התוצאות הסופיות של "האהבה היא עיוורת" ("Love is Blind") היממו את העולם, ונראה שאפילו את יוצרי הריאליטי - כל אחת מהעונות הולידה שני זוגות שהתארסו מבלי שאי פעם ראו אחד את השנייה, התחתנו זמן קצר לאחר מכן ועדיין ביחד. הרי בינינו, גם תוכניות ריאליטי דייטינג שמתהדרות ברצון טוב לעזור למשתתפות והמשתתפים למצוא אהבה או "לעבור תהליך", בסופו של דבר מייצרות טלוויזיה. אם על הדרך ישנן תוצאות חיוביות, אחלה, אבל היצירה עצמה היא מעל הכל ולכן אי אפשר שלא לפקפק במניעים.
הניסוי הטלוויזיוני הזה, שהוליד סטטיסטיקה מטורפת לריאליטי דייטינג, גרם לנטפליקס לנסות לשחזר את ההצלחה. כך נולדה "האולטימטום: חתונה או פרידה", שעלתה מוקדם יותר החודש ומשמרת שני מרכיבים מהותיים מ"האהבה היא עיוורת" - ניסוי חברתי, וצמד המגישים הנשואים ונסה וניק לאשיי. אגב, זה גם אולי הזמן להגיד שוונסה סוחבת את ההנחיה על גבה, וחוץ מהעובדה שהם בני זוג, לא לגמרי ברור למה ניק שם.
אז מהו הניסוי ב"האולטימטום"? הפעם המשתתפים הם זוגות קיימים שעומדים לפני בחירה - אחד מהם רוצה להתחתן והשני לא בטוח עדיין, בין אם בגלל תזמון או בגלל סוגיה מהותית ביניהם כמו חוסר הסכמה על האם להביא ילדים לעולם. הם נכנסים לניסוי הזה כשצד אחד מציב אולטימטום: טבעת בסוף העונה, או שחותכים. יש לציין שלמרות הסטריאוטיפים, דאגו ללהק גם זוגות שבהם הצד הגברי הוא זה שמציב את האולטימטום.
על מנת לקרב אותם להחלטה, "האולטימטום" מציע להם הזדמנות מפתה - שבוע של דייטים עם המשתתפים האחרים שהגיעו לתוכנית, שבסופו יצטרכו לבחור בפרטנר.ית חלופיים ולחיות איתם שלושה שבועות בדירה קטנטנה, ממש כמו זוג נשוי. בתום שלושה שבועות, הם חוזרים לחיק הפרטנר.ית איתם הגיעו לתוכנית ומבלים איתם עוד שלושה שבועות כאלה, ובסופם מחליטים האם להתחתן או להיפרד, ואולי בכלל להמשיך עם הפרטנר.ית החדשים שהכירו בתוכנית.
בואו נטפל מהר בביקורת המתבקשת שחוזרת על עצמה בכל פעם מחדש בתוכניות מהסוג הזה - גם הפעם הקאסט צעיר, רזה, יפה וסטרייטי, מלבד משתתפת אחת ביסקסואלית. הליהוק המאוד לא מגוון הזה כנראה מיועד כדי להגדיל את הסיכוי לכימיה מינית כשהזוגות מתערבבים, אבל בסופו של דבר כבר קצת משעמם לצפות באותם הטיפוסים על המסך. באשר לעניין הסטרייטי: לוגיסטית כמובן שקשה לשלב בניסוי זוגות קווירים וסטרייטים ביחד, אבל החדשות הטובות הן שבנטפליקס כבר הבטיחו שתהיה עונה להטב"קית של "האולטימטום". והאמת? חבל מאוד שלא התחילו איתה.
אם הליהוק הצפוי היה מסתיים ברמת הנראות הפיזית, מילא. אבל האמת היא שהעונה הראשונה של "האולטימטום" מציגה אנשים לא מאוד מעניינים. יש כמה משתתפות (בעיקר אפריל ואלכסיס) שמצליחות להכניס קצת אקשן שנחוץ מאוד בריאליטי, אבל רוב המשתתפים ב"האולטימטום" הם פשוט אנשים לא כל כך מעניינים, עם בעיות לא כל כך מעניינות, ולכן התהליך שהם עוברים גם הוא לא מאוד מעניין.
יש לציין שזאת אמירה מכלילה וכוללת על העונה - בהחלט יש בה רגעים שמתעלים מעל השעמום, שיחות מורכבות יותר ומסעות גילוי עצמי שמניבים תוצאות מעניינות. פשוט אין מספיק מאלה. בנוסף, אם בא לכם על רומנטיקה מרגשת, תצטרכו סבלנות. "האולטימטום" מגיעה לזה רק בסוף, והפרקים הראשונים מציגים את הבעיות בין הזוגות ואת התהליך האוקוורד בטירוף של דייטינג בינם לבין עצמם, שכמובן מוציא הרבה רגשות של קנאה. עכשיו זה כבר עניין של טעם: יש מי שמעדיפים את הריאליטי שלהם מלא בסכסוכים, ו"האולטימטום" כנראה יתאים להם יותר מאשר לרומנטיקנים בלבם, למרות שבהחלט מופיעים שם סיפורי אהבה ששרדו את התהליך ויצאו ממנו מחוזקים. הם פשוט לא כל כך מרגשים.
ל"האולטימטום" יש המון פוטנציאל ברמת הדיון שהיא יכולה לעורר על זוגיות, על משמעות הבחירה באדם אחד והעבודה הקשה מאוד שמחויבות כזאת דורשת. למעשה, זה מפתיע שהיא לא מקיימת את הדיון הזה באופן אפקטיבי יותר, כי דווקא "האהבה היא עיוורת" לגמרי צללה לקשיים האישיים של כל משתתף ומשתתפת לבנות קשר שיחזיק מעמד. הפעם נדמה שההתמקדות היא בבעיות בין הזוגות עצמם, ופחות בתובנות גדולות יותר לגבי זוגיות ונישואים. העונה הראשונה לא מימשה את הפוטנציאל הזה, כך שכל מה שנותר לקוות הוא שהעונה הקווירית תספק את הסחורה, ולא נכחיש שיש לנו ציפיות מאוד גבוהות ממנה.