עד היום, או ליתר דיוק אתמול, נהוג היה לחשוב שהסיפור הקצר והמחריד ביותר שאי פעם נכתב הוא בן שש מילים בלבד. אבל אז הגיע "שרידי אדם על הספה".
צירוף המילים מקפיא הדם הזה, מהקשים שאפשר לדמיין בשפה העברית, מופיע על המסך כבר בשלב מוקדם של "ארבעה בתים וגעגוע", סרטם התיעודי של שמעון אלקבץ והבמאית יסמין קיני ששודר אמש בקשת 12 - אבל לוקח זמן עד שמדברים עליו. על הפיל שבחדר שנותר מיותם. אלקבץ, בכיר בתקשורת שהיה בעבר מפקד גלי צה"ל וסמנכ"ל הרדיו של התאגיד, גדל בבאר שבע ומשם התגלגל לירושלים, תל אביב, אשדוד וקיבוץ כפר עזה. בדרך הוא התחתן עם ענתי וגידל ארבעה ילדים, שלושה מתוכם עוד חיו בקיבוץ ב-6 באוקטובר, כשהאלקבצים חגגו את יום הנישואים ה-36.
בשבת, בוקר אחרי החגיגה המשפחתית, סניף כפר עזה של משפחת אלקבץ היה מפוזר בארבעה בתים שונים. מכאן מגיע השם הכל כך חכם לסרטה של קיני, שמשחזר את כל התחנות הקבועות ברולטה העזתית של היום ההוא: קטיעת השינה על ידי האזעקות, התחושה שזו שגרה, ההבנה שזו לא, הממ"ד, המחבלים, אובדן הקשר, ההודעות האחרונות. סיון, הבת הקטנה, נרצחה בטבח בשכונת הדור הצעיר של הקיבוץ. איתה גם נאור חסידים, בן הזוג. לפני הסוף היא עוד הספיקה לוודא, פעם אחת אחרונה, שבני המשפחה שלה בסדר - ובקושי שיקפה להם את הסכנה שהייתה נתונה בה. ולמרות שעשרה חודשים חלפו מאז, עדיין יש כמה תעלומות בנוגע לרגעי מותה.
עוד לפני התעלומות, "ארבעה בתים וגעגוע" הוא דוקו 7 באוקטובר מהסוג שלמרבה הצער למדנו להתרגל אליו. סרט אימה, אקשן, מתח, דרמה משפחתית ואפילו טיפ-טיפה קומדיה כשאפשר. כי על פניו, סיפורה של משפחת אלקבץ לא שונה מסיפורה של כל משפחת אחרת. אבל היותו של האב אדם מוכר, והמשאבים הרבים שעמדו לרשותו, אפשרו לאלקבץ ולצוות של "ארבעה בתים וגעגוע" להגיע עד לחיילים שמצאו את גופותיהם של סיון ונאור - מי שכתובת "שרידי אדם על הספה" המרוססת על אחד מקירות הבית ככל הנראה עוסקת בו. הם אפילו מגיעים למפעיל של אחד הכטב"מים שחלפו באזור באותן שעות, חייל צעיר שלמרות צעירותו "מרגיש אחריות אישית" על כל אדם שנהרג במשמרת שלו.
על אף שאלקבץ מעולם לא היה אדם של פרונט, מי שהכיר אותו גם ידע פחות או יותר איך הוא נראה - ועד כמה האדם שניצב מול המצלמות נראה שונה ממנו. אולי בגלל שהוא לא באמת אותו אדם, "מרוקן" כפי שמגדירה זאת הבת שעוד נותרה לו. המשאבים האלה שעמדו לרשות האלקבצים, שהקימו בדירה הקטנה של סיון תערוכה לזכרה שכבר משכה למעלה מ-50 אלף מבקרים מהארץ והעולם, מאפשרים לה להשתמש באלמנטים טכניים שונים כדי לתווך את הסיפור הפרטי שלה לציבור בצורה הכי נהירה. לכל משפחה שנשברה מגיע נכס כזה, וכל נכס כזה ראוי להשתלב גם הוא בלב הפריים טיים. כי כמו סרטים רבים שבאו לפניו ויבואו אחריו, "ארבעה בתים וגעגוע" הוא שיעור בפרופורציות, בהפרדה בין עיקר לטפל, בהבנה של מה באמת שווה את הזמן והטרחה. ובהתחשב בכמות ההבלים שכובשת את סדר היום הציבורי פעם אחר פעם, ראוי לגשת לשיעור הזה בכל ערב מחדש.