר, ואי אפשר שלא להשתמש בכישרון הקומי של קרן מור וחנה לסלאו, וכאן ב"דברים קטנים יפים" – אי אפשר היה שלא להשתמש בכישרון הקומי של קתרין האן. השחקנית בת ה-49 ("ג'ורדן", "טרנספרנט") זורחת בתפקיד קלייר, ברגעים השטותיים והרציניים של הסדרה כאחד. קלייר היא אישה אינטנסיבית למדי, שלא לומר כאוטית, אבל האן מצליחה להפוך את הדמות שלה – שיכולה הייתה בקלות להיות מעצבנת ומתישה – לנוגעת ללב ומעוררת הזדהות. וכשיש גיבורה להרגיש אותה ואיתה, זה כבר לא מעט.
"דברים קטנים יפים" היא לא הברקת השנה, אבל אפשר להניח שהיא תבוא בול לחובבי וחובבות הז'אנר. בעודה שוזרת ללא הרף בין מה שהיה לבין מה שעכשיו, היא לוחצת על כל הכפתורים שמפעילים רגש (אצל הצופה הממוצעת): תחושת החמצה, געגועים, עוני, שברון לב, מוות, אבל, יחסי אימהות ובנות, סגירת מעגל, מה לא. היא לא סדרת מופת (והיא גם לא מתיימרת להיות כזו), אבל בגבולות הז'אנר שלה – היא עושה עבודה לא רעה. אם תגיעו אליה כשאתן במצב רוח נפיץ מספיק, מצב רוח כזה שבו כל מה שצריך זה טריגר אחד שיפתח את הברזים, כנראה תתייפחו מולה לא מעט.