ישראלים בנטפליקס: "פאודה", "שטיסל", "נוכל הטינדר". תמיד כיף לראות ייצוג ישראלי מצליח, ובמקרה של נוכל הטינדר ההצלחה כוללת עוקץ של סקנדינביות במאות אלפי דולרים. בטח כבר התוודעתם לנוכל הטינדר בכתבה של שמעון איפרגן באתר זה שזכתה גם לכמה כתבות המשך, או צפיתם בו בכתבת חדשות שפירטה את מעלליו. עכשיו גם נטפליקס החליטו שהוא שווה דוקו, ועוד מבית היוצר של להיט הטרו-קריים "אל תתעסקו עם החתולים". די מדהים, מה נקסט, סדרה על הניצב המדלג? הלוואי.
למי שבכל זאת הצליח לחמוק מהסאגה: נוכל הטינדר הוא הישראלי שמעון חיות, שפעל תחת מספר שמות, הראשי הוא סיימון לבייב. במשך שנים טען חיות שהוא בן למשפחת לבייב המיליארדרית, הסתובב בעולם ובזבז הון תועפות על טיסות, מלונות יוקרה, מכוניות מופרכות ופינוקים לכל סובביו. את אורח החיים הגרנדיוזי הזה הוא מימן על ידי נשים שהכיר דרך טינדר וניהל איתן מערכות רומנטיות. בהתחלה הוא בזבז עליהן ללא הכרה והבטיח להן עתיד משותף, וכשרכש את אמונן, טען בפניהן שנקלע לקשיים זמניים וחילץ מהן את כל חסכונותיהן. הן העבירו לו עוד ועוד כספים, שאותן בזבז על אחרות, וכך הלאה. מעין הונאת פונזי משונה שבמסגרתה כל כסף שלקח מאישה בוזבז על אחרת שממנה גם לקח כסף שבזבז על אחרת שגם ממנה לקח כסף שאיתו קנה את בגדי המעצבים המכוערים בעולם.
אחת הנשים שאותן הונה פנתה למערכת של עיתון נורווגי - לאחר שגילתה שהוציאה עליו, בעזרת הלוואות מהבנק, 250 אלף דולר שלא תראה בחזרה לעולם אבל צריכה להחזיר איכשהו - והחלו לעבוד על תחקיר עיתונאי אודותיו. העיתונאים הגיעו לנשים נוספות שנעקצו ואף לעיתונאי הישראלי אורי בלאו, שבעזרתו גילו את שמו האמיתית ושורשיו של הנוכל: שמעון חיות, חרדי מדירת שיכון בבני ברק. חיות נעצר, נשפט בישראל וחתם על הסכם טיעון. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר, השתחרר אחרי פחות משנה וכיום הוא חי בישראל באורח חיים מנקר עיניים ועם בת זוג דוגמנית, בזמן שהנשים שעקץ עדיין מחזירות הלוואות.
סיפור די מדהים, והסרט משחזר אותו דרך נקודת מבטן של שלוש מהנשים שנעקצו על ידי חיות. הן מספרות על ההיכרות איתו, על איך הסתנוורו לא רק ממצג השווא של גבר טחון אלא גם מתשומת הלב והנחמדות, המצרכים האלו שכל כך קשה להשיג בטינדר ובחיים. כולן מספרות שהדייט הראשון איתו תמיד כלל מטוס פרטי או מלון פאר, וכל התקשורת מלאת שיחות אישיות, ביטויי אהבה וכמובן - הסימן המובהק ביותר לשורשיות ישראלית אמיתית - הודעות קוליות בוואטסאפ.
אי אפשר שלא להתמלא חמלה כלפי קורבנותיו, נשים שרצו אהבה ואז נעקצו, וכשנחשפו בכתבות כולם גם קראו להן גולד-דיגריות. כאילו יש מישהו שלא מתרשם מכסף. כאילו כסף בעולם שלנו לא מעניק עוד נקודות לאנשים, גם כאלו שלא מגיע להם. מלבד האשמת הקורבן הצפויה, הן גם לא זכו לצדק.
עכשיו, אם זה היה סרט שמתמקד בחוסר הצדק הזה, בתחושה שמילאת את חלקך בעסקה אבל מערכת המשפט לא - זה היה נהדר. או יותר מעניין - אם זה היה סרט שחושף את המנגנונים שמאחורי התנהלות הטינדר שלנו, של נשים וגברים כאחד וגם מנסה לומר משהו גדול יותר על הכמיהה הכל כך אנושית לאהבה וכמה רחוק נסכים ללכת כדי להאמין בה. הרי הייחוד של "אל תתעסקו עם חתולים" היה בדיוק זה - יציאה ממקרה ספציפי, מדהים ככל שיהיה, לאמירה רחבה יותר, לעיסוק בדור, בלוחמי צדק באינטרנט, בהיטשטשות של גבולות, זה היה דוקו שאמר לנו גם משהו עלינו ועל התקופה שבה אנחנו חיים.
העניין הוא ש"נוכל הטינדר" לקח סיפור מעולה, באמת מעולה, ופשוט סיפר אותו. באופן נחמד וסוחף, אבל בלי ערך מוסף. בניגוד לטרו-קריים אין פה גם את הערך העיתונאי, הסרט לא מגלה משהו חדש. וזה סבבה לכל מי שלא מכיר את הסיפור ואוהב סאגות התחזות, אבל לא מחדש לכל מי שחי בישראל ועוקב אחרי אתרי חדשות. היינו אומרים שזה כמו לראות פרק של חיים אתגר, אבל היו לחיים אתגר פרקים הרבה יותר וואו. נוכל הטינדר היה מת להיות שיפרי שפירא או המתחזה של הדס שטייף.
ואמנם הנשים שההוא הונה מעוררות המון אמפתיה, אבל היה מעניין גם להבין קצת את הכריזמה שלו שהחזיקה את קומפלקס הנוכלות הזה, כי בסרט אנחנו נותרים אדישים כלפיו. הקסם לא עובר, בטח לעומת סרטי דוקו אחרים על הונאות, למשל "קלף מלוכלך" שמצליח לעסוק בנוכלות בעולם הברידג' ועדיין להיות פי אלף יותר טוב ומסעיר מהדוקו הזה, בין היתר בזכות גיבור מדהים וכריזמטי.
"נוכל הטינדר" מספר את הסיפור ביעילות, אבל לא מדובר בצפייה מסעירה במיוחד, והוא בעיקר מותיר אחריו תחושה מעט חמצמצה ומבישה - באופן מוצדק - על כך שהאדם הזה חי ופועל בישראל ומפמפם את האינסטגרם פינוקים שלו. זה מבאס כי זה שלנו, כי מסתבר שאפשר להרוס חיים בחו"ל ואז לחזור הביתה ולהמשיך כרגיל, כאילו כלום לא קרה.