זה מעט מוזר לכתוב על "צדק פרטי: עיר ראשונית". זה מוזר כי מתבקשת כאן התייחסות נרחבת לעובדה שמדובר ב(עוד) מקרה של סדרה חדשה שמבוססת על יצירה קודמת ומצליחה מלפני שנים, ומצד שני לישראלים לא באמת יצא להכיר ולהעריך את סדרת המקור "צדק פרטי" ואת גיבורה המרשל ריילן גיבנס. אבל עם כל המוזרות שבדבר, מעלליו של ריילן על מסך הטלוויזיה, הן בסדרת המקור והן בזו החדשה, יותר מראויים להתייחסות, ועל חוסר ההיכרות של הצופה הישראלי עמם אפשר רק להצטער.
"צדק פרטי" של רשת FX עלתה לאוויר ב-2010 ושודרה במשך שש עונות, עד 2015 (ולצד הסדרה החדשה, כל העונות זמינות בישראל בדיסני+). כשבמקביל אליה רצות סדרות ענק כמו "שובר שורות", "מד מן" ו"משחקי הכס", "צדק פרטי" תמיד הסתכלה לכולן בלבן של העיניים - ברייטינג ובביקורות. אבל כל זה קרה בעיקר בגבולות ארה"ב, ופחות בשוק הבינלאומי, ואת זה אפשר אולי לתלות באופייה המאוד אמריקאי של הסדרה. העלילה מבוססת על כתביו של הסופר האמריקאי המנוח אלמור לנארד, בפרט על ספר ספציפי שלו בשם "Fire In The Hole". על העיבוד הטלוויזיוני היה אחראי בזמנו גרהאם יוסט. במוקד כאמור עמד המרשל ריילן גיבנס, שאת ראשו מעטר כובע בוקרים, אצבעו קלה על ההדק, ויחסיו עם החוק יכולים להיות גמישים לעיתים – על אף היותו אחד מאלה שאמורים לאכוף אותו. בגילומו של טימות'י אוליפנט, שמוסיף לדמות כריזמה והליכה מעט מעונטזת, ריילן הוא סוג של גארי קופר מודרני. עם התנאים ההתחלתיים האלה הוא חוזר בעל כורחו לעיירת הולדתו בקנטאקי, שם הוא מתמודד עם צרות מלוא החופן – ניאו נאצים, משפחות פשע מקומיות, סוחרי סמים, וסתם רד-נקים שמחזיקים על בסיס קבוע שוט-גאן ליד הדלת ולא אוהבים שהחוק מפריע להם בענייניהם.
ממש כמו קנטאקי עצמה, שממוקמת במעמקי ארה"ב, בין הצפון לדרום ולמערב התיכון, ורחוקה מעיניי המיינסטרים, כך גם "צדק פרטי" הייתה נטועה עמוק בתת-תרבות אמריקאית שמוכרת פחות לצופה הטלוויזיה הלא-אמריקאי. אבל כל זה לא באמת משנה, כי את מה ש"צדק פרטי" עשתה היא עשתה באופן מושלם לאורך כל עונותיה. אם אתם בענייני סדרות משטרה או פשע היא תתפוס אתכם, ואם יש לכם גם מעט חיבה למערבונים – המוח שלכם בכלל יתפוצץ. הנקודה היא שלא מדובר כאן בעוד מקרה של "הסדרה הכי טובה שלא ראיתם", אלא במופת טלוויזיוני של ממש שאי צפייה בו היא הפסד במלוא מובן המילה. ולכן, לפני שניגשים לאיכויותיה ומגרעותיה של "צדק פרטי: עיר ראשונית" הטרייה, אין מנוס מלומר שקודם כל יש לברך על בואה לעולם מהסיבה הפשוטה שהיא מעניקה כעת הזדמנות פז לחזור לקודמתה, ו... סליחה מראש... לעשות איתה צדק!
"עיר ראשונית" עלתה כבר לפני כחודשיים בארה"ב בשירות הסטרימינג hulo, ובישראל כל שמונת פרקיה (וכנראה שתהיה עונה נוספת בהמשך) זמינים כאמור מתחילת ספטמבר בדיסני+. אחרי כל מה שנאמר לעיל, עדיין הדבר הראשון שצריך לשאול לגביה הוא: האם היא עומדת בפני עצמה, ואפשר לצפות בה מבלי לצפות בסדרת המקור? כי ברור לכל שדרישה לחזור אחורה לשש עונות של סדרה שהסתיימה לפני כעשור, היא לא דרישה פשוטה. התשובה הקצרה היא שכן, אבל בעירבון מוגבל.
העלילה מפגישה את הצופה עם ריילן גיבנס כ-15 שנים אחרי אירועי "צדק פרטי". חוץ משיער אפור, השנים לא ניכרות על המרשל (או על השחקן טימות'י אוליפנט לצורך העניין). הכובע נותר על הראש, וכך גם מגפי הבוקרים והאקדח שתלוי על המותן ומוכן תמיד לשליפה מהירה. ישנם שינויים פנימיים אצל ריילן, שמייד ניגע בהם, אבל שינוי משמעותי אחד שאיתו הוא מתמודד כעת הוא בת בגיל ההתבגרות (בגילומה של בתו האמיתית של אוליפנט, ויויאן). בילוי משותף של האב ובתו, כנראה בדרך לאיזשהו טיול, נקטע בגלל עבודתו של ריילן כמרשל, שצריך להעיד בתיק שמתנהל בדטריוט. בעיר התעשייתית והמתפוררת, שמככבת לא מעט בכתביו של אלמור לנארד וגם מופיעה כמה פעמים ב"צדק פרטי", החופשה המשפחתית סופגת מכה נוספת, כשריילן נאלץ לסייע למשטרת דטריוט ללכוד עבריין אלים ומסוכן בשם קלמנט מנזל (בויד הולברוק).
חסרונה העיקרי של "עיר ראשונית" הוא שלוקח לה קצת זמן להתניע בפרקים הראשונים, ונדרשת מהצופה מעט סבלנות לפני שהוא מתחבר לנפשות הפועלות ומבין מי נגד מי. בעידן של שפע טלוויזיוני סבלנות ואורח רוח הם כמובן מחירים כבדים לשלם לסדרה חדשה, ומי שכבר צפה בסדרת המקור כנראה יהיה הרבה יותר נדיב, לאור ההיכרות המוקדמת עם ריילן.
צריך לציין שבניגוד ל"צדק פרטי", ב"עיר ראשונית" דמותו של המרשל ריילן גיבנס לא הייתה חלק מהמקור הספרותי שעליו עלילת הסדרה מבוססת, והיוצרים (דייב אנדרון ומייקל דינר, ששימשו ככותבים ב"צדק פרטי") מטמיעים את הדמות בסיפור. אבל זה לא אמור לשנות ולא מורגש, גם עבור מי שצפה במקור וגם עבור מי שלא. מה שכן מורגש ב"עיר ראשונית" הוא השינוי בריילן עצמו. מעבר לבת שהוא צריך לדאוג לה עכשיו, והעובדה שחצה את גיל 50, ריילן פשוט עושה את מה שהוא עושה יותר מדי זמן. וכשמה שאתה עושה זה לרדוף אחרי פושעים, ההשפעות לא מסתכמות רק בשחיקה ועייפות. אם "צדק פרטי" נפתחה בסצנה שבה ריילן מציב למאפיונר במיאמי אולטימטום לעזוב את העיר תוך 24 שעות או שהוא הורג אותו (ואם זה לא גורם לכם לרצות להתחיל לצפות בסדרה, אני לא יודע מה כן), אז ב"עיר ראשונית" זה ריילן הרבה יותר שקול, חושב וגם קצת איטי. ומכאן גם כנראה נובעת ההתנעה המאוחרת של הסדרה. אבל כאמור, מי שכבר מכיר את המרשל גיבנס יודע שיש סיבה לחכות, ובגדול העלילה בסופו של דבר תתפוס גם צופים חדשים.
האיכות הבסיסית של "עיר ראשונית" כדרמת פשע נובעת מהעובדה שהיא, כמו קודמתה, רחוקה מלהיות גנרית. אין כאן את קשת הדמויות יוצאות הדופן, שהפכו את "צדק פרטי" לפסיפס מרתק של מקום שנמצא בשוליים של התרבות האמריקאית. אבל גם ב"עיר ראשונית", מלבד ריילן, כל דמות מדברת ומתנהגת באופן שגורם לצופה להאמין שיש סיפור שלם מאחוריה. ראוי לציון בהקשר הזה הוא האיש הרע בסיפור, קלמנט מנזל בגילומו של הולברוק, שמשדר מסוכנות מתמדת בכל פעולה שלו - כזו שמייצרת עוד ועוד אנשים מתים בדרכים כאלו ואחרות, וכזו שריילן היה שמח להימנע ממפגש איתה, אבל יודע שלדברים מהסוג הזה יש רק דרך אחת להסתיים.
אין כאן גם את ההרים, העמקים ומכרות הפחם של קנטאקי ה"אקזוטית", אבל יוצרי "עיר ראשונית" מצליחים לייבא לרחובות דטריוט את אותה רוח אפלה, אלימה והמעט מערבונית. וכשהדם מתחיל להישפך, הכדורים מתחילים לשרוק, והעלילה מתחילה להתכנס לדו קרב בלתי נמנע בין ריילן לפורע החוק שצריך למגר, זה לא משנה אם זה קורה בעמק ירוק או על מדרכת אספלט סדוקה. זה פשוט טוב.